http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787"כין אין בעולם אהבה כמו אהבה שלך"heCopyright 2026 שוקרית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787http://f.nanafiles.co.il/upload/92006/IsraBlog/299787/misc/7576428.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=12847072<div align="right" dir="rtl">"צעד אחר צעד הגשמנו את החלום" זה מה שתכננתי לכתוב לכם על מסגרת של תמונה שלנו, שנתלה בבית החדש.. זה מה שתכננתי עד שחשבתי קצת והבנתי כמה דברים.. זה מה שחשבתי עד שנתתי לעצמי שוב להרגיש. כן, אם אי פעם בהמהלך כל התהליך הזה שאלתם את עצמכם איך אני מרגישה, אז כן, אני כועסת. כועסת על הדרך שבה נעשו הדברים, כועסת על שאיבדתי את המשפחה שלי בשביל 4 קירות. רציתם להגשים חלום, והנה אתם עושים את זה. אבל איבדתם כלכך הרבה בדרך, אבל אפילו לא מבינים כמה.. איבדתם את כל הכסף שהיה לכם, איבדתם את הילדים שלכם למהלך שנה וחצי, איבדתם את השפיות, איבדתם כל הגיון.. איבדתם דברים שלא בטוח שתוכלו להחזיר. בכל השנה וחצי האלו הייתי כל הזמן עם חברים, דיברתם התמודדתי בכיתי ונאהבתי על ידי החברים שלי, אתם לא הייתם חלק משום תהליך שעברתי. ובכל זאת, אתם רוצים שנחזור להיות משפחה. שנחזור להיות המשפחה ההיא שהיינו.. אני לא יודעת אם אני יכולה, ובעצם אם אני בכלל רוצה.. הייתי מעדיפה לחיות עכשיו בבית קטן יותר, אבל בידיעה שיש לי הכל.. לא לחיות בבית גדול עם גינה ולחשוב על כל שקל שיוצא לי מהכיס. אני רוצה להיות ילדה ולא לה</div>Wed, 02 Nov 2011 21:19:00 +0200avivaand1@bezeqint.net (שוקרית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=12847072http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=299787&blog=12847072http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=11743828<div align="right" dir="rtl">היינו יושבים יחד במקום ההוא וצוחקים מעבירים את הזמן אחד עם השני . היינו יושבים שעות ומדברים על דברים חשובים או סתם על החיים . <SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; ms</div>Sun, 25 Apr 2010 23:05:00 +0200avivaand1@bezeqint.net (שוקרית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=11743828http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=299787&blog=11743828http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=11715179<div align="right" dir="rtl">יום אביב חמים במיוחד. כל החברים יוצאים לעיר.. סתם לשבת ולשכוח קצת מהכל .. לצחוק להנות עם כולם.. ואני ? יושבת בבית עטופה במיליון שכבות אפילו שחם בחוץ. שוכבת במיטה ולא רוצה לזוז . אתה מתקשר, לא מרפה פעם אחר פעם. אני מוותרת ועונה מסבירה שאין לי חשק . אתה מתעקש .. אני מתעקשת גם כן. הרי אתה יודע שאני עקשנית בדיוק כמוך.. אתה ממשיך.. אני פורצת בבכי ומתנתקת.. מכבה את הפלאפון ורוצה לברוח מהכל. להישאר מתחת לשמיכה במיטהעם כל השכבות ןלא לקום משם לעולם. כי כשקר בלב קר בכל הגוף. כי כשקר בלב קר בכל הגוף. מיליון שכבות וכלום לא עוזר עדיין קר .. הקור חודר .. מתחילה לבכות.. שוב .. כבר רגילה למצב .. ומחר ? בדיוק אותו הדבר .. </div>Tue, 13 Apr 2010 00:03:00 +0200avivaand1@bezeqint.net (שוקרית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=11715179http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=299787&blog=11715179http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=11344985<div align="right" dir="rtl">"אני אבקש שכל ולא לב; כי אדם טיפש לא יודע מה לעשות בלב, גם אם יש לו לב", אמר הדחליל."