http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949heCopyright 2026 Jiba. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949http://f.nanafiles.co.il/upload/112006/IsraBlog/344949/misc/7915859.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12609579<div align="right" dir="rtl">&#65279; אנימכיר מקום כל כך יפה הואנמצא במקום לא צפוי ובכיסוי מפחיד הואמצופה יששם חיות בר ונהרות הרבהעטלפים וגם פרות ואנשיםשמחים שלא יודעים דבר אחר אוליגיל התבגרותם קצת מאחר ואוליהם פשוט חברי ילדות כנראהשלחברותם פשוט אין תלות <span style="font-family: Arial, sans-</div>Sat, 09 Jul 2011 04:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jiba)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12609579http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=344949&blog=12609579http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12453675<div align="right" dir="rtl">אז מי לא מכיר רגעי בדידותמי לא מכיר שעות ארוכות של ריקנותלשבת ולתהות בעצם מה קרהואולי כל מה שחסר לי בחיים עכשיו זו בחורהובעצם מה הבעיההעולם גדול והכל מותרואין פה שום דבר שלא עשינו בעבריש את האקסית הזאת וזאת ואת ההיאאני זוכר איזה כיף היה לנו אז בבית שליואני זוכר איך עם זאת העפתי מטוסי ניירוזאת תמיד שיחקה לי בשיעראז כשהכרנו ברחובואת ההיא שנישקה ממש טובואת זאת שהכינה לי פעם עוגהוזאת שהייתה ממש אחלה במיטהועוד אחת שנישקתי על גיבעהואת ההיא שהייתה ממש יפהועוד אחת שתמיד דיברתי איתה שעות בטלפוןובלי לשמוע את הקול שלה לא יכלתי לישוןועוד כל כך הרבה בנותואיתן הזכרונותשעולים ושואלים בעצם למה לא<div id="_mcePaste" style="text-align: ce</div>Tue, 26 Apr 2011 05:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jiba)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12453675http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=344949&blog=12453675http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12374397<div align="right" dir="rtl">אני והיא נפגשנו יום אחד כי החלטנו שבא לנו להיפגש, אני לא בדיוק זוכר מי הציע להיפגש, אני חושב שזה הייתי אני. היינו מתכתבים הרבה בפייסבוק והכל והיא נראתה לי בחורה ממש נחמדה, גם נראתה ממש טוב. התלבטתי קצת אם היא בחורה של בירה או גלידה או שאולי בכלל פיצה? תכלס פיצה הכי כיף, אבל היא התבררה כבחורה של בירה, אז הלכנו לשבת באיזה פאב ממש נחמד. בהתחלה הייתה מן שתיקה מביכה כזאת שהביכה בעיקר אותה כי לא לא היה כזה אכפת אבל לאט לאט השיחה התחילה לזרום וזה היה אפילו דיי נחמד, אני לא אומר שהיה שם איזה חיבור מטורף או משהו, תכלס בחלקים מסויימים של השיחה חשבתי לעצמי שאני בעצם סתם מבזבז את הזמן שלי ואני מעדיף בהרבה לעשות הרבה דברים אחרים, גם אם הם לא ישיגו לי את הזיון הזה. למרות שהיה נחמד ולא יותר מזה במהלך שיחתינו, היא נראתה ממש טוב, קלטתי מספר פעמים את השמוק שיושב מאחורי קצת ימינה דופק בה מבטים, וגם קלטתי אותה מחזירה מבטים, אבל לא מבטים מפלרטטים, יותר כדיי לגרום לי לקנא, לגרום לי לרצות אותה יותר, אבל אני? לא כזה הזיז לי האמת. המשכתי את זה, המשכנו לדבר על שטויות ולעשן סיגריות, סיגריות מעבירות שיחות בקלות.