http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202Wanted:LOVE.heCopyright 2026 יפה.שקיעת.שמש.ללב.עצוב.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/02/62/34/346202/misc/13118908.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=14331418<div align="right" dir="rtl">H</div>Mon, 25 May 2015 17:35:00 +0200pinzero@012.net.il (יפה.שקיעת.שמש.ללב.עצוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=14331418http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346202&blog=14331418http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=13580583<div align="right" dir="rtl">אני בורחת לתוך מציאות שאני בעצמי יצרתי, בחורה אחת, מתקתקת על עקבים, בשמלת מיני קצרצרה, אולי חושבת שזה מה שיעשה אותי מאושרת. זה לא שם. שום דבר שאני חושבת עליו לא הסתדר לי בחיים, תמיד משהו חייב להתפקשש, משהו חייב להיות לא בסדר, אולי זאת אני, שואפת לשלמות יתר. אולי אני מצפה למשהו שלעולם לא יגיע, לאביר בסערה, או סתם אהבה טובה שתסחוף אותי רחוק ככל האפשר, אהבה בריאה. קופסא של כדורים שהיום קניתי, משככי כאבים, הם לא עובדים על הלב השבור, בטח לא משככי כאבים, אולי כדורים נגד מאניה דיפרסיה יעזרו, אבל אני תמיד מתביישת לעשות צעד לגבי משהו שיכול להתפרש ברבים כדבר מביך, או אולי בעיניי כמשהו מביך, אפילו אם זה לקנות טמפונים בסופר, דבר נורמטיבי, לא בשבילי. איך מעפילים את הכאב מבלי להעפיל על החיים? אני לא מוצאת דרך, אני לא חושבת שאי פעם הייתי מרוצה או מאושרת, תמיד פחדתי, אולי לא מגיע לי. תמיד חינכו אותי שה-רע בדרך, תמיד תצפי למשהו רע שעומד לקרות, כשזה קרה, צפיתי את זה, לא באמת יכלתי להכיל את זה, אבל עיכלתי, ואז באה היד המלטפת- אולי זה לא באמת קרה? אולי דימיינת? אולי</div>Thu, 06 Dec 2012 00:33:00 +0200pinzero@012.net.il (יפה.שקיעת.שמש.ללב.עצוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=13580583http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346202&blog=13580583http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=12475030<div align="right" dir="rtl">בלילה אחוז אפלה, פוסעת ברחובות תל אביב, האזור הכי חשוך שקיים. יודעת שאסור להסתובב שם לבד, ואמת, אדם זר אומר לך זאת בדרכך, זה מרתיע אותך יותר ואת מתחילה לצעוד מהר יותר ויותר. מקוה שלא תתקלי בסיוט של חייך, מקוה שלא יקרה משהו רע. שאגיע בשלום. אז את מגיעה לרכבך, נועלת את הדלתות, מניעה ורק בורח, הכי מהר שאת יכולה, רק אז -את נזכרת להסדיר את הנשימה. את נוסעת והדרך נראית ארוכה מתמיד, את תוהה מתי הוא יתקשר כפי שהבטיח, ומייחלת כבר להגיע, העיניים כבדות. אך נראה שאיש אינו דואג. את כל הדרך חושבת על המשפט שליוה אותך כל חייך, האם זה באמת נכון האם אין לי אדם מלבד עצמי? אם אין אני לי, מי לי? אז את מגיעה הביתה, הוא לא שם, זה ערב הבילוי. והוא עדיין לא טלפן, לא הוא, לא החברות שלך שאמורות לדאוג לך, הרי בכל זאת, הן אלו שהשאירו אותך לבד בתל אביב, לבד. ואף לא טלפון אחד, ואף לא איש אחד שדואג, ואף לא אדם שאכפת לו ממך. ואת נרדמת לתוך מחשבות שאין מהן מנוס, רק מחכה שיקרה משהו, שירגיעו אותך מהלילה הזה. הוא מגיע ואת ישנה, מתעוררת לרעש הדלת הנפתחת, הוא נכנס למיטה החמה, </div>Fri, 06 May 2011 18:16:00 +0200pinzero@012.net.il (יפה.