http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177heCopyright 2026 Ms.Crimson Kuolema Syndrome. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14844336<div align="right" dir="rtl">עברו שנה וחצי מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן, והאמת, מרגיש לי הכי טבעי והכי בית.הפייסבוק מזמן החליף את המקום הזה ושם יש אשכרה אנשים שרואים ומגיבים. הבעיה היא שהם גם מכירים אותי במציאות, אז התגובה שלהם לא חפה מרגישות יתר כי זאת אני ואני כזאת.אני רק אגיד שנמאס לי שנשבר לי הלב, שהחלטתי לקחת את עצמי בידיים, אחרי שנה של חרטוטי לב, ולחפש את האושר שלי לכשעצמי. נכון, אני עדיין בפוסט טראומה על מה שהיה, אני עדיין הדבר הכי רגיש ביקום ומרגישה כמו נוצה ברוח. אבל, למדתי, הרבה בזכות האחרון, שהשווי שלי נמדד רק בעיני עצמי והאמת, אני אוהבת את עצמי בהמון מובנים. חוזרת כל בוקר כמו מנטרה שאני חכמה בטירוף, אני יפה, אני מגניבה, ואני יודעת בדיוק מהי הנקודה באופי שלי שסוחפת אחריי אנשים. גם ברגעי משבר אני צריכה לזכור שאמנם הלב שלי רגיש לרטטים אבל הנפש שלי היא הוריקן.אז אני מקווה שההחלטה הזאת תחזיק באופן עקרוני, כי אם אין אני לי מי לי, וקצת נשבר לי הזין לשים את האושר שלי בידיי אחרים ולהתאכזב.</div>Sun, 16 Oct 2016 20:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms.Crimson Kuolema Syndrome)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14844336http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31177&blog=14844336http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14309093<div align="right" dir="rtl">החיים שלי כל כך שונים ממש שהם היו אפילו לפני שנה וחצי. אני הרבה פחות דכאונית, הרבה פחות תלותית רגשית. אני מניחה שזה ישתנה אם משהו יקרה למצבי הנוכחי אבל בנתיים אני מרגישה יחסית יציבה רגשית. מה שכן אני לוקחת קצת יותר מדי רטלין וכל מיני דברים אחרים שמשבשים את המוח ואולי כדאי שאני אוריד קצת מהכמות. הלימודים סבבה, סמסטר ב' בשנה שלישית, מי היה מאמין. אין לי מה לכתוב כל כך כי כל מה שאני רוצה לדבר עליו עולה לי לפני השינה ונשכח מיד ברגע שאני קמה יום למחרת.</div>Fri, 10 Apr 2015 14:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms.Crimson Kuolema Syndrome)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14309093http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31177&blog=14309093http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14285053<div align="right" dir="rtl">כתבתי את זה כבר בעוד מקום, אבל אני מרגישה שאני לא חיה במציאות. הכל ממש מועצם לי ומוזר לי ומרגיש לי כאילו החיים שלי לא שלי. אני לא יודעת אם לאחרונה זה הקצין בגלל האמדי אבל אי אפשר לדעת. בכל מקרה, היה לי ממש טוב ומדהים בצימר של שלושה ימים בצפון. בחיים לא חשבתי שיש דברים כאלה, שזה לא רק קטעים מסרטים אבל הנה, עובדה. עובדה שאני יכולה להרגיש ככה, אני רק צריכה לפתוח את הצ'אקרה הנכונה.</div>Wed, 18 Feb 2015 19:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms.Crimson Kuolema Syndrome)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14285053http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31177&blog=14285053http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14280409<div align="right" dir="rtl">התחלתי תקופת מבחנים מספר חמש. נשארו עוד שלוש. אתמול רבתי עם ראש החוג שלי צעקות מול כל הכיתה. היה מקסים ומרנין והרגשתי רע כל היום לאחר מכן. נשבר לי לסבן את המילים שלי כדי שיתאימו למערכת. איכ. בא לי להקיא כבר.