</div>Wed, 16 Mar 2011 03:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jiba)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12374397http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=344949&blog=12374397http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12340696<div align="right" dir="rtl">האוקיינוס השקט מציף לי את הגוף בין כל המים אני עדיין מרגיש חשוף הים גדול מלא בסכנות בדגים קטנים וגם אצות התנועות כאן הרבה יותר כבדות והזימים לא רגילים לי הנשימות שלי חורקות כאן המים מלוחים מתחילים לשרוף לי כל הצלקות והפצעים למרות כל הסכנות לוויתנים כרישים וגם סופות האוקיינוס השקט תמיד שקט בפנים ביום סוער כזה הגלים כל כך גבוהים לא נותנים לי מנוחה סוחפים אותי הרחק הרחק הרחק אל הלא נודע מבריחים לי כל חלום כל ניסיון להצלה אנסה לצלול אל המצולות כדי לא להרגיש את התנועות לא להרגיש את הזרמים בים להתרחק מכל המהירות הזאת, לצלול רחוק מכאן לא לראות את הדגים <div id="_mcePaste</div>Fri, 25 Feb 2011 05:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jiba)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12340696http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=344949&blog=12340696http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12337291<div align="right" dir="rtl">מה קרה לילדה היא כל כך עצובה אולי על הלחי זלגה לה דמעה? מה יהיה ומה היה? מה קורה, מה הבעיה היא לא תספר לי למה הילדה עצובה ואם לעולם לא אדע מה אוכל לעשות יהיה לי קצת קשה כך להמשיך ולחיות אני מקווה שהיא תרגיש טוב ושום דבר רע לא קרה מאחל לה שבהמשך יהיה לה הרבה אושר ואהבה שתתעורר בבוקר עם חיוך, שלעולם לא תוותר אני מקווה שמכל הלחצים האלה היא סוף סוף תשתחרר אני מקווה שהימים לא יחלפו בשיממון שלא תשקע בין ההמון שהחיים יהיו לה הרפתקה גדולה שתמיד תשבור את השיגרה אני מקווה שהיא עוד לא נרדמה ושתספיק לקרוא שיר קצרצר לפני השינה שלא יעבור עוד לילה ללא מנוחה מלא בתזוזות וכנראה עם איזו מחשבה רעה מה שלא קרה, זה ודאי יעבור בקרוב מאוד את תראי את האור שיהיה לך לילה טוב מלא מנוחה <div id="_mce</div>Wed, 23 Feb 2011 00:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jiba)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12337291http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=344949&blog=12337291http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12257262<div align="right" dir="rtl">אחרי לילה מלא בצחוקים ואלכוהול, ואחרי נסיעה מעצבנת באוטובוס, ירדתי בתחנה שלי וכבר היה כמעט 4 בבוקר. יצאתי מהאוטובוס והייתי לבוש מעיל וכובע וצעיף ולא אהבתי את איך שאני נראה אבל לא רציתי שיהיה לי קר אז אמרתי לא נורא. התחנה דיי רחוקה מהבית, יש הליכה לא קצרה. כל השיכרות והמצב רוח כבר עברו לי, אז נשארנו רק אני והדרך , שלא נהגה לספר לי בשורות טובות אף פעם, אהבה להזכיר לי שלמרות שהיה כיף היום, יש את הדברים האחרים, שהם כבר, לא כל כך כיפיים. אני לא אוהב לדבר איתה בגלל זה, כי נדירות הפעמים שהיא לא מתלוננת ואני שונא כשמתלוננים, בגלל זה אני מתלונן הרבה בצחוק, כי זה מצחיק אותי, אבל היא תמיד רצינית הדרך. ניסיתי לא לשמוע את הדרך אז הוצאתי את האמפי, שמתי אוזניות והדרך בחרה