http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204Nagging little thoughts change into things you can't turn offheCopyright 2026 Morgan Le Fay. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14792861<div align="right" dir="rtl"></div>Wed, 27 Apr 2016 23:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Morgan Le Fay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14792861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=301204&blog=14792861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14787645<div align="right" dir="rtl">קשה. באמת קשה לי עכשיו. אמא סיימה את טיפולי הכימותרפיה, ועכשיו נשארו ניתוח והקרנות. כשמסיימים כימו', לא באמת מסיימים, כי תופעות הלוואי נשארות ולא עוזבות להרבה זמן- הציפורניים שנושרות, השיער שאיננו, ספירת הדם הנוראית, הבצקות, הכאבים, לא קל לה, ולי לא קל לראות את אמא שלי, אהובתי, החברה הכי טובה שלי והבן אדם הכי קרוב אלי חווה את כל הדברים הנוראיים האלו. אני מפחדת, בחיי לפעמים הפחד משתק את כל כולי. מפחדת מהניתוח שהיא צריכה לעבוד, מהסיבוכים. מפחדת מההקרנות.</div>Sun, 10 Apr 2016 21:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Morgan Le Fay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14787645http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=301204&blog=14787645http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14597455<div align="right" dir="rtl">לפעמים, אני נזכרת באנשים מהעבר שלי, וחושבת אם הם נזכרים בי גם. עם כל שנה שעוברת, יותר ויותר אנשים נשארים בעבר, כמו עור מת שאני משילה מעצמי. מעניין, אם גם אני עור מת של מישהו, או אולי פצע שלא מגליד. כזו תקופה קשה עכשיו, של קריסות והתמוטטויות, ואף אחד לא מבין. כולם שטחיים ולא יודעים להגיד יותר מצמד המילים של "יהיה בסדר". שמחה שלא השתטחתי למפלס הבלטה במשך הזמן שעבר. רוצה בן אדם עמוק כמו האוקיינוס, שאצלול לתוכו ואטבע. לעולם אחפש? או שאולי כבר מצאתי, והשלתי מעצמי כמו עור מת?</div>Thu, 04 Feb 2016 01:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Morgan Le Fay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14597455http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=301204&blog=14597455http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14409999<div align="right" dir="rtl">אתה לא עושה אותי מאושרת ואתה גם לא מנסה וגם לא אכפת לך. למה לי אכפת ממך?</div>Wed, 25 Nov 2015 19:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Morgan Le Fay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14409999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=301204&blog=14409999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14407398<div align="right" dir="rtl">הסרטן של אמא תפס אותנו לא מוכנים. הוא הגיע יום אחד כגוש בשד והפתיע את כולנו. עכשיו בדיעבד אני נזכרת שהוא היה שם עוד לפני, כשאמא הרגישה עייפות בלתי מוסברת ורצתה לישון כל הזמן. אני עוד זוכרת איך אמרתי לה שהיא סתם מכניסה לעצמה דברים לראש, ואין לה שום עייפות והיא סתם אולי קצת מתעצלת, אז עוד לא ידעתי שהסרטן מוציא ממנה הרבה כוחות.אחרי בירורים ובדיקות, שנעשו די בשאננות (כי איזה רופא שכנע אותה שזה סתם כיס מים), ביומולדת של אבא שלי קיבלנו את הבשורה שלאמא יש סרטן. אני חושבת שזה היומולדת הכי עצוב שאבא שלי חווה מימיו. אני חושבת שזה בכללי היה היום הכי עצוב בחיים שלי. ההרגשה היתה, כאילו שהאדמה והשמיים נפתחו ושטפו אותי מהעולם הזה ליקום מקביל. מאמא בריאה וחזקה וצעירה, אמא שלי הפכה לאמא חולת סרטן. עוד סחרחורת של בירורים, רופאים ובדיקות. עוד המון תפילות. "אוקיי אם זה כבר סרטן, שלפחות לא יהיה הסוג האלים". זה הסוג האלים. "אז שלפחות נסתפק בניתוח". לפני הניתוח צריך כימוטרפיה של בערך חצי שנה. בכיתי לאלוהים וכעסתי עליו, אני עוד לא בטוחה שאני מאמינה באלוהים או בכל יישות אחרת, אבל בכיתי וכעסתי על כל היקום הזה,</div>Thu, 19 Nov 2015 00:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Morgan Le Fay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14407398http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=301204&blog=14407398http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14385506<div align="right" dir="rtl">ככה נגמרה לה השנה הראשונה