http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275אהבה, חיים, אהבה, זוגיות.. כי גם לקני יש רגשות....heCopyright 2026 מי אני? אתם תגידו.... All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/75/42/29/294275/misc/12194525.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=11056373<div align="right" dir="rtl">תעשה כמה שתרצה, זה לא יצא..... אנשים לבסוף תמיד יפנו אלייך עורף, ואתה תקשר את ה"בגידה" הזאת כביכול לכל מעשייך הטובים אליהם, ותחשוב לעצמך: "חבל", אבל לא חבל. עשיתה מעשה שיצרב בלבם של חברייך עד סוף חייהם. הם תמיד יזכרו איך הצלתה להם את התחת ועשית את ההקרבה שלך, למרות שהם יכלו אולי להיסתדר גם בלי. אבל האולי הזה הוא קלוש, וכנראה שהייתם חוטפים כולכם על הראש על מעשים שהם אשמתך, אך יצאו לאור בגלל רשלנות ובגלל טימטום גורמים מסוימים, שהתלכדו לאי-הבנה אחת גדולה שבסופה קרה המקרה. אז לקחתה את האשמה, ונדמה לך שזה כבר נשכח. אחרי שהלכתה, יקיריך חוו חוויות חד פעמיות, לחלקם חוויה ראשונה, לחלקם חוויה אחרונה, ולחלקם זו עוד חוויה רגילה בפעם ה7 במספר. פתאום היחס השתנה, לא יוצרים איתך כבר קשר כמו בעבר. אתה מתעורר בטלפון יש צלצול ממספר לא ידוע כי זיכרונך מתעתע בך אחרי הדפק, אתה עונה ובצד השני שאלה פשוטה, ואם לנסח את השיחה זה הולך ככה, "היי", "אהלן", "תגיד איך קוראים ליצור הארוך הזה?, ואתה עונה "חמוס למה", ובצד השני תשובה שדומה לתשובה שרוצה להראות כאילו השיחה הזאת מעולם לא קרתה, "סתם ל</div>Mon, 13 Jul 2009 03:53:00 +0200sagemylove@walla.com (מי אני? אתם תגידו...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=11056373http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=294275&blog=11056373http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=10912232<div align="right" dir="rtl">איך שמתנה משמים באה בקלות, כשאתה ילד קטן אם עניים עצומות, נכנס הביתה ורואה התלהבות והיתקהלות. פתאום עוצמים לך את העיניים גכדי שלא תראה, והנה מולך נמצאת ה-מתנה אליה קיוויתה. קיוויתה ליצור חם, אוהב שאוהב לאהוב ולהיות נאהב, וזה מה שקיבלתה. אם הזמן הצעצועה כביכול מתחיל להיות פרט שולי בחייך ולא יותר מזה, ואתה פחות שם לב אליו, משחק איתו, אך גם רק מדי פעם. המדי פעם קורים בעיקר כשאתה רוצה להרגיש את החום והאהבה, והנה הוא שם מחכה רק שתוציאו אותו החוצה לחופשה כדי להעניק זאת. חולפים הימים והעיסוקים רבים פתאום אתה כבר לא ילד, והוא כבר לא אותו נער שובב המתרוצץ לו ברחבי החיים המאושרים שלכם. העיסוקים לא נותנים דקה ביחד, רק אולי לטיפול בצרכים בסיסים, וגם את זה אתה נותן לאחרים לעשות זאת במקומך בכלל שלל תוכניותיך, הלא נותנות רגע של מנוח, למשחק או לסתם היתכרבלות נעימה. ואז... אז מגיעה היום ההוא, כשאתה מקבל את הבשורה, הוא כבר לא יהיה איתך, בינתים זה רק יממה, אך כעבור שעה ארוכה מתקבלת שיחה חדשה, המבסרת רק רעה. הוא בחיים לא יהיה איתך, אך איתך תמיד בנשמה. אז באים שלבי התירוצים</div>Sun, 31 May 2009 20:42:00 +0200sagemylove@walla.com (מי אני? אתם תגידו...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=10912232http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=294275&blog=10912232http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=10831281<div align="right" dir="rtl">למה אני לא מצליח למצוא אהבה? אני בתכלס לא כזה מתוסכל מינית, ואני לא הייתי במערכת יחסים רצינית כבר שנה וחצי, ואני לא ממש רוצה בזמן האחרון.... אני סטרייט, לא שיש לי משהו נגד הומוהים, אבל אני נהייתי פחות מעוניין בבנות, במובן המיני לא אבל במובן של לרדוך אחריהן. פשוט נמאס. ונעבור לשאלה אחרת, שאלה שכולם מחפשים לה תשובה: מהי אהבה? אנשים דגולים בהיסטוריה לא הצליחו לענות על השאלה הזאת, כמו ח.