לי את השירים, גם שירים שמחים לרוב לא משמיעה לי הדרך בלילות קרים לבדי. אז הלכתי ושרתי ברחוב, שרתי חזק כי מה אכפת לי, מילא אף אחד לא שומע. אני לא שר יפה אבל אני עדיין אוהב לשיר. דרך שאמורה להימשך 20 דקות, הרגישה כמו 10 שעות, אז קשה היה פשוט ללכת ולשתוק בפנים, אני נאלצתי לדבר עם הדרך, שלא יהיה לי משעמם. אז הדרך סיפרה לי איך היה פעם, וש</div>Sat, 08 Jan 2011 16:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jiba)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12257262http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=344949&blog=12257262http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12203445<div align="right" dir="rtl">לימודים ולימודים ויציאות מעפנות ועוד יציאות מעפנות ומדיי פעם יציאות קצת פחות מעפנות גרמו לי להתמוטט יום אחד. שוב יצאנו לעוד יציאה מעפנה במקום שהוא דיי מעפן בעצמו אבל את זה כבר כולם יודעים. יציאה כמו יציאה רגילה, יושבים מדברים, קמים עוברים מקום, אולי קונים איזה קולה, הולכים לאכול איזה משהו, אם זו יציאה מוצלחת ואנחנו מספיקים לפני 11 אז אפילו קונים אלכוהול וגם אחר כך סתם יושבים. אז ככה ישבנו כמו ביציאה רגילה ומעפנה ואני, אני לא נהנתי בכלל מזה, לא יודע מה בדבר חבריי שאולי כן נורא נהנים מהיציאות המעפנות האלה כי לא משנה מה אני אומר הם ממשיכים לצאת את אותן היציאות המעפנות במקום לנסות משהו אחר, אולי הם בעצם יודעים דברים שאני לא יודע! אז התעצבנתי ממש מהישיבה המעפנה ההיא באותו יום ואז אמרתי להם יאללה בוא נעלה על קו לילה עכשיו וניסע עד הסוף ובחזרה. דיי צחקו עליי ולא לקחו אותי ברצינות אבל העניין הוא שאני הייתי ממש רציני, אז חזרתי על עצמי והדגשתי שאני רציני הפעם. תאכלס לא ציפיתי לתשובה אחרת, אבל התאכזבתי בכל זאת. ישבתי עצבני עליהם בסביבות הדקה וחצי ואז ראיתי את האוטובוס וחשבתי לעצמי בעצם לאן אני ממ</div>Fri, 10 Dec 2010 04:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jiba)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12203445http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=344949&blog=12203445http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12149537<div align="right" dir="rtl">אני וצ'רלי ישבנו בחדר ההמתנה בזמן שגל היה בחדר הניתוח. צ'רלי ואני ישבנו במשך שלוש שעות שם על ספסל עם עוד שתי זקנות שאחת מהן שברה את הרגל בשבר פתוח ובכתה ובכתה על כמה שכואב לה וכמה שהעולם לא הוגן ושצריך לשרוף את בית החולים הזה ואיך יכול להיות שהיא צריכה לחכות במצבה. אבל זה לא כל כך עניין אותי ואת צ'רלי. אני הייתי עסוק בעיקר בלקלל את צ'רלי על זה שנהג מהר כל כך, קיללתי אותו כמו שלא קיללתי אותו בחיים שלי למרות שהוא היה החבר הכי טוב שלי. כל כך כעסתי עליו כמו שלא כעסתי עליו בחיים שלי, אמרתי לו שהוא צריך היה להיות שם במקום גל עכשיו. הרגשתי כל כך רע, אני רציתי שהכל יעבור, שכל זה רק יעבור וכולנו נחזור הבייתה בשלום, לא האמנתי שדברים כאלה באמת יכולים לקרות לי, חשבתי שאלה הם דברים שקורים רק בסיפורים, רק לאנשים אחרים, חשבתי שלי זה לא יקרה. אני קיללתי והאשמתי אותו ואפילו דחפתי אותו, אם היד שלי לא הייתה שבורה כנראה שגם הייתי נותן לו אגרוף בפרצוף והוא רק המשיך להגיד לי "אני יודע אני