http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300self - controlheCopyright 2026 אלה-אלה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=12362098<div align="right" dir="rtl">באמת שתכף.. התמהמתי יותר מידי רק מהחשש שלא יצא לי כאן מה שרציתי להוציא.. אבל אני פשוט צריכה לכתוב אז עוד שניה לנשום.. ותכף, אחרי שארגע, פשוט אוציא הכל</div>Wed, 09 Mar 2011 01:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלה-אלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=12362098http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=296300&blog=12362098http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11955967<div align="right" dir="rtl">אוקי. אני די עצלנית, אבל נחמד לי לעדכן ברווחים. כי אז אני מרגישה יותר את הפערים בין פוסט לפוסט, וגם מרגישה קצת שקורים לי דברים, ולא כל יום נראה אותו דבר..וגם אם כן, אז לפחות זה בכיוון מסויים, בזרם כזה. אז היו רגעים שהפתעתי את עצמי. הייתה לי תקופה לחוצה ודי קריטית. איזה חודש כזה.. דחווווס, וחשוב! וחוץ מזה, זו תקופה שהייתי גם מין משענת עבור אדם יקר לי מאוד, שחווה התמוטטות פיזית ונפשית בבת אחת. אני בן אדם די פסימי ודי וזה עם שילוב של פרפקציוניזם ומתיחות נשמע כמו מתכון מדויק לפאניקות וחרדות כל רגע. אז זה לא שלא היו התקפי חרדה. היו. אבל במינון נמוך ואפילו..סביר [בשביל אחת כמוני, עם היסטוריהבקטגוריה]. זה כאילו, אפילו בלי לתכנן את זה, מרוב שהחודש הזה היה כל כך לחוץ והייתי צריכה לעמוד בכ"כ הרבה מטרות..פשוט הייתי עניינית לגמרי. ניסיתי לעבור ביןתאריך לתאריך..בין יעד ליעד,ופתאוםהזמן רץ קצת יותר מהר, ווואלה, אני אשכרה גאה בההישגים שלי בתקופה הזו. הממ.. כנראה שהציפיות שלי היום ממש ברצפה, וזה לאור עונת חורף חרדתית ביותר. אפשר לומר שהמסקנה שלי זה שבאמת עוזר לי לקחת דברים באיזי, ואם לא</div>Wed, 04 Aug 2010 02:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלה-אלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11955967http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=296300&blog=11955967http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11951874<div align="right" dir="rtl">פה. עדיין. קורים קצת דברים. עדכון קרוב..</div>Mon, 02 Aug 2010 01:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלה-אלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11951874http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=296300&blog=11951874http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11730063<div align="right" dir="rtl">יו. פתאום אני קולטת. כבר אפריל. איפה אני ואיפה הבלוג. כאילו, אני עדיין כאן, עוקבת בקביעות אחרי הבלוגים הקבועים.. אני פה.אבל אני כאילו נמנעת מזה. כי זה כמו טירחה כזאת. והאמת היא שזה לא. אחרי פוסט אני מרגישה שפרקתי קצת..