http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131"...ככה כמו גוף שמחפש את השקע שהכינה בשבילו המחשבה הפשוטה לשכב." heCopyright 2026 Miss Lavender. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=9398019<div align="right" dir="rtl">התאכזבתי ממנו, ליתר דיוק-התאכזבתי מעצמי. לפני שהוא בא העברתי בראש סיטואציות מפה ועד ירושלים, על איך שהוא יראה אותי באמת בפעם הראשונה והוא יזדעזע ממני, אפילו יפחד – כי לא ראה את הצד הזה מעולם. זה עצוב שגם כשרציתי להראות לו, ורציתי שידע מה קורה שם בפנים לא הצלחתי. זה כבר הפך להיות אינסטינקט טבעי המגננה הזאת. אבל אולי עדיף ככה, לפחות נמנע ממקומות לא רצויים. אני חושבת. העניין הוא שאחרי הכל- זה באשמתו, הוא זה עם הגנים הדפוקים והחינוך הבלתי נראה של "להשאיר הכל בפנים". באמת חשבתי שאני מסוגלת ליותר מזה, שאני יכולה להתגבר על הדחפים המטומטמים... ובכלל, כל העניין הזה התחיל מדחף אחד גדול. תוסיפו "אימפולסיבית" לרשימה של הדברים שצריך להיפתר מהם (אני חוששת שכבר אין מקום). אם הם באמת חושבים שאני אשרוד עוד חודש של הג</div>Wed, 18 Jun 2008 21:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Lavender)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=9398019http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=352131&blog=9398019http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=9120686<div align="right" dir="rtl">"את הבן אדם הכי אנוכי שאי פעם הכרתי. רק בגלל שאת לא אוהבת את עצמך את לא נותנת לאחרים לאהוב אותך. זה מגעיל אותי". יופי, אז עכשיו בנוסף להכל הוא גם חושב שאני אנוכית. תוסיפו את זה לשאר הדברים, אם יש בכלל מקום. במחשבה שנייה זה אפילו באותו צבע אז אני לא חושבת שתהיה בעיה. אני שונאת את יום העצמאות. שונאת אותו . אני זקוקה לך וכל כך מתגעגעת...</div>Sat, 03 May 2008 21:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Lavender)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=9120686http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=352131&blog=9120686http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8902740<div align="right" dir="rtl">אז החלטתי להפסיק ללכת במעגלים סביב עצמי. לצערי גיליתי שהדבר הרבה יותר מסובך ממה שחשבתי. הרגלים ישנים מסתערים עלי מכל כיוון ואין לי דרך לברוח. הכי עצוב בכל הסיפור הזה, זה שאני מוותרת לעצמי בקלות, מה שלעולם לא קרה לי עד עכשיו. אני נכנעת כל כך מהר ובלי טיפת מאמץ שזה הורג אותי. אני תלותית בצורה מפחידה בדברים המטופשים ביותר שיש. אבל הכי גרוע, מה שאני לא יכולה לסלוח לעצמי עליו, זה שאני זקוקה נואשות למגע אמיתי ואני לא יכולה להסתפק רק במילים. זה יותר מדי אנושי בשבילי. <SPAN lang=HE style="FONT-S</div>Sat, 29 Mar 2008 17:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Lavender)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8902740http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=352131&blog=8902740http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8873650<div align="right" dir="rtl">אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות,אסור לי לרקוד במשך שלושה שבועות, אסור לי לר</div>Mon, 24 Mar 2008 18:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Lavender)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8873650http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=352131&blog=8873650http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8729917<div align="right" dir="rtl">"אז מה את צריכה? ממש עכשיו, ברגע זה, מה היית רוצה לעשות?" "אני צריכה תחתונים שחורים, אני שונאת לבנים. ואני ממש עכשיו- אני רוצה לקום ולרקוד -אבל קודם להחליף את התחתונים הלבנים בשחורים, אני שונאת לרקוד עם לבנים.ואתה?" "סתם לדבר". "אתה מודע לזה שאתה נשמע לגמרי הומו, נכון?" "כן". "יופי". הבנתי למה אני צריכה את הבלוג הזה, זה מעולם לא היה קשור לפריקה כלשהי (לשם זה אני רוקדת), הכתיבה מעולם לא עזרה ליבזה(גם ככה אני כותבתנורא ואיו</div>Sat, 01 Mar 2008 01:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Lavender)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8729917http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=352131&blog=8729917http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8551410<div align="right" dir="rtl">אני בר ואני היצור הכי חמוד עלי האדמות. אני גם יפה וגם חכמה, שזה דיי