http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948סתם מקום בשבילי להתבטא בלי שאחרים ידעו.heCopyright 2026 someone not important. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=8369463<div align="right" dir="rtl">פתאום הכל מתמוטט כזה. וזה נראה עוד אחד מהמצבים האלה שנראה כאילו הכל לא בסדר, והנה עוד רגע זה ישתנה ונגלה שהכל זה סתם, שפתאום זה כן יסתדר. אני כל כך מפחדת לגלות שלא... המורה לנגינה דורשת שאני אתפטר מהעבודה, מה שגם ככה לא מצא חן בעיניי,אבל לאור המצב הנוכחי זה נראה פשוט בלתי אפשרי. ככל הנראה ימכרו את הדירה שאנחנו גרים בה ואנחנו צריכים לחפש דירה חדשה, מה שבכלל לא זול ולא פשוט. ועכשיו אמא הודיעה שהחנות שבה היא וסבתא שלי עובדות עומדת להיסגר, משמע אין להן עבודה. הן עובדות שם כבר הרבה שנים ואין לי מושג אם הן ימצאו עבודה אחרת בכלל. הכל מתפורר לו לאט לאט ופתאום נהיה בכלל לא קל להתמודד עם זה. והכי מפחיד אותי שאני מרגישה שתולים יותר מידי תקוות בי. ומה אני סה"כ? אני רק רוצה להתחיל חיים עצמאיים משלי, מה שככל הנראה לא הולך לקרות בקרוב. ואיך פתאום נוצר מצב שהמשפחה על הכתפיים שלי? סבתא לא מוכנה ללכת לרופא, ואמא פשוט אומרת לי לוותר כי היא עקשנית. אבל איך אפשר?! הבריאות שלה במצב נוראי והיא לא מוכנה לעשות עם זה שום דבר!!! "אלוהים יעזור לי." זאת התשובה שלה!!! ואז נוצר מצב שרק לי אכפת מהבריאות שלה,</div>Sun, 06 Jan 2008 21:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (someone not important)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=8369463http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=33948&blog=8369463http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=8133644<div align="right" dir="rtl">הגעתי למסקנה שאני לא טיפוס מי יודע מה חברותי. אולי משהו בחינוך שלי לא היה בסדר. אולי זה שלא באמת היה לי חינוך לא היה בסדר. ואולי סתם כי אני עוד אחת מהאנשים הדפוקים האלה שיש בעולם. זה לא באמת משנה. העובדות הן שאני מצפה מאנשים להיות מושלמים, אבל זה בלתי אפשרי.אאנשים ממשיכים לאכזב אותי שוב ושובואני מרחיקה את עצמי מכולם. אני בוכה על זה לא מעט, אבל ממשיכה באותה דרך. אמא שלי פעם אמרה לי שאני אבין שאי אפשר לסמוך על אנשים ואפשר לסמוך רק על המשפחה. אני באמת לא סומכת יותר על אנשים, אבל גם על המשפחה לא. אני פשוט לבד והאמת, גם מסתדרת. פה ושם אנשים מופיעים לתקופות קצרות, אבל אין משהו עמוק מזה. זה באמת לא קל, אבל פשוט לא נתקלתי במישהו שהיה כביכול מספיק טוב. כן, זה נשמע מגעיל, ואני מתחילה להשלים עם זה שכנראה אני זאת שלא בסדר פה וזאת רק אשמתי שאני לבד. אבל זה המצב, ועם זה נלמד לחיות.</div>Sat, 08 Dec 2007 00:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (someone not important)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=8133644http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=33948&blog=8133644http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=8025324<div align="right" dir="rtl">אז מה, שוב חזרנו למצב הזה, אה? ואני פשוט לא יכולה לעשות כרגע שום דבר כי אני קודם כל רוצה לוודא שזה יהיה שונה מהפעם הקודמת וגם לוודא שהרגשות שלי פה הם אמיתיים ו... לסדר את העניין עם עומר. אם כל זה יסתדר, אז כן, אני חושבת שיהיה בסדר :] אני רק צריכה להתאזר בסבלנות, דבר שאני לא יודעת לעשות. אמרתי שאני רוצה קשר נורמלי, ואתמול הבנתי שאני מסבכת הכל ומונעת זאת מעצמי, וגם.. טוב, אני בספק שיהיה לנו קשר לגמריי נורמלי חחחח אבל סבלנות זו מילת המפתח! אוח, שיהיה כבר טוב.