שקיעת.שמש.ללב.עצוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=12475030http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346202&blog=12475030http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=12241172<div align="right" dir="rtl">מספר מילים רכות, אני נמסה. מהלכת כמרחפת, חיוך מטופש על הפנים, חיוך מאוהב. ומילים מכל עבר שלא מבינות את פשר החיוך. זאת לא אני. ממתי אני מאושרת כל כך? האהבה הזאת מפחידה אותי. אני לא שולטת בזה. ברגע שמתהפכות המילים, למילים פחות נעימות, מין רעד משתלט עליי, הדמעות חונקות בגרון, הרגשה שהלב עומד להתפוצץ כל רגע מהמהלומה. מהפחד לאבד אותו. מהפחד לא לנשום אותו בלילה, לא לחבק אותו, לא להרגיש אותו. אני כל כך מאוהבת. וכל כך חיכיתי לזה איתו, שאני עדיין לא מאמינה שזה אמיתי. שהוא איתי, באמת איתי. אף אחד אף פעם לא אמר שאהבה זה פשוט. אל תשבור לי את הלב.</div>Fri, 31 Dec 2010 03:44:00 +0200pinzero@012.net.il (יפה.שקיעת.שמש.ללב.עצוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=12241172http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346202&blog=12241172http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=12218627<div align="right" dir="rtl">אני כותבת כאן, כי כבר אזלו כוחותיי. כותבת כאן בעיניים דומעות. אני יודעת שזה דבילי, אסור היה לי להפסיק לכתוב. אבל עשיתי את זה מחוסר זמן, או שהיה לי טוב מדי, או שהיה לי רע מדי. בעצם, תמיד כשרע אני שבה הנה. אולי הייתה לי תמיכה מחברות סוף סוף, אבל אני תוהה אם זה באמת יתכן. אף פעם לא סמכתי על אף אחד, גם לא על חברה טובה. זה הכי מסוכן. אז הנושא הוא הבנאדם שאיתו אני נגררת, באמת שאין לי צורה יותר נוחה לנסח את זה, בערך 8 חודשים. שבועיים יחד, חודש וחצי לחוד, שבוע יחד, חודשיים לחוד. הפעם אנחנו חודש+ יחד. כי החלטתי להתפשר, לרמוס את עצמי הישנה, את הדמות שהערצתי, פחות או יותר. לשכוח את העבר, להתקדם לעתיד, באמת האמנתי שאיתו יש עתיד. הפסקתי להיות ילדה, בקעתי מן הביצה, הפסקתי לפלרטט עם גברים, שזה הדבר שהכי אהבתי, אבל היום אהבתי הגדולה זה הוא. אני מוכנה לוותר על הכל. למען האהבה הזאת. האהבה הזאת לא טובה בשבילי. זה כמו לטבוע בענן גדול ואפור של שקרים ותירוצים, לשמוע את השקרים שלו ולשתוק, לשתוק ולבלוע הכל. להנהן עם הראש. להסתפק במועט של להיות מחובקים בלילה, אבל ל</div>Sat, 18 Dec 2010 14:48:00 +0200pinzero@012.net.il (יפה.שקיעת.שמש.ללב.עצוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=12218627http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346202&blog=12218627http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=11772975<div align="right" dir="rtl">אין יום שעובר מבלי שמישהו יתחיל איתי. בין אם זה בעבודה, ביציאות, בכל מקום שהוא. זה מעיק, זה מציק, נמאס לי. אני רוצה רק אותו. התחלתי לצאת עם מישהו חדש, הוא נחמד וטוב אליי, כיף איתו. אבל אני חושבת על הבחור הזה. הראשון שלי. הוא עוד לא יודע שזה נגמר בינינו. 