זה מקל. אבל כנראה שבאמת נהייתי עצלנית. או סתם עייפה מהחיים של עצמי. אבל מי אני שאהיה עייפה מעצמי? סביר להניח שיש אנשים שסוחבים תיקים בחיים שלהם שהם קצת יותר רציניים משלי. זה הso called מנטרה שלי בתקופה האחרונה. בארבעת החודשים האחרונים עבתי תקופה מאוד מוזרה. חודשים שלמים שבהם סבלתי מחרדות די רציניות. מתי הספקתי להפוך לכזו חרדתית, אין לי מושג, אבל כנראה שזה צרוף של לו"ז מטורף, לחצים ובעיקר חוסר פרופורציות. ממש רק בזמן האחרון שמתי לב לטירוף הזה שהלך אצלי במוח. שהחרדההזאת היא לא בנוגע לחיים ומוות. החיים ממשיכים. יהיה בסדר. זה כל כך בנאלי ונדוש. אבל באמת. יהיה בסדר. תנשמי. אז זהו, אני עובדת חזק על הקטע הזה.לקחת דברים בפרופורציה שמגיעה להם. ולאט לאט זה מתחיל לעבוד..אני מתחילה לקחת דברים קצת יותר בקלילות. יותר ברוע. זה נחמד כמה שבועות לעבור בלי לילות</div>Mon, 19 Apr 2010 23:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלה-אלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11730063http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=296300&blog=11730063http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11479669<div align="right" dir="rtl">עבר הרבה זמן. חודשיים פלוס. באמת שכל הסטטוס שלי השתנה בחודשיים האלה. השגרה שלי היא אחרת. יש לי סדרי עדיפויות אחרים, סידורים, מטלות, מטרות שצריך לעמוד בהם..-הכל אחר, חדש. ובכל זאת, הדברים העמוקים עדיין כאן..כל מה שטבוע בי..כבר ממש built in זה לא זז..לא משנה כמה העולם שלי משתנה.. לא יודעת מה עובר כל כך הרבה זמן בין העדכונים..אולי כי באמת שאני לא יודעת איך לרשום..ולא יודעת אם בכלל יש מה לרשום.. אני לא יודעת מי אני [ולא, זה לא נכתב בטון דרמטי..פשוט ככה, עוד לא גיבשתי את עצמי סופית..ולפעמים זה מרגיש לגמרי בלי שום מגמה באופק]. וזה כבר לא מתאים, הקטע הזה. אני בגיל של השיא לא? ככה אומרים לפחות.. זה הזמן להנות, להתפתח, לחוות את כל מה שמסביבי עד המקסימום של המקסימום. ואני מרגישה שאני מפספסת את זה.. מרגיש כאילו שזה ממש ממש מתחת לאף..כאילו שזהו אתבמקום הזה..יאללה תפציצי! ולא. זה מרגיש ..פשוט..מפוספס.. ואולי באמת מה שחסר לי זה לגבש לעצמי אופי..אופי שאני יכולה להגדיר לעצמי [יותרקל שהדברים מוגדרים..].. ואני לא כל כך יודעת איך.. אני רק יודעת שבנתיים רקהמוכר והישן והממש ממש לא רלוו</div>Thu, 24 Dec 2009 22:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלה-אלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11479669http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=296300&blog=11479669http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11322272<div align="right" dir="rtl">איך להתחיל בכלל...אין לי מושג עבר זמן...עברתי תקופה חרא..פיזית ונפשית. חרדות שלא היו פעם..לילות שלמים ללא שינה..והמון המון חוסר נחת וחוסר שקט ששולטים בי 24\7. אני חייבת להחזיר את הפוקוס אלי. יותר מידי נטל מיותר ישב לי על הכתפיים. יותר מידי. אני לא יודעת איך להסביר איך הכל התגלגל למצב הזה. לא יודעת איפה יכולתי לשים לזה מעצור. פתאום בלי לשים לב הגעתי למצב חדש, נפכתי להיות מישהי שאני לא מכירה, מישהי שהתכונות שלה וההתנהגות שלה מתחילות לעצבן אותי. אני כל פעם מכריחה את עצמי לשים לזה סוף, אבל תמיד אני נכשלת..כי בעצם אני לא יודעת איך לצאת מזה דיכאון הם קוראים לזה? לא יודעת..אולי, גם. הייתי חושבת שזה יותר בכיוון של התמוטטות עצבים..קריסה נפשית כזאת. אני מרגישה כל כך זיפת במפנים וגם מבחוץ. והאבסורד הוא שמבחינה בריאותית כביכול, הכל תקין. השמש זורחת. הבדיקות דם שלי [בדיקות מעמיקות יותר מרגילות..