</div>Mon, 26 Nov 2007 11:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (someone not important)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=8025324http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=33948&blog=8025324http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=8001069<div align="right" dir="rtl">את פשוט כלבה. או סתם פחדנית. או אולי שניהם? לא רצית שאני אבוא, בסדר! תגידי לי בפרצוף ואל תמציאי לי תירוצים מטומטמים ותגידי שפעם הבאה תקראי לי ואז אני אגלה שזה לא קרה! אני לא צריכה את זה! או ששיקרת לי, ובמקרה הזה אני מעדיפה לשמוע שאת לא רוצה אותי שם ולהתגבר על זה מאשר להיפגע כל פעם מחדש, או שאמרת את האמת וסתם לא אכפת לך ממני אז לא באמת התייחסת למה שאמרת, או למה שעשית. אם רק היה לך מושג כמה כבר בכיתי בגלל כל המצב הזה. אבל בעצם, למה אני משלה את עצמי שיהיה לך אכפת בכלל? גם כן חברה. למרות שטוב, כבר החלטתי שאני לא מחשיכה אותך יותר בתור חברה שלי. סתם נשברתי פה לרגע. לא נורא. קמים וממשיכים הלאה!!</div>Fri, 23 Nov 2007 19:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (someone not important)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=8001069http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=33948&blog=8001069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=7936469<div align="right" dir="rtl">התסכול הזה פשוט לא נעלם. אני מרגישה לבד. הרבה מאוד לבד. ואני שונאת את רוב הסובבים אותי. קשה לי. כל כך קשה לי. אני מרגישה לא רצויה. קשה לי להגיד שבכל העולם, אבל בשבילי זה כל העולם כי זה מה שאני מכירה. אני מחכה בקוצר רוח ליום הזה שבו אני אעזוב את המקום הזה, בין אם לצבא ובין אם ללימודים, העיקר להתרחק מהכל. אני חייבת להתחיל מחדש. להכיר אנשים חדשים ולהקים לי חיים עצמאיים משלי. אני באמת חייבת. ועד אז אני צריכה ללמוד להסתדר איכשהו. אני רק רוצה שכל זה כבר ייגמר. אני לא מבינה איך הסביבה שלי מצליחה לשכנע אותי בכזו קלות שאני לא שווה כלום ושאני בן אדם נוראי. האם זאת האמת? והכל כל כך כל כך מגעיל. אוף.</div>Fri, 16 Nov 2007 18:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (someone not important)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=7936469http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=33948&blog=7936469http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=7845008<div align="right" dir="rtl">הגעתי לשלב הזה בחיים שעליי לבצע כמות נוראית של החלטות. זה מתחיל מ"OMG מה אני אלבש?!?!?!" של פאקצה ממצועת ונמשך עד ל"מה לסמן במנילה ובטופס רישום לעתודה?!" וכו'. אני, לצערי הרב, לא ניחנתי בכישרון לדעת מה אני רוצה ולפעול בהתאם לזה. אני פשוט, באמת ובתמים, לא יודעת להחליט החלטות. במקרים המעטים שבהם אני מחליטה משהו, סביר להניח שאני אתחרט ואשתדל לשנות את ההחלטה ואכעס על עצמי ולא אהיה מרוצה. אז מה עושים עם המנוי בחדר כושר? מקפיאים או שאני אקח את עצמי בידיים ואלך? ומה עם המנילה? לשנות את ההחלטה והדירוג, או להשאיר את זה כמו שזה? והעתודה? מה לעזאזל