http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768~~~...They say that a hero could save us...I'm not gonna stand here and wait...~~~heCopyright 2026 באה מאהבה.... All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=9927060<div align="right" dir="rtl">פשוט לא יכולתי להתגייס בלי לכתוב לפחות פוסט פרידה קטן מהבלוג וממי שעוד נשאר קורא שלי. מחר, היום הגדול הגיע, אני הופכת להיות חיילת. הייתי רוצה להעביר לכם את ההרגשה שלדפיקות הלב המואצות שיש לי ברגע זה. לקח לי הרבה זמן לעכל שאני כבר לא תלמידה, שכל המירוץ הזה אחרי הציונים, החברות, הלימודים פתאום נגמר.אני מתבגרת, אני משתנה. ואתם יודעים מה? אני אוהבת את זה.. אני יותר אוהבת את "באהמאהבה" של היום מאשר אותה אחת שלפני כמה שנים או אפילו לפני כמה חודשים. אני עשויה מתקופות. כל תקופה שעברה עלי, טובה או רעה, בנתה את מי שאני היום. כל דמעה יצרה בי שריטה, שעם הזמן הפכה לצלקת ועם הצלקת בא עוד חלק בי.כל חיוך או חיבוק ליטף לי את הנשמה ובנה בי עוד רגש, עוד אהבה. לפעמים זה חלק באופי שהייתי מעדיפה להעלים ולפעמים זו תכונה שגורמת לי להיות גאה בעצמי. אני פחות וותרנית,פחות תמימה, נוצר בי צד שנאבק, אני לוחמת. כבר לא נסיכהעדינה שמחכה שהאביר יבוא ויציל אותה, אין אחד כזה, אין מישהו שיבוא וישנה את כל המצב. אני והראש הרומנטי שלי, בתור ילדה ואפילו לפני שנה או שנתיים הייתי בטוחה שמתישהו יבוא מישהו שיהיה שווה את הכל, ש</div>Sun, 21 Sep 2008 18:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (באה מאהבה...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=9927060http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=298768&blog=9927060http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=9548560<div align="right" dir="rtl">יש בכלל טעם לנסות ולהסביר למה ולאן נעלמתי באחרונה? יש בכלל טעם להסביר למה לא כתבתי פה כל כך הרבה זמן(3 חודשים..) ?נראה לי שזה באמת מיותר. אין לי תשובות. אין הסברים. פשוט ככה. נעלמתי אפילו לעצמי. מסתכלת במראה ובקושי מזהה את מי שמשתקפת שם. ואולי זה מה שקורה לכולם בסופו של דבר, אנחנו משתנים, אם נרצה או לא. לעיתים קרובות אני חושבתעל כל אותם האנשים שהתרחקתי מהםבתקופה האחרונה, סופרת אותם על יותר מ2 ידים. איזה אופי דפוק. חלקם נעלמו בגלל שרציתי, חלקםנעלמו בלי רצוןאבל גם בלי כוונה אמיתית לשמור עליהם.מתחרטת עלכל קשר שנעלם, מרגישה צביטה בלב על כל אדם שכבר לא בחיים שלי, אבל בכל זאת לא עושה כלום כדי לשנות את זה.טוב לי במצב הזה?למראית עין אני האדם הכי חברותי שיש, מבט קטנטן פנימה יראה לכם שאני לא באמת. אוהבת את השקט שלי, אוהבת שלווה, אוהבת את הלבד שלי.אין לי כח לדרמות, אין לי כח להילחם על קשרים שכבר ממזמן אבד להם הטעם. כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כךשוב נשטפת אל השגרה הזמן נהייה קצראז אני חוטפת כמה שרק אפשר וטוב לי(?) מנסה את השינוי, בפעם המיליון, אולי הפעם זה יצליח, מי יודע. מחזיקה אצבעות</div>Thu, 10 Jul 2008 19:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (באה מאהבה...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=9548560http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=298768&blog=9548560http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=8978172<div align="right" dir="rtl">מכתב לת'. חלק 1. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ אהוב שלי... "כל מכתב שלא נכתב כל שנאמר בכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון..." בין דקה לדקה אני מתמרנת בין כל המחויבויות שלי. מהלימודים לשיעורי נהיגה, מהשיעורי נהיגה לעבודה, מהעבודה לאירועי היום יום, קצת סידורים, קצת חיי חברהובלילה כמה שעות שינה והכל חוזר מההתחלה. בין כל העומס והלחץ מחשבה אחת תקועה לי בראש- ת'. אתה לא יוצא לי מהמחשבות. או שבעצם אני לא מוציאה אותך מהמחשבות.