http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164שלום, אני כאב...שמי האמיתי הוא שם כיסוי בלבד שבני החברה שלנו נוטה להשתמש בו על מנת לייחס אותי אליהם. אך אני לא הם, אני לא עצמי, בעצם אני רק עצמי, אפס המשתוקק להוות חלק מ2, אך תכפיל מספר באפס ותמיד יצא אפסheCopyright 2026 Color Blind, So Black. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164http://f.nanafiles.co.il/upload/92006/IsraBlog/292164/misc/7365157.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=8061209<div align="right" dir="rtl">שוב אני, אותו דמות בלתי נסבלת שגורמת לגועל הטעים שמחלחל בגרונינו. התגעגעתם? כמובן שלא, לא חשבתי אחרת... לא כתבתי המון זמן כיוון שעסקתי בלהכשל בכשלון, לאחר נסיון ההתאבדות האחרון שלי, שחשבתי שסוף סוף הצלחתי, שריתי בקומה כיותר משנה, אך כאשר ידיו של השטן נגעו בי סופית באופן שגרם לי רטט קל בחלציי הבוערים, קמתי. ומה גיליתי? שביתה בתיכונים (יאיי.), מלחמות, עונה נוספת של הפיג'מות. לפחות היוזר שלי בשוקס עוד פתוח. ההורים שלי, מאונני המילים הגדולים בעולם היו שם איתי, שקמתי, הם בכו, גם אני בכיתי, אני לא מאמין שאביב גפן הפיק לנינט, זה פשוט לא נתפס. אז התחלתי עם קוק בצהריים, חרא של הרגל, ד"א...אבל אם אבא ימצא את זה אולי הוא שוב יגיד לי שאני כישלון, אבא באמת מעריך אותי כמו שאני. שמעתי את הבלאק פרייד, לא מאמין שלא נכחתי שם. זהו, קאמבק קצר שכזה...היום בערב יש לי ארוחה אצל משפחת "סבן"...שזה ראשי תיבות של "סבל ביום נאור" הלכתי לאונן על כומתה של חיל השלום. אני... דמעה. </div>Fri, 30 Nov 2007 12:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Color Blind, So Black)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=8061209http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292164&blog=8061209http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=5089278<div align="right" dir="rtl">אתמול "אמא" שלי שלחה אותי לסרט "אביבה אהובתי" יחד עם אחותי הקטנה סרט זה מתאר את הווי החברה בטבריה אל מול התל אביביזם בחברה המודרנית... לא מבין מה הבעיה שלהם, Tel Aviv Rules!!!!!! ומי שלא מסכים הוא לא Pאנק-רוק... איך אפשר לא לאהוב את תל אביב? אני אפילו אוהב לחטוף מכות רצח מהפאנקיסטים בכיכר זה רק איך שהם מראים כבוד...לא לדאוג בקיצור, אחרי שראינו את הסרט הלכתי עם אחותי לאכול במקדולנדס... שם ראינו את מרצי, מסתבר שהוא התחיל לעבוד שם, אחרי שצרחתי עליו באמצע הקניון (מה אתם רוצים? ראיתם איזה כובעים צבעוניים ומכוערים יש לעובדים? וחוץ מזה שזה דפק לו את הפוני) על זה שהוא ניהיה קונפורמיסט מסריח שמשרת את החברה הממוצעת... הוא התחיל לבכות ואמר שהוא חייב לעבוד- כי "אבא" שלו לא מסכים לממן לו יותר את הקניות פירסינג בחנות ההיא בדיזינגוף כי "אבא" שלו לא מסכים לקנות לא את הגרסאת די.וי.די של האלבום השני של פול אאוט בוי כי "אבא" שלו לא מסכים לבוא איתו למאפרת בשביל שחור 'מסריח'. בקיצור אחרי שבכינו יחד על כמה שלא קולטים את זה שאנחנו כבר התבגרנו בניגוד לשאר בני גילנו, הלכנו לחנות חדשה בתל אב</div>Tue, 17 Oct 2006 13:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Color Blind, So Black)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=5089278http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292164&blog=5089278http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=5017734<div align="right" dir="rtl">חג סוכות, החג בו בני ישראל מתקבצים יחד תחת סוכה אחת ה"מאחדת", כביכול את כולנו. אם תשאלו אותי? הסוכה הזו רק מראה כי לאותם "בני אדם"...אין אופי, איזה גייז שיושבים תת סכך. אבל! אחרי תשעה באב חג הסוכות הוא החג האהוב עליי אבל! חג זה הוא המייצג את החיים בצורה הכי נכונה אבל! חג זה מציג את הקונפורמיזם והאינדיבידואליות כאחד. אבל-התחושה שאני חש כל הזמן, הלכתי לכתוב על הקיר (חוזר עוד כמה דקות) ולמה אתם שואלים? מה עושה חג "שמח" ו"חגיגי" שכזה לחג האהוב עליי? בגלל ה-הדס! ולא, אני לא מדבר על המנהלת בפורום "שחור שחור ואופל, איזה נוגה יעני" אני מדבר על ההדס, אותו האלמנט השלישי ב4 המינים (טרנוויסטים, גייז, לסביות והדס) ההדס מאפיין בצורה הכי אמיתית את החיים- יש להם ריח, אבל הם חסרי טעם לחלוטין. חוויות מהחג... בגלל שהסוכות נפל על יום שישי, הדודים הדוסים שלי התעקשו לברך גם קבלת שבת כאילו...