http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353heCopyright 2019 Litos. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353http://f.nanafiles.co.il/upload/42006/IsraBlog/3353/misc/5729789.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14934996<div align="right" dir="rtl">איזה מזל שהייתי חולה היום!!! וגיליתי שהסערה האמיתית קורית בכלל כאן תודה עובד!!! ואיזה מזל שלקחתי לי יום מחלה והיה לי זמן לשבת ולהשתעל ולשתות תה ולרחם על עצמי ולעבור שנה ועוד שנה ועוד שנה ולגבות את כל כתביי הנושנים, המצהיבים, המתפוררים בקצוות. וגם לקרוא קצת. לא בבת אחת. אח, ליתוס, יא ליתוס. מה עבר עליך, נשמה שלי. שליש חיים כתבת ואת כבר לא ילדה. אולי באמת הגיע הזמן לשים לזה סוף. </div>Wed, 13 Dec 2017 14:21:00 +0200litos.mail@gmail.com (Litos)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14934996http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3353&blog=14934996http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14870115<div align="right" dir="rtl">היי בלוג. מזמן לא וככה. תן לי דקה להתרגל אליך שוב.עברה שנה מאז שנולד הקטן. הוא גדל להיות שובב גדול, הקדים ללכת, עבר לרוץ ומיום שהתחיל לא עצר לרגע. ילד מתוק, בלונדיני וחייכן שכולו ריצודים של אור ושמש ושמחה. הגדול רגיש וחכם וסופרמן וספיידרמן ופאואר ריינגר וסופר סטרייקר (?) ומקלות שהם רובים וחרבות ואגרופים. עברה שנה והפכנו מזוג עם ילד למשפחה. עברנו דירה. תבלינים וירקות ועצי פרי, ושדות ללכת בהם, עם עגלול או בלי. הטלויזיה תלויה אבל לא מחוברת.בשנה הזו אני כמעט רק, וקודם כל אמא של. ומשהו בזה לש את המוח שלי ועיצב ממנו מישהי אחרת, נהדרת אבל דהויה. ומבולבלת. אולי זה חוסר השינה. חוסר בברזל. היעדרה של חברת מבוגרים. וחיי תרבות. וכתיבה. גם הבריאות שלי התרופפה. אני כל הזמן חולה או מתרוצצת בין רופאים ומנסה להבין למה, ויותר מזה- איך לצאת מזה. מבאס.בקיצור, דברים לא מאוזנים. עשיתי תוכנית פעולה. הגיע הזמן להתנער.אז חתמתי היום חוזה בסטארטאפ מעניין ומשגשג, לתפקיד שרציתי, בשכר טוב. האנשים שפגשתי שם נראים סופר-נחמדים ונראה שהם אוהבים להיות שם. עוד שבוע אני מתחילה, ואלוהים, כמה דאגות וחששות מכבידים על הצעד הזה</div>Wed, 01 Feb 2017 21:55:00 +0200litos.mail@gmail.com (Litos)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14870115http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3353&blog=14870115http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14736738<div align="right" dir="rtl">חמש וחצי בבוקר. הגדולהקטן מטפס למיטה שלנו עם תיבת כלי העבודה שלו. מפנה מקום ביננו ומחפש פטיש "לאבא כואבת הבטן. אני אתקן אותו." הוא מסביר לי. "איפה הפטיש שלי?" הקטנצ'יק בן חודשיים. ער בזרועותיי. מיישיר מבט ומחייך אלי, חיוך אמיתי ורחב ומופלא והלב מתרחב מתרחב מ ת ר ח ב יוצא מתוכי ועוטף אותי. מתפעם: ילדיי. אני מרחפת בתוכו כמו העובר ההוא שנולד בשק מי השפיר. נדמה שחבל הטבור מעולם לא ניתק. הם מזרימים אלי חמצן לתוך הבטן. </div>Fri, 18 Mar 2016 07:41:00 +0200litos.mail@gmail.com (Litos)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14736738http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3353&blog=14736738http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14370004<div align="right" dir="rtl">לפני הכל הייתה שתיקה. בריכה גדולה של שתיקה שאפשר היה לצלול לתוכה או לצוף ערומה על פניה, לתת לפני השטח שלה לרעוד את הדופק ולצייר אדוות של נשימה. אחר כך השתיקה הזו הצטמצמה לתוך עצמה כמו בלסמי על מחבת לוהט. האדים חריפים של מילים שלא נאמרו התאיינו, משאירים אחריהם מתיקות מצומצמת של שקט, שיש בו את כל השתיקות ואת כל הרווחים שבינהן. סלעים באויר, כפות רגליים. שיווי משקל, זהירות. כמה אפשר לדלג ככה? העור כבר יבש ונסדק, השרירים עייפו. לא הייתה ברירה אלא לברוא מילים ומהמילים לברוא עולם לחיות אותו. להחיות את עצמי. אדמה ועצים וכשכושי זנב וריח של אחרי הגשם, וכמובן למצוא את האיש שיש לו קיום ושלווה במקומות שבהם אינני, ובמיוחד במקומות שבהם אני.