http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357?old enough now to change your nameheCopyright 2019 YoniWalker. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=12160202<div align="right" dir="rtl">עדכון: פוסט זה פתוח כעת לתגובות, לאחר שבתחילה היה נעול לתגובותיכם בשל תקלה. מי שמרגיש צורך - מוזמן להגיב כעת. 0 התקופה שאני נמצא בה עכשיו היא בדיוק מסוג התקופות שאני יכול לומר בביטחון כי אני מברך ומבכה עליהן במקביל. זוהי צאתי לדרך לחיים חדשים, כאן בצפון, רחוק מהמשפחה וקרוב אל עצמי. עד כאן הקלישאה.מתחתיה, זו הבדידות הראשונית שזרקתי את עצמי לתוכה בבואי לכאן או אולי האינטנסיביות השקטה של המקום הזה. 0 המעבר לכאן לא רק שהמיר לגמרי את הקרקע האספלטית שעליה נהגתי לפסוע בחול ובאבנים ולא רק שאירגן מחדש את שיגרת יומי, אלא גם העתיק את מחשבותיי לתעלה סגנונית חדשה, אל איזור חדש ברגש בוטרם צעדתי. היום כמו אז, מחשבות לא מפסיקות להטריד אותי וההתעסקות המערבית התפלה שלי בעצמי ממשיכה להיות מנת חלקי בדיוק באותה מידה. אלא שהתחולל כאן טוויסט והוא חד-משמעי: הפעם רוברובו של הכאוס המחשבתי מתרכז בנושאים החברתיים באמת. אם עד לפני חודש אלה היו הרהורים של בחור נאמן למחשבו האישי, ספון ביתו ומתרועע קלות עם העולם, כעת אלה כבר התעסקויות של מי שלא מפסיקלחוות קשר אנושי. התכנים השתנו כליל. במקום להתלבט על איך לה</div>Tue, 16 Nov 2010 11:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (YoniWalker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=12160202http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297357&blog=12160202http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=12144088<div align="right" dir="rtl">בשטח מגוריי הצפוני מתנהלת בימים האחרונים מלחמה. השכנה מימין נגד השכנה משמאל. הימנית מבינהן, כבר חצתה את גיל ה-30, מובטלת לפרנסתה ורוחניקית בהכשרתה; השמאלית, בחורה בת-גילי,סטודנטית גם היא, חברותית מאוד, מהמרכז. שתיהן שוכנות בזולה בחצר הקומפלקס מדי יום ביומו, משם מנהלות הן את חייהן. שתיהן גם חביבות במיוחד כלפי הבריות. אלא שהבעיה היא כי שתיהן גם מבקשותלעצמן את אותו תפקיד ספציפי, ממוקד, באטמוספירה החברתית המוזרה ממילא שמציע הצפון; אלו רוצות להיות ה"מאמות", הנשמות הטובות. האחת שתדאג לכולם. ההיא ש"לא צריכה כלום, באמת". הקרב שניטשבינן סמוי - לעולם הן לא שולפות ציפורניים, אבל הוא שריר ומתנהל כמאבק שקט על לבו של הקהל. הקהל הוא בין היתר אני, שנמצא פיזית בתוווך שביניהן. רוצים לדעת על מניין הקורבנות? 0 בקיבוץ הזה יש כנראה מקום רק למאמי אחת, אחרת ודאי היה קל יותר בעבורי לסבול את הגדשת הסאה שיוצר השילוב הקשה שלהן יחד. מצד אחד, זה אמנם עדיף ממצב של שכנות מנוכרות, ביצ'יות, שלא יודעותנייברהוד מהי ושוכחות לוחות מסמרים מלאי חלד על הספה של הזולה. מן הצד השני, כשעוטפים אותך בחום וברכות, רגע לאחר שהגעת מה</div>Sat, 06 Nov 2010 21:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (YoniWalker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=12144088http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297357&blog=12144088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=12125548<div align="right" dir="rtl"> שלוש שניםלאחר תום השירות הצבאי שלי וחזרתי לומר "אחי". האמת היא, שהקריאה חסרת החשיבות הזו לכאורה, שליוותה אותי גם בימיו הראשונים של השירות הצבאי אז כש"נתבקשתי" להתחיל ולהשתמש בהלראשונה, מהולה אצלי תמיד בטעמים של העמדת פנים ושקר. היא אמנם איננה שלילית לחלוטין - ודאי לא כשהיא יוצאת מפיו של כל אדם שהוא לא אני, אבל לאחריהן של הסיטואציות המתרבות והולכות בהן אני פולטאותה, אני בהחלט נותר תוהה ומבולבל. ראשית, משום שבהוויתי הכללית - אני לא "אחי" של אף אחד. אפילו של אחי הביולוגי אני לא כל-כך "אחי", באמת. אני אולי יכול להיות מסביר פנים לאדם חדש ולעשות רושם של נעים, אבל את האחריות שבקבלה על עצמי את התואר "אחי" אני, לא מוכן לשאת.