http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519"את נראית כמו ילדה עם ילד.."heCopyright 2019 אמא של יועד ו-אָן. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=14936241<div align="right" dir="rtl">סוף בלוג</div>Mon, 25 Dec 2017 00:07:00 +0200ayala.benadiva@gmail.com (אמא של יועד ו-אָן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=14936241http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30519&blog=14936241http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=13345084<div align="right" dir="rtl">בסוף השבוע התפרסמה כתבה על שני חבר'ה שהשתכרו על חוף הים, נכנסו למים וטבעו. (פה היה אמור להכנס קישור, אם רק הייתי יודעת לשים. רק בישראבלוג אני מסתבכת ככה... אני מניחה שיש פה מקום של שאלות ותשובות, אבל אין לי סבלנות, ותכל'ס כל אחד יכול להכנס לאחד מאתרי החדשות הגדולים ולקרוא) ודאי יש טובים ממני שכותבים על נושא בני הנוער, על השתיה, האלימות, הרצח לעתים קרובות מדי. מה קרה לנו? אתמול לקחתי את הילדים לבריכה. חופש גדול you know.. היו במים חבר'ה ממש צעירים. אולי בני 12, הם שוחחו וצחקו בפראות, והאוזניים שלי התחדדו במיוחד כששמעתי אחד מהם אומר ...'אין לי סבלנות לאמא שלי'.. זה רק אני? אני זקנה מדי או שזה צורח מאבסורד? כל הילדים סביבו, כמובן צחקו בפראות. זה ממש מפחיד למימדים שזה גדל. ההורים של היום לא יודעים להגיד לא. ולהתכוון לזה! אני משוחחת בכל הזדמנות על הילדים, יועד בן 8 וחצי ואן כבר בת 5, כן כן, כבר מגיל כזה!! על נושא העישון, הסמים, האלכוהול, ובכלל הפריצות חסרת הגבולות בכל תחום אתמול בבוקר יצאתי עם הילדים לקנות ירקות. חלפנו על פני דוכן עיתונים כשראיתי את הפרצופים האלה של החבר'ה</div>Mon, 02 Jul 2012 10:02:00 +0200ayala.benadiva@gmail.com (אמא של יועד ו-אָן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=13345084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30519&blog=13345084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=13181231<div align="right" dir="rtl">בבוקר חמישי שעבר, אן התעוררה ואמרה לי אמא תראי, יש לי פצע ברגל. התכופפתי ונישקתי את הפצע ופתאום אני רואה בזווית העין שיש עוד אחד קצת יותר למעלה. הרמתי את מכנסי הפיג'מה, כשלאט לאט החשד מתעורר... הרמתי את החולצה ואז הבנתי. אבעבועות רוח. הרופאה שאליה הלכתי רק כדי לוודא שכאן כך, הרימה גבה, אם כי לא את מבטה חלילה, מפאת חוסר זמן וגם כי היא תקועה בלהקליד בשתי אצבעות במחשב.. ולא הבינה למה אני לא מחסנת.ניסתה את מזלה להכשיל אותי בכל מיני שאלות והתקלות. לא הלך לה. הכנתי לה קרם גוף מרגיע עם הרבה לבנדר, וכך העברנו את שלושה הימים הבאים במריחות ומעט גירודים. בינתיים עבר שבוע, הפצעים כמעט הגלידו ואין זכר לגירודים. כך החלה לה חופשת הפסח שבוע מוקדם מהרגיל, לא מספיק שמוציאים אותם שבוע וחצי לפני החג לחופש.. עכשיו אני עם שפעת. נזלת, אפצ'י, חלושס. בעעעעע חג שמח. </div>Thu, 29 Mar 2012 18:44:00 +0200ayala.benadiva@gmail.com (אמא של יועד ו-אָן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=13181231http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30519&blog=13181231http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=13043417<div align="right" dir="rtl">הפעם אני חייבת לכתוב. אן