http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787heCopyright 2026 יוגורט האלוהים שם.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=10391079<div align="right" dir="rtl">המון זמן שלא הייתי פה, המון. כבר אין לי מה לכתוב..וכשיש,זה לא לפה. אבל, ולעצמי, איזה כיף זה לרצות אותך.באמת. לא תיארתי לעצמי שזה יקרה.</div>Wed, 07 Jan 2009 18:46:00 +0200danielle1022@gmail.com (יוגורט האלוהים שם.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=10391079http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34787&blog=10391079http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9999871<div align="right" dir="rtl">אחרי ההמון,לפני השקט של רעש הסערה,ובאי הוודאות המופתי, מגיעות אותן דקות ספק-שלוות-ספק-מבלבלות שהופכות את הכל לאחר לגמרי. אין יותר מדי הסבר לכלום ובפעם הבערך יחידה מיני המוני ניסיונות,דברים התארגנו להם, לטוב,לרע,אין לדבר משמעות כלל,העיקר ששום דבר אינו תלוי על שום גדר יותר. אני צריכה גם לטוס מפה לקצת,לפרוק מעצמי,להשליך לאיזה נהר גדול ומפורסם את כל המטענים והלחץ שנסחבו איתי בתקופה האחרונה. כי כלום כבר לא כמו פעם,אפילו לא כמו הפעם הלא-יותר-מדי-רחוק, כי באמת הכל השתנה, הסובבים אותי,ואני. כולנו אחרת. לטוב,לרע,אין לדבר משמעות כלל,העיקר ששום דבר אינו תלוי על שום גדר יותר. הקוביות נרדמות מסודרות בסל,ולשם שינוי, זה מדהים שאין שם אף ילד שיבנה מהן מגדל. דניאל.</div>Wed, 08 Oct 2008 00:10:00 +0200danielle1022@gmail.com (יוגורט האלוהים שם.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9999871http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34787&blog=9999871http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9685070<div align="right" dir="rtl"> בוקר חדש עולה על פני שמיים עמוסות. את זה אני יכולה כמובן לראות רק דרך אותם חריצים קטנים בין תריסי ההזזה בחלון הענקי שבחדר השינה. אני נועלת את נעלי הבית החמות שנקנו לי אתמול,כאות ציון לכניסתו של החורף החצי-מיוחל-חצי-לא בבית שלנו, מכינה לי כוס תה במטבח שהברקתי אתמול בלילה אחרי שהוכעסתי מהלכלוך שנשאר שם ובקבוק הבירה השבור. מתלבשת כמה שיותר חם,משאירה פתק קטן על השיש,מציירת לידו שמש,ויוצאת החוצה. תוהה אם לרדת במדרגות או במעלית שעלולה להתקע,ובסוף בוחרת שלא להסתכן ולהכנס לתוכה וזאת לא מהחשש שתתקע אלא אם מחמת ריח הנפתלין שנידף ממנה. גשם אבל לא מבול יורד בחוץ,קונה עיתון,קפה וכמה מיני דונטס כמו שאתה אוהב. חוזרת הביתה,חולצת נעליים שנרטבו בגשם,תולה את המעיל על יד הדלת,ומתיישבת אל מול הטלוויזיה בסלון. אין שום דבר לראות חוץ מחדשות שמזכירות את הבית,אז אני מרימה טלפון הביתה,שכבר נשמע בסדר,ומסיימת אחרי מספר דקות כשאתה עומד בפתח המסדרון מביט לעברי. אני נושקת לך,ואתה מחייך,מביט מסביבך ובוהה בעיתון,קפה וכמה מיני דונטס כמו שאתה אוהב. </div>Sun, 03 Aug 2008 06:02:00 +0200danielle1022@gmail.com (יוגורט האלוהים שם.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9685070http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34787&blog=9685070http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9673269<div align="right" dir="rtl">איכשהו, מבלי להכיר אותך כמעט בכלל, אני מרגישה שנורא אכפת לי ממך. אני שונאת אותו כמעט בגללך. הוא זבל, ואת מלכה. fair enough? </div>Thu, 31 Jul 2008 23:52:00 +0200danielle1022@gmail.com (יוגורט האלוהים שם.