http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936יום רודף יום. אם הייתי חכמה יותר או אופטימית יותר הייתי אומרת שכל יום הוא משהו מיוחד, אבל אני לא. heCopyright 2026 Dear. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=9375801<div align="right" dir="rtl">עוד תשובה שלילית.... עוד ניסיון שנכשל... עוד מחזור טיפול שהשקעתי בו אני הגוף והנשמה וגם הוא נכשל.. שוב... כבר התרגלתי לתשובה השלילית. כל כך רגילה שלא יכולה לתאר לעצמי מה יהיה כשתיהיה תשובה חיובית... ועדיין הפעם זה אחרת. הפעם התמלאתי עצבות. החור הזה בבטן שמלווה אותי, אותה תחושה של חוסר התחלפה בעצבות גדולה, עצבות שמפושטת בכל הגוף, כאילו שכל תא ותא בגוף שלי עצובים, כאילו שעצבות היא מנת חלקי בחיים האלו. העצבות נשארת איתי, היא לא מתפוגגת, לא משתפרת, כאילו שהיא חלק ממני... זה לא היה כך פעמים קודמות, עצבות הייתה, אבל היא חלפה עם תחילתה של תקווה חדשה. הפעם זה לא כך, הפעם היא נשארת, היא חלק ממני ואני מקבלת אותה, מכבדת אותה, אני ראויה לה ועדיין לא רוצה בה!</div>Sun, 15 Jun 2008 09:52:00 +0200blog69@gmail.com (Dear)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=9375801http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300936&blog=9375801http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=9224139<div align="right" dir="rtl">אני מגדלת עכשיו את החלק שלי במה שעתיד להיות הילדים שלנו. הביציות שלי מבשילות יפה יפה אצלי בבטן ובעוד כמה ימים יוציאו אותן ויפגישו אותן עם הזרע. אני מקווה שהם ויהפכו להיות העוברים שלנו, שבשאיפה יהיו הילדים שלנו. השבועיים האחרונים מעורערים משהו אצלנו, הבעל כל הזמן כועס עלי, כל מה שאני עושה לא בסדר, תמיד יש לו מה להגיד ולעיתים בדרך מאד לא נעימה. אני בקושי רואה אותו בשבועיים האלו, אני חושבת שזאת חלק מהסיבה שהוא מתנהג כך, אבל חבל שאת הדקות בהם אנחנו יחד אנחנו מבלים במריבה. עצוב לי. עצוב לי שאני לא נהנת לבלות איתו. עצוב לי שהוא כועס עלי. עצוב לי שאני לא יכולה להקל עליו עם הקשיים שלו ובמקום לרצות לעזור הוא רק גורם לי לריב, לכעוס, להיעלב. אנחנו עושים יחד ילד. זה הדבר הכי גדול, הכי משמעותי, הכי חשוב בעייני. והוא, הוא עושה את זה "תוך כדי..." אין לו זמן למעט מאד שהוא נדרש לו, אין לו כוח, אין לו חשק... את זה אני יכולה להבין, אבל נו, באמת.... </div>Wed, 21 May 2008 11:50:00 +0200blog69@gmail.com (Dear)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=9224139http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300936&blog=9224139http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=9122189<div align="right" dir="rtl">מוזר, תקופה מוזרה קצת עוברת עלי. מוזר זה לאו דווקא רע, מוזר לי עכשיו כי חזרתי להרגיש קצת כמו "סתם עוד אחת"... בזמן האחרון לא מתעסקת יותר מידי עם הטיפולים, למרות שאני ממשיכה שוב ושוב אני לא חושבת על זה הרבה יחסית וזה לא מעסיק אותי כבעבר.