http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355"אני שומר עמוק בפנים..מתחת לעיניים" heCopyright 2026 חיים מוזרים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=9502637<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה די בודדה בזמן האחרון..דבר שאף פעם בחיים לא הרגשתי. אולי בודדה נפשית, מבחירה להתבודד בעבר הדכאוני שלי (ואני מדגישה, בעבר). אבל בחיים לא קרה שהחברות שלי, לפחות ככה אני מרגישה, כבר לא מקיפות אותי ואני די בודדה.. אני חושבת שזה מאז שאני עם אביעדי שלי.. כשאני מתקשרת הן כבר לא נלהבות לשמוע שהתקשרתי, הן גם לא נלהבות להתקשר או לחזור אליי כשלא ייצא להן לענות. ליאת למשל מתקשרת רק בסופי שבוע, כשהיא מתלבטת לאן לצאת, היא שומעת כל מיני אופציות מאנשים ורוב הזמן האופצייה שלי נראית לה הכי שווה והיא באה איתי וזהו..אחרי זה לא שומעים ממנה כל השבוע. מילי הייתה אצלי אתמול והרגשתי שדי אין לנו על מה לדבר זה די היה סתמי כזה, נסיון להעביר את הזמן..אממ לימור, לימור זה סיפור בפני עצמו..אף פעם לא הייתה לנו "מחוייבות" אחת לשנייה..אבל גם היא לא ממהרת להפגש איתי לא להתקשר ולא לחזור אליי..מה גם שהיא לא מפסיקה לנסות להוכיח לי כמה שהיא נהנית ויוצאת כל יום, כל היום. לילי, נורית..מנסות, לא כל כך הולך..כנראה שאף אחת מאיתנו לא רוצה באמת באמת לשמור על קשר, כי אם כן אז היינו נפגשות ממזמן. זה קשה כל הקטע הזה עם הצ</div>Thu, 03 Jul 2008 23:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיים מוזרים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=9502637http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297355&blog=9502637http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=6257090<div align="right" dir="rtl">אחרי הבלוג האופטימי שכתבתי, אתמול היה לי דאון רציני, שלא קשור חס וחלילה להפרעת אכילה או משהו כי כבר אין לי את זה [למיטב ידיעתי]. פשוט הרגשתי שכל היום אני עסוקה בלציית לתפריט שלי, ולא עושה שום דבר שבא לי לעשות, וכשחושבים על זה, אין שום דבר בעולם שמתחשק לי לעשות. בכל מקרה הנה משהו שכתבתי: אין סיבה להשתטח על המיטה ימים שלמים ואין שום סיבה בעולם לצאת ממנה גם אין מי שיוציא זה מדכא להחנק מדמעות במיוחד כשאין סיבה אבל שעות הן לא פוסקות אין מי שיפסיק לפעמים זה מעייף לא לעשות כלום עוד יום אפור ולא מועיל חוץ מכלום לא עשיתי בו שום דבר הלוואי והייתה לי סיבה לע</div>Thu, 12 Apr 2007 11:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיים מוזרים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=6257090http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297355&blog=6257090http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=6247603<div align="right" dir="rtl">קטע מדהים שקראתי, ובמיוחד עכשיו כשאני בתקופת החלמה, גרם לי לבכות אין לי מושג אם זה מאושר או שזה שוב דאון אין לי מושג מה אני מרגישה..אבל תקראו זה מדהים כל כך הזדהתי אשה שמנה / סוודיש קרן אשה שמנה אחת הולכת ברחוב. אשה שמנה אחת הולכת ברחוב ויודעת שהחיים האלה שלה יכולים להיות הרבה יותר יפים. היופי הוא בעיני המתבונן והוא יכול להיות כאן במחיר של עשרים קילו. אשה שמנה הולכת ברחוב ומחלקת גרמים של שומן למי שמסכים להקשיב. הפעילות הזו דורשת תעצומות נפש, השמש קופחת, אגלי הזיעה מכסים שוב ושוב את פניה מתחת לעיניים ומעל השפה העליונה. הידיים נעשות חזקות, שרירי הרגליים לא נכנעים, לא. האשה השמנה היא מהזן ששורד. הפנים הסמוקות מקבלות ברק זוהר אחר כך, בשעות מאוחרות מול מראת האמבטיה. האשה השמנה הולכת לים