ממשיכה להפתיע אותי עם ההברקות שלה, החכמה שלה. והזכרון שלי כל כך קצר. אחרי יום אני כבר לא זוכרת מה שיום לפני כן, כל כך התמוגגתי ממנו. יש ילד נורררררא חמוד בעיניי בגן של אן. יש לו חיוך שמש כזה, מאיר הכל. ילד נוח, מקסים, חייכן, כזה כזה, כזה שיהיה בעל טוב לילדה שלי (מישהו אמר אמא פולניה?! אני?!) כן כן, אן עוד לא בת 5, אבל הוא יהיה בעלה. אלא מה? אלא מה? שלבת שלי יש תוכניות אחרות. שאלתי אותה יום אחד האם היא תהיה מוכנה להתחתן עם יהונתן... אמרה לי: אני אתחתן עם יהב! אמרתי: אֶה, מי זה יהב? <s</div>Tue, 07 Feb 2012 10:14:00 +0200ayala.benadiva@gmail.com (אמא של יועד ו-אָן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=13043417http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30519&blog=13043417http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=12873688<div align="right" dir="rtl">היום כהרגלי ליויתי את יועד לבית הספר. נישקתי אותו בכניסה ואיחלתי לו יום טוב. הוא ענה: כן, טוב. ביי. לכי. ביי, לכי? עניתי לו. והדבקתי לו נשיקה על הלחי השניה. </div>Tue, 15 Nov 2011 12:58:00 +0200ayala.benadiva@gmail.com (אמא של יועד ו-אָן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=12873688http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30519&blog=12873688http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=12718379<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לכתוב, לא שלא רוצה. אבל לא יוצא. וחבל, כי זה יומן והמעקב על יועד היה צמוד הרבה יותר. ככה זה בעידן פייסבוק וסטטוסים שמתעדכנים כל שתי דקות. אני גרה כמעט חצי שנה כבר בכפר סבא, המעבר היה ועדיין לא קל. המון להתמודד לבד. המון עשיה מבורכת. עברתי שוב דירה, אחד הדברים הקשים שעברתי, לא רק מעבר הדירה, אלא כל המסביב.. התקפי חרדה כמו שלא חוויתי מעולם. חוויות גדולות ומכוננות. יועד עולה לכיתה ב' מחרתיים, ואן לגן טרום חובה. ילדים מקסימים וחכמים. ליועד צומחת שן רביעית, מהשיניים הקבועות. אני מטפלת בעיסוי גם בבית וגם בספא ובמכון יופי גדול. היום אן באה אליי ולחשה לי באוזן: אמא, את רוצה עוד תינוק? שאלתי אותה: את רוצה אח קטן? ענתה: רק אם את רוצה... לפני כמה ימים היא שואלת אותי: אמא, מה זה ניתוח קֶיסמים? (קיסרי) כל כך צחקתי.. יש לה טעויות מהממות. מדהימות. שלא יגמר לה.. הילדה הזאת הופכת להיות אשה, מהר מדי... אמא'לה, מתוקתוקה שלי.. היא לוחשת לי לפני שהיא נרדמת.. <span style="color: #cc99ff;</div>Tue, 30 Aug 2011 21:45:00 +0200ayala.benadiva@gmail.com (אמא של יועד ו-אָן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=12718379http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30519&blog=12718379http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=12345163<div align="right" dir="rtl">חוזרת לגור בכפר סבא. מצאתי עבודה, ועכשיו גם בית. תודה לאל. עד כאןעדכון קצר.