למה שנקבל את השבת? היא מקבלת אותנו? את בעלי האופי? איך? Hot Topic בארה"ב למשל לא סגור בשבת...בעוד אצלנו "מקלט האופל" סגור... זין על שבת! זין על חנל'ה השרמוטה הזו שלובשת לבן (בלע). בקיצור- כל ה</div>Sun, 08 Oct 2006 13:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Color Blind, So Black)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=5017734http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292164&blog=5017734http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=4953145<div align="right" dir="rtl">"מחר, מחר, מחר..." -אביב גפן כך התעוררתי היום, הגיע המחר. אין מדובר באותו עתיד מצופה זהב שחור...אלא ביום שאחרי היום (סרט ממש ממוסחר...אגב!) אז בקיצור...חוויות (שם כיסוי לכאבים עוברים ונישנים שמותירים צלקות...תגידו שלא) מראש השנה- שוב פעם...ישבנו כל המשפחה סביב לשולחן... שוב פעם הייתי צריך לריב עם המשפחה שאני לא מוכן לשים את הכיפה...זה הורס לי את הפוני, הרס! שהגיעה הברכה המקוללת של תפוח בדבש (כמובן שלקחתי את הירוק...הוא חמוץ) אז בלי שאף אחד ראה שמתי בדבש את "מיץ היגון והשאול" שהכנו במסיבת יומולדת של גלעד שבה הופיעה הלהקה הכי מבטיחה בארץ "איזה באסה"...וקצת דלק מטוסים. לא יכלתי להתאפק מלשים לב לקונפורמיזם ולצביעות החלה ושוררת בין בני המשפחה- כאילו שהדבש שדודה סימה קנתה באמת מתוק לדעת אמא...כאילו שהגפילטע פיש של דודה מיכל באמת עשוי מדג... כולם עיוורים, וכולם שוברים לי את המשקפיים. הם שאלו אותי מה לי ולכל השחור הזה...מי לי וכל הבגדים האפלים והלק השחור (אתם הומואים! זה הארדקור!) מה לי ולשיער שמסתיר את הפנים.... הם פשוט לא מבינים אותי.... את שאר הערב ביליתי בשלשולים והק</div>Fri, 29 Sep 2006 20:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Color Blind, So Black)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=4953145http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292164&blog=4953145http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=4910163<div align="right" dir="rtl">שנה שחורה לכולם האופל מתגבר והלב זועק. שניהיה לאובדן ולא קונפורמיסט מחורבן</div>Sat, 23 Sep 2006 12:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Color Blind, So Black)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=4910163http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292164&blog=4910163http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=4874357<div align="right" dir="rtl">אז ההופעה של סינרגיה, איך אפשר לנסח את זה...? אקספרסיבי אך מתון ונוגה. כאשר הסולן עלה שמתי לב למשהו חשוד, היה לו לק שחור רק ביד אחת... מדוע? האם הוא חש רק חצי הרס עצמי? או שמא זוהי צורת ההתבטאות שבאה להגיד- שלום שואבי אושר שנקראים בני אדם, אני לא מצליח לחיות חיים שלמים, רק חצי חיים חיים? אותה אשליה שמזכירה לי סיפור קיטשי מאגדות אגדות? בלקפילד!. שאני הולך בשביל, אתה איתי? או שהצל שלי שר..? אחרי שיצאנו מהמועדון, אני ושגיב הלכנו לבית של סמי, ולא, לא מדובר בעוד ערס רפה שכל שמקלל ומדבר על עופר לוי... סמי (קיצור של סמנתה על שמה של הדמות מהמכשפות) הכינה קטורת וכמה אלבומים של ניקלבק (ששמם נובע מכך שהסולן המלך שלהם עבד במסעדה והלקוחות ביקשו את ה-"ניקל..בק", קונפורמיזם מתקמצן). בקיצור...החלטנו להעלות בסיאנס את.....ענבל פרלמוטר!..הסולנית של המכשפות (קטע כזה של סמי) בקיצור שאלנו את ענבר מה הקטע עם התאונה שהיא עברה והביאה למותה והיא טענה שקורין אלאל בדיוק שרה לה בטלפון שיר חדש שהיא כתבה מה שגרם לה לאובדן השליטה אחרי שחיפשנו את השיר באתר המעולה WowBaLiLamutHayom.co.il סמי ה</div>Sun, 17 Sep 2006 18:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (Color Blind, So Black)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=4874357http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292164&blog=4874357http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=4843505<div align="right" dir="rtl">רגע אחד, לילה שלם- "רגע אחד, לילה שלם שוב אניאיתו אותו החתך שפועם בלב השטן, במיטתו בכי, כעס והנה, אני מחייך" הפואמה