http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119ישנם ימים שהתקווה זה כל מה שנותר, זמנים שהכל נראה שחור ומר. אתה מסתכל קדימה ולא רואה ישר אבל אתה יודע שמחר יבוא מחר. heCopyright 2026 יול'. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=4411386<div align="right" dir="rtl"> לא זה כרגיל לא משהו עדכני שקשור למחלמה או איך שנקרא לה ששוטפת אותנו מאז יום רביעי שעבר. למרות שיום רביעי שעבר הוא בדיוק הנושא של הפוסט הזה. ביום רביעי שעבר - אני השתחררתי . אני שמחה אני עצובה אני מבולבלת אני עצבנית ועוד הרבה דברים נפלאים, שפשוט מתערבבים אצלי בבטן.... בשביל חלקכם שיחרור היא סתם מילה שקוראים בעיתון (שלפעמים מתקשרת לפמניסטיות ולכל מיני תמונות מוזרות), בשביל חלק זאת שאיפה ובשבילי עכשיו, זאת כבר משימה שהושלמה. יקח לי עוד כמה ימים לנתח את מה שאני מרגישה בנדון, ואלו שכבר עברו את החוויה, יוכלו להשוות אותה במדויק לסרטון ההוא שמראית בסרט משתחררים..... (בחור שנכנס לתוך קרוסלה ויוצא כל פעם במקום אחר) - זאת בדיוק ההרגשה. אז לכל מי שהשתחרר איתי ובטעות קורא את זה - עשינו את זה !!! ומה עכשיו ? יול</div>Sun, 16 Jul 2006 22:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (יול')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=4411386http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35119&blog=4411386http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=4222326<div align="right" dir="rtl"> על מה ולמה חושב חייל צה"ל חודש לפני השחרור ? אי שקט נפשי זאת בעיה נפוצה אצל אנשים שעומדים בפני שינויים .... אני עומדת לסיים תקופה של שנתיים שבא הייתי רכוש, חשבתי כמו רכוש והדחקתי הרבה רצונות אישיים שלי. וזה לא היה רע , זה היה נוח . אפשר להדחיק דברים ואפשר לשכוח, אבל אף פעם אי אפשר למחוק, הפעולה לא קיימת בגנים. ולכן בשלב כלשהו זה חוזר אליך. ואם במשך שנתיים אתה לוקח את הכל רק לצד אחד של המוח כי השני נמצא במסלו מנוחה ל"לא רכוש צה"ל" , אז כנראה שזה גם יחזור אליך. בתקופה האחרונה אני מרגישה המון אי שקט שמתבטא גם המחלות וגם במצבי רוח. אני עומדת לצאת מהצבא וזה ממש לא קל ולא נוח. אני לא אומרת שזה רע, יש המון אפשרויות, אבל גם אפשרויות להיכשל. אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי, בחוסר החלטטיות , בחוסר ידע.... אני מרגישה צורך לא להרגיש או להתפוצץ. יש בי כרגע המון ניגודים, של אהבה ושנאה לאותו בן אדם, של חברות וחוסר אכפתיות , של צורך להרגיש וחלל ריק, של התחלה של אובססיה וריסון עצמי.... ואני פשוט לא מרגישה שאני יכולה להתמודד, אין כרגע אפשרות לברוח - אז מדחיקים. אבל לא עמוק כי את זה</div>Wed, 21 Jun 2006 23:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (יול')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=4222326http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35119&blog=4222326http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=4024417<div align="right" dir="rtl"> כעס - כתבה ראשונה בסדרה. "הכעס הוא רגש עז שעיקרו לעורר את האדם לפעולה תוקפנית ואסרטיבית, הכעס מתעורר כתגובה ללחץ או תוקפנות שמופעלים על האדם, הכעס הוא גם ביטוי לתסכול או כישלון, כעס מתפרץ גם במצבים של דיכוי חברתי ומלווה בשינוי קיצוני בדמוי העצמי ובפריקת עול. בעברית מילים כמו זעם, חרון, עברה וחימה משמשים בכדי לבטא רגש זה." (ויקיפדיה) אז מה זה בעצם כעס? זה כשאנחנו רואים אדום מול העיניים? או כשמישהו פוגע בנו? אני יודעת שזה לא מדויק אבל לדעתי כעס הוא פשוט רגש אינסטנקטיבי שבו המון מערכות בגוף שלנו לא פועלות ואנחנו עושים שטויות, ככל שהכעס גדול יותר כך השטויות שאנחנו עושים גם כן גדלות. כדי להעשיר את המושג של ויקיפדיה הייתי אומרת שבדרך כלל צמד הרגשות כעס-פגיעה הם בלתי מופרדים. כי הכעס שלנו יכול להיות מופנה לשני כיוונים: אנחנו או מישהו אחר. אם מדובר בנו רוב הסיכויים שזה יעבור לנו לפני שנעשה שטויות גדולות מדיי (סה"כ יצר ההשרדות וכל זה...) לעומת זאת אם אנחנו מדברים על מישהו אחר כאן סיכויי הפגיעה הרבה יותר גדולים.... הרי אנחנו לא באמת שוקלים מה אנחנו עושים , אנחנו פשוט פועלים על פי</div>Wed, 24 May 2006 22:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (יול')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=4024417http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35119&blog=4024417http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3983354<div align="right" dir="rtl"> החיים הם אסופה של "כמעט" ושל כוונות שלא מומשו לעולם..... היום הייתי במצב רוח מעולה התכוונתי לחזור הבייתה ולהכין להורים שלי ארוחת הפתעה - סושי וסלט. כשהייתי ממש קרובה לבית אבא שלי צעק עליי את הנשמה - כוונה שלא מומשה.... שלחתי היום לחבר שלי אלף הודעות, התקשרתי בערב בנסיון לקבוע איזה משהו ארוך לסופ"ש - כמעט.... הוא התחיל לבכות לי שהוא עייף ושאני צריכה לרחם עליו. ככה זה בחיים, אתה מתכוון - מרפי מכוון, ובום נגמר כל העניין. ככה יוצא שהבחורה ברוגז עם ההורים, כועסת על החבר ובכלל לא מעונינת לראות מישהו ממטר. ואיך הכל התחיל ? מכוונות ממש טובות.... לא יותר פשוט לשלוח את עצמי לעזאזל וזהו? יול'</div>Thu, 18 May 2006 23:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (יול')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3983354http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35119&blog=3983354http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3921561<div align="right" dir="rtl"> לפעמים אני חושבת שאולי בגלגול הקודם השתתפתי במלחמת העולם ה-2.... אני לא יודעת למה אבל מספיק לי לקרוא כתבה אומללה בוואלה וכבר יש לי דמעות בעיניים. אני כנראה אחד האנשים הבודדים בעולם שלא ראה את הסרט "רשימת שינדלר" או בעצם כל סרט אחר שעוסק בשואה. ואין משהו שאני יכולה לעשות עם זה .... אני רק מתחילה לראות, ואחרי דקה אני כבר דומעת. כמצופה יש לי עכשיו מצב רוח ממש עצוב.... היום אין לי שום הצהרות להצהיר . רק רציתי להגיד - יהיה זיכרם ברוך, ואנחנו לא נשכח. יול'</div>Tue, 09 May 2006 09:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (יול')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3921561http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35119&blog=3921561http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3822885<div align="right" dir="rtl"> "להתרסק אל תוך הקיר, לא כל כך בא לי - למרות שזה נראה לי הפתרון הכי מהיר..." שלא תחשבו, אין לי שום נטיות התאבדותיות, כרגע לפחות :) סתם יש לי מצב רוח קצת מהורהר וזה מין שיר שנתקע לי בראש (החבר שלי אוהב אותו, אז אני שומעת אותו דיי הרבה). שמעתי היום חדשות. (זה משהו שיכול לשנות את את המשפט השני) כשאני שומעת חדשות (מה שקורה פלוס מינוס פעם בשנה) אני תמיד שוקלת לפרוש מהעולם הזה.... כי לפי החדשות מה כבר יש בעולם? רעב בסומליה ובכל חור אחר על פני כדור הארץ, משפחות הרוסות וקטינים שעונסים קטינים אחרים. בלי להזכיר את פצצת האטום , את הסכסוך עם הערבים ואת זה שהממשלה שלנו מושחטת. במילים אחרות אני לפעמים תוהה למה אנשים בכלל טורחים להקשיב לזה אם אין שם שום דבר טוב להגיד על העולם. העולם דרך העיניים של תוכנית החדשות הוא עולם עגום כל כך... אני לא אומרת שבחדשות צריכים לזייף דברים או לשקר (תודה רבה גם ככה עושים את זה בכל מקום), פשוט לדעתי כשאתה מוסר כל כך הרבה חדשות רעות אתה צריך גם לתת פיסה של תקווה. כי הרי מה הם החיים שלנו ללא התקווה? וזאת עובדה שהמציאות האנושית תמיד מכילה תקווה כל שהיא ..</div>Mon, 24 Apr 2006 00:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (יול')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3822885http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35119&blog=3822885http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3548999<div align="right" dir="rtl"> חם לי ואני לוהטת, קר לי ואני מזיעה, צמרמורות חולפות בגופי מלמעלה ועד למטה, אני נאנחת - מנסה לשאוף אוויר ולפלוט נשימה מאומצת. האוויר הוא חם והוא מחבק אותי ואז הוא פתאום הופך להיות קר, אני מתהפכת , מעבירה יד על הפנים , ממששת אותם ... העולם מסתובב מולי ואני מסתובבת איתו, ועכשיו הוא עוצר. אני לא מכורה - זאת הייתה חוויה חד פעמית (שאולי אני אחזור עליה עוד חודש או שניים). זה לא קורה לי , אני עמידה יחסית לאלכוהול, וגם עשן אני שואפת באופן