עשינו ילד פלא, יפיפה, ונבון וטוב לב, בוחן ועקשן שמצייר סביב עצמו עולם שעוד אין לו קווים, ולתוכו אני הרה עכשיו את אחיו. גם הוא יבוא אלינו עם ריח של אחרי הגשם.הפסקתי לכתוב כי החיות מלאה לי את החיים. כי המחשב עבר למטבח. כי השינה, שפעם לא הזדקקתי לה, הפכה קריטית. כי ככה קרה. דברים כאלה קורים. ומה שקורה אחר כך.</div>Wed, 19 Aug 2015 21:01:00 +0200litos.mail@gmail.com (Litos)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14370004http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3353&blog=14370004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14129436<div align="right" dir="rtl">#לפעמים הכי עוזר פשוט לתת לו נשיקה, לצאת מהחדר ולהאמין בו.#הגוף השתנה והוא כבר לא יחזור.כלומר, המשקל חזר אבל הגוף אחר. האגןהציצים הכואביםוכל זה עוד מילאאלא שצריך גם לגלות מחדשאיפה מדליקיםאיך מצליחים להתרכז לכמה רגעיםרק בעצמי.#נשארו 18 ימים לחופשת הלידה שלי.אני צופה משבר.לפני שבועיים נפרדתי מהמתולתלת. אמרתי לה שאני מרגישה שמיצינו. שלא מעט בזכותה אני ככה, כמו שאני עכשיו. עם קאובוי וילד וכלבה וחתולה ובית של גדולים שעוד רגע עוברים אליו. שהיא נתנה לי כלים ואני כבר יודעת להשתמש בהם לבד.ונשארו 18 ימים לחופשת הלידה שלי ואני צופה משבר. אני אתן לו להיות, אולי אני אבכה, אבל תהיה לי הבנה ברורה ומתוך ההבנה הזו יבוא השקט ותבוא ההשלמה. המתולתלת הדמיונית שלי תמשוך אותי בחוטים שקופים למעלה, אל פני האדמה, ולא תתן לזה להפיל אותי לעצבות ולחולי. אני בוראת אותה והיא חזקה ממני. זו התוכנית וכך יהיה.#יש לי שובר למסאז'. אני זקוקה לו.</div>Wed, 04 Jun 2014 19:38:00 +0200litos.mail@gmail.com (Litos)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14129436http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3353&blog=14129436http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14082864<div align="right" dir="rtl">אם יסגרו פה הכל לא יהיה.זה נכון שאני לא כל כך כותבת. כלומר, כותבת, אבל בנגיעותבעור חלק וריחניומתוק.וזה נכון שאין לי זמן לכתיבה שדורשת לילות חשוכים ושקט סמיך ומילים שמפלסות שבילים במחשבה כמו חבורה של ילדים בתוך שדה ירוק. בלילות אני עייפה, והבית - ברדק.אני שואבת ומתקלחת והולכת לישון ונלחמת ביתושים המרגיזים ומתגעגעת לכתיבה ההיא. לכתיבה הזאת.הגיבוי לא מצליח לי, וזו שאהיה לא רוצה להפרד מזו שהייתי.אני צריכה לשמור עלי.אללי. 11 שנה.איך מגבים את כל זה?</div>Tue, 08 Apr 2014 00:19:00 +0200litos.mail@gmail.com (Litos)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14082864http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3353&blog=14082864http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14039348<div align="right" dir="rtl">בספטמבר התחתנו על הדשא במושב.בנובמבר הייתי גדולה וכבדה ונרגשת.בדצמבר נולד לנו בן בכורכחול עינייםגוזל.בינואר מצאנו לנו בית.הגעגוע לכאן מפעפע דרך העור.בקיץ נעבור.בפברואר חגגתי יום הולדתומחר ירדימו אותי.אחלו ליבהצלחה.