http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337Fear= Forget Everything And Run!!heCopyright 2026 הכבשה המעופפת :P. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=11629796<div align="right" dir="rtl">עבר זמן לא?.. טוב את האמת שבאינספור חודשים שלא עידכנתי פה לא היה לי משהו חשוב ממש להגיד.. היו כמה נסיונות כושלים להראות נוכחות..אבל הם בהחלט לא הניבו תוצאות.. מקווה להמשיך לעדכן בקצב.. אמון. נושא שמתרוצץ לי ואני מניחה שגם לכל אחד מכם בראש.. מזה אמון? ישלי אמון באחרים? האם הוא מוצדק? מי נותן בי אמון? וכו'.. יש אנשים שיגדירו אמון כדבר החשוב ביותר במערכת יחסים בכלל. אני מדברת על אמון בין הורים לילדים... או יותר נכון להגדיר בין הורים למתבגרים. בתור מתבגרת מי כמוני יודעת שכמה שההורים לא ינסו מעטים הם ההורים שמכירים את הילדים שלהם באמת. ואני מודה גם אני לא ששה לשתף את ההורים שלי בנסיונות וחוויות ההתבגרות שלי. בעיקר כי רובן לא היו מוצאות חן בעיניהם.. (וחלקם גם לא בעיני החוק), אז אני מספרת מה שהם רוצים לשמוע במסגרת האמת ובעיקר שותקת... מה שהעלה לי את כל הנושא הזה עכשיו היא כתבה בטלויזיה על נוער ששותה/מעשן ומדרדר לזנות (עוד אחת מיני רבות שפוקדות את מסכי הטלויזיה שלנו לאחרונה).. בכתבה היה מסופר על הורים ששכרו חוקרים פרטיים כדי לעקוב אחרי הילדים שלהם. עוקבים אחרי התנועות שלהם במחשב, א</div>Fri, 05 Mar 2010 20:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכבשה המעופפת :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=11629796http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=348337&blog=11629796http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=11297622<div align="right" dir="rtl">כשאני חושבת על זה.. על מה המשמעות של החיים שלי, של הדברים הקטנים שעושים אותי מלאה או עסוקה או מאושרת.. אני מרגישה כמו כלום... תחשבו עלז ה בעצמכם.. מה עושה אתכם מאושרים? חברים? משפחה? חוג או תנועה? כשרון? הצלחות? מה זה כל זה לעומת הסבל שמרגישים אנשים אחרים, רעבים וסובלים וחולים וגוססים. אני מתנדבת במד"א.. או אולי המונח הנכון הוא התנדבתי במד"א. וזה ממש לא מה שרואים בטלוויזיה, זה לא עוד איזה פרק בהאוס או באנטומייה של גריי. זה פשוט לא. מה שרואים על המסך הוא כל כך מעודן, מה שגורם לכם לבכות בכל פרק... הוא כל כך בסיסי וכל כך.. כל כך לא. אני רואה את הסדרות האלה, אני בוכה כשצריך וצוחקת כשמותר. ואף פעם, עד היום לא יצא לי לחשוב על זה שזה כל כך לא אמיתי. זה כל כך לא מה שרואים, ואם יש לכם חברים שמתנדבים במד"א, או אולי אתם כאלה? תעריכו, תחשבו לעומק על כל מה שראיתם. כל הדברים שאחר כך ישבתם בתחנה וצחקתם עליהם, זה חיים של אנשים זה רגשות של אנשים, ואולי אם אתם עדיין מתנדבים אולי כדאי שלא תחשבו על זה. כי זה רק יפגע בכם ובתפקוד שלך. ראיתי דברים שבטח היו גורמים לכם לעצום עיניים, הרחתי דברים שה</div>Tue, 06 Oct 2009 19:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכבשה המעופפת :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=11297622http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=348337&blog=11297622http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=11236565<div align="right" dir="rtl">עבר כל כך הרבה זמן מאז שעידכנתי פה פעם אחרונה! ואו! טוב אינלי כוח לספר על החודש השני של החופש.. חוצמזה שהוא היה מעולה.. היינו בגדנע והיה מצחיק.. הכרתי אנשים שלא חשבתיש אני אכיר טוב כל כך.. למדתי להעריך את החברים שלי ובעיקר זמנים.. עכשיו דקה וחצי נראות לי כמו משהו נורא ארוך..