אני רוצה ללמוד? והאם להסתכן ולרשום שם דברים שהסיכוי קבלה שלי אליהם הוא מאוד קטן, מה שמסכן את כל הקבלה שלי לעתודה? ופסיכומטרי? לעשות שוב או לא? ואיך לחלק את כל הזמן בין כל המחוייבויות? והאם לחפש עבודה נוספת ולהסתכן בחוסר זמן מוחלט או שלהסתפק במה שיש? האם אני רוצה ללמוד בארץ או בחו"ל? ואיפה בכלל אני רוצה לחיות? אוף. כל כך כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם. אבל נראה לי לאט לאט אני אגיע לתשובות שאני מחפשת ואתרגל לקבל החלטות :] כנראה שפשוט הייתי</div>Mon, 05 Nov 2007 18:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (someone not important)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=7845008http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=33948&blog=7845008http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=7831020<div align="right" dir="rtl">אתמול היה ממש כיף. אני גאה בעצמי שלא נכנסתי לדיכאון והתבודדתי ושניסיתי להיות קצת פחות אני. אבל אני לא גאה בעצמי בכלל על זה שעכשיו אני מלאה שוב בשנאה עצמי. אני חייבת להפסיק עם זה. נראה לי בעיקר כי פרדי אמר לגליה שאנחנו מוזמנות לעוד מפגש בעוד שבועיים, אם הוא יהיה. ואני כמובן מרגישה שאותי מזמינים סתם בתור נספח של גליה. שונאת את ההרגשה הזאת. ומה הבעיות של אילן?! פעם הוא כתב לי כל הזמן, והיה לנו כיף לדבר, ועכשיו... גם בקושי מחובר, וכשהוא מחובר אז הוא לא כותב לי, ואם אני כותבת לו אז אחרי 5 דקות הוא פתאום צריך ללכת. ובסוף של השיחה האחרונה הוא היה חייב לשלוח לב. אררג. בטח סתם יצא לו בטעות מתוך הרגל. אבל זה עדיין מעצבן! וגם עומר.... עושה לעצמו רע. אתמול לא רצה להיפגש כי לא היה לו כוח והוא היה חסר מצב רוח, ואז רצה שאני לא אלך לפרדי ואפגש איתו, והיום נפגש עם ליאל ונראה לי שרצה שאני אגיד לו לא להיפגש איתה ולהיפגש איתי. אבל אני לא אחת כזאת, אני לא אגיד לו שיבריז לאחרים. אני אמרתי לעצמי שהחודש אני משתדלת ולא מוותרת לעצמי! אז לא, אני לא אשב ואבכה עכשיו! אני אצא מזה ואמשיך הלאה!! ומחר אני אק</div>Sat, 03 Nov 2007 23:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (someone not important)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=7831020http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=33948&blog=7831020http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=7824815<div align="right" dir="rtl">יש לי כל כך הרבה דברים לשנות ולספר בעצמי, שאני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל... אני חייבת להפסיק להיות צומי. פשוט דחוף. ואני צריכה הפסיק להתנהג בלי לחשוב. נכון שנחמד לעשות שטויות מידי פעם, אבל לא כל הזמן, ולא כאלה. אני חייבת ללמוד איך להתנהג, כי בינתיים אנשים מתביישים בי. וזה קשה, אבל באמת שאני עושה את הכי טוב שלי! האמת, לא עשיתי כל כך הרבה שטויות אתמול. חוץ ממה שעשיתי לגליה ומידי פעם להטריד שיער של אנשים ולשים להם סיכות, הייתי די בסדר לדעתי. לפעמים אני תוהה האם עליי להשאיר משהו מזה בכל זאת, או לנסות להעלים את זה לגמריי. כי זה כן גורם לי להרגיש מעט חיה... אתמול אפילו לא נכנסתי לאיזה דיכאון, באמת השתדלתי שלא. להתנהג רגיל. והדיאטה הולכת לא רע בכלל [טפו טפו טפו]. פשוט... אוף. אני לא מבינה למה כל כך מתביישים בי. כלומר, אני כן יכולה להבין, אבל האם זה הופך אותי לבן אדם עד