נ.ביאליק- שכל חייו שבר את הראש שלו "מהי אהבה?". כמו שלמה המלך שנשא 1000 נשים ולא מצא את האחת... וכו'. גם לא כיתה מוכשרת מאוד שעושה תרגיל בשיעור ספרות, לא מצאו תשובה אחת למהי אהבה, כל אחד אם דעתו השונה מדעת האחר. דעותי לא מגובשות ורבות עד אין סוף, בכל רגע דעתי משתנה ודעה חדשה מתווספת לדעותי הקודמות. אבל לדעתי האהבה לא קיימת, או שלא חוויתי אותה, או שלא עליתי על העובדה שאני מאוהב, שזה רעיון סביר. אבל אני מתייחס לאהבה לדבר בלתי מושג, ואני לא מצליח להבין למה אני מכל האנשים לא מסוגל להרגיש אהבה? אולי אני לא אנושי, חולה או אולי משוגע? או סתם חסר רגשות? אבל גם יכול להיות שחוויתי או א</div>Fri, 08 May 2009 21:32:00 +0200sagemylove@walla.com (מי אני? אתם תגידו...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=10831281http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=294275&blog=10831281http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=10210522<div align="right" dir="rtl">למה ככה?</div>Sun, 23 Nov 2008 23:37:00 +0200sagemylove@walla.com (מי אני? אתם תגידו...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=10210522http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=294275&blog=10210522http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=10132672<div align="right" dir="rtl">All around me are familiar facesWorn out placesWorn out faces Bright and early for their daily racesGoing nowhereGoing nowhereTheir tears are filling up their glassesNo expressionNo expression Hide my head, I want to drown my sorrowNo tomorrowNo tomorrowAnd I find it kind of funnyI find it kind of sadThe dreams in which I'm dying are the best I've ever hadI find it hard to tell youI find it hard to takeWhen people run in circles, it's a very, very...Mad world...Mad world...Children waiting for the day they feel goodHappy birthdayHappy birthday When they feel the way that every child shouldSit and listenSit and listen Went to school and I was very nervousNo one knew meNo one knew me Hello teacher, tell me what's my lessonLook right through meLook right through meAnd I find it kind of funnyI find it kind of sadThe dreams in which I'm dying are the best I've ever hadI find it hard to tell youI find it hard to takeWhen people run in circles, it's a very, very...Mad world...Mad world...Enla</div>Tue, 04 Nov 2008 23:17:00 +0200sagemylove@walla.com (מי אני? אתם תגידו...