http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377heCopyright 2026 Aliyah. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=9040640<div align="right" dir="rtl">עבדתי אתמול עד שש, בשש סוף סוף השתחררתי מכבלי העבודה והצטרפתי להורי לטיול לאורך הטיילת. האויר היה טוב, רוח נעימה כזאת שמעירה אותי. היה קצת קריר אבל זה גורם לי להרגיש חייה. התחשק לי נורא גלידה אבל לא קניתי בסוף.. גם כי כל החג הזה כולנו די דובים.. וגם עוד מעט ה' מתחתנת אז צריך לשמור..וגם מיהרתי לפגוש אותם. התחשק לי מאוד לעשות משהו אחרי העבודה. לא רציתי לחזור לדירה, תוך כדי המשמרת חיפשתי אופציות לעניינים אבל הם נענו בשלילה. אז כששמעתי שההורים שלי הגיעו לעיר הגדולה קפצתי על ההזדמנות. היה נחמד בהתחלה, הלכנו לאורך הטיילת, ראינו את הים מלא גלים וסירות באופק. היתה אוירה נעימה. עד שכל האוירה איפפה אותי ושכחתי לרגע שאני נמצאת עם זוג הורים ולא חברים והצעתי להם לשבת לכוס קפה ואולי סלט. ועכשיו להגדרות: אבא: איש עצבני, לא סבלני, עלול לדבר בשפה לא נעימה כשלא נוח לו, סגור. טוב, האמת שההגדרה היא מאוד חלקית. לשם התיקון הוא אדם מפנק מאוד ומוכן לעשות למעני כמעט הכל אבל לצאת איתו לקפה או מסעדה זה תמיד כרוך בעצבנות מצידו. במקום להגיד שהוא לר רוצה, שזה לגיטימי לחלוטין, הוא אומר שלא אכפת לו ואז עושה סצינות</div>Mon, 21 Apr 2008 10:30:00 +0200mezeze@gmail.com (Aliyah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=9040640http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=289377&blog=9040640http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=8950673<div align="right" dir="rtl">שוב יש לי הרגשה מוזרה. כאילו הדברים נמצאים בקצה. אני מתחילה להרגיש שהכל מרגיש יחד, בבת אחת. יוני ושוב יוני ולא יוני ולימודים ולימודים ואנשים, ואני חולה, ועבודה, וכסף...וההורים, ואמא.. אני מניחה שאולי התקופה הזו בחודש..רגע לפני הופכת את הכל ליותר ממה שזה. אני צריכה להמתין בסבלנות שזה יעבור אבל בנתיים בא לי לצאת לרוץ, ללכת לאן שיקחו אותי הרגליים, לברוח מהכל, להרגיש את הרוח על הפנים, להרגיש שקר לי. תמיד כשקר אז מרגישים יותר בחיים. לא רע לי כרגע. אני חושבת שבאופן יחסי אני די בסדר. אבל לפני כשעה הבנתי שאנשים לא תמיד מודעים למצב שלהם. נ' מהלימודים מאוהבת באחד המרצים שלנו, היא כל כך מאוהבת בו שזה עצוב, במבט מהצד נדמה לי שהיא משוגעת. היא בטוחה שהוא עושה לה הכל בכוונה, שהוא מקניט אותה. היא חושבת שהוא משחק איתה. היא טוענת שהיא נגמלת אהל היא שלחה לי הודעה שהיא יודעת איך קוראים לאישתו...אבל היא נגמלת ממנו. היא מתנהגת כמו ילדה בת 12 מטופשת נורא במהלך השיעור. עכשיו שאני חושבת על זה, גם כשהייתי ילדה קטנה ומישהו היה מתנהג באופן מביך או טיפשי לידי הייתי נורא מתביישת. הייתי רוצה להיעלם ממש, למרות שלא</div>Sun, 06 Apr 2008 22:27:00 +0200mezeze@gmail.com (Aliyah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=8950673http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=289377&blog=8950673http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=8792487<div align="right" dir="rtl">נפרדתי מג'ון. חצי שנה שהיינו ביחד. אתמול הייתי לראשונה בטיפול בפסיכודרמה. מדהים אותי כמה קשה זה היה. חשבתי שלאור העובדה שכבר עברתי טיפול פרטני אני אהיה יותר פתוחה, יהיה לי יותר קל, אני כבר "יודעת".. היה די קשה. היה קשה להיות בחברה של אנשים זרים לי לחלוטין ולהתחיל לשתף אותם במי האנשים שקיימים כרגע בחיים שלי, לשתף במי קרוב יותר, מי לא ולמה. לקראת סוף הפגישה ממש הרגשתי שאני