http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791מגדירה את החיים, מדביקה תוויות, ובין לבין גם מגחכת לעצמי ברשעות...heCopyright 2019 תמר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=7760351<div align="right" dir="rtl"> "תכתבי על אהבה," הוא אומר בלי לחשוב אם היה חושב לא היה אומר. היא מסתכלת עליו מה אתה בכלל יודע על אהבה? היא קופאת והזמן קופא ביחד אתה. הוא בכלל מסתכל על משהו מאחוריה יש שם איזה זכרון של אשה צוחקת וגבר בלי פנים שעומד בצל ומסתכל. <P c</div>Fri, 26 Oct 2007 00:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=7760351http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30791&blog=7760351http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=6417626<div align="right" dir="rtl"> קשה לי לכתוב פוסט עכשיו. אני שומעת ג'אז כל כך שמח שקשה לי אפילו לחשוב בצורה רציפה. בכל אופן, התחשק לי לקרוא פוסט חדש של מישהו ומכיוון שאף אחד לא עידכן חשבתי, נו, טוב, בוא נעשה עם זה משהו. השבוע היה מצחיק. לא עשיתי שום דבר שהיה כרוך ביציאה מן הבית, כמעט, ובאופן כללי הדבר הנחמד היחיד שאני עושה באופן סדיר הוא לישון, גם זה באופן טרוף-משהו. כדי לראות את עצמי אני צריכה לעמוד על רקע שחור, על לראות אתכם אין בכלל מה לדבר. אתם מבינים, תקופת המתכונות החלה והשתקעתי רובי ככולי בטרנד החדש. מה היה מצחיק, אתם שואלים. ובכן, אני לא בטוחה. אולי היה זה הטלפון שקיבלתי מהצבא בו דווח לי שאני צריכה לבחור בין מודיעין לקצונה תוך שעה לכל היותר, אולי זה היה הדריפט שאחד הגורים של פאנטה עשה עם הרגליים האחוריות כשהוא ניסה לפנות בחדות תוך כדי ריצה, אולי זה היה הפרצוףשאבא עשה אחרי שהוא טעםטונה בשמן זית מקופסה. אולי זה פשוט הג'אז שמשפיע עלי עכשיו. אין לדעת. הדוד מקנדה בא לבקר. חלקכם יכיר אותו בתור יבואן האמאנאם אנד פּינאטס הגדול במדינה, חלקכם יכיר אותו בתור "come here, pretty kitty...", חלקכם אולי אפילו מכיר</div>Thu, 03 May 2007 21:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=6417626http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30791&blog=6417626http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=6167254<div align="right" dir="rtl"> זה לא אומר שזה מת פה. זה פשוט סוג נפוץ מאוד של תסמונת הקרויה 'הבלוגר הנוטש שמרגיש שהוא צריך להצדיק את עצמו בפני מעט הקוראים העקביים שהוא סוף סוף הצליח לייאש'. ברגע שיוציאו לזה אנטיביוטיקה אני חוזרת לפה בדילוגים.</div>Sun, 01 Apr 2007 00:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=6167254http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30791&blog=6167254http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=6111198<div align="right" dir="rtl"> אם למישהו במקרה יש את הקטעים בעמוד שלי בבמה חדשה שנמחקו, אשמח לקבל אותם. אין לי שום גיבויים לחומר הזה והוא יקר מאוד ללבי. תודות.</div>Mon, 26 Mar 2007 23:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=6111198http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30791&blog=6111198http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=5636289<div align="right" dir="rtl"> "שישמור אותך האל ויגשים משאלתך, שתעשה בשביל אחר והוא למענך, שבלבך תהיה שמחה, שישירו את שירך, שתישאר שעיר לנצח..." הצעת ייעול: שביתה פעם בשבוע. בשבע בבוקר יום אתמול דופקת אמא על הדלת ונכנסת לחדר מלאה באנרגיות מחודשות וחיוכים. את החלק של החיוכים אני משלימה מן הדימיון שכן אני עצמי הייתי מכוסה בשמיכה עד מעל לראש (מה שמשיקולים טכניים, משאיר את הרגליים שלי נטולות-שמיכה), שקועה בפעילות השניה המועדפת על ידי גברים. אוה, שכחתי את האוכל. אז שלישית, בעצם. "מה דעתך לצאת אתי לטיול-בוקר?" שאלה אמא בהתלהבות האופיינית לה בבוקר (לפני שהספקנו, אבא ואני לדכא לה אותה בצהריים) "מממ-אנקה-ממ..-השתנקות-..אהמממ?" עניתי אני בתחכום. סופו של המצמוץ הבא היה איפשהו בסביבות עשר בבוקר. עולה ההצעה לאכול ארוחת בוקר בנמל (אבא יצא לטייל עם האופנוע) ויצאנו לחפש מסעדה שהיתה זכורה לי לטובה בנמל, בה אכלנו לפני שנתיים שלוש. בהגיענו למקום בו עמדה המסעדה הנ"ל מצאנו מקום אחר, קטן יותר ומכוער יותר. מספר רגעים לאחר מכן יצא מן המסעדה הקטנה והכעורה ברנשקטן וכעורעטוי חיוך קבלת-לקוחות ואמר לאמא שלי בחביבות "וואלה, בואו,</div>Thu, 11 Jan 2007 17:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=5636289http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30791&blog=5636289http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=5621474<div align="right" dir="rtl"> הנה זה מגיע!! ...