נדיר, אז אל תזלזלו. אני כותבת מדהים ורוקדת אפילו עוד יותר. אני אוהבת לקרוא, וחצופית אחת עוד צריכה להביא לי את "ורוניקה מחליטה למות". יש לי כלב שקוראים לו מאפין ואני מטורפת עליו. אני אף פעם לא אתנגד לאייס-קפה ובילוי עם חברים. שכחתי לציין שאני בת 14 וגרה בעיר לא גדולה, אבל זה לא מונע ממני להיות הבן אדם הכי מיוחד עלי האדמות. התחלתי לכתוב כאן מה-28/10/2006, ולמרות שהבלוג קצת נזנח על ידילאחרונה, אני עדיין אוהבת לכתוב בו. כשאני אהיה גדולה, יהיה לי בעל איטלקי חתיך, שלושה ילדים, כלב וחמוס. אנחנו נגור בצפון-מרכז ת"א, עםאח גדול ומרפסת ששוקפת לבית הישן שלי. אני אהיה שפית ואנשים יבואו מקמבבוי לטעום את הספגטי המפורסם שלי, למרות שבת-שבע כל הזמן ינדנדו לי להצטרף ללהקה שלהם. ואני אוהב את שישליקית שלי הכי בעולם, כי היא זו שכותבת את הפוסט הזה מרוב געגועים לבלוג, שבזכותו הכרנו 3333333&gt; ואני יודעתשאנחנו נראות כמו צ'ינצ'ילות מיוחמות- אבל טוב לנו ככה :) ועכשיו כולם לכתוב בתגובות "בר יא סקס תחזרי לבלוג!!!!"</div>Sat, 02 Feb 2008 08:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Lavender)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8551410http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=352131&blog=8551410http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8279784<div align="right" dir="rtl">הכי מצחיק, זה שבסופו של דבר, אני זאת שגורמת לעצמיאת כל הבעיות .</div>Wed, 26 Dec 2007 15:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Lavender)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8279784http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=352131&blog=8279784http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8123689<div align="right" dir="rtl">אותן המילים שמהדהדות שבוע שלם ורק עכשיו נזכרו לצאת. כבר כשהתעוררתי וגררתי את עצמי באי רצון רב למקלחת ידעתי שזה הולך להיות יום מכוער. זה היה היום הארוך ביותר שחוויתי, כל שניה נראתה כנצח איטי במיוחד מלווה בייסורים רבים. כשהשעון בישר על תשע ורבע נהפכתי בו רגע לבן-אדם המאושר בעולם לאור הידיעה שהיום פתאום נזכר להיגמר. השתנתי. ואני לא בטוחה אם אני מרוצה או לא. חנוכה מאז ומעולם הצטייר בעייני כתירוץ לשבור את הדיאטה מסוכות ולהעלות במ</div>Thu, 06 Dec 2007 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Lavender)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8123689http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=352131&blog=8123689http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8071782<div align="right" dir="rtl">כל דבר שיגרום חיוך, אפילו מהקטנים ביותר. עריכה 23:23- אני קוראת את אותם המשפטים שוב ושוב ומצליחה להרגיש את הצמרמורת הזאת פעם נוספת, את הסיפוק של מחשבה מרובה ועבודה קשה. ואני נזכרת בניסיונות הרבים, המחיקות שלא נגמרו ואלפי הדפים שנזרקו לפח. וזה כ"כ רחוק ממני עכשיו, כמעט ובלתי נראה, רק זכרון עמום שכמעט ונעלם. אפילו המעידות והטעויות האין-סופיות חסרות לי. פספסתי משהו בדרך, ועכשיו זה רק בזבוז זמן מתמשך. אני פשוט בלתי נסבלת. וזה הורג אותי. </div>Sat, 01 Dec 2007 15:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Lavender)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=8071782http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=352131&blog=8071782http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=7947132<div align="right" dir="rtl">כלום שמהול בספרים, ים, כמה תשבצים פתורים למחצה, הרבה שיעמום ויותר מדי אוכל שאליו מצטרפים כמה קילוגרמים נוספים. והדבר היחידי שאני עדיין יכולה לחשוב עליו זה להעלם לתוך ערפל כחול ולא לחזור לעולם. להתחיל לחשוב מחשבות של אי-דאגה ותמימות, כי אני מתחילה להתגעגע אליה. ואולי אפילו להשלים עם העובדה שהיא צודקת, ואני באמת כמוה. אותו בן אדם, אותם מחשבות, אותן הרגשות. רק מעשים שונים. כי הרי כולם יודעים שהכול טמון בביצוע. אילו רק יכולתי לעשות את זה בלי העלמות.. כבר במשך חודש שלם אני מנסה למצוא את אותה ההרגשה, את אותה הצמרמורת שנהגתי להרגיש בכל נים ונים, אותה התחושה שבדרך כלל הצלחתי למצוא בכל מה שרק רציתי. אולי זה יותר מדי מכלום. <SPAN lan</div>Sun, 18 Nov 2007 00:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Miss Lavender)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=352131&blogcode=7947132http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=352131&blog=7947132