ושוחה לאיים בודדים. היא לוקחת איתה אליהם בכל פעם רק שלושה דברים. האשה השמנה עצובה. היא הולכת ברחובות ארוכים וריקים, בשדרות ריקות ומוריקות. האשה השמנה הולכת ונהיית מוצקה יותר, שכבות השומן עוזבות לאט, האיים הבודדים מכילים אותה והיא מכלה את עצמה. האשה השמנה מחפשת גג להסתכל ממנו במבט על, על</div>Wed, 11 Apr 2007 01:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיים מוזרים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=6247603http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297355&blog=6247603http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=6247567<div align="right" dir="rtl">וואי הרבה הרבה זמן שלא הייתי פה.. בזמן הזה המשכתי לרדת ולרדת במשקל ולהמשיך עם ה300 קלוריות המזויינות, להכנס חזק לאנורקסיה ולהרוס לעצמי את החיים!!! אני שמחה להגיד לכם, שבחודש האחרון אני תחת השגחה של רופא ודיאטנית קלינית, עליתי 6 קילו, אני שוקלת 48 קילו עכשיו וכמעט ולא אכפת לי הגעתי למסקנה שהחיים שהיו לי הם שטחיים וריקניים לגמרי, ושכל מה שהיה לי נעלם לי והחלטתי לקחת את עצמי בידיים. נזכרתי בפעם, בתקופה ה'שמנה' והמאושרת שלי,שכל החברים שלי אהבו אותי גם כשלא יצאו לי עצמות מכל מקום, ושהייתי נראית טוב לפני שהפנים שלי נהפכו לעצם עם שני משקעים שחורים באמצע הפנים ולפני שהשיער שלי התחיל לנשור ולהיראות כמו לא יודעת מה. וגם נזכרתי שהיה לי הרבה יותר קל ללמוד כשאכלתי כמו בנאדם. אהבתי את החיים למרות שהתחת שלי לא היה כזה חטוב. הייתי יוצאת לכמה מועדונים באותו לילהלמרות שלא הייתי במידה XS. היו לי חיים כאלה מאושרים!!! והגעתי למסקנה שעם האנורקסיה המעפנה הזאת אין לי כלוםם!! בגדים אפילו לא יכלתי לקנות..כל החולצות שמדדתי היו נראות עליי כמו שק..איך שהייתי נכנסת לחנות הייתי מבקשת מהמוכרת שתביא לי למדוד את ה</div>Wed, 11 Apr 2007 01:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיים מוזרים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=6247567http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297355&blog=6247567http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=5648883<div align="right" dir="rtl">אין לי מושג מה לעשות ..אתם פשוט לא מתארים לעצמכם לאיזה בלבול נכנסתי ביומיים האחרונים כל הזמן הזה שלא עדכנתי, הלך לי טוב מאוד עם השיטה של ה300 קלוריות, הגעתי לBMI 17, ולמשקל 42.5 פחות או יותר. תחושה אדירה של שליטה עצמית שאי אפשר לתאר בכלל, התחילו לצאת לי עצמות חדשות, והיה לי ממש ממש כיף לא הייתי חלשה מידי ולא כלום. הבעיה התחילה כשחברה שלי לילי התחילה לדבר איתי על המחזור ועל זה שאני לא אוכל להביא ילדים לעולם ובלה בלה בלה, שאלתי רופא והוא אמר שכשחוזרים לאכול סדיר אז ברוב המקרים המחזור חוזר. אוקיי זה די שולי. אבל הבעייה העיקרית היא כזאת- השיער שלי מתחיל למות שזה אומר שהוא יבש כמו החיים, לא מסתדר ונושר. עכשיו תגידו "מכל התופעות שיש מאנורקסיה רק השיער מעניין אותה?!" אז כן, כי אם יש משהו שיותר חשוב לי מהמשקל שלי, זה השיער שלי :[[ ואני לא יודעת מה לעשות..