http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892מכחול הזמן מצייר את עור הלבheCopyright 2026 שדות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/92/48/03/34892/misc/11207006.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14955039<div align="right" dir="rtl">לַלֵּב מִלִּים מְיֻחָדוֹת - מַזְכּוֹרֶת, מַרְגִּיעַ בֶּנְבְּנִי. בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע אַתָּה הוֹפַעְתָּ מְדַלֵּג שְׁנֵי דּוֹרוֹת שֶׁל זִכָּרוֹן, קוֹפֵץ בְּיָדְךָ קֹמֶץ פִּרְחֵי גַזַנְיָה צְהֻבָּה - בֹּקֶר טוֹב מִגִּנַּת יַלְדוּתִי. וּבַבֹּקֶר הַזֶּה הָאוֹר כָּבָה, הָיָה חֹרֶף. הַשֶּׁלֶג הִקְשָׁה לִפְסֹעַ. קַר כָּלְכָּךְ הָיָה שֶׁבָּא לִי לְהַגִּיעַ, לְגַמְרֵי לְבַד. כְּמוֹ בָּרְחוֹב אַתָּה קוֹרֵא בִּשְׁמִי. קַר, וְאַתָּה עוֹטֵף אוֹתִי בַּדֶּרֶךְ. הָאֲוִיר קָפוּץ בַּחוּץ. בְּתוֹכוֹ אַתָּה אִתִּי. קַר לִשְׁנֵינוּ. צְהֹב הַגַזַנְיָה הִרְזָה אֶת הָאוֹר, נִסָּה לְהִכָּנֵס לַמֵּעַיִם בִּזְהִירוּת. בְּאִטִּיּוּת, אַתָּה מְגַשֵּׁשׁ אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן. הַצַּעַד הַבָּא מַפְחִיד, הַלֹּא נוֹדָע מִתְקָרֵב. הָעִקּוּל הָרִאשׁוֹן נוֹרָא בִּכְאֵבָיו. לֹא נִתָּן לְהַפְחִית אֶת הַכְּאֵב שֶׁצָּפוּי. כְּבָר קָשֶׁה לִפְסֹעַ בַּכְּאֵב עִם אַבָּא בְּמִלִּים מַרְגִּיעוֹת. הַפְּרָחִים קָמְלוּ. אֲפִלּוּ זְרִיקַת הַרְגָּעָה לֹא נָתְנוּ. וְהַצְּרָחוֹת הִדְהֲדוּ. בְּלִי</div>Thu, 07 Jun 2018 20:19:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14955039http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=14955039http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14954093<div align="right" dir="rtl">שִׂיחַ לִי וְשׁוּחַ לִי שָׁרָשִׁים כְּבָר דּוֹפְקִים בִּי בַּכַּפּוֹת. לֹא, זֶה לֹא חָתוּל שֶׁנּוֹעֵל אֶת קְצוֹת עֲצַבַּי, רַק צֵל חוֹלֵף בִּצְלִילִים רַבִּים. כַּפִּי הַקְטָנָה בְּכַף יָדְךָ הָעֲנָקִית, מֻקֶּפֶת בַּעֲדַת פִּילִים מְגֵנִים. עַתָּה, דַּלֶּקֶת שָׁרָשִׁים מַכָּה בִּי בְּאֶרֶץ זָרָה, כּוֹבֶלֶת אֶת צְעָדַי. הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת צְלָלִים וְקַר, כָּל כָּךְ קַר. בֵּינוֹת לַצִּפִּיּוֹת לְיָדְךָ הַגְּדוֹלָה, שָׁרָשִׁים נוֹעֲלִים אֶת שַׁרְשְׁרָאוֹת רַגְלַי. מִדֵּי פַּעַם אֲנִי מְזַהֶה צְלִיל פָּחוֹת, אֶצְבַּע שֶׁהֶחְלִיקָה. * * אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעַתָּה אֲנִי מְגַבֵּב בְּשָׂדֶה אַחֵר. אֵיזוֹ בּוּשָׁה אַבָּא, אֲנִי כְּאוֹתָם בּוֹגְרִים שֶׁעוֹמְדִים בִּרְשׁוּת עַצְמָם וְלֹא מְבִינִים כְּלוּם בַּמְּבֻגָּרִים שֶׁלָּהֶם. כָּךְ הִפְסַדְתִּי עוֹד פִּסַּת זְמַן. שִׂיחַ לִי וְשׁוּחַ לִי זָקוּף כָּפוּף, נָעוּץ בִּפְאַת שָׂדֶה, מְכַתֵּת זְרָעִים שֶׁכְּבָר אֵין. מְקַוֶּה לְמִקְוֵה שִׂמְחָה שֶׁיִּפְרֹץ מֵהַצְּלָלִים שֶׁיֵּשׁ, אֲנִי לוֹמֵד ל</div>Thu, 31 May 2018 20:56:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14954093http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=14954093http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14950528<div