אבל בצורה חיובית.. אני יכולה להספיק בהם מלא חח זה נותן לי עוד כמה דקות של שינה בבוקר XD נגמר השבוע הראשון ללימודים ואני מוכרחה להודות שאני מרגישה כאילוא ני לומדת כבר חודש.. ישלי מערכת כל כך עמוסה.. ובכללי.. כלה שגרה שלי כל כך עמוסה שאני מקווה שלא להתמוטט.. באמת.. הלימודים.. שיהיה... לימודים.. אני ממש מקווה להצליח בבגרויות.. לא שעד עכשיו אל היו ציונים טובים..כאילו סבבה.. ציונים מספקים... אני מוצאת את עצמי כל יום כל היום בכל מקום אחר שהוא לא הבית..בעיקר באוטובוסים אם להגיד את האמת.. מהבצפר לצופים מהצופים הביתה.. ובבית? המקסימום שאני משיגה זה שיעורים מקלחת ולישוןןןן.. אז שוב. מקווה לא להתמוטט.. משעמם זה בטוח שלא חח... חוצמזה מזניחים אותי בבית.. נראלי שלא אכלתי אוכל שלא קניתי או בישלתי כבר יותר מחודש.. חחחח.. אינ</div>Sat, 12 Sep 2009 16:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכבשה המעופפת :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=11236565http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=348337&blog=11236565http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=11119978<div align="right" dir="rtl">ואוו... איך עבר לי החודש כל כך מהר?! לא הרגשתי את יולי... וכבר אוגוסט!!! טוב אז כל יולי היה מפוצץ לי בצופים ועבודה. עבדתי בקייטנה, שזה באמת אחד הדברים היותר נוראיים שעברתי השנה חחח אבל אני גם דיי בטוחה ששנה הבאה מחוסר כסף אני אחזור לשם.. וגם הכרתי מליארד אנשים מגניבים ככה שיש מצב לחזור חח צופים.. טוב אז מהעבודה ישר צופים כי היה תהליך קיץ והכנו את הצפונבורי.. שהיה הדבר הכי טוב בעולם1!!!!@#! רק בצפונבורי קלטתי כמה אני אוהבת את האנשים שם כמה אני שייכת לשם ואוהבת להיות שם וזה באמת הדבר הכי טוב שעשיתי השנה אם לא בכלל. היה כל כך מדהים. ולמדתי להכיר כל כך הרבה אנשים ולא הייתי מחליפה את העשרה ימים האלה בשום דבר שבעולם. שבט להבות-או לא להיות! אז מה התכניות לאוגוסט? אני ממש מחכה למשכורת כבר [10.8!] אחר כך ניסע לת"א.. כמו שהבטחתי לאוריאני חחח עיר הנוער שוב ת"א עם הבת דודה שלי =] סמינר רשגדים. בזבוז כסף בזבוז כסף יום כיף עם מורי פרידה מהשמינסטים =\ בקיצור הקיץ הזה.. שניה לפני שהוא נגמר בר מסתמן כקיץ הכי טוב שאני זוכרת.. =] שרק יימשך ככה!!! הכבשה המעופפת שר</div>Sun, 02 Aug 2009 20:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכבשה המעופפת :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=11119978http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=348337&blog=11119978http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=11014334<div align="right" dir="rtl">וואלה החלטתי החלטה, מי שלא רוצה בחברתי לא יהיה בחברתי ואני לא ארדוף אחריו שיהיה. נכון שזה כואב לאבד אנשים שאתה אוהב. אבל אם הם לא אוהבים חזרה איפה כל הפואנטה? אז זהו אני מפסיקה לרדוף אבל עדיין מקווה לשינוי. עבודה.. מצאתי עבודה! אתמול הייתי במיונים השניים לקייטנה והלך לא משהו את האמת אבל אני מקווה להתקבל.. אני ממש צריכה משו לעשות בחודש הראשון.. וכסף.. כסףףףף חחח אחרי הבגרות בלשון [שחתמה את רצף הבגרויות של השנה] הלכנו לים והיה פיצוץ חחחח כל השישיסטים של הצפון היו שם וזה היה ממש כיף וגם עשינו מלא שטויות של חבר'ה.. וואלה אנשים מאחלת לי ולכם חופש לפניםם שיהיה טוב וכיף וקליל.. ומלא בכסף ;] הכבשה המעופפת שכרגיל בחופש הגדול הכל סובב אצלה סביב המזומנים..