לפעמים מחשבה עליך מעלה חיוך, לפעמים אכזבה. תלוי ביום ותלוי בסיטואציה. לפעמים הייתירוצה פשוט לעקור אותך מהמחשבות שלי.שנתיים שאני מכירה אותך, למדתי להכיר כל דבר קטן בך. כבר מבינה אותך בלי שתאמר מילה, כבר יודעת מה הפירוש של כל שתיקה, כבר יודעת באיזה שעות אתה פנוי, באיזה ימים עצוב לך, באיזה תאריכים אתה צריך אותי,מה הפירוש של כל נקודה וכל פסיק במשפט, מה אומרת הדרך שבה אתה עונה לטלפון ועוד כל כך הרבה דברים קטנים..אתה שקוף מולי.אף פעם לא הצלחת להסתיר ממני את מי שאתה באמת,ובעצם אף פעם לא ניסית. לא כמוני,שבכל דרך</div>Fri, 11 Apr 2008 22:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (באה מאהבה...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=8978172http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=298768&blog=8978172http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=8935483<div align="right" dir="rtl">נטשתי את הבלוג כמעט לגמרי... עבר מעל חודש מאז שכתבתי פה... לא יודעת למה בעצם אני לא כותבת יותר כי קורים הרבה דברים שצריךלפרוק מהלב. אני כבר לא באה מאהבה,או לפחות כבר לא מרגישה ככה.כנראה כבר כל הקוראים הקבועים שלי עזבו למען בלוגים אחרים שמעדכנים בצורה יותר רציפה ממני...מצטערת.. אני מתגעגעת לאלה שמגיבים פה..אני חייבת לחזור.. עידכון ארוך ומסכם היום בערב או מחר בבוקר... "זה לא אותו דברמלבד הגעגועלמשהו רגועלשיר מהעבר הלא רחוק..." שתהיה שבת שלום לכולכם... שלכם תמיד,(גם בתקופות שאני נוטשת..=) ~~באה מאהבה...~~ עריכה מאוחרת: כתבתי פוסט,ארוך במיוחד אפילו..אבל ישרא החליט שאני לא משתמש רשום דווקא כשבאתי לשמור את הפוסט. בקיצור? הלך הפוסט אולי הכי אמיתי שכתבתי אי פעם. אין לי זמן\כח לכתוב אותו מחדש. בהזמנות אחרת.. אוהבת. </div>Fri, 04 Apr 2008 16:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (באה מאהבה...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=8935483http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=298768&blog=8935483http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=8694135<div align="right" dir="rtl">קיפלתי את הציוד הצבאי,הנפתי דגל לבן והכרזתי "אני נכנעת" . ככה נגמרה "המלחמה" עוד הרבה לפני שהיא התחילה. מה חשבתי לעצמי? שזה יהיה כל כך קללנתק את הקשר איתו? זה הרי היה ברור שהוא לא ייתן לזה להיגמר.הפליא אותי שהוא נלחם על הקשר,נלחם עלי?אפילו לא הצלחתי להסביר לו למה רציתי בכלל להפסיק לדבר איתו. מה הייתי אמורה להגיד לו? "אני אוהבת אותך,ואתה יודע את זה. נשבר לי הלב בכל פעם שאתה מדבר עליה." ? כמו תמיד התחמקתי מהשאלה שלו. זה כל כך משגע אותי, מרגישה שאכזבתי את עצמי. ניסיתי לעשות צעד למעני ולמען הלב שלי,ניסיתי לגמור את הקשר הזה ששובר אותי בכל פעם מחדש,אבל במקום זה חזרתי שוב אחורה. היה לי קשה לא לדבר איתו,מודה. אבל אני לא יודעת אם זה נבע מתוך הרגל או מתוך רצון אמיתי לא לאבד אותו. אוף, ת', אם רק היית יודע כמה אתה חשוב לי. תמיד הייתי שחקנית המשנה בשבילו,לעולם לא הכוכבת... תמיד המחליפה, בכל פעם ששברו לו את הלב אלי הוא רץ כדי להתנחם, ואני, אניעמדתי בצד וקיוותי שהפעם הכאב שלו לא יהיה גדול מדי וכמו תמיד חיכיתי בשקט עם זרועות פתוחות,ידעתי שהשבירה שלו תגיע, הוא תמיד עושה את זה, רוצה את מי שלא רוצה אותו</div>Sun, 24 Feb 2008 00:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (באה מאהבה...