כדי כך מציק? אתמול גם זכיתי לראות איך זה נראה מהצד כשמישהי נדבקת למישהו ומחבקת אנשים בכוח. זה פשוט... לא מחזה מלבב. וככה אני נראית רוב הזמן. זה גרם לי להרגיש עוד יותר רע. אבל אני אמשיך לנסות! כי החלטתי שהחודש הזה</div>Sat, 03 Nov 2007 12:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (someone not important)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=7824815http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=33948&blog=7824815http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=7803511<div align="right" dir="rtl">אני כל כך לא אוהבת את כל מה שהולך מסביבי לאחרונה. אין לי מושג אפילו על מה להצביע... אני מניחה שזה הרבה דברים ביחד. למרות שאני וחברות שלי התקרבנו לאחרונה, אני רואה שזה לא אותו דבר. ואני פשוט כל כך כל כך שונאת את עצמי... וכל הקטע עם אילן, ומה שאנדריי אמר, הכל השפיע עליי כל כך קשה.. כל זה רק גרם לי לשנוא את עצמי עוד יותר. אני פשוט לא מבינה למה למרות כל המאמצים שלי אני בן אדם כל כך גרוע. אני כל כך משתדלת להיות בסדר עם כולם, אבל במקום זה יוצא שאני מגעילה, וכמובן שבמתמורה כל מה שאני מקבלת זה יחס לא משו מהסביבה. ולפעמים אני מרגישה שאולי אני סתם מרגישה רע ומתלוננת, למרות שהדברים הם באמת לא כל כך גרועים כמו שהם נראים. אבל טוב, עם החינוך שקיבלתי, זה קצת קשה לצאת נורמלית. אז אולי אני עוד אחת מהילדים הפגומים האלה שבסופו של דבר הופכים לאנשים פגומים שהחברה מנדה. אי אפשר להעביר את מה שאני מרגישה, אבל תאמינו לי שזאת הרגשה גרועה מאוד.</div>Wed, 31 Oct 2007 17:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (someone not important)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=7803511http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=33948&blog=7803511http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=7681319<div align="right" dir="rtl">אני לא יכולה! את פשוט דואגת להוכיח לי כל פעם מחדש ששתינו לא יכולות לגור ביחד! היום הזה היה בסדר, באמת. הוא לא היה מזהיר אומשו, אבל... היה בסדר. עד שאת התקשרת אליי. התחלת לצעוק עליי ולהאשים אותי בזה שהטלוויזיה שלך לא עובדת. אבל מה זה קשור אליי? היום כשהתקינו לך את הממיר החדש היא פעלה, וככה עזבתי אותה. זהו. ועכשיו עד שסידרנו אותה, נאלצתי להתקשר ליס יותר מידי פעמים. למה את לא יכולה לעשות את זה בעצמך? אמרת שאת לא תדעי מה לומר, ובסוף יוצא שאני שואלת אותך מה להגיד להם. אני פשוט לא מבינה למה את באה אליי בטענות... וזה שאין דיבוב ברוסית... אוקיי, אני מבינה שזה מעצבן, אבל... זה לא אשמתי! סתם מעצבן אותי כל פעם שאני צריכה לדאוג לכל הסידורים האלה. ומחר ב-8 אני צריכה להתקשר אליהם. "תוכלי לחזור לישון אחר כך" וואו.... תודה. ועכשיו גם עומר מתחיל עם הבעיות שלו.... אוף. מפחד לפתח רגשות.... נראה לך שאני לא מפחדת?! מרצה לי על זה שלא צריך לפסול את זה שזה יתפתח לקשר ובעצמך פוסל את זה. שוקל לנתק איתי קשר רק כי פוחד לפתח רגשות. האם זה יהיה דבר כל כך נורא? אוף. שמשהו יסתדר כבר.</div>Mon, 15 Oct 2007 23:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (someone not important)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=33948&blogcode=7681319http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=33948&blog=7681319