align="right" dir="rtl">הלילה שוב חלמתי עליך סבא. כלכך טוב היה הביקור עם כל בני הדודים בצפון. הם חיבקו אותי ואימצו אותי לזרם דמם. ובלילה הכל התערבב בי. היינו, אתה סבא ואני, ברכבת איטית בדרך לעוד מקום. דיברת עם עוד יהודי על ערך אדמות ויערות. הרבה זלוטים ריחפו ביניכם ואני הלכתי לאיבוד, טבעתי בין המספרים. אני זוכר שהתכרבלתי בתוכך, מתכסה בזקן המשי שלך. בחלום היו עוד הרבה מלים על הזקן שלך סבא, אך הכל טבע בים הזלוטים. מלחמה כלכך ארוכה ומנוסה ביערות במשך שנים על שנים זה לא דבר פשוט. שעות שאני מזדחל לכאן, הזדחלות כואבת דרך קוצים ודרדרים. מעט דומה להזדחלות כשתפסנו שטח למארבים מול קלקיליה למשל. קלקיליה שהייתה פעם בשטח אוייב. אבל אתה סבא לא היית שם, רק אני הכרחתי אותך לבוא ולשכב לצידי. לחזק אותי. מאהבה. אני לא כמוך, לא ידעתי לספור. הייתי ילד קטן איתך ברכבת שלא הצליח לספור אפילו עד שש. שש כולל. ולא משנה מדרגות או מיליונים. אני תמיד מועד. מתבלבל בשפה. בחיי מועד ונופל. הוא, אפילו שהיה איש של אלוהים ואני סתם ילד, שנינו לא הצלחנו להגיע לשש. הוא כבר לא איתנו. איתי הוא רק בחלום ועל הגג. מספר לי ע</div>Wed, 02 May 2018 14:48:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14950528http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=14950528http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14949459<div align="right" dir="rtl">יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל חלף לו, גם יום העצמאות מאחרינו. אך המחשבות ממשיכות לשוטט בלב ובראש. הרי זיכרונות לא הוגבלו לימי זיכרון. אחרי שסיימתי לענות לתגובות לפוסט, עלתה הקדמה נוספת לפוסט. אמנם כתבתי הקדמה, אך הנה עלה עוד פתיח של לפני ובמקביל. כאשר שיתפתי את הקרובים לי בכאב השיכחה הם התפלאו, הרי יש ברכה בשיכחה. מכאן אפשר להמשיך ללא שהזכרונות יכתיבו את דרכיי, אפשר להיות כמו כולם ובגדול, אפילו ככל העמים. לו הייתי מסוגל ויכול לשכוח, כי אז באמת הייתה באה הברכה שבסליחה ויציאה לדרך חדשה. אך יש כאלה, ואני בתוכם, שכנראה לא תמיד מסוגלים. לא תמיד יכולים. עצוב כלכך. גם אם הייתי מסוגל להתמודד עם אי היכולת הזו, עדיין נשארתי עם ערב רב של יש ואין זכרונות מהתופת הנפשית שממנה הגעתי. פסיפס מלחמה של זכרונות מקוטעים, בו חלקים שנשחקו לידי אבק. לא היה שם סיפור שלם או אפילו סיפורים למקוטעים. היה שם סיפור אחד שבור לחלקים רבים. מאורע יחיד ועוצמתי שניפץ ביד גסה את אשר הייתי עד למלחמה וריסק את היכולת שלי להתקומם משבריי. לכן כל שנותר לי לעשות היה לחפש ולחקור ולחפור את רקמותיי שהייתי</div>Mon, 23 Apr 2018 19:03:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14949459http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=14949459http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14948795<div align="right" dir="rtl"> אני פגוע נפש. תמיד הייתי, יותר או פחות. פצוע נפש או מצולק. אך היום אני יודע - כמו אלכוהוליסט.