<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Dream of Paradise</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=290569</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 clueless mind. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Dream of Paradise</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=290569</link><url></url></image><item><title>להתראות לאוניברסיטה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=290569&amp;blogcode=13766938</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז אחרי תקופה מבולבלת שנעה בעיקר על ציר אי הוודאות, סוף כל סוף אפשר לומר שהרגע בו היעוד והגשמתו מתלכדים לכדי מציאות.
וזה אומר, שאת התואר באוניברסיטה העברית אני כבר לא אסיים לעולם. תקשורת ותולדות האומנות- היה נעים להכיר. 
אני לא יודעות איך בכלל להגות את המילים. זה אפילו לא מרגיש לי הגיוני. אפילו לא כשהידיעון למתקבל מונח לידי, אפילו לא מכתב הקבלה החתום. זה ממש קשה להאמין- אבל התקבלתי לבצלאל. או כמו במכתב הקבלה &quot;...המחלקה לצורפות ואופנה החליטה לקבלך כתלמידת שנה א בשנת תשע&quot;ד...&quot;.
איזה מגניב.
פתאום כל כך הרבה משתנה לי בחיים, הקצב שלהם מגביר הילוך ואני מוצאת את עצמי יותר ויותר עסוקה ביום יום במיליון ואחד דברים- חוץ ממילוי חובותיי האוניברסיטאיות. אני ממשיכה ללמוד, ואני גם עושה את מבחני הסמסטר למרות שהסיכוי שיצא לי מהם משהו הוא דיי קלוש. אבל שווה לנסות. זה פשוט מעייף אותי לחשוב על העבודה שאני צריכה להגיש עוד כמה ימים ואפילו לא טרחתי להתחיל אותה.
זה יקרה מחר. אין לי ברירה.
אבל כל כך כיף לי! יש את יום הסטודנט ביום שלישי הקרוב וממש ממש חיכיתי לזה. ופתאום הקיץ הזה נראה כמו משהו ששווה לחכות ל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 03 May 2013 23:24:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (clueless mind)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=290569&amp;blogcode=13766938</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=290569&amp;blog=13766938</comments></item><item><title>כחול עמוק</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=290569&amp;blogcode=13723746</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה צבע הנעליים החדשות שלי.
חצי שנה עברה מאז קניתי נעליים בלונדון (שהן לגמרי מושלמות והן לאירועים סופר מיוחדים כמו למשל יומולדת 21 שהיה לא מזמן).
ובחצי השנה הזאת, כל זוגות הנעליים שצדה עיני היו מחוץ להישג ידי.
עד אתמול.
אז עכשיו יש לי נעליים חדשות לחג השני, ואני לגמרי מאוהבת בהן.

ועכשיו למשהו קצת יותר עמוק מצבע הנעליים (ובכלל מכל מה שקשור לצרכנות בלתי נשלטת).
מצאתי את הכיוון שלי בחיים. וזה מצחיק שאומרת את זה חיילת משוחררת שקפצה לאוניברסיטה שבוע אחרי גזירת החוגר.
אז מסתבר שלימודי תקשורת ואומנות הן לא באמת תואר פרקטי (כמו 95% מהתארים באוניברסיטה העברית). ממש מעניין לי, וממש כיף לי, ואין בי שמץ חרטה כי אני נהנת מכול רגע (אולי בגלל שאני מבלה יותר מאשר לומדת?).
בכל מקרה, זה מוקדם מידי לדבר על כול תוכניות הייעוד והכוונות שלי לעתיד. אולי כי אני עדיין רק בתחילת סמסטר ב&apos;, ורק ברגע שאני אסיים את השנה הזאת אני אחליט אם להירשם לשנה נוספת או ללכת להגשים חלום.
וזאת פסקה ממש מבולבלת בשביל מישהי שהרגע כתבה שהיא מצאה את היעוד.