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9673269http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34787&blog=9673269http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9622861<div align="right" dir="rtl">אומרים שהזמן משכיח את הכל,ומפעם לפעם דואגים להודיע שנפגעת בעבר ועוד תפגעי בעתיד,ככה זה וזה קורה לכולם. העניין הוא שזה ממש לא כך, זה הכאב שהתלווה לאותן שמחות שתמו יחסית מהר,והשאירו מאוחריהן שובל של זכרונות חלק נעימות וחלק קצת פחות. כל החוויות האלו לעולם לא יישכחו,גם אם ישנו ניסיון נואש להמעיט בערכן,תמיד יהיה להן מקום מכובד של הערכה. אגרתי לי,אספתי לי אינספור של חוויות,מהקטנות ביותר,שיצרו תמונה מדהימה ועצובה,אומללה בדיוק כפי שאני אוהבת אותה. כל פעם כשנדמה לי שהפאזל הושלם,מגיעה עוד תוספת מאותן חוויות שמראה שהכל חוזר על עצמו,רק בצורה קצת אחרת,חלקים שונים.זה ממכר מדי,ובאיזשהו שלב לפגיעות יש חלק מאוד קשור לאורח החיים המרחם הזה. השלב האמיתי הוא,כשכל זה "נגמר" ונשארות רק אותן רגשות אפופות ללא משמעות יתרה כשמסביב כל זה עומד הרצון העז בלשכוח לחלוטין. מה שללא ספק לא קורה,אותה נקודה בה המחשבות מתאפסות ומבינות שזה אף פעם לא באמת ישכח,ושזה אף פעם לא לגמרי עובר. הרוב עובר, וקצת נשאר.וישאר לתמיד.</div>Tue, 22 Jul 2008 15:40:00 +0200danielle1022@gmail.com (יוגורט האלוהים שם.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9622861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34787&blog=9622861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9447581<div align="right" dir="rtl">לא,לא אתיימר למלמל מילים שנועדו בעיקר לרגש,או להשמע חכמות, אנסה לכתוב בדיוק כמו שיוצא,מבלי יותר מדי עריכות של מילים לטקסט מציאותי,ריאלי יותר. הכל יתמסר לטוהר המופשט הזה.בדיוק כמו שהדברים הינם. כן,זה נכון שהמצב אינו מחייך על בסיס קבוע,ולמעשה מחייך פחות מהמצופה ממנו, אך אותן מילים ומחשבות שמתנהלות חצי-בקול-חצי-בשקט גורמות להצפת חיוכים אמיתיים,מהסוג שמזכירים לך שישנו אושר עילאי. אני לא יודעת אם זה הדמיון המושלם, או שיטת המחשבה, אינטיליגנציה ריגשית,והסחות דעת שוות. וטוב אמיתי,כן,מהמרשימים שהכרתי. הרצון להשאר בעיקרו. כך או כך,טובת צד ב'. ישנה אומללות,שהופכת את הכל לקצת יותר מאובק,מלוכלך ונסתר,בדיוק כפי שאני אוהבת את זה. אך ההתעלות על סיטואציות עבר שמזכירות את האמונה החבוייה באכפתיות אנושית החשובה כל כך. אלו אותן אכזבות שהולכות יד ביד עם הציפיות. אני לא יכולה לדעת למה, אבל אני יכולה לקוות ומנסה להבטיח,שרק לציפיות יהיה פה מקום. כי זה יותר מדי חשוב מלתת לזה להסתנן,לא? "...Theres so many times Ive let you downSo many times Ive played aroundI tell you now, they dont mean</div>Thu, 26 Jun 2008 02:48:00 +0200danielle1022@gmail.com (יוגורט האלוהים שם.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9447581http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34787&blog=9447581http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9411160<div align="right" dir="rtl">אף אחד,באמת שאף אחד לא מסוגל להבין את זה. אפילו אני,בעצמי,לא לגמרי יודעת למה זולגות הדמעות בכזו אינטנסביות. אולי כי אין מטרה לכלום,אין אור בקצה מנהרה,והימים שחולפים עושים את הכל להרבה יותר ממשי,קרוב ואמיתי. המחשבה על הבדידות הזו שתעטוף אותי לתקופה הקרובה מסוגלת להטריף את דעתי. אותה בדידות יכולה ללוות איתה עוד אלפי אנשים,אך התחושה אינה של בדידות כמו אל מול חוסר שייכות לסיטואציה זמנית מורגלת ומובנת מאליה. זה מרגיז אותי,במיוחד כי זו תבונה,וביצועם של חלומות של אנשים אחרים,ואלו הם המונעים ממני את התחושות שממולן עומד ההיגיון שאני כ"כ שונאת לפעול על פיו,ולמרות זאת חיי מונעים ממנו. אני צריכה ללמוד השנה איך לחיות בלי לברוח. איך לחיות מבלי להטען מחדש. איך לחיות מבלי לקיים מסורת של הרגל. איך להיות פה,לשם שינוי. "..