לא אוכל לעמוד בזה, וזה היה לי מוזר. היום קמתי בתחושה שאני נורא נורא נורא רוצה להתקשר לג'ון. להרגיש את החיבוק שלו, להרגיש שאכפת לו ממני. אני מתגעגעת לזה. הוא אמר לי שהוא לא אוהב יותר אבל שהוא נורא רוצה להישאר בקשר. ה' אמרה לי שלא מומלץ ולא כדאי. אני מבינה למה לא כדאי וגם בנות אחרות אמרו לי אבל ממש ממש ממש בא לי להתקשר אליו עכשיו. לשתף אותו. לשמוע שאכפת לו. כי נדמה לי שאכפת לו ונדמה לי שהנתק הזה שבחרתי בו לא הפיתרון הכי טוב. הכל כל כך מבלבל. אחת המטרות שהצבתי לעצמי לפני כמה ימים היה ללמוד להתפרק. לא שלא התפרקתי בחיים שלי, זה קרה אבל הפעם אני רוצה שזה יבוא ממני. שאני אדע שזאת הבחירהשלי. להתפרק ולהיבנות מחדש. בפעמים הק</div>Tue, 11 Mar 2008 08:24:00 +0200mezeze@gmail.com (Aliyah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=8792487http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=289377&blog=8792487http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=8606118<div align="right" dir="rtl">"אני חושבת שיש לך פרוייקט בעל פוטנציאל גדול ולך היכולות לבצע אותו" אם היה לי שקל על המשפט הזה כל פעם ששמעתי אותו לאורך הלימודים שלי. יש לך פוטנציאל, את מסוגלת, את סטודנטית חזקה, תתאמצי עוד קצת, אני מרגיש שיש לך יותר יכולות ממה שאת מוציאה החוצה... אני מסתכנת בהתבכיינות אבל נמאס לי מהמשפט הזה. הוא כ ל כ ל כ ך מתסכל אותי כי כשאני שומעת אותו אני מרגישה את עצמי נכנסת בכל הכח בתוך החומה שעוטפת אותי. מתרסקת עליה. כאילו היא אומרת לי "הא! נראה לך שאת תעברי אותי??" כל פעם שאני שומעת את המשפט הזה אני מרגישה חסרת כל יכולת לעשות משהו. אימפוטנטית לחלוטין. מה יש לי לענות לדבר כזה? באיזה שהוא מקום זה מתסכל יותר מלהגיד "אין לך את זה בכלל" כי אני באמת אוהבת את מה שאני רוצה, פשוט כל כך קשה לי עכשיו...אין לי כל ביטחון במה שאני עושה, והחוסר הזה משפיע על הראיה לעתיד. אני לא מאמינה בעצמי עכשיו אז אני לא מאמינה שאני אוכל למצוא עבודה וגם אם אני אמצע אני לא מאמינה שאני אעמוד הדרישות\בלחץ. כל המחשבות האלה מתישות אותי. אין לי כוח. לכל זה מתווספת הדאגה. הדאגה איך יהיה בסמסטר הבא, איך יהיה לעזאזל בשנה הבאה, שנ</div>Sun, 10 Feb 2008 17:13:00 +0200mezeze@gmail.com (Aliyah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=8606118http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=289377&blog=8606118http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=8589558<div align="right" dir="rtl">עוד יום קצת מוזר עבר. כן, החלטתי לשנות כיוון ולנסות לנצל לטובה את הכישלון בקורס כדי להבין מה קרה ואיך אני יכולה לשפר. כן, החלטתי לשים דברים בפרופורציות. רק שזה לא מספיק להצהיר על כוונות. היום התחיל בבכי נוסף על ההרגשה המגעילה שיש לי בבטן. כל כך שונאת תקופות מבחנים. כל כך הרגשתי רע שהתקשרתי לטליה לקבוע פגישה אס או אס. הייתי מוכנה, שוב, לעזוב הכל. להפסיק עם הלימודים, נמאס לי מהמרדף הזה, יותר נכון נמאס לי מחוסר הביטחון שאוכל אותי מבפנים. כל מעידה קטנה והיצר ההרסני הזה עושה ממני מטעמים. אז שוב התחלתי לבכות אבל הפעם התקשרתי לג'ון ובאתי להתנחם בזרועותיו החמות. אני כל כך מנסה שכל החום והאהבה הזאת שיש בו יפיגו את כל הגועל והחרא שאני מרגישה מבפנים. הוא אכן הרגיע אותי, שמע אותי והעביר לי הרבה חום. נדמה לי שהוא בכלל לא שם לב לכל החוסר ביטחון שלי. כלומר, הוא יודע שזה משהו שאני נאבקת בו כרגע אבל הוא לא מאמין בזה. הוא...