http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338אוהבות לכתוב, רוצות להציג את זה לכם.heCopyright 2026 בלוג סיפורים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=7404358<div align="right" dir="rtl">למעני/אתה "תצעקי, אני אומר לה, תצעקישכולם ישמעו, תצעקיוכשמישהו יבוא לעזור לך, תצעקי חזק יותרתצעקי גם למעני תצעקי בשביל בתולייך, שנלקחו ללא רשותךתצעקי בשבילי, בשביל החופש שלי שהולךתצעקי בשל בגדייך החדשיםששוכבים קרועים על הרצפהתצעקי בשבילי, בשביל נפשי הקרועהששכבה ליד בגדיך, בתוך שלולית שפיותיתצעקי, אמרתי לה, תצעקי" תגיבו, נועה.</div>Sat, 08 Sep 2007 20:39:00 +0200nemesh123@walla.co.il (בלוג סיפורים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=7404358http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346338&blog=7404358http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=7398108<div align="right" dir="rtl">טרוניות של הלב שהמוח לא קולטזה המשחק השקט שלי ושלךקפה על הבוקר חלש ולבןמזכיר לי את החיוך שהיה כאן לפנייךבא והולך כבר נמאס להסתכלזה אותו נוף כל בוקר כמעט כמעט זה רחוב ריק מאדם במוצאי שבתזה דצמבר בלי מבול באמצע הלילהזה לחתוך בצל מבלי לבכות מעטלאהוב אותך זה אף פעם לא שלםזה רק כמעט כמעט</div>Fri, 07 Sep 2007 23:46:00 +0200nemesh123@walla.co.il (בלוג סיפורים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=7398108http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346338&blog=7398108http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=6415080<div align="right" dir="rtl">אחרי שהוא סיים הוא יוצא בשקט מהחדר ואת נשארת שוב לבד, לא שזה משנה הרבה, גם כשהוא פה את מרגישה בודדה. מסתובבת לצד השני ומחפשת בחושך את התיק, מוציאה סיגריה ושואפת את הרעל פנימה, החוצה ופנימה, החוצה ופנימה, בדיוק כמו לפני חמש דקות. בחלון רואים ירח מלא וגדול, מהימים האלה שאת אומרת שהירח נראה עצוב. אנשים אחרים לא יבינו כנראה, זה פשוט משהו בינך לבין הירח, מעין הבנה פנימית שלוקחים איתך לקבר, הלוואי שיגיע בקרוב. זה כבר ארבע בלילה, ואת כמו בכל לילה מתפללת שעידן לא יקום מהשינה. ילדים קטנים זקוקים לכל שעות השינה שלהם ובכלל, אין לך כוח להתמודד עם השאלות שלו. "זה בשבילו" את משכנעת את עצמך "בשביל העתיד שלו, שיהיה יפה יותר" מוכרת לעצמך שקרים. מבחוץ נשמעת דפיקה על הדלת, את מסננת "רגע" ואחריו גם "ששש" וממלמלת עוד כמה קללות באוויר. את חוזרת אל התיק, מוציאה ממנו אקדח קטן ומסתכלת, שוב אותן המחשבות הרגילות על לעזוב מתרוצצות לך בראש. <P class=MsoNormal dir=rtl sty</div>Thu, 03 May 2007 17:13:00 +0200nemesh123@walla.co.il (בלוג סיפורים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=6415080http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346338&blog=6415080http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5883030<div align="right" dir="rtl"> מאז שאני זוכר את עצמי, אני אצל רופאים. בוכה, ואצל רופאים. אני לא היחידי שהיה בוכה, אחרי כל ביקור אצל הרופא אמא הייתה מתחילה לבכות גם. אחר כך אבא היה מתעצבן ומרביץ לה, והיא הייתה מפסיקה לבכות. זה קצת מוזר והכל, כי כשהוא היה מרביץ לי אני הייתי בוכה חזק יותר. כנראה אצל מבוגרים זה שונה. נולדתי עם בעיה בבלוטת הדמעות, אני בוכה כל הזמן. בשירותים, באמבטיה, בימי הולדת וחתונות, לפני השינה וגם כשאני צוחק. אתם בוודאי מדמיינים לעצמכם כמה מאוכזב