שהרי "אחי", מילה תמימה למראה שתשמע בעיקר מבן-שיח מזדמן (וכאלה יש הרבה), היא גם פתח בלתי-מודע להיגררות אל תוך הסכם. היא נושאת בחובה הבטחהכבדה, הבטחה להיות סחבק ורגע לאחר שאמרת אותה אתה כבר יכול לחוש את תחושת הפחד מלאכזב משתלטת. "אחי" זו הצהרה. בעצם אמירתה בשלב כזה של יחסים, כשברקורד הקשר בינך לבין האח התורןלא יותר מ-5 דקות של שיחה על כר הדשא, אתה למעשה מכריז שהקר</div>Wed, 27 Oct 2010 19:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (YoniWalker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=12125548http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297357&blog=12125548http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=12121081<div align="right" dir="rtl">על-פניו זהו סיפור על אופנה. האנשים בצפון לא יודעים להתלבש, לא מנסים לעשות את זה, לא מצליחים לעשות את זה, למען האמת - הם גם לא ממש נראים כאילו היו רוצים. האינדיבידואל שלהם מתמצה כנראה בתחום הסמוי מן העין, זמן שבשטח, הם מפגינים מעין שכפוליות גנטית כמו שרק פס הייצור של מפעל הקיבוצים יודע. על פניו זהו בכלל סיפור על כפכפי ה"טבע נאות" הבלתי-נגמרים של כל הבחורים כולם שם או על סגנונן האחיד, המשמים, של בחורות האיזור, אשר גזרו על עצמן נדמה סגנון הודי-רוחני קיצוני במסגרתו של קוד לבוש שלא היה עובר סלקציה בעיר הגדולה. אולם למעשה ואחרי ככלות הכל, יש כאן הרבה יותר מאותו שבריר רגע בו חולף לידך עוד סטודנט צעיר כזה וגורם שוב לגבותיך יודעות הסרקזם לזקוף: הפרשה העכשווית הזו, הכל-כך מתהווה, היא אני ומטעני הציני-אורבאני במסע אל המקום הכי כפרי שיש. זהו המקום שבו נחלים חוצים את הדרכים. ישראל של הצפון. המקום בו נמדד המה ולא האיך, המקום בו הניכור הוא נשל הנלבש מחדש לעיתים נדירות בלבד והאתה שמתחת, חשוף ברוב הזמן. הרבה זמן. החומד האנושי ooo קשה לכתוב על הצפון מבלי להשתמש בתיאורי נוף ציוריים ספוגים בדייקנות</div>Mon, 25 Oct 2010 09:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (YoniWalker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=12121081http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297357&blog=12121081http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=12007365<div align="right" dir="rtl">אה.דווקא היה לי מה לומר, אבל כרגע, מתסכל אותי לכתוב.סוף עונת "החדר של יוני"להתראות באוקטובר 2010, מהצפון. </div>Sun, 29 Aug 2010 12:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (YoniWalker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=12007365http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297357&blog=12007365http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=11955607<div align="right" dir="rtl"> מייד תקראו כאן פעמים רבות את המילה "צפון". לפניה לא יופיעו הפעם צירופים כמו "התחממות בגזרת" ו"חשש להסלמה ב-", הקדמות אליהן כבר כאילו הורגלנו מדיווחיו הקשים של היום הזה, אמנם לא יופיעו, אבל אולי זה לא אומר באמת הרבה. הטקסט שיופיע כאן בהמשך - חלקת פוסט נוספת העוסקת רובה ככולה ביחסיי עם הטבע הצפוני, נכתב כבר לפני יומיים, בטרם עוד יכולתי לדעת כי האיזור אליו אני נוהה במילותיי יהיו מוקדה של תקרית צבאית בין ישראל ללבנון בקרוב. ובכל זאת, קשה לומר כי הצפון כאיזור יפה שיש בו גם סכנה, ברח לגמרי מתודעתי בעת הכתיבה.