'נגמר' זה אפילו מילה גדולה. אף פעם לא היה בינינו משהו מוגדר. הוא שאל אותי אם אני מאוהבת בו, עניתי שלא. אני לא באמת יודעת. אני רק יודעת שאני מתגעגעת אליו רוב הזמן, שאני רוצה להיות איתו, מחובקת ושברירית. בלילה האחרון שהייתי אצלו הוא סיפר לי על בחורה אחת שהוא היה מאוהב בה, וכשסוף סוף הם שכבו, הוא ציפה לסקס אוהבים, והיא, היא עשתה לו פורנו סקס. ואני בתמימותי שאלתי: "אז מה זה הסקס שיש לנו?" והוא השיב: "זה.. זה זיון." באותו רגע רציתי לבכות, רציתי להעלם, שהאדמה תפער ותבלע אותי, שלא אהיה יותר. לא ככה רציתי את הבחור הראשון שלי. לא רציתי מעולם להיות רק זיון. הוא מצידו, אני לא חושבת שהוא יודע שהוא פגע בי. או לפחות עד כמה. הוא רק שלף את זה, ואני? אני רק התרסקתי. לאלפי, מיליוני רסיסים. אני לא יודעת מ</div>Sun, 09 May 2010 19:45:00 +0200pinzero@012.net.il (יפה.שקיעת.שמש.ללב.עצוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=11772975http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346202&blog=11772975http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=11717172<div align="right" dir="rtl">הכרתי בחור לפני שלושה שבועות, באיזשהו ערב פוקר בפאב הקבוע שבו אני מבלה מדי ערב. זה היה אחד הפעמים הראשונות שהוא הגיע לפאב, אך ברגע שהתיישב בשולחן שלי, משהו בו קרץ לי. הרגשתי שאני מכירה אותו. לא יודעת מהיכן. התחלנו לצאת כיומיים לאחר מכן, ללא הגדרות. ללא מחוייבות. פגישה שניה כבר הייתי בבית שלו. הוא הניח לידי קערית תותים. זה היה הדבר הכי רומנטי שעשו לי. כן, כמה שזה נשמע נוראי. וככה התחלנו לסיים ערבים בביתו. עם תותים. שבועיים מהכירותי איתו, איבדתי לו את בתוליי. זה לא היה מתוכנן, אבל זה הרגיש נכון. סחבתי אותו בתוכי עד למחרת בצהריים, עד שהוא הביא כדור להעלים ראיות, להפיל. פוסטינור, אם אני לא טועה. הפעם הראשונה הייתה כואבת, הוא היה עדין ורך, מתחשב. אני ממש מרוצה ממנו ובעיקר מעצמי. הוא נראה טוב, הוא גורם לי להרגיש מלכה. הדבר היחיד שמטריף אותי באמת זה שזה בלי הגדרות, אך אימצתי לי מוטו לעת עתה- If it makes you happy, it can't be that bad. עשיתי בנוסף גם קעקוע יחסית גדול על כף הרגל, אני מרוצה ממנו לגמרי. שוב, אני מרוצה מעצמי. השתניתי נו</div>Tue, 13 Apr 2010 23:47:00 +0200pinzero@012.net.il (יפה.שקיעת.שמש.ללב.עצוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=11717172http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346202&blog=11717172http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=11605691<div align="right" dir="rtl">אז יש לי מישהו חדש בחיים. בערך שבוע וקצת. הוא כבר טוען שהוא מתחיל לאהוב אותי, אני מצידי, אמשיך אחשוב על שי. אמשיך לחשוב על ליאת. את הבחור החדש הכרתי במסיבת נשים. כן, אני מוכשרת. בין כל הנשים, מצאתי לי סטרייט אחד. לא נראה כמו, אבל ככה הוא טוען. האמת שלא כזה אכפת לי שהוא נראה כמו, תמיד הייתי עם גברים נשיים או עם נשים גבריות, במידה מועטה. חוץ מזה שהרוב מתחיל להסתדר, התחלתי מועדפת שאני ממש אוהבת, עם מנהל אחלה, וכן, אני מסכימה להתעורר בבקרים על מנת לעבוד. הבעיה היחידה במועדפת הזאת היא שאחת משתי החברות הכי טובות שלי לשעבר, עובדת שם. שזה קצת מביך, אבל נראה לי שעל זה התגברתי גם כן, זה מתחיל להסתדר ולבעבע לטובה. יש בחור חדש, יש חום. הבעיה היחידה היא שהחברות קצת התרחקו, למרות שאחת מהן טוענת שזה לא נכון. אבל זו הרגשתי. בכל אופן, אני מקוה שיהיה יותר טוב, כי תמיד שואפים ליותר, לא? נ.