ואני בוחר בלב," ענה לו איש הפח, "כי שכל אינו מביא אושר ואושר הוא הדבר הנפלא ביותר בעולם</div>Sun, 25 Oct 2009 23:22:00 +0200avivaand1@bezeqint.net (שוקרית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=11344985http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=299787&blog=11344985http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=11344959<div align="right" dir="rtl">הוא אבא . ויש לו ילד. הוא גידל את בנו ודאג לו. כאב לו כי הוא ככה . הוא ניסה לתת לו לעשות בעצמו אבל הוא לא עשה. הוא המשיך להיות אבא, והוא? הוא המשיך להיות ילד. וכולם מסביבו התפתחו וגדלו .. והוא ילד. ואבא ? נשאר אבא. תמיד. עד שהוא יעשה בעצמו אבל הוא לא עושה. וכואב לו והוא צורח שישמעו. שיבינו שזה לא קל שיעזרו. אבל גם כשהוא צורח אפחד לא שומע. גם כשאין לו קול הוא עדיין אבא. והוא ? למרות שהוא שומע הוא ממשיך להיות ילד. והכאב הזה שגדל בתוך שניהם.. הכאב הזה שלא ירפה. הכאב הזה שמתלווה אל כולנו עם השנים. </div>Sun, 25 Oct 2009 23:10:00 +0200avivaand1@bezeqint.net (שוקרית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=11344959http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=299787&blog=11344959http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=10463865<div align="right" dir="rtl">אוף, אני לא מבינה.. הן שלי, שייכות לי, נכון הן גם קצת שלך, אבל לא יותר מזה. אני שלהן, שייכת להן, נכון אני גם קצת שלך, אבל לא יותר מזה. אנחנו שייכות אחת לשנייה,</o:p</div>Tue, 27 Jan 2009 00:02:00 +0200avivaand1@bezeqint.net (שוקרית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=10463865http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=299787&blog=10463865http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=10230591<div align="right" dir="rtl">החור השחור. את החור הזה החור השחור הזה, אנחנו עושים. אנחנו גורמים לו להיות, אנחנו משפיעים עליו. אנחנו אלה שמגדילים אותו ובסופו של דבר דברים נהרסים בדרך. אחנו אלה שגורמים לו להיראות שחור, אפילו אם הוא לא באמת. אנחנו אלה שנותנים לו את השם האפל הזה, 'החור השחור'. אנחנו אלה שמפחדים ממנו, אפילו שאין לנו מושג מהו?! אז ממה אנחנו כלכך מפחדים? למה אנחנו נותנים שמות?</S</div>Sat, 29 Nov 2008 14:52:00 +0200avivaand1@bezeqint.net (שוקרית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=10230591http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=299787&blog=10230591http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=10152343<div align="right" dir="rtl">אני מסתכלת מהחלון החוצה ורואה כלכך הרבה, עצים בתים עמודים ציפורים גגות נהר מים שמש שמיים דשא פרח כביש מכונית ועוד כלכך הרבה.. מסתכלת ומסתכלת ולא מפסיקה. נדהמת מכמה דברים יש בעולם הזה, כמה הוא יכול להכיל?!. חושך. פתאום בשנייה אחת מול העיניים שלי חושך, כאילו אני עיוורת. לא רואה.<</div>Sun, 09 Nov 2008 20:32:00 +0200avivaand1@bezeqint.net (שוקרית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=10152343http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=299787&blog=10152343http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=10144411<div align="right" dir="rtl">מובן מאליו. כלכך הרבה אנחנו מקבלים כמובן מאליו. זה די ברור שאני יוכל לאכול. שאני אוכל לדבר. לצחוק לשיר. לצעוק. לבכות. להגיד לספר. לשבת לקום. ללמוד לזכור. להתקשר לנתק.</o</div>Fri, 07 Nov 2008 23:52:00 +0200avivaand1@bezeqint.net (שוקרית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=10144411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=299787&blog=10144411http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=10140146<div align="right" dir="rtl">וואוו, פתאום פעולה כלכך פשוטה פעולה כלכך יומיומית הופכת למורכבת כלכך, פתאום משו שמובן מאליו הופך לכלכך מסובך כלכך קשה לביצוע. פתאום משו שנראה לאחרים כלכך קל, מסובך לי, קשה לי, כואב לי. פתאום אני מבינה שזה ככה בכל דבר בחיים, שאת הכל אנחנו מקבלים כמובן מאליו.</div>Thu, 06 Nov 2008 23:16:00 +0200avivaand1@bezeqint.net (שוקרית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=299787&blogcode=10140146http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=299787&blog=10140146