החגים עברו בסדר, המשפחות לא העיקו יותר מידי ולא היו יותר מידי רמזים בנוגע למשב הילודה אצלנו :-) הזוגיות עם הבעלול שלי נהדרת!!! יותר טובה ממה שיכולתי לקוות... יותר טובה ממה שעזתי לרצות... חזרנו לריב על דברים שטותיים וזה משמח אותי מאד. העלתי במשקל ירדתי במשקל עליתי במשקל ירדתי במשקל התחלתי לעשות ספורט התחלתי לעשות דיאטה- והפסקתי עשיתי סדר בבית וכל מה שהטריד אותי זה שאין לי מספיק מקום בארון- איזה כייף! ועכשיו עברו החגים יש לי עוד שבועיים עד התחלתו של עוד טיפול אינטנסיבי. בשבועיים האלו אני רוצה/ צריכהלהחליט המון דברים: לעשות עוד בדיקות, חלקן לא נעימות בכלל, ללכת לחות דעת שנייה, לברר את כל הפרטיםעל אופציות אלטרנטיביות להורות להחליט על הדרך שלנו להמשך, להמשיך בטיפולים תוך כדי, להחליט על תוכניות לעתיד של 2-3 שנים הקרובות.... אבל יש לי עוד שבועייםיש</div>Sun, 04 May 2008 11:31:00 +0200blog69@gmail.com (Dear)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=9122189http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300936&blog=9122189http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=8913564<div align="right" dir="rtl">התרגשות מעורבת בתקווה ממלאת אותי היום. הציפייה לבאות, התקווה לתוצאה אחרת בטיפול הזה, האמונה שבאמת בסוף יהיה בסדר... זה השלב בו עשיתי את כל מה שיכולתי לגדל את הביציות שלי ומחר הוא מסתיים. מחר אני מפקידה את הביציות שלי ואת המשך הטיפול בהן אצל האנשים שאני (צריכה) לסמוך עליהם ומרגע זה והלאה- אין לי שום שליטה על הדברים, אין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי להביא לתוצאה המיוחלת. זה החלק שהיה (ועדיין) הכי קשה לי. קשה לי לקבל שדברים לא בשליטתי, שאני לא יכולה לעשות שום דבר כדי לשנות את התוצאה. לי זה קשה. אותי זה משגע, מטריף! תמיד ידעתי שאם אני יעבוד קשה יותר אני אשיג את המטרות שלי, תמיד יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לשפר את הסיכוי להשיג את מה שאני רוצה וכאן זה לא עובד כך... כאן אין שום דבר נוסף שאני יכולה לעשות... עשיתי ואני עושה את המקסימום שאפשר ואני מוכנה לעשות הרבה (הרבה!!!) יותר, אבל אין, אין מה לעשות... איבוד השליטה הוא החלק שהכי קשה לי איתו בטיפולים האלו... אבל אני לומדת... זה מדהים איך אני לומדת ומתפתחת בעקבות חוסר הברירה הזה, אז אני "בוחרת" "לשחרר"... (על מי אני עוב</div>Mon, 31 Mar 2008 16:31:00 +0200blog69@gmail.com (Dear)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=8913564http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300936&blog=8913564http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=8888028<div align="right" dir="rtl">יושבת מול המחשב ומנסה לעבוד ללא הצלחה. הראש לא שם. המחשבות מתרוצצות והשאלות שנותרו פתוחות חוזרות וצפות. עוד לבטים, עוד תחושות, עוד סערת רגשות... פותחת דף לבן, רוצה להעתיק את המחשבות מראש לדף, אולי זה יעזור לי לעשות סדר בדברים, אולי זה יוביל לתחושה של הקלה. כמו טיפש-עשרה. אני מרגישה כמו טיפש-עשרה... כל כך שמחה שעברתי את הגיל, כל כך שונאת את ההרגשה. לא, אני לא מאוהבת עד כלות, אני פשוט סוערת... כל סוער אצלי עכשיו... אולי זה ההורמונים המשתוללים, אולי זה גם ההורמונים המשתוללים, אין לי ספק שהם תורמים את חלקם {האם מישהו ראה פעם תופעות הלוואי בעלון לצרכן של תרופה את תופעת הלוואי: " חוסר יציבות רגשית" וזאת בנוסף ל: "עצבנות,הפרעות בריכוז, חרדה, מצב רוח דכאוני" ועוד רבים וטובים...