אלא שאירועי הבוקר שימשו בעבורי כתזכורת חזקה לכך שבנוסף לכל הסיבות אשר מניתי בפוסט שאך השלמתי את כתיבתו, בעצם ישנה לכיסופי ההצפנה שלי סיבה אחת נוספת - היא היא לא פחות מאשר הסכנה עצמה. בחלקת הארץ הזו העברתי ימים ארוכים של פחד והרהורי חיים ומוות, בשירותי במלחמת לבנון השנייה. שם גם, ללא קשר אליי אישית, אני יודע כי סכנת ההתקלחות נמצאת תמיד. משום מה, דווקא הנפיצות, המתח, דגלי החיזבאללה שנראים מעבר לגדר - דווקא אלה משמשים כקטילזור נוסף למעבר שלי לשם. כאדם חרד החי את חששות ה</div>Tue, 03 Aug 2010 22:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (YoniWalker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=11955607http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297357&blog=11955607http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=11939868<div align="right" dir="rtl">אישיסבל. זו המילה שמתרוצצת אצלי בראש ביממה האחרונה יותר מכל מילה אחרת, זו המילה שאני נושא איתי מאז אתמול לכל מקום. על הלב שורה תחושת מועקה כבדה, הרגשה פיזית לא נוחה והנשימה מתנהגת מוזר. התחושה נוקשה, לוחצת, מעמיסה על החזה. מצחיק, אבל הגורם הישיר לתופעה הוא דווקא מאורע שאמור היה להפיח בי רוח חיים, שמחה, תקווה ואפילו אנרגיה – אתמול בהתרעה קצרצרה קפצתי למשרדי המערכת של אחד מהמקומונים הגדולים באיזור ללא פחות מאשר ראיון עבודה לתפקיד כתב. הראיון עצמו היה סביר. עורך העיתון אשר ישב מולי היה אדם כבן 40 בעל חולצה ססגונית במיוחד, אבל הטונים היו דווקא טונים של כבדות ודרגת רצינות מפתיעה. במהרה הסתבר לי כי בעיתון שברשותו נדרשת מהכתבים עבודה שהיא יותר מכתיבה נכונה ומעומק מחשבתי. שם דורשים גם – ואין זו בעצם הפתעה גדולה כשנזכרים כי מדובר באמצעי תקשורת להמון, אחרי הכל – להביא את הרעיון הגאוני הבא, הסקופ המרעיש שיטלטל את בית העירייה, "הסיפור הגדול שלמתחרים יכאב על כך שפיספסו אותו" – וזה כבר ציטוט של מר עורך עצמו. והדרך, כך הדגיש, הדרך חייבת לעבור ברצון אמביציוזי בוער לפצח ולגלות ובנכונ</div>Tue, 27 Jul 2010 00:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (YoniWalker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=11939868http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297357&blog=11939868http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=11928708<div align="right" dir="rtl">מייד אחרי "בוער": חשבון נפש תובעני במיוחד, בעקבותיו של הפוסט הקודםבוער\אהבה קולומביאניתתעשיית התרופות ממשיכה לעשות את זה. השנה היא 2010 וצמח המריחואנה עדיין לא חוקי ברוב מדינות העולם, מסיבות שנחשדות יותר ויותר ככלכליות בעיקר. עברנו מחקרים מרגיעים, ניסויים מנפצי מיתוסים ואין-ספור ניסיונות מחאה ועדיין, העובדה היא כי הצמח הכי מושמץ בעולם, שמסוכנתו לא הוכחה חד-משמעית ואף הופרכה בעיניהם של ארגונים רבים, עודו נמצא מחוץ לחוק. על אף הדברים האלה, אצלנו, כמו גם במקומות אחרים במערב, החלה בעשור האחרון מגמה אולי מעודדת, אם תרצו. האופטימיסטיים, יומרו שבפתיחת הפתח למתן אישורים וחומר לשימוש רפואי, במדינות כמו קליפורניה וישראל, נפתח צוהר שבסופו של תהליך יוביל אפילו להכשרתו החוקית המוחלטת של העלה הירוק. אולי. עד אז, נדרשת כנראה עבודה מצד האקטיב-סטלניסטים ואולי בצילו של ה"יובש" המדובר בשוק, אכן נרשמת בקהל הזה תכונה. בשבוע שעבר הפגנת מחאה ססגונית במיוחד כבר צבעה את גן צ'רלס קלור בתל אביב, אך האם יש להם סיכוי?