זה מדהים כמה החיים שלי השתנו מאז שהתחלתי ללמוד. ומצד שני כמה לא השתנה.מחר אני נוסעת לצימר עם הבןזוג ועוד זוג לשלושה ימים. בקור. ברמת הגולן. אם יהיה שלג אני ממש אשמח אבל אם יהיה סתם קר זה סתם יבאס. מקווה שנצליח לצאת מהצימר מדי פעם.כמו כל שנה, אני מתכננת חו"ל בקיץ, ועוד פעם היעד הוא אטרקטיבי אך לא ממש בר השגה: תאילנד או הודו לחודש ומשהו. ההבדלים ברורים. גם תקציבית. נראה מה יהיה. בכל מקרה זה לא יקרה לפני אוגוסט כי צריך לחסוך כסף ויש לי באמצע אוגוסט את חתונת השנה שתעלה לי המון אבל המון כסף.מצפה לי יום של הכנת קאפקייקס ססגוניים, עבודה בפסיכולוגיה ולק. ההתלבטות לגבי הצבע בשיאה.בנתיים אלך לי לצפות בפרק של יומני הערפד כי אני צריכה משהו מטומטם למוח.</div>Mon, 09 Feb 2015 09:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms.Crimson Kuolema Syndrome)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14280409http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31177&blog=14280409http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14263928<div align="right" dir="rtl">אני חולה כבר כמה ימים וזה ממש מעצבן. יש לי המון דברים לעשות ונמאס לי לוותר עליהם בשביל לשכב במיטה ולטבוע בנזלת. ההחלטה שלי בראש השנה הייתה להיות סבלנית יותר כלפי אנשים אחרים. בשבוע האחרון בוכח לי כי סבלנות לא משתלמת וכי עדיף לא למנוע מעצמי להכנס באנשים מטומטמים. אין לי כל כך סבלנות לשבת ולכתוב, בעיקר כי אני מנסה שהמוח שלי ינוח. גם ככה התפוסה שלו די מלאה.</div>Wed, 07 Jan 2015 19:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms.Crimson Kuolema Syndrome)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14263928http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31177&blog=14263928http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14243435<div align="right" dir="rtl">חלמתי על ג'קס מילדי האנרכיה. הוא היה מת ואני הייתי אישתו וקיוויתי שנכנסתי להריון לפני שהוא מת. היו גם כל מיני ילדים אחרים (לא שלי) שקדמו בחלום. ישבתי באותו והם באו לחבק אותי. גם היה קטע שג'קס התחיל ללכת מכות עם עצמו כתיסכול על המוות של אישתו, אבל הוא היה בעצם רוח אז אחר כך כל מה שראיתי זה שהוילון בבית הקודם בהרצליה מתפרע ומתנפנף. ואז התעוררתי כי כנראה המוח שלי לא היה יכול לשאת יותר את הביזאריות. אין בי אהבת אדם. תמיד ידעתי זאת. מעבר לכך, אין לי לא סבלנות ולא כוח לבני אדם. זה מאוד לא נחמד מצידי, אבל די. מיציתי את המין האנושי. My happy little pillTake me awayDry my eyesBring colour to my skiesMy sweet little pillTake my hungerLight withinNumb my skin [Troye Sivan - Happy Little Pill] </div>Sun, 30 Nov 2014 21:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms.Crimson Kuolema Syndrome)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14243435http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31177&blog=14243435http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14230178<div align="right" dir="rtl">אין לי כוח ממש לכתוב. התחלתי שנה ג' בלימודים וכמו שזה נראה עכשיו, אין לי חיים לשנתיים הקרובות. אני קצת בדיכי בימים האחרוני ומפקפקת בהכל. עוברת קצת טלטול רגשי ולא בדיוק יודעת מה בא לי. קצת מתחרטת על העבר שלי. בא לי להתחיל הכל מההתחלה.