פעם פצוע נפש, תמיד פצוע. היום אני מבוגר דיי בכדי לקבל ולהבין. אני מבין את היגון והכאב לצד הזיכרון, או בסדר הפוך. אלה שלושה מרכיבים שתמיד נוגעים או חופפים האחד עם השני. והנה, כבר שלושה ימים שאני מתעורר לעניין הזיכרון והשיכחה. זה אופייני שיום הזיכרון לגבורה והשואה מעורר גם את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. מסבא לנכד ונין. הכל שזור בשרשרת הדורות, מזון וזיכרון. והנה בימים האחרונים לצד הזיכרון מכה בי השיכחה. חתיכות פאזל מאפירות ונושרות לרגלי, שקופות כנייר. אני חש איך פנים ומקומות ואירועים השתכחו ממני. לא נמצאים עוד בארסנל הזיכרון שלי. וזה מכאיב שוב, כאותה התהום של אחרי המלחמה. בצר לי, אני פונה לעשרות דפי הזיכרון הפרטי שלי, כדי שאולי יש שם כמה לבני פאזל שאני זקוק להם. ותמונה אחת מדפדפת בי מלמעלה למטה. שווארמה אחרונה בראש פינה, לפני פרוץ הקרבות. יצאנו לשם כמה חברים לאפטר והטחינה שנזלה מהפיתה לאורך סנטרי וטפטפה על מדי ב' שלי. כל המלחמה גירדתי את הכתמים האלה ללא הצלחה. </div>Wed, 18 Apr 2018 12:47:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14948795http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=14948795http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14859125<div align="right" dir="rtl">בדידות של בן 16. בדידות. מילה כלכך רזה. אף אחד לא רוצה להסתפק במזון כלכך רזה. אלא בדייטה רוחנית. אני לא, והנה דווקא ביום שבו נולדתי שוב לאחר שכבר לא הייתי בצד הזה של החיים, אני מרגיש כלכך רזה. יודע ומקווה שזה זמני. יודע שהכל הוא משום שכל ביס חייב לשתף את מיילומה. חיי זוגיות טובה היא קודם כל בשיתוף. אך היי, לא רציתי אפעם לשתף את גופי עם סרטן גם אם יש להשם סקסי כזה. ביום הולדתי שהיא תחגוג על חשבוני?! היא חייבת לחגוג איתי. לפטם אותי ביום חג שיהיה במה לנעוץ שיניים. אך לא, גם רזה היא מעדיפה. פעם ראשונה שאני חש עצב. גם היום עדיין יש בי חיוך. מקווה וגם יודע שהדרך עוד רבה היא. חיוכי גם אם לא בוטח, גם היום קיים. תַּמָּה שָׁנָה שֶׁחוֹשֶׁשֶׁת אוֹתִי פּוֹסֵעַ בֶּהָרִים מוֹתִיר סִימָנִים כְּהֵדִים לְאִישׁ, עַל הָהָר צְלִיל קוֹל אֶחָד עַתָּה חָשׁ אֶת השָׁלֵם לֹא מֻשְׁלָם שֶׁאֲנִי מקווה שוב להיות כמו אותו להטוטן צבעוני שבתמונה. חג שמח לך שדות. <br /</div>Thu, 15 Dec 2016 19:19:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14859125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=14859125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14858705<div align="right" dir="rtl">זֵיתִים בְּמֶלַח (חלק מתהליך הכנה) נָדַפְתִּי רֵיחַ שֶׁמֶן. רֵיחַ שִׂמְּחָה חָרִיף שֶׁעִדֵּן אֶת צְעָדַי. אִי אֶפְשָׁר לְמַהֵר עִם זֵיתִים נוֹטְפֵי שֶׁמֶן בַּיָּדַיִם. לְאַט אַתָּה לוֹמֵד לְהַכִּיר אוֹתָם. אֶחָד אֶחָד מִתַּחַת לְמַיִם חַמִּים שֶׁיִּתְרַכְּכוּ מְעַט. שֶׁיַּבְשִׁילוּ אֶת כַּפּוֹת יָדַי. הַמְּרִירוּת נִשְׁאֶרֶת בַּפְּרִי וְהָרֹךְ חוֹדֵר אֵלַי. הֵם לֹא מַעֲנִיקִים סוֹדוֹת מִיָּד. לְאַט. קֹדֶם בּוֹדְקִים אֶת רַכּוּתִי. לוֹמְדִים אֶת רִקְמוֹתַי. אֲנִי נִפְתַּח לָאִטִּי. מוֹחֵל עַל גַּבְרִיּוּתִי. נִפְתַּח אַל רַכּוּת עַתִּיקָה שֶׁל חֲגִיגַת נָשִׁיּוּת בְּמֶלַח. פוסט ישן בגירסה חדשה. דומה לשיר...