יש עוד פחות מחודש וחצי שוב תצוגת שיער, הפעם ענקית בראשון לציון ואני לא יודעת איך אני אשתתף ככה.. ברור לי שאם אני אמשיך עם ה300 קלוריות כבר לא כל כך ישאר לי שיער עד אז. ביומיים האחרונים אכלתי די כמו חזיר משהו כמו 500 קלוריות ליום, ואז את</div>Sat, 13 Jan 2007 17:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיים מוזרים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=5648883http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297355&blog=5648883http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=5608583<div align="right" dir="rtl">לפי הBMI אני אחשב לאנרוקסית כשאני אהיה במשקל 43. כרגע אני במשקל 44 קילו אחדדד אתם קולטים?! לחשוב שעד לא מזמן המשקל יעד שלי היה 45 חח בעע זה פשוט לא נגמר.. כל הזמן הזה שלא עדכנתי, שמרתי על 300 קלוריות פחות או יותר ביום, אבל דווקא בשבוע האחרון היו יומיים שממש הפרזתי, וממש ממש פחדתי לעלות על המשקל, וכשעליתי ראיתי 44 ועוד כשאני במחזור.. אז מעניין כמה הייתי לפני שהפרזתי עם האוכל ולפני המחזור ממש אהבתי את השיטה של ה300 קלוריות, זאת תחושת שליטה אדירה, וגם אם לפעמים חורגים פה ושם לטובה או לרעה זה לא כזה משפיע התפריט שלי בדרך כלל הוא כזה, בוקר [100 קל']: יוגורט 0% שומן [56 קל']או פרי כלשהו [עד 50 קל'] או פרוסת לחם קל [40 קל] 2 כפות גרנולה כדור אומגה- 11 קל' צהרים [100 קל']: חצי כוס אורז מבושל [75 קלוריות] כוס ירקות[[25 קל] כדור אומגה-11 קל' ערב [100 קל']: 3 גזרים /3 מלפפונים [35 קל' ליחידה] או חצי כוס חלב 1% שומן [45 קל' בערך] עם 4 כפות גרנולה או ברונפלקס והתחלתי לקחת כדורים נגד דיכאון ולשיפור הזיכרון והריכוז, אומגה 3, משומן של דגים..די עוזר דווקא..רק שזה 22 קלוריות ל-2 כדור</div>Sun, 07 Jan 2007 00:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיים מוזרים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=5608583http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297355&blog=5608583http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=5445844<div align="right" dir="rtl">אתמוללירן אח שלי אושפז ..בהתחלה חשבו שזה דלקת קרום המוח בשנייה ששמעתי דלקת קרום המוח עמדתי למות לא יכלתי להפסיק לבכות אבל למזלנו זו רק דלקת ריאות די חמורה אבל יעבור לו.. כל היום היינו בבית חולים, ובלילה אמא נשארה עם לירן ואני ואבא חזרנו הביתה עכשיו קמתי, כל הבית חשוך ריק..אבא בעבודה, אמא ולירןבבית חולים ועצוב ליי...מאוד עצוב לי אני מתגעגעת :[ השקט הזה גורם לי לחשוב על כל מיני דברים ולהכנס לדכאון בזמן האחרון אני לא מפסיקה לחשוב על מוות.. לפעמים אני מעדיפה לחשוב שהמציאות שלי היא רק חלום רע או שאני פשוט מעדיפה להמשיך לישון לנצח..ללכת מכאן החיים האלו לא קלים..ובכל מקרה נמות מתישהו, אז לא הרבה יותר קל פשוט למות וזהו? כל הדברים שאנחנו עושים בחיים, עובדים קשה, לומדים הרבה, וכל זה בשביל מה? אם יש לך קצת זמן, להקשיב לי כי אני מוכן לקשור את החבל ולברוח מכאן. לפעמים החיים ממש גרועיםזה קורה לי הרבה פעמים.ואני לא יודע מה לעשותאבל אני רוצה להשתנות. אולי נמאס לך לשמוע אבל אני באמת מרגיש גרוע. תעזור לי לבחור בדבר הנכון לפני שאני אהיה רק בזיכרון. אני עומד על הקצהשבין החבל, למ</div>Thu, 14 Dec 2006 09:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיים מוזרים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=5445844http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297355&blog=5445844http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=5437545<div align="right" dir="rtl">אחרי החודש עם הבולמוסים המטורפים שעברו עליי הבטחתי לעצמי שאני חייבת לשים לזה סוף הבטחתי וקיימתי.. אני כבר שבוע וקצת אוכלת מקסימוםםם 400 קלוריות, שזה אומר בדרך כלל פרי אחד בבוקר וכשאני חוזרת הביתה שניצל טבעול לייט עם קצת ירקות בצד, אקטימל ושתייה דיאט טבעית או דיאט קולה או משהו..אני דימפוצצת את עצמי בשתייה שזה עיקר הקלוריות ככה אני פחות מרגישה את הרעב..ועכשיו אני בכלל לא מרגישה אותו ואני לא כזאת חלשה כמו שחשבתי שאני אהיה..