כי המקום הזה,כמו שום דבר בהשוואה אליו,פשוט מדהים. כל שניה שעוברת פה מזכירה לי למה כ"כ רציתי לבוא לפה כל שנה ובמהלכה.ממקום מדהים,ובחזרה אליו. באמת טוב לי פה.ממש טוב.ויהיה טוב עוד יותר. בוקר טוב, דניאל." הנה,אותן דמעות מתמלאות להן שוב,וזה אומר שזה בדיוק הזמן להחל</div>Fri, 20 Jun 2008 21:38:00 +0200danielle1022@gmail.com (יוגורט האלוהים שם.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9411160http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34787&blog=9411160http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9354435<div align="right" dir="rtl">התזוזה המועטת כמעט ויצאה מכליה,נעשתה היכרות בין סיטואציה לא מוכרת ולא נעימה,או שכן. יותר מדי להסביר אין מה לזכור,רק הכעס האמיתי ותחושת הכאב המשתנת זו המלווה את המצב הרגעי הזה. להיות צודקת,להיות חכמה או מודעת,לראות את הכל קצת אחרת,בפרספקטיבה של שניות,מאיות. חוסר אונים משוויע,דאגה מאולצת,בעיקר. קצת מיותר מלנסות להסביר,בין כה וכה הסביבה תופסת את זה כמשהו מאוד נורמטיבי,פשוט,"קל", ואלו אינם הכאבים, זה ההלם הנוראישפוקד אותך מבלי שתרצה,ומפחיד עד דמעות. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לַחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב "..תסתכל לה בעינייםתינשך את השפתייםעד שזה יכאב לך קצת.."</div>Wed, 11 Jun 2008 21:19:00 +0200danielle1022@gmail.com (יוגורט האלוהים שם.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9354435http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34787&blog=9354435http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9097600<div align="right" dir="rtl">This cant be the end, Im still loving you. </div>Wed, 30 Apr 2008 00:02:00 +0200danielle1022@gmail.com (יוגורט האלוהים שם.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9097600http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34787&blog=9097600http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9043865<div align="right" dir="rtl">בוקר.ואת כל פעם קמה למחשבה על אחר,מבלי לייחס לזה יותר מדי משמעות,והלוואי ולא היית מתעוררת כ"כ מוקדם. את מנסה לקחת הכל בהכי נינוחות שאפשר,כי זה הגיל,והזמן הנכון,אבל את בעצמך יודעת שזה לא מסוג הדברים שאת יודעת להתמודד איתם כמו שצריך,ולמרות זאת,זה לא מונע ממך מלעשות זאת. אז תקומי,ותגלי שכבר ערב,תכסי עצמך בעוד קצת איפור על עוד קצת חוסר ביטחון,תתלבשי בדיוק כמו שאת לא אוהבת,ותחייכי חיוך ששואף למציאות,כי זה מה שמצפים ממך לעשות. לא איתך,ולא איתך,וגם לא איתך הייתה רוצה להיות עכשיו,אבל זה לא משנה כי את בכל זאת תלכי איתו בערב,ותחליפו חיוכים מזוייפים,שברור לך שזה סתם,אבל כרגיל זה פחות חשוב. ותעמידי פנים בפני כולם וכמובן בפני עצמך שאת באמת לא יודעת,כשברור לך ולה שההחלטה כבר נפלה מזמן,ועד שבאופן הכי מוזר שיכול להיות,תמצאי עצמך מעט מתעניינת אחרי תקופה ארוכה שלא,ודווקא עכשיו,כל מה שיכול להסתבך מסתבך לך בין האצבעות,מבלי יותר מדי הסברים. והאירוניה בכל זה, זה כי תשבי בחדר,בטלפון איתה,ותתפללי שהיא תבין,ובאופן בכלל לא מפתיע היא מבינה,ואתן ממציאות ביחדתוכניות חסרות טיפת אמת על הדייט המושלם,בכחול ויר</div>Mon, 21 Apr 2008 19:49:00 +0200danielle1022@gmail.com (יוגורט האלוהים שם.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34787&blogcode=9043865http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34787&blog=9043865