</div>Thu, 06 Nov 2014 19:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms.Crimson Kuolema Syndrome)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14230178http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31177&blog=14230178http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14216865<div align="right" dir="rtl">שני ילדים בני עשר ותשע נוסעים באוטובוס. תיקי גבר. כובע של סופרמן על אחד מהם. השני לועס מסטיק. באיזה מושבים לשבת באוטובוס, לפני הדלת האחורית או אחרי הדלת. פסיכולוגיית המרחב באוטובוסים. דברים נגמרים וזה עצוב. רגשות דועכים ונעלמים. אני לא ממש בטוחה מה אני אמורה לעשות עכשיו. אני לא טובה בפרידות. אני מרגישה שאני נמצאת ברגרסיה מסויימת. אני לא מצליחה לדבר, מתכנסת בתוך עצמי. שוב אני לא מצליחה להעלות בעיות ולהיות כנה. שוב חרדה וחנק. אני לא מצליחה לשחרר את המועקה בחזה. הכל לוחץ לי ולא טוב לי.אני מרגישה אומללה ומאכזבת את עצמי בתחושת הרחמים העצמאיים הללו. שונאת את זה. בא לי להיות חזקה ולשים זין על מה שהיה פעם ומה שקרה לי והכאיב לי בעבר, אבל אני לא מצליחה לשחרר. תמיד הייתה הבעיה שלי. </div>Tue, 14 Oct 2014 11:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms.Crimson Kuolema Syndrome)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14216865http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31177&blog=14216865http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14207083<div align="right" dir="rtl">לא באמת עובר עליי משהו מעניין. החיים כשגרה. כמעט סיימתי שמונה עונות של דקסטר בתקופת זמן של בערך חודשיים. אני נחה הרבה. סיימתי פרו סמינריון אחד (בעזרתם הנדיבה של שני כדורי רטלין 20 מ"ג) וכמעט את השני. עשיתי אמדי עם החבר והיה מעניין ומקרב מאוד. אני מרגישה שונה, אבל לא באמת שונה. הבסיס נשאר אותו בסיס. אני לא ממש מצליחה לחבר משפטים ארוכים. מרגישה פחות חדה מפעם. השנינות שלי נעלמה. או שפשוט המוח שלי עייף, כרגיל. לא מצליחה להתרכז.</div>Sat, 27 Sep 2014 23:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms.Crimson Kuolema Syndrome)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14207083http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31177&blog=14207083http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14191494<div align="right" dir="rtl">חיטטתי קצת בהודעות שכתבתי בפורום תפוז לפני עשור בערך. נתחיל בזה שהייתי ילדה מצחיקה ובודדה מאוד, אבל מאוד מודעת לזה שהיא מוזרה. שזה מקסים. נראה לי. בכל מקרה, היה שרשור בנושא "איפה נהיה בעוד עשר שנים?" ועניתי שאני רוצה להיות בארצות הברית, עושה מוזיקה, אולי אמא לתאומים כבר. ואין פאקינ יותר רחוק מזה במציאות. אני רחוקה מאוד מלהיות אמא, רחוקה שנות אור מלעבור לארה"ב (איכס) וממש אבל ממש לא עוסקת בשום דבר שקשור אפילו באופן עקיף לעשיית מוזיקה. זה מדהים עד כמה בגיל צעיר יש לך חלומות לא ריאליים בעליל. אני כמעט באמצע עונה חמישית של דקסטר וזאת עונה ממש עצובה. דקסטר כולו אבוד בחיים, ואני ממש מזדהה איתו בהמון מובנים. בעיקר בחוסר התאמה שלו לחברה ובהעמדת הפנים שלו על מנת להשתלב ולא להחשב ליותר פריק מוזר ממה שהוא. ושוב כרגיל אני עושה קניות באינטרנט במקום לכתוב פרו סמינריון. דייייייי כל כך נשבר לי הזין מלימודים אקדמאיים.</div>Sun, 31 Aug 2014 19:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms.Crimson Kuolema Syndrome)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31177&blogcode=14191494http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31177&blog=14191494