כנראה רואה את הדברים אחרת. כבר הגעתי למסקנה לא מזמן שאת הפילטר שלי כבר 28 שנה לא ניקיתי וכל המשפטים היפים ששמעתי לאורך החיים נתפסו בו וקצת משבשים לי את חושי הראיה\שמיעה\מישוש. אני ק</div>Thu, 07 Feb 2008 21:18:00 +0200mezeze@gmail.com (Aliyah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=8589558http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=289377&blog=8589558http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=8581162<div align="right" dir="rtl">אולי זה תחילתו של פרק חדש, אולי זו נקודת תפנית. אולי ניצבת מולי הזדמנות חדשה לבחירה. להתמודדות. קיבלתי ציון היום על פרוייקט שעשיתי במהלך הסמסטר. אני סטודנטית שנה שלישית לעיצוב פנים וסטודיו אלה השיעורים האהובים עלי. עובדים על פרוייקט, זה המקום להביע, לחקור, להסתקרן, לשאול, להזין את עצמי להנות, לכאוב, להילחץ, להגיע וליצור. באמת, שיעור מאוד ממלא וטעון. בעיה מתחילה בנבוט הגדול שאני מחזיקה ביד אחת כך שכל פעם שאני מרגישה שאני "לא מספיק" אני מביאה לעצמי חתחכת מכה. מכה של זלזול עצמי, חוסר ביטחון במי שאני, חוסר אמון ביכולות שלי ובהיותי בן אדם. כן, כשזה קורה אני נשטפת כמו מיים באסלה, נמצאת במין סחרחורת איומה ולא מצליחה לראות שום דבר מלבד אפלה. אני נמצאת במערבולת של אפלה, לא מסוגלת לראות איפה אני נמצאת. אם אני אסתכל אחורה אני לא אראה כלום, אם אסתכל קדימה אראה חור שחור שאליו אני נמשכת. ככה אני מרגישה כל פעם שאני מועדת, שמשהו לא מסתדר. אני שוללת מעצמי את הזכות לטעות. אין דבר כזה בבית סיפרי. אז היום זה קרה. קיבלתי ציון נמוך על פרוייקט שעבדתי עליו במהלך הסמסטר. מעולם לא קיבלתי ציון נמוך שכזה על פרו</div>Wed, 06 Feb 2008 16:49:00 +0200mezeze@gmail.com (Aliyah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=8581162http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=289377&blog=8581162http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=7758764<div align="right" dir="rtl">מה מביא אדם להתחיל במהפכה? כל כך הרבה השתנה בארבעת החודשים האחרונים. קצב חדש מכתיב את חיי. לפעמים אני מרגישה איך אני נסחפת בקצב הזה. כל מה שעשיתי הוא מבחירה. בחרתי לעבור לתל אביב בחרתי בג'ון בחרתי לסיים את הטיפול בחרתי לעבור לסניף חדש בחרתי להמשיך ללמוד בחרתי לעשות שינוי. אני יודעת שהכל בא מתוכי, מהרצון שלי אבל אני תוהה איזה רצון זה. רצון למשהו טוב יותר? רצון לחוות דבר חדש? רצון לעצמאות? רצון לאמירה? רצון למה..? לתל אביב קצב מ ט ו רף, במיוחד ברחוב המהולל דיזינגוף שאכן (כן, אני יודעת שאני תמימה ונשמעת כמו קלישאה מהלכת על שתיים) ללא הפסקה בקצב האנשים שנעים ברחוב הזה. יש ימים שאני מרגישה בתוך הסחף הזה, מבלי שביקשתי להיכנס אליו, וימים אחרים אני מרגישה איך שאני יורדת מהאוטובוס הרבה יציבות ושליטה. בדיוק דיברתי אתמול עם הרמת גנית שלי (דובדבן פראי) על זה והיא אמרה לי שהיא יכולה לראות מהתמונות שלי שאני כבר לא כל כך תמימה. שאלתי אותה 'איך?' אז היא אמרה שלפי התנוחה שאני יושבת.. מצחיק.. חזרנו קצת לדבר מידי פעם אחרי שהיא נעלמה לכל כך הרבה זמן שזה נדמה כמו הנצח. היא שונה, אני שונה, הכל אחר</div>Thu, 25 Oct 2007 21:48:00 +0200mezeze@gmail.com (Aliyah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=7758764http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=289377&blog=7758764http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=6909211<div align="right" dir="rtl">התחלתי לקרוא את ההורוסקופ שלי לשבוע לראות אולי כתוב בא משהו שיכול להרגיש לי נכון או למצוא בו סיבה למה שקורה איתי בזמן האחרון. נעלמתי לפסיכולוגית שלי, היה אמור להיות פגישה לפני שבוע וחצי ולא יכולתי להגיע, ביקשתי לבטל ולקבוע מחדש, אז הפגישה אכן בוטלה אבל מאז לא נפגשנו..