</div>Sun, 27 Feb 2011 14:25:00 +0200ayala.benadiva@gmail.com (אמא של יועד ו-אָן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=12345163http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30519&blog=12345163http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=12290482<div align="right" dir="rtl">אני בבית בימים האחרונים, פוטרתי לאלתר. ללא הסבר, דו-שיח או רמז. והכייפה זהשהם עשו את זה בהודעת s.m.s עידן הטכנולוגיה. וחוסר ההתמודדות. ואולי זה היקום שבועט בי, להזכיר לי שאני מטפלת. וטובה גם. ויאללה להתחיל לקדם את עצמי. בכל אופן, באחד הבקרים הפנויים שלי, שוחחתי עם אחותי על כסף. עניין מציק. וחסר, בד"כ. יש לה ולבעלה יכולות טיפוליות שונות וחוסר דרייב מטורף לשווק את עצמם, כי זה מה שצריך בפאקינג העולם הזה. הצעתי לה להתחיל להציע בארטר. רעיון לבעלי היכולות ונותני השירותים השונים, וגם לכאלה שאין להם איך לשלם בכסף, להציע את שירותם. במקביל, יועד התחיל להשתמש בכסף לאחרונה, וגם קצת להעריך חומר. </div>Thu, 27 Jan 2011 12:48:00 +0200ayala.benadiva@gmail.com (אמא של יועד ו-אָן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=12290482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30519&blog=12290482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=12262063<div align="right" dir="rtl">אני כבדה. טוב זה ידוע. מתבשלת בעצמי ים זמן. אבל כשמחליטה משהו, הולכת עד הסוף. אתמול החלטתי שאני חייבת כבר לעשות משהו שמח עם הגוף שלי. שאני לא מאושרת, כל הזמן מחפשת משהו. חסר לי, חסר לי משהו מהותי ולא משנה היכן אגור (אני שוב בלבטים האם ללכת, או להשאר עם עצמי) אז הבנתי שאני צריכה לרקוד. צ-ר-י-כ-ה! התקשרתי, בררתי. סגרתי. מצאתי בייבי סיטר היום. המתנ"ס מרחק יריקה מהבית. אזהלכתי, נכנסתי לאולם גדול, מוזיקת פולקלור אתנית מחרישת אוזניים וחבורת נשים מסטוליות מתענוג, מתנועעות לצלילים. עמדתי קצת לא בנוח.. <span style="co</div>Mon, 10 Jan 2011 22:59:00 +0200ayala.benadiva@gmail.com (אמא של יועד ו-אָן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=12262063http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30519&blog=12262063http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=12226604<div align="right" dir="rtl">היום לפני 7 שנים, הלכתי לבית החולים, כי נמאס לי. נמאס לי מהבטן הזאת. נמאס לי מההריון הזה שלא נגמר. רציתי שיצא. רציתי שירצה לצאת כבר. האחיות בדקו צירים ולא התרשמו במיוחד (טוב, ככה זה כשאת באה בלי צירים), עד שרופא נחמד שלילדים שלו עשיתי בייבי סיטר, אמר לי: בואי בואי, אבדוק אותך. ובאולטרסאונד הבינו שיש לי פחות מדי מי שפיר ואני נשארת (אמא'לה!) אשפוז, קולות כאב ובכי של נשים לידי עם צירים מתקדמים (קנאה, אבל גם פחד איום) לילה, עוד אולטרסאונד, החלטה על זירוז. זירוז.. המְתנה, המתנה, התחלת צירים קטנים, כאבים שמטפסים ומתגברים, שבע וחצי בבוקר כבר בכי של כאב, הבן זוג מגיע, מקשרת לאמא שלי לבשר לה שאני בחדר לידה. צירים צירים, רופאים באים, דוחפים ידיים והולכים, עוד רופא עם מתלמדת שדוחפת לי פנס שם ומסתכלת בנסיונותיו להכניס לי בלון.. בכי, כאבי תופת, הוא לא מבין למה ומחליט לוותר. שוכבת לבד, כאבים. בערב באה מיילדת מתוקה, מתחילים לדחוף. בתשע וחצי בערביש פתיחה מלאה כבר. דוחפים, כאבים. מנסה לשכנע אותי לקחת משכך כאבים.לא רוצה. כאבים, דוחפת, אחרי כמה שעות הסכמתי למשכך כאבים שמיסטל אותי לגמרי ולא קי</div>Wed, 22 Dec 2010 22:53:00 +0200ayala.benadiva@gmail.com (אמא של יועד ו-אָן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=30519&blogcode=12226604http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=30519&blog=12226604