<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>החברה של מרפי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349128</link><description>אין לי מושג אבל עושה רושם שמרפי, ההוא מהחוקים אוהב אותי מאוד - - אז במקום להאבק בזה או ממש לסבול, החלטתי להיות חברה שלו (איזו עוד ברירה הייתה כשהוא כל הזמן לידי). ונראה לי שמנקודת מוצא זאת אני אתחיל את היומן הראשון של חיי - הגיע הזמן קצת אחרי מומולדת</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 החברה של מרפי. All Rights Reserved.</copyright><image><title>החברה של מרפי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349128</link><url></url></image><item><title>כן, אני שוב כאן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349128&amp;blogcode=7255796</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אין לי מושג מאין הופיע לו לפתע הצורך לכתוב. והרי כבר אמרתי שכתיבה היא לא הצד החזק שלי. ובכל זאת... קצת עידכונים:
בסביבות מרץ גיבשתי סופסוף החלטה שזה הזמן הנכון בעבורי להתחיל לבדוק איך אני עושה לי תינוק. לאחר לא מעט מחשבה והרבה למידה החלטתי שאני לא נעזרת בבנק הזרע הישראלי - - כמובן הרי אני לא גרה בארץ אז הכי עדיף כאן.
קראתי, בדקתי, חקרתי והבנתי שדרך בנק הזרע גם כאן אני לא רוצה אז פניתי לי לפורומים השונים בחיפוש אחר תורם מוכר.
לא אלאה אתכם בפרטים הקטנים ובתהליכים הרבים אבל בהחלט כן בכך שהתורם הרצוי נמצא.
שנת הלימודים הגיעה לקיצה והחלטתי שבמהלך חופשת הקייץ אני אטוס אל &quot;המבורך&quot;, נחתום על כל החוזים הנדרשים ואעבור אזרעה. ובכן, לא לשוא אני החברה של מרפי - - גם פה הוא דפק לי את התכניות.
בדיוק כשאני מחפשת כרטיסי טיסה הגיעה ההודעה מהארץ: &quot;אבא אובחן&quot; - -&quot;סרטן ריאות, יש גרורות, המצב לא טוב עדיף שתגיעי&quot;
כמובן שבאותו היום כבר הייתי על מטוס לארץ.
אז ככה... אנחנו חמישה אחים להורים פרודים ואבא לבד.
רק בכדי שתבינו, אבא שלי הוא האדם האחרון עלי אדמות שחששתי לבריאותו. הוא בן 72 אבל נראה הרבה יותר ט&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 20 Aug 2007 07:17:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (החברה של מרפי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349128&amp;blogcode=7255796</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=349128&amp;blog=7255796</comments></item><item><title>צהרי שישי - - כביסות וטלפונים בינלאומיים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349128&amp;blogcode=5112372</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב, מחכים למכונה שתסיים עם תפילה גדולה שנוזל הכביסה הוא לא הגורם לפריחה המעיקה.
אכן, מרפי תמיד איתי.
מעולם לא הייתי אלרגית לדבר. עכשיו, אין לי ממש מושג למה אני אלרגית אבל הגוף שלי ממש סובל. הפריחה היא לא ממש פריחה, זה יותר אביב במלוא תפארתו - - ממש שלפוחיות כואבות אדומות ונפוחות. לדברי כולם סטרואידים צריכים להשפיע - - על הפריחה שלי זה משפיע בדיוק עד הבוקר בו אני מתעוררת שוב עם אדמומיות חדשות ממש חגיגה לאוהבי עונת הפריחה. ואני אוהבת פריחה - - של פרחים ואירוסים אבל לא של שלפוחיות על הגוף שלי (שהיה דווקא נחמד לפני שהסטרואידים התחילו לאגור בו כמויות בלתי מבוטלות של נוזלים - - תאמינו או לא זה נראה ומרגיש בדיוק כמו עודף משקל)

אני פנויה, גם ריגשית.

השנה החלטתי לשם שנוי לעשות משהו בנידון ליצור לי זמן וגם רצון לצאת ולפתוח לי אפשרויות והזדמנויות להכיר מישהו. האמת היא שבכל פעם שאני יוצאת מהבית אני מכירה מישהו נחמד - - אבל אני כל כך עצלה ונהנת מהבית הנחמד שלי, מהחברות שלי (שרובן נשואות) שאני לא ממש טורחת לצאת.
אז השנה כן. (כמובן, אני סופרת שנה לפי שנת הלימודים. מורה - - בדיוק כמו תלמידים&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 20 Oct 2006 21:21:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (החברה של מרפי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349128&amp;blogcode=5112372</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=349128&amp;blog=5112372</comments></item><item><title>ברוכים הבאים ליומן הראשון שלי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349128&amp;blogcode=5100531</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מוזר לחלוטין, להתחיל לכתוב יש מאיין, ובמיוחד לבת אדם כמוני שבד&quot;כ נכנסת לכונכייה שלה ברגע ששומעת על משימת כתיבה.
מרפי כבר אמרנו - - אז כנראה שלא לשוא הוא בחר בי, או שמא אני בחרתי בו?!
אני שונאת לכתוב!
בקולג&apos; כשיש מבחן אני פורחת, פרזנטציה - קטן עליי, להגיש עבודה - - אני מתה, האיי,קיו כולם ביחד (ויש לא מעט) הולכים לאיבוד - -פשוט נמוגים.
כתיבה מפחידה אותי ומקפיאה אותי, ואני דווקא מאוד וורבאלית, תולעת ספרים קטנה, רק גבר עם שפה עשירה ימשוך אותי אינטלקטואלית ואף פיזית , נו... מכירים את הסוג - - ובכל זאת לכתוב - - שונאת.
הנורא מכל הוא שאני מורישה לתלמידיי את חוסר האהבה לכתיבה - - שנה אחרי שנה אני גאה לראות זאטוטים אוהבי ספרים (גאווה גדולה במיוחד בעידן האלקטרוני שלנו) הולכים בעקבות האהבה שאני מנחילה להם בכיתה. אבל, שפה היא מכלול וכתיבה הינה חלק חשוב שבה - - ולכן, אני הולכת לשכלל את מיומנויות הכתיבה שלי, לתרגל, ואולי אפילו לאהוב - - מה לא עושים למען ילדי כיתה א&apos;.
לפני שאני מסיימת להיום, בכדי שתבינו שמרפי תמיד איתי או שאולי אני תמיד איתו: סיפור קטן
ביטוח או לא ביטוח?!
כמו שכולם יודעים ביט&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 19 Oct 2006 00:12:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (החברה של מרפי)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349128&amp;blogcode=5100531</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=349128&amp;blog=5100531</comments></item></channel></rss>