ב עוד מעט פורים, אחד משני החגים האהובים עליי ביהדות.</div>Mon, 22 Feb 2010 14:35:00 +0200pinzero@012.net.il (יפה.שקיעת.שמש.ללב.עצוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=11605691http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346202&blog=11605691http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=11563665<div align="right" dir="rtl">" תגידי לי-אתהאם בין כל ענני הסתיואפשר למצוא את מה שכבר אבד?תגידי לי-אתכשעלה נושר, מה הוא אומר?ומה העץ,מה הוא מרגיש?את יודעת ליאת, כשאווירון ממריא ומתרחק מאיתנו,האם הדרך, האם היא כבר ברורה לו?אז גלי לי, ליאת,כשהשמש זורחת לאן את בורחת, לאן?וכשהחורף מגיע למי הוא מודיע, למי?שעוד מעט ירד קצת גשם,עוד קצת.תגידי לי-את,איך נראים הדברים מהאופקכשהם לא ממבטי?תגידי לי-את,האם האנשים נראים כמו ילדים פה?והימים, מה הם אומרים?את יודעת, ליאת, כשאווירון ממריא ומתרחק מאיתנוהאם הדרך, האם היא כבר ברורה לו?אז גלי לי, ליאת,כשהשמש זורחת לאן את בורחת, לאן?וכשהחורף מגיע למי הוא מודיע, למי?וכשהערב יורדוהשמש שוקעתלאן את בורחת, לאן?והחורף מגיע, את מי זה מרגיע? את מי?שעוד מעט ירד קצת גשם,עוד קצת. " כבר 7 וחצי חודשים עברו מאז שראיתי אותך בפעם הראשונה, ליאת. ככה את טוענת, אני נוטה להאמין לך, אבל כל כך מתביישת בעצמי, כל כך דפוק מה שקורה אצלי. אני מאוהבת בך, מבלי שהיינו בזוגיות, <</div>Mon, 01 Feb 2010 22:21:00 +0200pinzero@012.net.il (יפה.שקיעת.שמש.ללב.עצוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=11563665http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346202&blog=11563665http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=11556746<div align="right" dir="rtl">הקטע הכי כואב בחיים הוא שאינך יודע לאן את שש, אחר מה אתה תר, וכשאתה חושב שכבר הגעת לדעה הצלולה, להחלטה הרווחת, המתאימה לך, פתאום אצבעות באות ולוחצות על כל מיני נקודות חולשה. מה, זה לנצח? זה מה שאחיה עד מותי? כרגע זה סימן שאלה אחד גדול ואתה תוהה אם יש טעם להמשיך, האם לחיות, האם מיציתי? אתה נמצא בנקודה האפורה הזאת שהיא אל חזור. אתה כבר עשית הכל, הזדיינת, עישנת סמים, שתית, נהגת, התאהבת,עשית צבא, סיימת בגרויות, טסת לחו"ל, עשית קעקוע וחוררת את עצמך. ואז אתה אומר, אוקיי, מה עכשיו? כאילו, עשיתי הכל, טעמתי מהקש וליקקתי את הגלידה, סבלתי ונהניתי, אהבתי ונכויתי. הכל במידה קטנה ומספקת, למה להרחיב יותר מדי? האם זה מכיון שיש בנו את יצר החמדנות הזה? אני לא חמדנית, אני חושבת שמיציתי. אני לא יודעת מה יהיה העתיד שלי, אני מעדיפה לעשן בכל רגע נתון שבו אני מהרהרת בזה. אני מעדיפה לא לחשוב על זה, זה מכניס אותי לפחדים. אני באמת לא יודעת מה אהיה או אעשה, אני יודעת לתת תשובות כמו "חינוך", "פסיכולוגיה" כמו כולכם. אבל השאלה האמיתית, מה יהיה מחר? </div>Fri, 29 Jan 2010 21:33:00 +0200pinzero@012.net.il (יפה.שקיעת.שמש.ללב.עצוב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=346202&blogcode=11556746http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=346202&blog=11556746