רגע...שנייה אחת...-מתעסקת עם החוטים- זה תכף מתחיל.. זהו! לא, מיד,מיד..או, הנה! -אורות ניאון נדלקים- שנה טובה!!! -השלט נכבה בקול נפץ חלש, ה-ש' נופלת- אוה, אממ. chapter V אני מפסיקה את שיעורי הפסנתר ומתחילה לעבוד לבד. כבר כמעט שנה אני גוררת את השיעורים בלי כיף ובלי להתאמן בכלל, סחבת מעיקה שכזו. אולי עכשיו זה יחזור להיות כיפי, כשאני הולכת לפסנתר כדי לנגן מה שבא לי, ולא מה שאני חייבת. הרבה פחות קלאסית ויותר דברים שייגרמו לי לרצות לחזור. אני מתגעגעת, רוצה לחזור, ומקווה שעוד נשאר לי מספיק כדי לחזור לשיר את השיר הזה. אני גם מפסיקה לדשדש בעבר ויוצאת מהקוקוס, מיציתי את הזכרונות שלי ואני בשלב של מיון ותיוק.יש חיים לחיות שם בחוץ, חבר'ה נחמדים לפגוש ודברים חדשים לגלות. מצחיק אותי לחשוב לפעמים שעכשיו כבר גיליתי הכל, ששום דבר לא מפתיע אותי. אני בטוחה שיש ומצפה לפגוש את הדבר הבא שיהמם אותי, יוציא לי את האוויר וייגרום לי לעשות 'וואו' ענק ומופתע ולחייך לחיים בעיניים צחקניות. אני משנה קצת את עצמי. לא דברים מהותיים אלא יותר כתהליך איטי, אבל מודע. כמה דברים קטנים בי שאני מ</div>Mon, 08 Jan 2007 17:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=5621474http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30791&blog=5621474http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=5608250<div align="right" dir="rtl"> פאם פאפאפאאאם! -תופים וחצוצרות- אני חוזרת לעדכן.</div>Sat, 06 Jan 2007 23:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=5608250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30791&blog=5608250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=4897448<div align="right" dir="rtl">מהר מהר התחילה שנת הלימודים לפני שהספקנו להתמרד ופתאום כולנו זקנים. שמתי לב שכבר כמעט ולא דוחפים אותי במסדרונות ובתור בקפיטריה, מבקשים 'סליחה' בנימוס ואפילו משיבים לי חיוך מהוסס, לפעמים. מצחיק שאחרי 17 שנים אנשים לומדים לחייך. Everywhere you go, always take a sweater with you. אני אשת הסוודר והתיק הקטן. לעולם יהיה לי קר, לעולם אשלב רגליים בגלל החצאית. לעולם אשים חולצה שניה על הראשונה ורק אז אוריד את הראשונה, לעולם אגניב מבט לוודא שהמחשוף חושף רק מה שנחוץ לדימיון, אסדר את השפתון במראה הקטנה של התיק, אביא זוג תחתונים נוסף ומברשת שיניים. מצחיק, קצת.</div>Thu, 21 Sep 2006 16:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=4897448http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30791&blog=4897448http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=4774132<div align="right" dir="rtl"> טראח! .... אני נקרעת מהשאריות של החלום ושולפת את עצמי מהמיטה לתנוחת-קרב. מה קרה כאן הרגע? סקירה קצרה של החדר חושפת את הזוועות. "ג'ינג'י, קיבינימט!" אני שואגת ופותחת לו את החלון בזעם. הוא אפילו לא מנסה למחות. הוא מנצל את ההזדמנות להסתלק מזירת הפשע ומזנק החוצה במהירות הבזק. אני סוגרת את החלון ברגע שקצה הזנב הפרוותי שלו יוצא מטווח תרגיל 'תרנגול הכפרות' המפורסם. מן השאריות שיש על הרצפה אני מסיקה שהשמן המטומטם ניסה לקפוץ משידת האיפור על הדלת בניסיון מאולתר לפרוץ אותה. אמנם איל-המצור לא הוכיח את עצמו כאפקטיבי במקרה הזה, אך שימור התנע בתופעות רתע לא איכזב: החתול אמנם הצליח לעוף כמה מטרים קדימה מן השידה, אבל השידה עצמהעפה לכיוון המנוגד, הוטחה בקיר ופיזרה לחלל החדר ובעיקר על השטיח כמויות אסטרונומיות של איפור איכותי בשלל צבעים. אמא נכנסת ושואלת אם הכל בסדר. "כן, כמובן. תמיד יכול היה להיות יותר גרוע. זה יכול היה להיות רעםשל מטחי יריות מהחצר האחורית שלנו." אמא מגלגלת עיניים בחוסר סבלנות של שש וחצי בבוקר. ההריסות מפונות בדקות ספורות והאטרף של הבוקר מתחיל בפול גז. אתה בכ</div>Fri, 01 Sep 2006 23:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=4774132http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30791&blog=4774132http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=4477786<div align="right" dir="rtl"> אולי אבכה הלילה. ... מטצערת שכל הפוסטים לאחרונה יוצאים כאלה דכאוניים. זה באמת לא המצב, אבל כשטוב לי אין מה לעדכן. בעצם גם כשלא טוב.</div>Wed, 26 Jul 2006 00:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30791&blogcode=4477786http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30791&blog=4477786