} יופי, אז יש לי תירוץ מוכן בשלוף, אם מישהו שואל... ועכשיו לשאלות האחרות. ראיתי אותו שוב אתמול, קפה קצר, פחות מחצי שעה. הקסם מתחיל להתפוגג, זה כבר לא היה "זה", לא אותן רגשות שהתעוררו אחרי שראיתי אותו שבוע שעבר... האגדה מ</div>Thu, 27 Mar 2008 10:47:00 +0200blog69@gmail.com (Dear)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=8888028http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300936&blog=8888028http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=8873153<div align="right" dir="rtl">חושבת עליך שוב... יושבת מול המחשב, לוקחת עוד לגימה מהקפה החם ושוב אתה משתלט לי על המחשבות. אני מחייכת לעצמי חיוך עצוב. מוזר להרגיש כך, קרועה בין הרצון להיות איתך ולבין השכל הישר שצועק לי להתרחק. כבר שנים שזה המצב, כבר שנים שאתה גורם לי להרגיש כך. מה יהיה? עד מתי? כמה שנים זה עוד ימשך? לראות אותך היה כייף, אחרי תקופה ארוכה כל כך היה נהדר גם לראות אותך מולי, לשקוע בעיניים שלך, להיזכר בכל תו ותו בפניך ולנסות לחקוק אותם בזיכרון. נעים לי איתך. נעים לי לשוחח איתך. נעים לשתוק איתך. אתה כל מה שאני לא מעזה לרצות ומה שאני עמוק בפנים מקווה. הדרך בה אתה מקבל אותי מדהימה אותי. אתה כל כך לא שיפוטי. אני יודעת שאני לא מושלמת, אבל לך זה לא משנה בכלל, אתה מקבל ואוהב אותי כפי שאני, בדיוק כפי שאני. לא מנסה לשנות בי דבר, גם לא רוצה לשנות בי דבר. <SPAN lang=HE st</div>Mon, 24 Mar 2008 17:10:00 +0200blog69@gmail.com (Dear)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=8873153http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300936&blog=8873153http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=8822380<div align="right" dir="rtl">אין איזה גיל שבו מפסיקים לסבול משביזות יום א'? עוד שבוע מתחיל ולי כבר אין כוח. עוד לא התחלנו וכבר אין לי כוח. זה הולך להיות שבוע עמוס, לחוץ, מלחיץ... בעיקר בעבודה. בנוסף לעבודה הרגילה, השבוע יש לי גם 2 שיחות חשובות. שיחות שאני יזמתי. שיחות בהן יש לי מטרות שאני חושפת ועוד מטרות נסתרות, השמורות לי, שאני בהחלט מתכוונת להשיג אותן בדרך עקיפה באמצעות השיחות האלו. מצחיק, אבל ההשוואה להישרדות היא לא רחוקה. יש הרבה "בוחשים" אצלי בעבודה... יש מניפולטיביים ויש תחמנים חלקם וכחמים יותר וחלקם חכמים פחות. למזלי אני "מקושרת" היטב ולכן אני מקבלת מידע "מודיעיני" ממקורות שונים ומסוגלת לעשות "הערכת מצב" לא רעה. על סמך המידע ה"מודיעיני" הזה אני גם יכולה להחליט על האסטרטגיה הטובה ביותר והטקטיקה הכי יעילה להשגת המטרות שלי. נשמע כל מלחמה? זה בדיוק זה- זאת מלחמת הישרדות. ולא, לא בהכרח החזק הוא זה ששורד. &</div>Sun, 16 Mar 2008 10:45:00 +0200blog69@gmail.com (Dear)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=8822380http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300936&blog=8822380http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=8780961<div align="right" dir="rtl">החודשים עוברים להם... הזמן חולף... ואין חדש... הכל אותו דבר... נמאס לי כבר לקטר על העבודה, אבל עכשיו, בניגוד לקודם,אני "תקועה" בה. האלטרנטיבות הן מעטות וכל יום אני בוחרת מחדש להשאר בעבודה... מה שלא מונע ממני להעביר עוד יום בקיטורים.... אין חדש גם בתחומים אחרים. הריון- עדיין אין. מחשבות על אלטרנטיבות אחרות הופכות למוחשיות מתמיד וזה הופך להיות מלחיץ... יש הבדל בין לחשוב ולשקול אלטרנטיבות כאפשריות "לכל מקרה שלא יהיה" לבין