בהתחשב בזה שבשלושת הימים האחרונים יש לי תיגבורים בבית ספר ואני לומדת כל יום מ8 בבוקר עד 7 בערב.. אני שוקלת כרגע 44.5.. =] הלווווואי שזה יימשך ככה עוד הרבה זמן ושאני ארד עוד הרבה כי תראו בתמונות שיש עוד הרבה מה להוריד אבל לאט לאט אה ועוד משהו..גיליתי שבולימיה זה ממש אבל ממש ממש גועל נפש דבר ראשון להקיא זה סיוט , דבר שני כשמקיאים אז רק חלק מהאוכל יוצא..וחלק גדול נספג בגוף ..ואין לזה סוף..אוכלים מקיאים אוכלים מקיאים לא עושה את זה יותר..עדיף פשוט לאכול פחות</div>Tue, 12 Dec 2006 19:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיים מוזרים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=5437545http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297355&blog=5437545http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=5386098<div align="right" dir="rtl">אוקיי הרבה זמן לא עדכנתי.. אז ככה: *לחץ אטומי בלימודים, עבודות הגשה, פרוייקט בפסיכולוגיה, לימודים לפסיכומטרי, מבחנים, מתכונת עוד שבוע *עבודה פה ושם *היינו בהופעה של שייגעצ באופרה בהשקה של הדיסק החדש שלהםוהיה ממש כיףףף *היינו במוסד- אהה ומחוץ למוסד עישנו סוף סוףףף אחרי חודש וחצי בערך..פעם ראשונה שלא נחנקתי מבאנג חח..אבל הקטע שעישנו ממש בסוף המסיבה, ב4 וחצי ככה, והייתי עייפה לפני זה, וזה עוד יותר טרם לעייפות אבל שטויות היה נחמד ביותר *היינו גם בטי אל וי, והיה לי ממש כיף לחזור למסיבות ההמוניות האלה..ממש התגעגעתי *הייתה לנו החודש תצוגת שיער, שיצאה מדהימהה..ובכלל היה כיף..לא הרגשתי כזו שמנה לעומת כל הדוגמניות כמו שחשבתי שאני ארגיש.. והביאו לנו וודקה לפני שעלינו לבמה..והיה ממש ממש ממש כיף נהנתי..עוד חודשיים בערך שוב תצוגה :] *נרשמתי לוואל סטריט [ביצפר מעולה לאנגלית], כי יש לי מורה מעפנה לאנגלית בבית ספר *הרבה מצבי רוח משתנים בשבוע האחרון בעיקר בגלל: *חוסר שליטה במה שאני אוכלת- ואני חייבת להרחיב על זה המורה לספורט ריכזה אותנו בשיעור, ובמקום להתאמן היא אמרה שהיא חייבת להראות לנו סרט</div>Sun, 03 Dec 2006 22:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיים מוזרים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=5386098http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297355&blog=5386098http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=5272624<div align="right" dir="rtl">אח שלי חזר עכשיו מהבית ספר..מזג לעצמו ספגטי שאמא הכינה וואי כבר שכחתי את הטעם של זה..ממש היה בא לי אז מצאתי לעצמי פתרון חלופי חתכתי כרוב לבן חתיקות דקות דקות וארוכות שממתי מעל זה את הרוטב עגבניות של הפסטה, וגירדתי מעל זה פרוסת גבונה צהובה וזה היה נראה בדיוק אותו הדבר.. פתאום גם היה נראה לי שהטעם של זה זהה.. זה היה טוב :] חח וזהו להיום~! לא אוכלת כלום יותר! אני עדיין 46 נוטה ל45..זה די תקוע המשקל הזה כבר שבועיים אה ועוד משהו.,.אתמול בהפסקה היה לי קר.. והיד שלי נראתה לי סגולה כזו פתאום..אז שאלתי אתאחת הבנות מהמגמה שלי "נופר היד שלי סגולה?" היא כזה"אמאא איזה מפחיד! די" אמרתי לה "מה מפחיד? זה סגול?" היא: "לא..אבל היד שלך מפחידה רזה כאילו את לא אוכלת.." אממ אולי כי אני לא אוכלת..? אבל מה מוזר ביד שלי? צילמתי אותה..ועל הדרך צילמתי עוד תמונות שלי: </div>Wed, 15 Nov 2006 14:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (חיים מוזרים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=297355&blogcode=5272624http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=297355&blog=5272624