על אף היקפי השימוש המדהימים בקרב צעירי ישראל, לנושא הלגליזציה של המריחואנה היסטוריה מבישה במערכת ה</div>Wed, 21 Jul 2010 19:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (YoniWalker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=11928708http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297357&blog=11928708http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=11924355<div align="right" dir="rtl">בוערבחודשים האחרונים ישנה תחושה שהשמאל הישראלי סוף כל סוף על הרגליים. ולא רק השמאל. גם הצעירים בכלל, גם האינטרנט. משהו מסריח בממלכת ישראל ובציבור הולכת ומתפשטת ההבנה הזו. ניסיונות והצלחות החקיקה הגזענית, האמירות המהממות מצד אישי ציבור וגילויי האלימות מכיוון ציבורים רבים מדי באוכלוסייה, מתחברים פתאום כפאזל לתמונה כוללת ומדאיגה ומפיחים חיים בשיח השמאלני-לאומי המנומנם. הנורה האדומה נדלקה וזה קורה בפייסבוק, ביוטיוב, בשטח ובסיעות. זמן מצויין לעצור ולבדוק: האם ישראל אכן מאבדת בהדרגה, באופן איטי ובטוח, את זכותה להתהדר בהיותה הדמוקרטיה היחידה של המזרח התיכון?לצערם ערבהאמירה השגורה בפי האקטיביסטים משמאל בימים אלה היא כי ישראל צועדת בנתיב ודאי לעבר פשיזם, לא פחות. כדי להבין את האמירה הזו צריך אולי להיכנס אל ראשו של מי שנבדל מהקוצנזוס, המצוי מחוץ לו - למשל, השמאלני. צריך להבין: איש מרכז שבע וודאי שאיש ימין, לא יבין כמה קשה בימים אלה, דווקא בימים אלה, להיות שמאלן בישראל. את ה"אוי-אוי-אוי" הזה לא יבינו מי שהלכה למעשה תומכים כבר מזה עשור, בהפיכתה של ישראל רודפת השלום של רבין לישראל המאמינה באילוזיית</div>Mon, 19 Jul 2010 19:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (YoniWalker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=11924355http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297357&blog=11924355http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=11909229<div align="right" dir="rtl">ההחלטה בעניין גד, כוכב הפוסט הקודם, הייתה לבסוף קלה משחשבתי. ביום ראשון, אתמול, כבר היה לי ברור כי למרות כל הפלוסים שבבחור - מוטב לי להדיר רגליי מן המיטה החולה הזו ולעצור את זה כאן. עם הרבה מאוד חיזוק של טוקבקים נחרצים כאן בבלוג (ותודה לכל אחד מכם על כך), הבנתי שגם אם לפעמים מדגדג דווקא לא לבחור באפשרות הכי קלה - יש מקרים שבהם מותר לך וזה אף הכרחי. אכן, להתמודד עם השריטות היענו-רוחנית של גד הייתה יכולה להיות אתגר מעניין מאוד בעבורי, אולם מי אמר שתמיד צריך אתגר? למה אפילו כשכל החושים שלך זועקים מהירתעות, אתה צריך בכל זאת לנסות ולהתעלות מעל עצמך ולנסות להתעמק בבלתי-מזמין? הפעם, אני לא רוצה. יש לפעמים פערים שבלתי ניתן לגשר עליהם והתהום שביני לבין האיש הזה בהחלט נראת כאחת כזו. אף-על-פי-כן - המסע שלי בדרך להיפתחות לעוד ועוד סוגים של אנשים, גם דייטים, גם לא, אינו פסק, הוא רק קפץ רגע לקיוסק וניסח לעצמו קווים אדומים ברורים.בוער\בין גזעי לגזעניכבר מזמן ש"מועדון לילה" בערוץ 2 לא מנסה להצחיק. ללב הפריים-טיים של שישי חזרה בסוף השבוע תכנית הבידור של ארז טל, טעונה כמו תמיד בבהמיות החייתית ונמוכת המצ</div>Mon, 12 Jul 2010 16:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (YoniWalker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297357&blogcode=11909229http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297357&blog=11909229