זה מוזר לי. האמת שאני כבר הרבה זמן חושבת על "פרידה" ממנה, לא כי אני חושבת שאני לא צריכה אותה יותר אלאשאולי הגעתי לסוף הדרך המשותפת בינינו אבל אין לי את האומץ להגיד לה, או יותר נכון, אין לי את האומץ לעמוד על דעתי. אני לא בטוחה אם זה כן טוב אולא טוב להפסיק, מה היה עם מישהו אחר, אני כל כך רגילה אליה, שינויים זה קשה... אז זה נגמר (כמו תמיד) בכך שאני נעלמתי לה, עוד לא התקשרתי לקבוע פגישה חדשה..אני רוצה קצת לבד, קצת עם עצמי, לא מפחדת לחשוב על הדברים לבד. לא מפחידות אותי מחשבות, אני מרגישה אני מצליחה לאט לאט, בקצב שלי, בזהירות היפה שלי להתמודד איתן..MY WAY כמובן שזה תודות לה ולעוד כמה דברים, אבל אני רוצה לברר דברים עם עצמי. לקבל החלטות מבלי לחשוב שאני חייבת לספר לה את זה, ומה היא תגיד. היא היוותה לי מקום מאוד שליו, מקום רגוע,</div>Sat, 07 Jul 2007 13:40:00 +0200mezeze@gmail.com (Aliyah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=6909211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=289377&blog=6909211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=6868774<div align="right" dir="rtl">בזמן שאני לומדת למבחן האחרון ברשימה, נתקלתי בשני ציטוטים הקשורים לעריכת סרטים. אחד הדברים שאני אוהבת כשאני קוראת ספרים זה למצוא פתאום איזה פסקה שמתמצתת באופן כל כך ברור ופשטני את החיים. פסקאות שכאלה כמובן ישר קופצות לי מול העיניים ונראות לי כל כך יפות. לכן החלטתי לכתוב אותם כאן. אני חושבת ששני הפסקאות האלה מתמצטות באופן כל כך יפה את הטיפול אצל הרוחנית שלי. כל מה שהיא נסתה להגיד ולהסביר בעזרת הטכניקות המיוחדות שלה, הכל מסתכם לזה. אני לא אומרת שזה היה מיותר או משהו, ממש לא. אם לא הייתי חווה את הטיפול לא היתי יודעת לזהות את המילים האלה. אבל פתאום זה מרגיש לי כל כך הגיוני. גם מעיין סוג של הקלה או גושפנקה שאותה אני מייחלת בחיים שלי לקבל על כל הרגשות שעוברות אצלי בבטן. פתאום לקרוא שאפילו פעם, ברוסיה הרחוקה והקרה היו אנשים שהרגישו והאמינו באותם דברים שאני מרגישה היום..זה גורם לי להרגיש שייכת, חלק מ, קצת לא לבד. להלן הציטוטים: "איינשטיין(סרגיי) האמין שמהות הקיום הוא השינוי המתמיד. הוא האמין שהטבע משתנה תדיר בצורה דיאלקטית- תוצאה של עימות ושל סינתזה של כוחות מנוגדים. מה שנראה נייח ומאוחד</div>Mon, 02 Jul 2007 11:46:00 +0200mezeze@gmail.com (Aliyah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=6868774http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=289377&blog=6868774http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=6860181<div align="right" dir="rtl">אולי הוא ברא אותנו וזהו. הביא\המציא אותנו ואת עולמינו כניסוי. הוא לא אחראי לגורלינו, לא אחראי לבריאותנו, לא למלחמתנו ולא לאושרנו. הוא הביא אותנו לעולם שלו. אולי קיווה שנהיה הגרסה הטובה יותר שלו עצמו. אבל בסוף החליט להניח לנו לנפשינו. לגדול כמו שאנחנו, מבלי שיתערב. ואולי שכח מאיתנו בכלל. נדמה שפעם היה מעורב יותר, הוריד מן משמיים כשהיינו רעבים, פתח בפנינו את ים סוף כשהרגשנו לכודים, אפילו יצר לנו גן של קסמים רק שנהיה מאושרים. אבל אנחנו רצינו להיות מי שאנחנו, מבלי שיגידו לנו מתי, איך ולמה. אז הוא עזב אותנו לנפשינו, שחרר אותנו.</div>Sun, 01 Jul 2007 11:49:00 +0200mezeze@gmail.com (Aliyah)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=289377&blogcode=6860181http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=289377&blog=6860181