החדשה שלי, נכתבה דקות ספורות לאחר שסיימתי את המבחן בספרות אני לא מבין, מה התוכן העלוב הזה של ביאליק יעזור לי בעיצוב הדמות שלי? משרד החינוך עוד לא החזיר לי תשובה למכתבי בו הצעתי להכניס לתוכן הלימודי את שירו של אביב גפן "המכתב". שיר זה לטעמי, משקף את אותה הבריחה שכולנו צריכים, בין עם זה מהורים "אוהבים" או סביבה קונפורמיסטית שמצפה שאני אבין אותם אף אחד לא מבין, אף אחד. אתם שומעים אותי? זה אני שצועק, זה אני שקורע את עורו מעליו לפעמים אני תוהה מה קורט הרגיש שהוא התאבד, האם הוא חשב על קורטני לאב? (אין כזה דבר לאב) האם הוא חשב על המעריצים? האם הוא חשב עליי? כי שאני והחבר'ה מהפורום של אופת' העלינו אותו בסיאנס הוא אמר לי שהא אוהב את ישראל. כואב לי, והפצעים הם היחידים שעוזרים לי לחיות. או שמא עדיף למצוא עוד מפלט מפלט? זהו רק עוד נסיון דמיוני לברוח מכולם כולם? אותן בובת על חוטים שמופעלות על ידי התקשורת תקשורת? דרך תהמולתית לשאוב את הנשמה שלי שלי? איז</div>Tue, 12 Sep 2006 20:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Color Blind, So Black)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=4843505http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292164&blog=4843505http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=4815960<div align="right" dir="rtl">אתמול הייתי בווליום תל אביב לא, לא הייתי שם בשם הקונפורמיזם השורר, אלא בתור נציג אינדיבידואליזם יחיד בעדר אפור וקודר. הגעתי לשם מסיבה אחת מסוימת- אביב (שהשם סתיו היה מתאים לו יותר לדעתי) גפן! המנטור, המנהיג, הדובר, שדיבר מה שיש לנוער האמיתי להגיד...עולות דמעות לעיניי שיהרסו לי את השחור שאני חושב על האלבום השני שלו... אביב ביצע את עם הזמן...הזמן? הזמן הוא אותו כלי עזר של החברה להגיד לנו כמה זמן נשאר לנו והרי אתה חייבבזמן המוקצב לבצע את המצופה ממך מצופה? מצופה הוא אותו ממתק כביכול המצופה בשוקולד, שמראה לך שחייך לא מתוקים כמו שתרצה תרצה? תרצה זו אלמנתו שם מאיר אריאל, שחוותה מה זה מוות של בעל ברגע, בלי סיבה מוצדקת! בגלל קרציה! קרציה? כל האימואים האלה...פיכסה אז בקיצור, אחרי ההופעה של אביב באו אלינו כמה ערסים וקראו לנו פריקים! אמרתי לו "סליחה אדון 'יוסי עדן', זה שאני לובש שחור, שומע מוזיקה שאני רוצה ובוכה כי אף אחד לא מבין אותי לא עושה אותי פריק... למרות, שאני מרגיש כמו אחד, החברה הקודרת הזו שאני מרגיש אי שיוך אליה כי היא חסרת הבנה והתחשבות בי, המוקפת במסגרות כמו כל המורים</div>Fri, 08 Sep 2006 14:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Color Blind, So Black)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=4815960http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292164&blog=4815960http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=4802038<div align="right" dir="rtl">שלום לכולם, שלום? היום חשבתי על שלום, נבכי מחשבותיי האיצו בי את המחשבה כי שלום הוא אם לא שם של פושטק שנטפל אליי ברחוב ראשי, אותו רחוב עמוס אך עם זאת שחור כאותה דמות מטאפורית שכשלו מטרותיה האהבה? האהבה היא דבר נשכח, או כמו שהלהקה שאני הכי אוהב אומרת "No...No Love", אגב...החדש של 'מיי כמיקל' מומלץ. אז שלום... היום נסעתי באוטובוס, אותו אוטובוס שמוביל אותו יום יום לחיי השגרתיים והאפורים, אפלוליים, כועסים, זועמים אך עם זאת שקטים, אדומים, שחורים, צורחים לעזרה, עגמומיים, בודדים, אותם החיים שהחיים חיים בעצמם ומייחלים למוות, אותו המוות של החיים, חיים...המורה שלי לספרות, אני שונא אותו. בכל מקרה...הייתי באוטובוס, אני תמיד נשאר בקדמתו, כי כמו שרוברט סמית' טען "מי שבקדמת האוטובוס יראה ראשון את סוף הנסיעה" עברתי מתחת לכיכר דיזינגוף, אותה כיכר עגמומית של Pאנקיסטים (פאנק זה סבבה אבל לא הרועש הזה) ששותים בירה ומרביצים לאימו קידס (בצדק! אימואים זה גרוע נכון?!) ובכל זאת, הגעתי לביתי...מקום די מעגיל שנקרא לו הבית (אביב גפן) בו אותם יוצרים חוקיים שקוראים עצמם "הורים" נמצאים ונושמים. אני שונא</div>Tue, 05 Sep 2006 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Color Blind, So Black)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292164&blogcode=4802038http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292164&blog=4802038