</div>Tue, 30 Jun 2009 11:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכבשה המעופפת :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=11014334http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=348337&blog=11014334http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=10986217<div align="right" dir="rtl">עבר עליי יום מדהים. או יותר נכון לילה מדהים. ישבנו שלוש חברות ודיברנו על כל מה שבעולם. ושיחות שהיו חסרות לי הרבה יותר ממה שתיארתי לי, זה גרם לי לחשוב הרבה על העבר, על שינוי שאני עברתי על איך אנשים שאיכפת לי מהם מסתכלים עליי, על איך אני חושבת על אחרים בעיקר גרם לי להיות שלמה עם עצמי ועם המצב שלי, ולהיות די... מאושרת. משהו שאני מחכה לו הרבה זמן עומד לקרות וזה נוטע בי המון תקוות, הכל כמעט נראה טוב הכל כמעט נראה כאילו הוא הולך להסתדר. ואני עדיין מוסיפה את הכמעט כי יש את הנושאים שלא מרפים ממני שכל פעם שאני חושבת עליהם הלב שלי נקרע למליון קרעים וזה כואב יותר ממה שאני אי פעם אוכל להראות או להודות שזה כואב. אם יש משהו שמחרפן אותי אצל אנשים בכלל ופוגע בי אם זה מכוון כלפיי זה חוסר איכפתיות וחוסר רצון. פשוט ככה,אלה שני דברים שיכולים לפגוע בי בצורה מטורפת, כשאני מרגישה שאנשים שאני הכי אוהבת בעולם כבר לא איכפת להם ממני, שהם כבר לא רוצים לראות אותי או לדבר איתי. זה הדבר הכי פוגע שיש. אבל זה בסדר, אני לא הולכת להישבר עכשיו. התחיל החופש הגדול, לא כתבתי פה איזה חודש נראלי.. כי פשוט לא</div>Sun, 21 Jun 2009 20:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכבשה המעופפת :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=10986217http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=348337&blog=10986217http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=10886859<div align="right" dir="rtl">חיפשתי נושא מעניין לכתוב עליו פוסט. כי משעמם לי רצח ואינלי את החשק ללמוד למתמטיקה, אז אני מחפשת על מה לכתוב פוסט. שוטטתי קלות בישרא מחשפת משו נחמד. הנושא החם הוא נושא נוראי ובהחלט לא שווה הקדשה של פוסט שלם [אבל כן של פיסקה.. ראו בהמשך חח] ואף אחד מהבלוגים הקבועים שלי לא נותן לי נושא מספק לכתוב עליו, אז אני אספר לכם מאורעות שקרו או קורות בעולם המצומצם שלי. אני מבואסת רצח. בקרוב יש לאחד מחברותיי הטובות ביותר יומולדת [אם אתה אחד מחברותיי הטובות ביותר ובקרוב יש לך יומולדת.. אז זה כנראה עליך.] ועולים לי אלפי רעיונות ככ מגניבים למתנות!! הרעיון האחרון שבאמת תפס את עיניי היה באמת באמת באמת באמתתתת מגניב.. אבל הוא עולה 400 שקל.. ככה שלבד אינלי מצב לכסות הוצאות [או להשיג את ההוצאות הנדרשות] לשבוע הקרוב.. אבל זה רעיון אחד הענקים.. ככה שנראה כבר ה ישלי לעשות בנידון.. [טלי... תעשי טובה אל תהיי מטומטמת ותפלטי את הרעיון בתגובות.. זה יכול להיות מעצבן חח] מחר אני ניגשת לבגרות הראשונה שלי.. במתמטיקה.. את האמת אני לא כל כך מודאגת.. אבל אני עצבנית ממש וכל פעם שמדברים אליי אני מתפרצת.. או שזה מתבטא</div>Sun, 24 May 2009 15:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכבשה המעופפת :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=10886859http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=348337&blog=10886859http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=10870236<div align="right" dir="rtl">מממ... שוקולד... איך אני אוהבת שוקולד,מי לא? התמכרתי לשוקולד, מתוק אוורירי מיוחד מדהים! שוקולד! וזה חרא &gt;&gt; מכירים את זה שיש משהו שאתם ממש ממש אוהבים [שוקולד* לדוגמא]. והפסקתם איתו...