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=10132672http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=294275&blog=10132672http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=10056682<div align="right" dir="rtl">הדברים היחידים שמחזיקים אותי עוד חיי זה רק סבתא, אמא, ופקט וחצי של מלברו, בקבוק ג'ק דניאלס, וטקילה איכותית, שגם אותם אין ליחברים טוביםלשתות איתם.. קראתי מישפט של קיסר רומי שעמד למות, והמוטיבציה היחידה שלו היתה הדברים הפילוסופים שכתב, והיה משפט שאהבתי: "אל תחשוב שתיחיה 10,000 שנים, כי המוות הוא קרוב ומרחץ תמיד מעילנו". וזה כ"כ נכון, כי המוות יכול להיות במרחק לחיצה על ההדק, מרחק צעד מהגג למטה, או מרחק בליעה אחת קטלנית איטית וכואבת. אני עדין לא מבין איך אני נשאר בחיים, אם כבר אני רואה את מה שאנשים חושבים עלי רק בהבעת פנים מאוחזבת שהבן אדם נמצא איתי, אם סתם חרא, אם לא פחות. איך אנשים אחרים ממשיכים, מאותה נקודה שאני נימצא? ללא חברים אמיתים, או לפחות כאלה שחא מראים את החברתויות שלהם אליך, ללא טעם בחיים, אם ידיעה שהעולם הוא לא מה שציפתה שיהיה כשהיתה קטן, לדעת שאם ארצה ללדת ילדים שימשיכו אותי, אדע שאוליד אותם לגיהונים?! איך אפשר להיות כ"כ אכזרי? אה? גורל אכזר, לך תנסה לתבוע אותו, בטח מעצבים הוא רק יתאכזר אלי רק יותר. מענין מה אני צריך לעשות חוץ מלרדת במשקל כדי לחזור למוטב, כדי ששוב אהיה בטו</div>Sun, 19 Oct 2008 03:25:00 +0200sagemylove@walla.com (מי אני? אתם תגידו...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=10056682http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=294275&blog=10056682http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=10040886<div align="right" dir="rtl">למה אני אף אחד? סתם אף אחד? פשוט אף אחד? ככה אני? אחד השירים של להקהת KORN, מספר מילה במילה עלי, או יותר נכון על האף אחד שאני.... אף אחד לא רוצה להיות בקרבתי, ואם כן רק אם אקדח בעורף, שמכריח אותו, כי לא נעים לו "לנפנף" אותי.... חוץ משנים שעושים את זה די בגלוי.... כי אני בסה"כ אף אחד..... אבל למה אני אף אחד? מענין מי לא חושב ככה? כי הוא צריך לקבל צביטה, כדי שיחזור למציאות הלא כ"כ נעימה.... שאני בעצם בסה"כ אף אחד... כולי פקה פקה, ומתיסים אלי יותר גרוע מלאלפקה... כמה אפשר?!!! זה כבר בלתי ניסבל, ים המחשבות של ה"למה?!" "למה דווקא אני?!" אני כזה גדול, איך אפשר לפספס אותי... אם באיסיקיו אם הכינוי המוזר שלי, איך אפשר לפספס?! וכשאני לא מחייך ועושה את "השטויות" שלי לכמה שניות, איך לא שמים לב שאני לא כ"כ שמח תמיד?! איך להסתכל אלי בעינים, במבט, התנהגות, טון דיבור, ולא לראות את מה שמסתתר?! וכן, זה כן מזיז לי שהוא לא רוצה שאני אבוא ליומולדת שלו, ואם אחרת אתה חושב אז אתהפשוט לא מכיר אותי אחרי 3 שנים. אתה צודק, זה לא יהרוג אותי, אבל רק פיזית!! נפשית זה</div>Thu, 16 Oct 2008 02:07:00 +0200sagemylove@walla.com (מי אני? אתם תגידו...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=10040886http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=294275&blog=10040886http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=9844596<div align="right" dir="rtl">אז מה? ככה? ככה זה צריך להיגמר? לא חבל באמת? את היית משב רוח נעים וקליל, בחום יולי אוגוסוט הנוראי, היית צל, שקירר אותי, אך בכל זאת חימם את הלב. זה לא שהתאבתי בך, אבל את היית לי כמו שהיתי לך, הידיד היחיד שמבין, הידיד היחיד שתומך, שדוחף אותך לשחות נגד זרם החרא, החרא שחברים שלך אמרו ועשו לך. מצטער על הרע שהיה, לא שהיה הרבה, אבל כזה אני, מצטער על כלום. היית החומד הקטן שלי, הסמור החמוד בת ה13, שלא הבין הרבה בעולם, ואני לא צחקתי על כך שלא הבין, אלא תמך והסביר. אבל זהו לפי דעתי. קיוויתי שאולי תיזמי קשר מחדש, אך את בטח אם החבר החדש שמצאת לעצמך, ואני באמת מקנה בו, בכל רמך גופי, אם זה היה אפשריהיתי מתחלף איתו, וגר לידך.... בכל הזדמנות אני שואל עליך, מתענין, רוצה לדעת למה התנתק הקשר ככה, אבל את מי יש לי לשאול אם לא את עצמי?! אני הרי הזה שהתחיל ראשון בלא לחזור אליך, להפחית בשיחות אליך, בלרדת עליך, בגלל הקנאה, איתך הרגשתי טוב, בלי שום קטעים רומנטים, שלא רצית..... בלי לצחוק ולרדת עליך, שלא רציתי..... בלהגן עליך, שמאוד רציתי, להיות ידי</div>Mon, 01 Sep 2008 19:37:00 +0200sagemylove@walla.com (מי אני? אתם תגידו...