</div>Tue, 11 Feb 2014 01:26:00 +0200litos.mail@gmail.com (Litos)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=14039348http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3353&blog=14039348http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=13864058<div align="right" dir="rtl">מנהלת הפרוייקט שלי הפכה למנהלת המחלקה, ולקראת בואו של הבוס הגדול שלנו לביקור בארץ, היא בקשה שאכין מצגת ואציג לו איך הפרוייקט מתקדם. מצויין, חשבתי לעצמי. הכנתי מצגת ולקראת הביקור עשינו פגישת הכנה טלפונית ואחריה פגישה 1:1 שבה העברתי לה את המצגת והיא הייתה מאוד מרוצה, ויופי.היום הוא הגיע. ישבנו בחדר הישיבות. תורי להציג הגיע, התחלתי לדבר, והיא לא נתנה לי להשלים אפילו משפט. בסופו של דבר ישבתי שם כמו מפגרת והעברתי סליידים, בעוד היא מאפשרת לי להציג את הכותרות ומיד מתחילה לפרט במקומי, להסביר את הגרפים שלי, ולענות לשאלות שלו בלי לתת לי להוציא מילה. אחרי פעמיים כאלה הוא הפסיק להפנות את השאלות אלי והמצגת שלי הפכה לדיון בין שניהם, ואני ישבתי ושתקתי, ואחר כך העברתי לשקף הבא.איזה עצבים.אחרי הפגישה, בעוד אני רותחת היא תפסה אותי במסדרון ואמרה לי: "היה נהדר!"-"כן?!" עניתי לה, "אני דווקא הרגשתי שלא הייתה לי הזדמנות להשלים משפט."-"אה, אני פשוט יודעת מה הוא מצפה לשמוע", היא ענתה, "אז אני אומרת לו עוד לפני שהוא שואל."הלכתי משם, כי לא רציתי להגיד חרא בקול רם. אני כל כך עצבנית וכועסת.שאלתי את הקולגות שהיו בי</div>Mon, 29 Jul 2013 23:07:00 +0200litos.mail@gmail.com (Litos)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=13864058http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3353&blog=13864058http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=13851913<div align="right" dir="rtl">מצויינת. http://www.dvarimbealma.com/2013/06/3898 </div>Wed, 17 Jul 2013 23:48:00 +0200litos.mail@gmail.com (Litos)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=13851913http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3353&blog=13851913http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=13746849<div align="right" dir="rtl">כבר שבוע שיש לי איזה וירוס הצטננות אביבי מצוי: אני חולה ומשתעלת. זה קורה בעיקר כשאני שוכבת במיטה, ולפעמים כשאני סוף סוף מצליחה להרדם אני מתעוררת מתוך התקף שיעולים וחנק. אחר כך אני עייפה כל היום, וחלושס. לא כיף. במקביל לזה התחלנו להתעסק בהפקת החתונה, יש רשימת משימות ארוכה שהתעייפתי ממנה עוד לפני שבכלל התחלנו. אני לא בחורה שחלמה כל חייה על יום חתונתה. אולי חולמת רק על אהבה. על זוגיות, החיים המשותפים, המשפחה שנקים, על היום יום שלנו. כך או אחרת, הנה אנחנו מתחתנים, ועשינו מפגש הורים, רשימת משימות וכל הטקס. במיוחד מעיקה העובדה שקשה לנו למצוא תאריך יעד קרוב עם מזג אויר נורמלי. קיץ ישראלי זה זיעה וגועל ואנחנו נתחתן בחצר במושב. מאידך, בוץ וגשם זה גם לא רעיון כל כך טוב... ובאמצע חגים ולאף אחד לא מתחשק לחכות לאביב הבא.אז צריך לדאוג להפקת החתונה עצמה (ההורים התנדבו לעזור ואנחנו שמחים לתת להם), וצריך לבחור איפה להתחתן- אולי פראג- וצריך לטוס ולחזור, ולמצוא רב קונסרבטיבי שנוכל להתחבר לתפיסת עולמו, ויש גם את העניין של הסכם הממון, שקצת מבאס כי הוא דורש לבחון באופן רציני את האפשרות הלא רומנטית בעליל שלא</div>Tue, 16 Apr 2013 22:24:00 +0200litos.mail@gmail.com (Litos)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=3353&blogcode=13746849http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=3353&blog=13746849