שלי באוניברסיטה. אחרי 22 בחינות, אינסוף עבודות הגשה, אפשר רשמית להגיד שעברתי רבע, ולחשוב שבכלל לא תארתי לעצמי שאני אוכל להתקבל. עוד פחות מחודש מחכה לי שנה ב' עם המון התנסויות בבתי חולים, עם קורסים מפרכים באפדיומיולוגיה, פרמקולוגיה ספציפית, פתולוגיה ספציפית, גנטיקה ועוד ועוד, אני באמת מתרגשת. כשהחיים שלי נגמרו מבחינתי, וחשבתי איך אני ממשיכה הלאה, ועכשיו אני דוהרת קדימה ומאוד מקווה שאני לא נותנת לשום דבר לעצור אותי. הכל היה קשה מנשוא בשבילי פעם, הכל כבד ומושך אותך למטה כמו בלוק בטון מתחת למים, היו אנשים מסוימים שהיו בשבילי כמו בלוק בטון, זה כיף להוריד מעצמי מעמסה כזאת. אני לא רוצה אנשים קטנים מסביבי, אני לא רוצה שאנשים קטנים יעשו אותי קטנה כמוהם, הרי כל אחד שיש לו עבר של דכאונות יכול למשוך את עצמו למטה, למה צריך אנשים נוספים שיעזרו במלאכה? במבט מלמעלה אפשר לראות בקלות אנשים עם הרס עצמי, גוררים את עצמם באותו הקו, מפוחדים מדי מכדי להרים את הראש ומעדיפים להוריד אותו למטה, לגובה האסלה, כי למה להתמודד עם החיים אם אפשר להטביע אותם בכוס וויסקי? לא מתפקידי לשפוט</div>Sun, 27 Sep 2015 00:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (Morgan Le Fay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14385506http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=301204&blog=14385506http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14361930<div align="right" dir="rtl">On a bathroom wall I wrote "I'd rather argue with you than be with someone else" I took a piss and dismiss it like "fuck it" And I went and found somebody else Fuck arguing and harvesting the feelings Yo, I'd rather be by my fucking self Till about two a.m. and I call back And I hang up and I start to blame myself Somebody help...</div>Sat, 01 Aug 2015 00:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Morgan Le Fay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14361930http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=301204&blog=14361930http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14350181<div align="right" dir="rtl">מהנדס יקר, אולי תהנדס לך לב? תהנדס לך לב גדול ואוהב עם המון כפתורים וחוטים תמלא אותו בשמן מנועים שיפעל ויפעם ושלא יעצור תהנדס לך לב מזהב טהור תיישם את כל מה שאתה לומד תהנדס לך לב, לב גדול שעובד ותחליף את שלך, שנשחק כנראה ותאהב אותי המון, עד שאראה. ואז תפסיק להזכר בי רק כשאני לא כאן כי לב הזהב יזכיר לך מצוין כמה אהבת אותי מזמן כשנזרקנו בלילה בים ורצנו יחפים בממטרות ושלחת לי מליון הודעות וישנו בקושי שעה כי מה זה שינה לעומת אהבה. מהנדס יקר, אז אולי תהנדס לך לב? וכשאלך הוא ירגיש קצת כאב וכשאהיה הוא ידע לאהוב גם מרחוק ולא רק מקרוב ויזכיר לך לשאול מה נשמע קצת יותר מפעם ביממה תהנדס לך לב אהובי שיכאב לך לשכוח אותי.</div>Mon, 06 Jul 2015 01:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Morgan Le Fay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14350181http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=301204&blog=14350181http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14348137<div align="right" dir="rtl">עוד תקופת מבחנים.... אני לומדת על גנגרנות, livor mortis, דיפרנציאציה של סרטן והמון דימומים....אני מפוחדת, אני מבולבלת, אני משועממת...אני רוצה לאבד את הראש, להשתגע, להרגיש כאילו אני חיה שוב, ולא ערימת עצמות על כיסא. מחפשת אנשים שיפיחו חיים בשממה, אבל כל האנשים מסביבי שוממים בעצמם. לפעמים אני מרגישה את הלב שלי מתקשה. זה אומר שהוא מתאחה. אני למדתי את זה, אני יודעת איך.</div>Wed, 01 Jul 2015 22:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Morgan Le Fay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14348137http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=301204&blog=14348137http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14336698<div align="right" dir="rtl">מטומטמת כזאת. איך אני נופלת לפח הזה פעם אחר פעם? </div>Fri, 05 Jun 2015 18:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Morgan Le Fay)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=301204&blogcode=14336698http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=301204&blog=14336698