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=9844596http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=294275&blog=9844596http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=9744647<div align="right" dir="rtl">יש לי סרט להמליץ עליו, הוא יכול להיות די קשה לחלק מכם, אך הוא מצוין ויגרום לכם לחשוב קצת, ואולי כמו לי לבכות קצת ולשחרר... הבכי מהסרט הז היה כ"כ אמיתי, לא זיפתי אותו בכלל, הוא לא בא מהזדהות, אלא יותר כאהדה, ותמיכה. חבורה של חברה שכאלה, קשה למצוא במציאות היומית, לפחות שלי. איך שהם במקום לנסות לשרוד, הם גורמים לכך שלא יצטרכו לדאוג לזה שלא יחטפו כדור ביציאה מהבית. מדהים הסרט. הוא אחד מכמה בסגנון הזה. זה סרט שממנו ומשיטת הלימוד שם, צריך ללמוד בארץ, בארה"ב, ובכלל בעולם כולו. זה חייב להיות מוקרן בכל שיעור אזרחות, על הסרט הזה דוקטורים צריכים לעשות פרופסורה. שרים וח"כים צריכים להגיש דו"ח ומסקנות. אנשים שצריכים ללמוד דרך חיים יותר שונה. אני הוא בסך הכל קול קטן, אבל כמו שבסרט אמרה אישה מיוחדת בעיני: "אני הארתי אור קטן בחדר חשוך ענקי". אם האור הקטן הזה, שהיא האירה,האך אם היא לא היחידה, ואחריה, עוד אחד, ועוד אחד, ואז יבואו בגל של אור, שיסחוף, וידלוק ניצוצות ענקים של אור, ויבוא האור הסופי, שישנה ויעשה רק טוב. בבקשה תצפו בסרט ותעבירו את</div>Thu, 14 Aug 2008 02:45:00 +0200sagemylove@walla.com (מי אני? אתם תגידו...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=9744647http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=294275&blog=9744647http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=9637376<div align="right" dir="rtl">אין כבר טעם... כולם פתאום מאושרים, ואני באשליה שלי שגם.. אז אני אומר לעצמי דברים כמו שכיף להיות שמן ולבד, ויש מישהו שאפילו מחכה את הטעויות שלי ולא מבין שזה רע, למרות שאני אומר לו ומביא דוגמאות... אבל לא, זה לא ילך יותר, אין אשליות, כל הקלפים על השולחן... ככה אם כולם צריך להיות... תצאו מהסרטים שלכם שהכל ורוד... מה אנחנו פה באיזה "קלולס"?! לא!!! השקפות העולם שלי משתנטת משניה לשניה... זה כבר בלתי אפשרי, כי אני נשמע מגוחך כבר, אבל צודק מצד שני.. ואין איפה לאמר אותן, כי זה גם קשה לשמוע לפעמים... תחשבו כאילו יש לכם מיליארדי ג'וקים, וחרים וזוחלים שונים בראש... זה כבר בלתי אפשרי!!! חיי החברה מקבלים כל יום תפנית חדשה... חזרתי משבוע באיזה מחנה, והיא באה אלי הביתה ונתנה לי חיבוק, היה נעים... או שהוא ממשיך לשמור על קשר... שלא נדבר על ההוא שניהיה לאט לאט כמוני, זבל. הוא גם ממשיך איתי קשר, וככה עוד כמה, אבל, זה נחלש, אני מרגיש, שאנשים מרגישים אלי דברים רעים ומתרחקים טיפה כל פעם. רע, רע מאוד. או שזה רע לי, או שזה רע לאנשים... או שטוב לי, טוב אולי אם א</div>Fri, 25 Jul 2008 04:25:00 +0200sagemylove@walla.com (מי אני? אתם תגידו...)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=294275&blogcode=9637376http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=294275&blog=9637376