בכל אופן כנראה שהבלוג הזה ימחק בקרוב כמו קודמיו לטובת בלוג בגוג&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 29 Mar 2013 23:06:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (clueless mind)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=290569&amp;blogcode=13723746</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=290569&amp;blog=13723746</comments></item><item><title>ירושלים עוטה לבן, ואני עוצמת את העיניים בין מציאות לבין חלום</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=290569&amp;blogcode=13627912</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הבוקר התעוררתי לנוף לבן. השלג שכיסה את הגינה שלי נערם באלגנטיות מעל אדניות הצמחים וצמרות העצים. הקלמנטינות הכתומות והתפוז הסיני קיבלו טוויסט מרענן של צבע. 
אתמול באוניברסיטה הייתי מבין המעטים והמשוגעים שיוצאו במזג האוויר הסוער. מה לא אעשה בשביל התואר. אבל נהנתי. הייתי מבין הראשונים שחוו את השלג על הר הצופים. ואכן צפיתי על העיר, ועל השלג הקליל שעף לו ברוח.
גם התקשורת התעטפה בלבן, ופתאום אין דבר יותא חשוב מהשלג שכיסה את הארץ מבצפון ועד הדרום. כאילו אין בחירות בעוד שבוע וחצי, כאילו המזרח התיכון לא בוער כלל. כולם פתאום אוהבים את כולם, והלבן הזה גורם לעושר שמשכיח את כל הצרות שלנו. לפחות ליום אחד.
עד הרגע שהודיעו בחדשות על פיצוץ בתל-אביב, כנראה אירוע על רקע פלילי. והאופוריה מתנפצת לרגע, למרות שבחוץ עדיין מושלג, השמים האפירו שוב, והפתיתים הגדולים ממשיכים לרדת על המכוניות. 
הכלבה המקסימה שלי הפיקה את המירב מהיום הזה. היא קפצה בתוך השלג העמוק, אכלה שלג כאילו היה זה קרטיב, ודמיינה לעצמה שהיא נמצאת בפארק שעשועים שכולו אוכל לבן וקריר. וגם אני נדבקתי בשמחה הזאת שלה, נטולת הדאגות ורצתי לי בשלג,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 10 Jan 2013 13:24:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (clueless mind)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=290569&amp;blogcode=13627912</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=290569&amp;blog=13627912</comments></item><item><title>ברוכה הבאה תקופת המבחנים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=290569&amp;blogcode=13620428</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;או שלא.
לעזאזל עם זה. אני תוהה אם יש רגע בחיים שהוא רגע של שלווה נפשית. ולא- אני לא מדברת על המוות. ברצינות. אני לא מסוגלת לכתוב את העבודות שיש לי להגיש בעוד כמה ימים. אני לא מסוגלת לאסוף את עצמי ואת המחשבות והשאיפות שלי, ולשים אותן רגע בצד כדי להתמקד במה שחשוב באמת. אני רוצה להתכרבל עם מישהו, כשעמוק בפנים אני יודעת שבקושי יש לי סבלנות בשביל עצמי. אבל הצורך הזה, לחבק מישהו שינחם ויקשיב גובר אצלי במיוחד בתקופת החורף.
אני לא יודעת מי אמר שלהיות סטודנט זו התקופה היפה בחיים. כל תקופה היא יפה, כל עוד יודעים לזכור ממנה את הזיכרונות הטובים ולא הרעים. אבל כשאתה נמצא בתקופה, ומסתכל אחורה ביחס לתקופות שקדמו לזאת העכשווית, אין מנוס מלהשוות לטוב ולרע. אני בהחלט מעדיפה את האוניברסיטה על פני הצבא. אבל כמו כל מסגרת שהייתי בה לפני, אני לא מצליחה לנתק את עצמי מהביקורת עליה. ויש הרבה דברים שאני לא מחבבת באוניברסיטה. אבל אני סך הכול בשנה א&apos;. סטודנטים ממורמרים כמוני יש אלפים. אני רק צריכה להזכיר לעצמי שיש כמוני מיליונים. ובאמת המון סטודנטים משוטטים פה ברחובות.
אני צריכה לעשות רגע את ההפרדה בין כל הרגשו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 04 Jan 2013 19:47:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (clueless mind)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=290569&amp;blogcode=13620428</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=290569&amp;blog=13620428</comments></item><item><title>שנה חדשה, בלוג חדש-ישן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=290569&amp;blogcode=13615704</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הקטע הקודם, שנרשם ב00:03, נמחק לצערי.
אחרי שנים של שממון, הבלוג חוזר לחיים בבלוגספירה.
אני חוזרת בסטטוס של משוחררת טרייה מצה&quot;ל, וסטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטה העברית.
זהו תאריך שמסמל דרך חדשה, כמו כל ה1.1 שהיו בעבר ויהיו בעתיד. בשבילי הוא מסמל את החודש של תחילת תקופת המבחנים.
אני מאחלת לעצמי שנה של התחלות חדשות והצלחה. שתהיה זו שנה של אהבה. אני נותנת מעצמי אהבה לכולם היום, כי אהבה חסרה לנו בציווילזציה של ימינו. אני מקווה שהשנה הזו תהיה טובה יותר, מרגשת, מעצבת, מכוננת, מעצימה. 
טוב לדעת שיש לנו הזדמנויות בחלון האינסופי של הזמן להתחיל מחדש. 

שתהיה שנה אזרחית מדהימה!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 01 Jan 2013 00:11:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (clueless mind)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=290569&amp;blogcode=13615704</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=290569&amp;blog=13615704</comments></item></channel></rss>