פסיבי מגיל אפס.... העולם שוב מסתובבת ואני נאנחת, אין הקלה הכל לוהט ומעורפל. זאת בהחלט מנת יתר, מנת יתר - של שוקולד. מי שלא חווה את זה - פשוט לא יבין ויצחק. אבל אפשר לקחת הרבה שוקולד לדם, ואפשר לקחת גם מעבר ואז הדם הוא זה ששוחה בשוקולד, ואז אתה מרגיש כמו אחרי אלכוהול אבל יותר חמים, כמו אחרי סיגריה אבל בלי העשן .... אני הייתי שם וממליצה גם לכם. קחו מנה ושליש. או פשוט משקה שוקולד ומנת אוכל של שוקולד - אין לכם סיכוי לסיים את זה , אבל כשתצאו משם אתם תרגישו את שיכרון החושים הזה. תנסו את - מקס ברנר. יול'</div>Tue, 14 Mar 2006 01:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (יול')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3548999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35119&blog=3548999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3380707<div align="right" dir="rtl">או שאני פשוט עייפה.... אחד מהשניים אני בטוחה! כי למרות שנותרו לי לשירות קצת יותר מחמישה חודשיים אני לפתע מוצאת את עצמי חולת בית. ובמקרה שלי זה חמור מאוד, כי אני סוגרת בבסיס שבועיים, אז להיות חולת בית - לא במקצוע שלי.... וזה דיי לא ברור כי טוב לי בבסיס, ואני והבת את הגיוון שבין הבית לבסיס, ובכל זאת.. אני פתאום מקווה לאיזה ג' שלא היה לי כל השירות כדי שאני אוכל להיות יום נוסף בבית, פטתי. וגם עצוב, כי זה אומר שמחר כשאני אצטרך לחזור לבסיס אני אהיה נורא אומללה... עצוב, לי, מיאו. יול'</div>Mon, 13 Feb 2006 21:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (יול')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3380707http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35119&blog=3380707http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3355256<div align="right" dir="rtl"> נמעס לי! אני כבר יותר מדיי עייפה.... אני עייפה מהצבא, אני עייפה מההורים, אני עייפה מהאח ואני עייפה מהחברים.... נמעס לי להיות לא חשובה בעליל, נמעס לי להיות תמיד זאת שחייבת לעזור, נמעס לי תמיד להיות נחמדה, נמעס לי תמיד להיות באמצע.... מכירים את זה? אני צריכה חופשה!!!!!!!!!!!!!! אבל איפה.... בבית - עד שאני חוזרת, אני חייבת לעזור, אני הרי "בסדר".... בבסיס - אני לא חשובה, אני עייפה, אני הראש לחוסר חשיבות.... החברים- הם מצפים ממני למשהו שאני לא.... אז איפה בעולם יש פינה קטנה, בשבילי? לנוח... יחי עוד סופ"ש של מנוחה! יול'</div>Thu, 09 Feb 2006 20:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (יול')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3355256http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35119&blog=3355256http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3271857<div align="right" dir="rtl"> זאת כנראה השאלה הכי קיטשית שאפשר להמציא.... אז איך זה שאני, בחורה צינית עד לשד עצמותיי שואלת אותה ? (כמו שאומרים "פרדוקס") ולא סתם אני שואלת אותה אני גם מהרהרת בה ומנסה למצוא לה תשובה. או במילים אחרות - היה פעם מישהו שאהבתי, בהתחלה לא ידעתי שאני אוהבת אותו אבל כשניסיתי להפסיק הבנתי שאני כן. עכשיו יש לי חבר ואני מנסה להבין מה אני מרגישה כלפיו... הייתי יכולה כבר מזמן לזרוק איזה "אני אוהבת אותך" מזדמן ולסגור עניין....אבל מהיותי "חופרת מקצועית", אני כמובן - חופרת.... כי מה שאני מרגישה כלפיו שונה ממה שהרגשתי כלפי הבחור הראשון (יחי יכולת התבטאות של נערה בכיתה ד'!) ; מסקנה- אם הראשון היה אהבה והשני שונה מהראשון אז הוא לא אהבה? אבל אם מסתכלים על זה מכיוון שונה (וכמובן שאני עושה את זה - הרי אין לי משהו טוב יותר לעשות חוץ מלנסות לעמלל את עצמי כמה שיותר) - אז אפשר להגיד שיש סוגים שונים של אהבה .... בקיצור אפשר לסבך את עצמי עוד קצת ואפשר שלא... זה פשוט נורא מבלבל ואני לא יודעת מה לעשות עם זה - כל מי שאני אתחיל לשאול אותו שאלות כל כך קיטשיות מיד ישלח אותי לעזאל (כמו שראוי!), ומצד שני</div>Thu, 26 Jan 2006 22:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (יול')http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=35119&blogcode=3271857http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=35119&blog=3271857