</div>Tue, 13 Dec 2016 19:51:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14858705http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=14858705http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14852122<div align="right" dir="rtl">וכך היה ההמשך, סיפור שהסתיים בחסד ירחי שמהיקום (ולא אומר שמימי.) כלכך הרבה שנים שהוא סייע בי למצוא את החוטים שבי. בלילה הראשון העננים חסמו מבעדו להגיע לידי הסדקים הסמויים להאיר אותי. נזכרתי בפיסיקה הפשוטה, כי מה שזורח למעלה חייב גם לרדת. אזרתי את מעיל הצפון והעזתי ועליתי לגג הקפוא לצפות בשקיעת הסופרחבר שבי. זכיתי באור ראשון של בוקר לצפות בשחפים מתעופפים לנמל לעסקי ארוחת הבוקר שלהם. ידעתי כי סבלנותי תצליח לבסוף להאיר אחד או שניים מול אור הירח. כמה השתלמה הסבלנות. נגעו לליבי השחפים על רקע הירח המאיר מול הסיירה נוודה, שזוכים עם אור ראשון לגוונים המיוחדים שלהם. המתנתי שוב והלאה והתחממתי לאורות ראשונים של זריחת שמש ולגווני הסיירה המשתנים מול עיניי המתקסמות. ואז הגיע הרגע שהסופרמון נשק להרים. היה כבר אחרי זריחה, ובכל זאת הלב נרעד מהגודל וממושלמות הנשיקה. ירדתי למטה לכוס הרויבוש המהביל שהכנתי לי. מראה ייחודי שלא אשכח זמן רב. סופרמון!! עוד עסקתי במשך היום בזה ובזה. ניסיתי לכתוב, אך המראה היה גדול והתמלאתי באור גדול ורב. גם ענייני שיניים לא עצרו ממני לרדת לים</div>Wed, 16 Nov 2016 22:11:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14852122http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=14852122http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14851389<div align="right" dir="rtl">מעשה שהיה כך היה, ב &ndash; 26 בינואר, 1948, עוד ימים לפני שנולדתי הוא הופיע במלוא זוהרו - 14 אחוזים גדול יותר מכפי שהוא בדרך כלל מופיע במילואו ו-30 אחוזים בהיר יותר. מחר ב- 14 בנובמבר שנה זו, שוב יופיע הסופרמון הזה לענגנו. לאוהבים ולחיבוקים. הכיף בעיצומו, לפחות שלי, המכור לירח כבר עשרות שנים. ראו הוזהרתם! במופע כזה לא נזכה מפאת הגיל או ההזדמנות, עד ל - 25 בנובמבר, 2034. מופע אחד כל 86 שנים. הוא באמת חושב שהוא משהו! אז בידקו בדוד גוגל הטוב מתי הירח אמור לעלות במילואו המופלא מחר, וצאו מחובקים ליהנות. יצאתי היום כדי לחוות את הקדימון והיה מחזה יפהפה. למרות שכאן השמש שוקעת במאוחר וגם אני קצת התבלבלתי בזמן. ובכל זאת משהו יצא והנה הוא לפניכם. הירח היה כבר יחסית גבוה בשמים ועדיין נראה גדול יותר וזוהר מכפי הרגיל. אמרתי, רק קדימון :) </div>Sun, 13 Nov 2016 21:33:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14851389http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=14851389http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14849676<div align="right" dir="rtl">שׁוֹזֵר בָּךְ קוֹלוֹת נֶאֱרָגִים בִּשְׁתִי. מַמְתִּין לָעֵרֶב לִשְׁקִיעַת הַצְּבָעִים. תָּלוּי בַּעֲנָנִים מִתְנַדְנֵד בֵּין שְׂדוֹתַיִךְ מְנַגֵּן בִּמְצוּלוֹתַיִךְ נוֹגַעַת בְּנִגּוּן שֶׁלִּי שֶׁלֹּא צוֹלֵחַ בִּי. אַתְּ קְשׁוּרָה לְנוֹפַיִךְ יוֹתֵר מִמֶּנִּי. כָּךְ מִסְתַּלְסֶלֶת הַמַּנְגִּינָה </div>Sun, 06 Nov 2016 17:40:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=14849676http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=14849676