היה אבא שלי, שאחרי שלוש בנות כמעט פשט את עורו ורקד על התקרה מרוב שמחה כשגילה שיהיה לו בן, אבל מסתבר שהבן הזה בוכה כמו נקבה. בהתחלה הם חשבו שאני תינוק בכיין ומפונק, אבל כשבכיתי את כל השלוש השנים הראשונות של חיי הם הבינו שמשהו לא בסדר. מאז אני אצל רופאים, ד"ר מינה וד"ר אלה, ד"ר תבורי וד"ר מונכו, אתם יכולים לזרוק איזה שמות של ד"ר-ים שאתם מכירים, אני הייתי אצלם. <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm</div>Mon, 19 Feb 2007 21:24:00 +0200nemesh123@walla.co.il (בלוג סיפורים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5883030http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346338&blog=5883030http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5700117<div align="right" dir="rtl">הנה חזרנו אני מאוד אוהבת את הסיפור האחרון של נועה פרסמה. לפי דתעי הוא ממש פריצת דרך. אז אם עדיין אל קראתם,אני ממליצה בחום! אני מזכירה; לשמור על זכויות יוצרים! פרק 3: דינג דונג.צלצול בדלת. הייתי באמצע הקורנפלקס,בד"כ לא הייתי אוכלת ארוחת בוקר אבל,היי,אני מתחילה היום שעה שלישית,אז מה איכפת לי. הורדתי את הכף על השולחן וניגשתי לפתוח את הדלת. בהנחה שאין הרבה פורצים בשעות כאלו של היום,פתחתי את הדלת מבלי להסתכל בעינית. פתחתי את הדלת ומולי עמד גיא. ואני עוד בפיג'מה הצמרירית והכחולה שלי. "בוקר טוב" הוא חייך אליי,כאילו כלום לא קרה אתמול. "אתה לא אמור להיות בבית ספר?" שאלתי מופתעת.</o</div>Sun, 21 Jan 2007 19:38:00 +0200nemesh123@walla.co.il (בלוג סיפורים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5700117http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346338&blog=5700117http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5615424<div align="right" dir="rtl">סיפור קצר שלי פירסתי פעם בבלוג האישי הגיע הזמן גם כאן עדין אין לו שם..אבל אניאוהבת אותו. השנה 3562, לא שזאת שנה חשובה במיוחד, עוד שנה ככל השנים. בין בליל של מכוניות מעופפות(אחרי הכל, השנה כבר 3562. באמת פקפקתם במוח האנושי שלא יצליח להמציא מכונית כזאת?), יוצאת מכונית אחת אפורה. היא עוצרת ליד בניין גדול, בצד קומה מספר 73 דירה 59. דלת הנוסע נפתחת, ומהפתח נשלחת רגל דקה וארוכה, עם סנדל עקב אדום. מיד אחריה כאמור, יוצא גם גוף. הרגל, שתואמת לבעליה, שייכת לגברת גבוהה ורזה, שלובשת מעיל אפור ארוך וכבד. אותה אישה בסנדל העקב האדום והמעיל האפור, לא הסתובבה לסגור את הדלת – היא התקדמה ישר אל דלת הכניסה, הקישה את הקוד הסודי וכששמעה את מערכת הכריזה מברכת אותה לשלום("שלום לואיז, ברוכה השבה) היא נכנסה פנימה וסגרה מאחוריה את הדלת. שלוש מרצפות קדימה, אחת שמאלה 2 באלכסון ימינה. מתחת למשבצת האחרונה, עם הכתם המיוחד בצורת כוכב, ישנו שלט. כל אדם הנולד, נולד עם שלט. כל אדם מתכנן את השלט שלו איך שהוא רוצה, שיפעל על מה שהוא רוצה ויעשה איזה פעולות שהוא רוצה. כשלואיז לחצה על המקש הימני העליון, הופיעה ד</div>Mon, 08 Jan 2007 00:17:00 +0200nemesh123@walla.co.il (בלוג סיפורים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5615424http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346338&blog=5615424http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5525860<div align="right" dir="rtl">סליחה שלא פרסמתי. היו כמה חששות. אז שוב,אני חוזרת, ואני מקווה שלא תתפסו זאת כיהירות. -שימרו על זכויות יוצרים- -קריאה נעימה :)) פרק 2: כמובן שכשהגעתי הביתה ב7 כי לא היה בכוחי להפסיק את גאי מלנשק אותי ונכנעתי קלות. השיחה עם אמא הייתה בערך כזאת: "יש לך מושג מה השעה עכשיו!