יודע!" הוא היה אומר בזמן שהיה מחזיק את הראש והולך במעגלים. ככה צעקנו וצעקנו עד שלבסוף התיישבנו וחיכינו. ישבנו בשקט במשך</div>Tue, 09 Nov 2010 23:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jiba)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12149537http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=344949&blog=12149537http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12138762<div align="right" dir="rtl">אז איך אני אתחיל את הסיפור הקצר הזה, הייתי נער מתבגר שכזה, לא בוגר מדיי ולא ילדותי מדיי, אבל משהו יותר לכיוון הילדותי, כן יותר ילדותי מבוגר זה בטוח אבל לא יותר מדיי שלא תחשבו! אני והחברים שלי שאני מאוד אוהב היינו נהנים, באמת שהיינו נהנים היה לנו כיף היינו נוסעים על סקייט ביחד היינו הולכים הבייתה ביחד, צוחקים ביחד, היינו חיים באותה שכונה ולפעמים אפילו היינו מתאהבים באותה ילדה. כן זו באמת הייתה נקודת מחלוקת קשה ביני לבין חברי, אבל כל השאר היו דיי בסדר איתי למרות שגם איתם לפעמים יצא לריב אבל בסך הכל חברים טובים היינו, חבורה טובה כזאת שלא יצא לראות כל יום. גם ידידות היו לי דיי הרבה וככה סתם בנות שהייתי מדבר איתן סתם כי הן היו כוסיות, מן פלירט כזה בשביל הכיף, זה בטח היה הדדי. היה ממש כיף אז, ממש ממש, היה מרגש, הכל היה חדש, הכל היה שונה, הכל היה מסתורי וקסום ועם זאת שהיה כל כך כיף, הזמן עבר לאט, אני זוכר איך כל יום התעוררתי ועדיין הייתי באותה הכיתה, זו הייתה תופעה מוזרה, משהו יפה שאני אזכור תמיד. אז עבר זמן מה, דברים יפים ולא כל כך יפים קרו, זה לא שהכל היה כזה מושלם כמו למשל הפעם ההיא שלא בא</div>Thu, 04 Nov 2010 01:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jiba)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=12138762http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=344949&blog=12138762http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=11978311<div align="right" dir="rtl">בא לי לבקר במקום יפהכל כך יפה שאני לא אשכחוהשמש אף פעם מוקדם מדיי לא תזרחמקום שלא צריך בו למהרויהיה בו כל כך טוב שלא נצטרך שום דבר אחרבלילה ינצנצו מליוני הכוכביםאני אסתכל עליהם ובגופי יעברו זרמיםולפעמיםחלק מהכוכבים הם כוכבים נופליםאני אבקש משאלות שיתגשמו גם אם הדברים הם מוגזמיםבמקום הזה בכלל לא יהיו שום אנשים זה יהיה באמצע איזה חוראיזה מקום מדהים כזה, שלפעמים אליו אפשר לחזורהרוח שתנשב תדגדג קצת אבל זה יהיה נחמדובמקום הזה יהיה נחל קטן ודשא מרשרש בלבדאני אשב על גבעה עם איזו בחורה יפהאולי נדבר על משהו ואולי לא אבל תהיה שם אוירהאוירה כזאת של תעופהמצמררת אבל כל כך טובהונרגיש רעידות בגוף עם כל נשימהוחוץ מהחושך שלפעמים מפחיד לא יהיו שום דאגותזה יהיה המקום שלנו לברוח מצרותוכל פעם שנבקר בו נמצא בו אוצרותבמקום הזה יוכלו לקרות ניסיםנוכל לחפור בור ולהגיע לסיןולא משנה לאן לא נסתכלנרגיש כאילו לעולם לא נתפצלוהכל יהיה כל כך זורםאף פעם לא יהיה לנו משעמם</div>Sun, 15 Aug 2010 04:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Jiba)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=344949&blogcode=11978311http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=344949&blog=11978311