אני והסיבות שלי כמובן..] תקינות לחלוטין. ל-ח-ל-ו-ט-י-ן [טפו טפו]. גם הדברים הטריקיים והלא שיגרתיים והמצופים ממישהי עם גוף כשלי להיות לא-בסדר. אז אצלי - הכל בסדר. האבון לא ירד עם ה'דיכאון' ה</div>Fri, 16 Oct 2009 01:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלה-אלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11322272http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=296300&blog=11322272http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11159466<div align="right" dir="rtl">עבר הרבה זמן. עברתי תקופה מ ל א ה בשינויים כ"כ קיצוניים בחיים שלי, בחיים של האנשים הכי הכי חשובים לי. קיבלתי קצת פרופורציות לכמה החיים, עצם החיים, חשובים ויקרים. וכמה כוחות אדם יכול לגלות שיש לו כדי להילחם על החיים שלו. התקופה הזאת הייתה, ועדיין, קשה ומבלבלת. בעיקר מבלבלת. ימים של חוסר איזון, של בלגן ואי סדר מנטלי פיזי ונפשי. המון לחץ ומתחים שאגרתי וספגתי ושבסוף מצאו להם פירצה בגוף שלי שבו ארגיש אותם. המון לילות לבנים ותקופה של דיכאון קל, של חוסר מוטיבציה ובעיקר המון חוסר שיגרה וסדר. אני לא כזאת, ואני שונאת כל יום שעובר ומקבלת בתשישות את פניו של היום הבא. המצב הזה גורם לי לפתח תיעוב עצמי שהולך ומתגבר, ואני יודעת שזה לא אמור להיות ככה. אבל זה לא פוסט של 'אוי כמה רע לי, קשה לי כואב לי'. לא. אני ממזמן לא שם. אני נמצאת בקרבת אנשים שלהם באמת קשה ובאמת רע. דברים שלא מאחלים לאף אחד. ואני נמצאת שם גם ברגעים שהכ קשה וזה משבר וגם כשזה וזה ממני כל טיפת אנרגיה ובריאות. ורק כי אני יודעת שאני צריכה להיות שם. אני רוצה להיות שם. בשביל זה יש משפחה. אני במקום שאני מבינה כמה הזנחתי את</div>Sun, 16 Aug 2009 00:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלה-אלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11159466http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=296300&blog=11159466http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11031350<div align="right" dir="rtl">אני לא עצלנית, באמת שלא! פשוט עברו ועדיין עוברים עליי שבועות עמוסים ומתישים..מלאים בכל מיני דברים וסידורים שחייבים חייבים להספיק. אני עוזרת לאמא שלי המון כי היא חלשה מאוד בתקופה האחרונה, אז בכלל. אני דואגת לה. כ"כ אבסורדי שהיא הגיעה למצב שמרוב עומס ולחץ ודברים על הראש שלה היא אשכרה שוכחת לדאוג לעצמה..ובעיקר לתזונה שלה. אני צריכה להזכיר לה לאכול [ממש ככה]. ולאכול מזין. ולשתות. ולעצור רגע כדי לנוח. אני די מתפקדת על תקן אמא בבית. אבל זה ממש לא חדש. מאז שאני זוכרת את עצמי אני תמיד הייתי כמו איזה מבוגר-אחראי בבית. אבל לא במצב אבסורדי שההורים שלי מתנהגים כמו ילדים בני 6 ואני מחנכת אותם, להפך. אמא שלי תמיד דאגה לי שלא יחסר לי כלום, כאילו גדלתי בצמר גפן. ואת האמהות הזו כנראה השרשתי בעקבותיה..רק שהיוצרות קצת התהפכו..נו מה לעשות.. אז כן, זו תקופה עמוסה ומעייפת אבל אני באמת עומדת בה כמו שצריך. שמתי לב שאפילו שהמראה השלדי והשברירי הזה שיש לי [רק לעת עתה!אהמ אהמ..] מאוד מטעה. אני ממש חזקה. לא מתעייפת בקלות וגיליתי שאני באמת שריריתחח..