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=8694135http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=298768&blog=8694135http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=8582045<div align="right" dir="rtl">מעולםלא האמנתישזה ייקרה. אף פעם לא שיערתי שאני אצטרך לצאת למלחמה. הקשה ביותר. הכואבת ביותר. מלחמה נגד עצמי. מלחמה נגדו. מלחמה ברגשות. שינוי מודעות,שינוי רגשות,שינוי חיים. מלחמה כדי לשכוח אותך. אתהמושיט את זר הקוצים שלך לשפתיי כיאתה יודע שאני היחידה שמוכנה לסבול זאת.. חלקי משפטים. חלקי שירים. חלקי חיים. בזבוז זמן. מה יש בך? דמעות. חולשה. כאב. חלומות שבורים. פצעים פתוחים. צלקות קיימות. מה יש בך? נוגע בנקודות הכי כואבת,כי הרי רק אתה יודע איפה הן נמצאות. ברירת מחדל. שביל הבריחה שלך. כי הרי אני תמיד הייתי לך שביל הבריחה לא? ואתה? מה אתה היית לי? אהוב? ידיד? הנשמה התאומה? החלק המשלים? הכל כל כך ברור לי פתאום. בניתי לעצמי אשליה של מי שאתה. רציתי להאמין שאתה כזה. שאתה היחיד...שאתה שלי...שנועדנו להיות ביחד.. מה יש בך? תמכתי בך מהצד. כאבתי. בכיתי. נשברתי. צפיתי מהצד וראיתיאיך אחרות מקבלות את האהבה שאני רציתי ממך. אהבה שאני הייתי אמורה לקבל? קנאה. מה יש בך? מה יש בך שכל כך שובר אותי? "אומרים יש אהבה בעולם" יש? גם בשבילי? צריכה אהבה. צריכה אותך. מה יש ב</div>Wed, 06 Feb 2008 18:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (באה מאהבה...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=8582045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=298768&blog=8582045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=8504814<div align="right" dir="rtl">בלי ששמתי לב כבר עבר חודש מהפוסט האחרון. זאת אני או שהזמן רץ? הימים עוברים מהר מדי, השבוע נגמר לי לפני שהספקתי להנות מההתחלה שלו,אני לא מספיקה לעקוב אחרי התאריך וכבר עבר לו חודש. אני מחכה לאירועים מסוימים והנה הם כבר חלפו או שהם קרובים ממש. פעם הגיוס שלי היה נראהלי מרחקשנות אור ממני, כשקיבלתי את התאריך גיוס צחקתי עד כמה שנת "2008" נראת לי רחוקה, ופתאום זה כבר פה, יותר קרוב מאי פעם. הייתי סופרת את החופשים עד לשנה שאני אסיים את הלימודים והנה אני כבר כותבת תסריט לטקס סיום שלנו וחושבת על איך תהיה ההופעה שלי. ביום שאחותי הגדולה סיפרה לישהיא בהריון התבאסתי מהעובדה שייקח עוד9 חודשי הריוןארוכים עד שאני אהיה דודה והנה האחיינית שלי חוגגת 5 שנים בעוד חודשיים. בכל פעם שאני אומרתלאבא שלי שהשבוע עבר לי מהר מדי הוא עונה ואומר"החיים עוברים מהר".. כל כך נכון, אני זוכרת את עצמי בתור ילדה בכיתה א' שהסתכלה על האחים הגדולים שלה וחשבה לעצמה איזה כיף זה להיות גדול. כיף? אממ אני עוד לא סגורה על התיאור הזה. יש רגעים של כיף אבל בלי לחשוב פעמיים הייתי רוצה לחזור להיות ילדה קטנה, לחיות בלי דאגות חוץ מהדאגה באיזה</div>Sat, 26 Jan 2008 18:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (באה מאהבה...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=8504814http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=298768&blog=8504814http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=8270150<div align="right" dir="rtl">וואו,שוב לכתוב בבלוג אחרי תקופה מאוד ארוכה(כמעט חודשיים)שנעלמתי. ממש ככה, אפילו לא עניתי לתגובות שהשאירו לי וכמעט ולא נכנסתי לבלוג. אין לי תשובות ללמה זה קרה, באמת שאין.אני לא יכולה להאשים את גורם הזמן כי הייתה שביתה ארוכה מאוד,ואני לא יכולה להאשים את העובדה שלא קרה שום דבר כי בתקופה האחרונה כל כך הרבה דברים השתנו,חלק לטובה וחלק ממש לא.והנה אפילו נפטרתי מההרגל המעצבן שלי לשים 3 נקודת בסוף כל משפט .