להתחיל לשקול אותן כאופציות להמשך הדרך ובעתיד הקרוב... החלטות לא קלות, כל אפשרות כזאת תומנת בחובה ויתורים מסויימים והשאלות הקשות הן על מה מוכנים לוותר ועד כמה? </div>Sun, 09 Mar 2008 12:04:00 +0200blog69@gmail.com (Dear)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=8780961http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300936&blog=8780961http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=8080198<div align="right" dir="rtl"> כבר שנים שיש את הבלוגים שאני קוראת בעיניין רב. בלוגים שכאשר יש לי קצת זמן פנוי אני נהנת לקרוא את הכתיבה השנונה, את הנושאים העניינים ואת השקפת העולם המרתקת. רבים מהבלוגים האלו כבר לא קיימים, או שנסגרו או שחדלו לעדכן. חוסר העיניין הינו מדבק. חיפשתי בלוגים אחרים, עולמות אחרים שיעניין אותי להציץ בהם מדי פעם. אחרי שיטוט אקראי בבלוגספריה לא מצאתי כאלו. מצאתי בישרא הפכה להיות (או שתמיד הייתה ואני לא שמתי לב) ביצה של בני טיפשעשרה, עם פלנגות וקליקות בדיוק כמו בתיכון.... לא מעניין אותי... אז ביקורי בישרא פחתו מאד. יש עוד כמה בלוג שנחשפתי להם לאחרונה, אבל גם שם קשה לי להתמיד. מהסיבה שלא בא לי להכנס לישרא בכלל. אני שקועה כל כך בחיים שלי, אין לנו רגע דל... וגם לא רגע של נחת... אז לא בא לי לדבר או לכתוב על הצרות שלי וגם ממש לא בא לי לקרוא על הצרות של אחרים. בא לי על איזה קומדיה קלילה, על איזה ציניות עוקצנית, על צרות שגדולות משלי ואני כבר לא מוצאת כאן את הנחמה הזאת. אולי אני לא צריכה את הנחמה הזאת כאן כי יש לי אותה בבית. החודשים שאחרונים קשים לשנינו, אולי אפילו קשים מאד ובכל זאת, אולי דו</div>Sun, 02 Dec 2007 12:06:00 +0200blog69@gmail.com (Dear)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=8080198http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300936&blog=8080198http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=7406773<div align="right" dir="rtl">הרגשה של חדש באוויר. יש באוויר הרגשה של התחלה חדשה, הזדמנות חדשה, מציאות חדשה, "דף חלק"... הרי ההגיון יודע שזה לא נכון, שאין "דף חלק" והעבר קיים, עומד מאחורי הווה ודוחף אותו קדימה, אבל בכל זאת החגים האלו נותנים הרגשה של "חדש". מי מאיתנו לא רוצה להתחיל מחדש מדי פעם? מי לא רוצה לעשות מידי פעם "מחק" על כל ההסטוריה והתחיל מחדש? כמה כייף אם אפשר היה לעשות טעויות אחרות ממה שעשינו בעבר, לגלות איך חיינו היו נראים אם היינו עושים בחירות אחרות. נשמע כייף! השנה החדשה מובילה אותי להירהורים, תהייות ומחשבות. אם התחמקתי מחשבון הנפש ביום ההולדת שלי, עכשיו, עם השנה החדשה, אני מוצאת עצמי מהרהרת בכל אותם דברים שציינתי למעלה. כמה כייף להגיע למסקנה שנכון, עשיתי טעויות, יש דברים שלא הייתי עושה אם הייתה לי הזדמנות נוספת, אבל לא הייתי משנה דברים מהותיים בחיי! למרות כל הקשיים, למרות התקופות הקשות והחודשים המאד לא קלים, לא מתחרטת על הבחירות שלי, רק על כך שלא התאמצתי יותר כדי שיהיה יותר טוב. לאור המסקנות האלו- אני מצפה לשנה נהדרת! ולו רק כי אני כל כך שמחה בחלקי.</div>Sun, 09 Sep 2007 10:12:00 +0200blog69@gmail.com (Dear)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300936&blogcode=7406773http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300936&blog=7406773