את מאחרת בשעה אוריאן!שעה שלמה!" "אמא,תרגעי" "את עוד אומרת לי להירגע!המבחן במתמטיקה!זה מזכיר לך משהו!?" "כן אמא,אני הולכת",גלגולי עיניים במסדרון לאמא פולנייה שאומרת לאבא-"נו,מה נעשה איתה?" בסדר אמא,בסדר. כצפוי,פתחתי את ספר האלגברה ולא הבנתי כלום,למה לעזאזל יש שבר מעל איי ובי ולמה אני אמורה לחלק את זה לשתיים?איזו מן נוסחא מפגרת. <SPAN lang</div>Mon, 25 Dec 2006 22:26:00 +0200nemesh123@walla.co.il (בלוג סיפורים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5525860http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346338&blog=5525860http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5199866<div align="right" dir="rtl">טוב,אז הנה סיפור-הפעם ממני,אלינור. את הסיפור הראשון והרציני שלי לא העליתי לבלוג כי נקשרתי אליו,וחשבתי שאולי אולי אוכל מתישו לעשות איתו משו. גם לסיפור הזה נקשרתי ובכל זאת אני מעלה אותו,אז בכל לשון של בקשה. בלי -העתקהדבק-. זכויות יוצרים. תודה. 3&gt; פרק 1: כשאני הלכתי בשדרה,ועלה או שניים נפלו לידי,חומים וצהובים,הסתכלתי לשמיים. היה מעונן וקודר.ובכל זאת,זאת הייתה ההרגשה שתמיד הטילה עליי רוגע. לא הייתה שמש. רק נקודה צהובה לבנה שכזאת מבצבצת בין העננים,אפילו לא מבצבצת כמו שמסתתרת. כשהגעתי הביתה,עליתי למעלה ונכנסתי לחדר. עברתי מעל ערמת הבגדים פה,ומעל הדפים שם,דילגתי מעל הטלפון והחוטים שהיו מסובכים אחד בשני ונפלתי על המיטה. <P class=M</div>Fri, 03 Nov 2006 18:16:00 +0200nemesh123@walla.co.il (בלוג סיפורים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5199866http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346338&blog=5199866http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5148329<div align="right" dir="rtl">מחסום כתיבה. [אם מישהו תהה.] עובדים על זה:) בקרוב סיפור חדש של אלינור, אל תתיאשוP:.</div>Thu, 26 Oct 2006 20:43:00 +0200nemesh123@walla.co.il (בלוג סיפורים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5148329http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346338&blog=5148329http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5081554<div align="right" dir="rtl">החלטנו -אני ונועה- שנוסיף גם שירים. בעיקר בגלל שאני-אלינור,מרגישה שיהיה לי יותר מה לתרום עם שירים ולא סיפורים כרגע. אני מבקשת אותה התייחסות לשיר כמו לסיפור :P אמ,טוב. תהנו :) (כל הזכויות שמורות לי ולנועה על הסיפורים+שירים ובלה בלה) אתה והגשם\אלינור. מי אני עם עצמי בלעדייך? מי אני עומדת בגשם. מי אני שאהבה את חיבוקייך אני היא שבוכה בגשם גשם עוטף אותי וגשם מרטיב אותי אבל הגשם לא יכול להביט בי כמוך. הגשם מזכיר לי והגשם נעים לי אבל הגשם מחזיר אותי אלייך הריח שפותחים את החלון. הצליל שהוא מטפטף על הגג מה אלו בלעדייך? אין שום מטרה,אני כמו גשם נוטפת כמו דמעות מעינייך. קר לי בלילות בלעדייך. קר לי שהגשם מטפטף על החלון. קר לי בלעדייך. קשה לי שאתה לא פה. קשה לי שנשטפת עם הגשם הראשון. תגובות יתקבלו ביותר מברכה :) 3&gt;</div>Sun, 15 Oct 2006 23:20:00 +0200nemesh123@walla.co.il (בלוג סיפורים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346338&blogcode=5081554http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346338&blog=5081554