(וואו סמיילי באמצע הפוסט. אני מתחילה לאהוב את הפרו הזה. חח) אז מה קרה בתקופה האחרונה? באמת שאי אפשר לרכז הכל במילים. בקצרה מאוד אני אגיד(האמהמ אכתוב..) שאני כרגע מתאוששת משברון לב מאוד קשה. אולי בפוסט אחר אני אפרט בדיוק מי ומה קרה אבל לא עכשיו, זה בהחלט דורש פוסט נפרד ומפורט יותר. החיים שלי השתנו מאז כתיבת הפוסט האחרון, זה יישמע אולי מוזר אבל אני חושבת שהתבגרתי מאז. להתבגר ולהתגבר,ממש ככה. אני לוקחת דברים אחרת עכשיו, מזווית שונה. לקחתי שליטה על החיים שלי. הפסקתי להתנתב על ידי אחרים. מי שאוהב אותי-שיאהב ואני אתן לואת כל כולי. מי שלא? לא צריך להיות לו חלק בחיים שלי. מוזר לחשוב שכל כך הרבה השתנ</div>Mon, 24 Dec 2007 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (באה מאהבה...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=8270150http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=298768&blog=8270150http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=7814676<div align="right" dir="rtl">כותבת מוחקת...שוב כותבת שוב מוחקת...ככה במשך כל הלילה...עד שעולה הבוקר... לשבת על המיטה הגדולה..שלפעמים נראת לי גדולה מדי...השעה מאוחרת וכבר כל הבית שקט...ברחובות עוברות מכוניות אחדות...וגם הרעש שלהן לא מורגש...כאילו האנשים יודעים שהשעה מאוחרת ולפי הסכמה שלעולם לא נאמרה צריך לנהוג בשקט...החלון פתוח רק טיפה...אבל לא קר...לא קר מספיק...מסביבי נרות...לא הרבה...מספיק 5-4 נרות בשביל לתת לחדר אווירה חמה יותר.. לראות את צל הנר המרצד על הקיר מעלה בי חיוך..כמו תמיד...אני נשענת על גב המיטה ומחברת שירים ועט על ברכי...כותבת...לא שמה לב יותר מדי למילים...חוזרת אחורה ומוחקת..שוב פעם..ושוב...עד שמוצאת שורה טובה ומשאירה אותה..שתהיה...אני לא אשתמש בה..אבל חבל לי למחוק...לוקחת את האמפיומקשיבה לשירים אהובים..אולי זה ייתן לי מוזה..הכי חזק שאפשר...לא רוצה להיות קשורה לרעשי הסביבה...רק אני והמוזיקה...שילוב מנצח...פותחת את החלון עד הסוף וקושרת את קצוות הווילון אל המיטה...אני צריכה קור והחורף מאחר לבוא...אני מתגעגעת לקור...הקור שחודר לעצמות ומזכיר לי שאני עוד נושמת... מתגעגעת לטיפותהגשם שמתמזגות עם הדמעות...</div>Thu, 01 Nov 2007 22:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (באה מאהבה...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=7814676http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=298768&blog=7814676http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=7716107<div align="right" dir="rtl">נעלמת,בורחת,מסתגרת,מתנתקת...בוחרת להתנתק...בוחרת לברוח...רוצה לברוח..צריכה את זה...זקוקה לשקט שוב...מעט שלווה בין כל הבלאגן..נכנסת לעולם שלי וטורקת את הדלת אחרי...לא רוצה שיכנסו למרחב הפרטי שלי...יותר מדי רעש מסביב...יותר מדי צעקות מלוות את מהלך החיים..סערת רגשות...הכל מתערבב לי בראש..מחשבות..כאבים..תחושות.. דאגות,אני צריכה סדר...אני צריכה שמישהו יבוא ויתן לי סדר בבלאגן...יסדר את הכל בתיקיות..לפי נושאים..בסדר הא"ב..רק לחפש רגש ולמצוא אותו...בלי עירפול חושים... רוצה לברוח...שבת בערב..ריב גדולעם ההורים...צעקות...האשמות הדדיות...לא יודעים להיות הורים...די..נמאס...עולה לחדר שלי...מוציאה שוב את התיק שלפני כמה שעות בלבד הוצאו ממנו הבגדים מהחופשה...שמה בו מה שבא ליד...לא מייחסת חשיבות לפרטים...לא שמה לב...הדמעות מסתירות...הפעם בלי רשימה מסודרת...רק לארוז מהר וללכת...רוצה לברוח...מה שחשוב נכנס...את כל השאר אני אבואלקחת אחר כך...התיק קטן מדי...מעט בגדים...לא יודעת מתי אחזור..צריכה תיק אחר..אבל לא..לא יורדת למטה..אם ארד זה יגרור עוד צעקות...למעלה שקט..למעלה בטוח..בנתיים...מטלפנת לאחותי...היא עונ</div>Sat, 20 Oct 2007 17:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (באה מאהבה...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=298768&blogcode=7716107http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=298768&blog=7716107