ואז הוא עמד מולכם מפתה וטעים ועם כל אהבה שלו ושלכם. ואז אמרתם, טובטוב רק ביס קטנטן, רק צלילה קטנה לאושר וחזרה לשיגרה המתסכלת? מכירים? מכירים את זה שאתם טועמים קצת מהאושר ואז אתם כבר לא יכולים להרפות? כי הטעם ממלא לכם את חלל הפה ומתפשט על הלשון וזה מתוק וטעים וכיף ענק למרות שאתם יודעים שזה אסור כי אחר כך לא תעברו בדלת? או משהו יהרס? מכירה מקרוב, מקרוב מדיי... זה מה שקורה לי כרגע.. וזה גורם לי הרבה הרבה אושר... למרות שאני יודעת שזה אסור ממש.. זהו צלילה קצרה אל הבלוג כדי לעדכן... ולהמשיך לחרוש להיסטוריה.. ציון ממוצע של שתי המתכונות במתמטיקה: 95 שזה אחלה=] מה עוד? זהו בנתיים * שוקולד זאת רק דוגמא. לא במאת מדובר בשוקולד.. ההתמכרויות שלי לא באות בצורה מסחרית ;] </div>Tue, 19 May 2009 18:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכבשה המעופפת :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=10870236http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=348337&blog=10870236http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=10854295<div align="right" dir="rtl">המון זמן לא עדכנתי... חוסר כוח זמן.. בעיקר חוסר רצון כנראה. כל כך הרבה השתנה מאז הפוסט האחרון.. כל כך הרבה שאני לא מתכוונת אפילו להתחיל. תקופת הבגרויות התחילה במלוא המרץ. ככה אני מוצאת את עצמי 50% מהזמן שלי בבית ולא בבית הספר. 50% מהזמן שלי לומדת ולא מבלה.. ומנסה לאזן את העיניינים עם שאר המחויבויות. מה שכן. זה הרבה יותר קל כשאתה בתקופה של מבחנים. לא דורשים ממך בבית כלום חוץ מלשבת וללמוד. אני קוראת את סדרת הספרים של סטפאני מאייר [ההמשכים של דמדומים].. ובחיים לא היה לי דבר כזה. שאני לא יכולה להרדם כי אני לא יכולה להפסיק לקרוא, ומתי שאני לא קוראת אני חושבת על הקריאה, גם אם אני בטח לא ממצה את 100% ההנאה מהקריאה כי זה באנגלית אז יש קטעים קצת פחות מובנים מהשאר. זה מדהים. ממליצה בחום. אתמול אח שלי סיים טירונות נסענו ללטרון לטקס..היה ממש נחמד [המון חיילים מסוקסים במקום אחד. זה לא יכול להיות רע כל כך חחח] ישלי אינפקציה מטורפת באוזן.. [בהליקס] אז אחרי שהנפיחות ירדה זה סתם נראה כאילו ישלי גידול באוזן XD אבל זה עובר אז אני בסדר עם זה.. לאחרונה אני צריכה להשתמש בהרבה מסכות כדי לא להשבר</div>Fri, 15 May 2009 13:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכבשה המעופפת :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=10854295http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=348337&blog=10854295http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=10801765<div align="right" dir="rtl">פתאום נזכרתי שבכלל לא רשמתי שבן דוד שלי טס בפסח לצרפת ובערב ליל הסדר הוא עשה ניתוח להוציא את הגידול. היה חשש נורא שהגידול התפשט לשלפוחית השתן שלו.. אבל הוא לא.. והוא עבר את הניתוח בשלום והתאושש וחזר הביתה ועכשיו כולנו מחזיקים אצבעות. לחודשיים הראשונים, שהם הכי מלחיצים, ואז לשנתיים הראשונות.. שהם כמעט הכי מלחיצות. ואז לכל החיים שהם מלחיצים לא פחות. שחס וחלילה לא יחזור הסרטן. אני זוכרת כשהכל רק התחיל הם דיברו על זה שהוא יהיה ב95% עקר. בנדוד שלי, הקטן הזה, עם העיניים התכולות והשיער הזהוב שמתחיל לצמוח שוב הוא לא יזכה לראות ילדים שהם שלו רצים ומשחקים. אני יודעת שגם אם הסרטן לא יחזור [בעזרת השם..] החיים שלו לא יהיו פשוטים, איך מסבירים את זה לילד? שהוא לעולם לא יוכל להביא ילדים.. יספרו לו את זה בכלל? אם כן, הוא לא יוכל לשבת על הספסל עם חברה שלו להחזיק ידיים ולבחור שמות לילדים שיהיו להם, כי ברור לו שלא יהיו לו כאלה. ואם לא, איזה שברון לב יהיה לנער הצעיר שהוא יהיה, בן 18 או כמה... שיבין פתאום שכל מה שהוא תכנן עם החברות שלו בכלל לא יכול ולא ייכל אפעם להתקיים, וכולם ידעו כל הזמן ולא עשו דבר... אנ</div>Thu, 30 Apr 2009 20:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכבשה המעופפת :P)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=348337&blogcode=10801765http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=348337&blog=10801765