אז למה לא להעריך את זה? אבל מה שכן, אמא שלי סו</div>Sun, 05 Jul 2009 16:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלה-אלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=11031350http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=296300&blog=11031350http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=10902248<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן. אני מעדכנת לעיתים רחוקות כי אין הרבה חדש תחת השמש. אבל דווקא עכשיו.. אני מרגישה מבולגן וסבוך ולא מאורגן. זו לא אני. אני מסודרת ויודעת ומתוכננת. לא ספונטנית, נכון, ולפעמים זה מבאס אבל זאת אני וקיבלתי את זה. עכשיו אני מרגישה קצת אבודה. פתאום לוקחת סיכונים, מקריבה..לא חושבת על הטווח הרחוק. לפעמים זה טוב, לפעמים זה בריא קצת השחרור והנתק האלה.. אבל לרוב זה רק עושה לי רע, וכבד.. באופן אבסורדי, מנוגד לאינסטינקטים. אני צריכה משהו דרסטי כדי לחזור לעצמי. כי המצב הזה מלחיץ אותי. עכשיו. אני בן אדם סבלני אבל אני לא יכולה לחכות שזה פשוט יחלוף. אם אני לא אעשה משהו זה לא יחלוף. בסופו של דבר לכולם יש איזו דפיקות, שריטה עמוקה, אובססיה כלשהי, התמכרות, או כל בעיה אחרת. מי חיי את החיים שלו לגמריביי דה בוק? אני לא צריכה להרגיש ככה. שינוי קיצוני. מחר יהיה יום שונה, בתור התחלה. שונה לגמרי. לא משנה מה. והמשקל, שבטח מעורר תהיות..איכשהו בעליה[איטית עד לא מורגשת לעין כי מה זה כמה מאות גרמים?]. אבל זה כבד וזה מרגיש לא נעים ויושב לא טוב ולא נוח.. מבחינת מראה אני צריכה רי</div>Fri, 29 May 2009 00:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלה-אלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=10902248http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=296300&blog=10902248http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=10789388<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן שלא כתבתי..כי בעצם לא קורה הרבה.. אני במין מצב כזה של המתנה. אני יודעת מה המסגרת אליה אני נכנסת וזה מרגיע אותי שנגמרה התקופה של חוסר הידיעה. זו תקופה של ביניים עכשיו, וזה אמור להיות תקופה של כיף וחוויות והנאה ואושר. זה לא באמת ככה, כי..על מי אני עובדת.. אבל אני מנסה. אני מנסה להפנים שזו זכותי. זכותי להנות עכשיו, גם אם לאחרים זה לא יושב כ"כ טוב בעין. עברה כמעט שנה מאז שסיימתי תיכון. אני חושבת שעדיין לא עיכלתי את זה. סיימתי עם מסגרת ארוכה ומייגעת. וצלחתי אותה כמו שצריך, ואפילו יותר מזה. עד עכשיו לא עצרתי אפילו לרגע לקלוט את זה. לתת לעצמי איזו טפיחה על השכם. אני לא מרבה בפירגונים עצמיים [אבל אני מתארת לעצמי שיש עוד רבים כמוני =\ ...]. אני חושבת שאמא שלי עוברת התמוטטות עצבים איטית והדרגתית ומתישה. ולא, לאו דווקא בגלל הרזון המחריד והזוועתי שלי, לדבריה. בעצם..הרזון משפיע בין היתר.. אבל ממש לא רק. היא לא חזקה. לא נפשית ולא פיזית. ואין לה אף אחד. אני מחזיקה אותה. חזירה אותה לפוקוס. הריכוז והזיכרון ממש כבר לא כמו פעם. וזה לא בגלל הגיל. אני ממש רואה עליה איך לחץ וצרות</div>Mon, 27 Apr 2009 12:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלה-אלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=296300&blogcode=10789388http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=296300&blog=10789388