http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162הבית שקט בשעות הקטנות של הלילה. הילדים ישנים אחרי יום מלא. בן זוגי ישן גם הוא. אני מתענגת על השקט לחשוב ולכתוב. לכתוב על הקיים ועל המקווה. לילה טוב עולם.heCopyright 2026 MezzoMom. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=11178087<div align="right" dir="rtl"> הנה תמונות של הג'ינג'ה הקטנה, בת חמישה שבועות, כפי שצולמו על ידי חברתי מיכל, צלמת במקצועה: </div>Sat, 22 Aug 2009 08:56:00 +0200nze02138@lycos.com (MezzoMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=11178087http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=286162&blog=11178087http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=11177753<div align="right" dir="rtl"> לקצרי הרוח אגיש תקציר: לפני קצת פחות משלושה חודשים, אור לחג שבועות, יום שישי, ו' בסיון, נולדה פיצקי הקטנה או בכינויה החדש: ג'ינג'ה הקטנה. תינוקת מתוקה עם שיער נחושת ועיניים תכלת, נוחה מאין כמוה, עם חוש הומור (בי נשבעתי!), המתנהגת כפי שתינוקות בני גילה מתנהגים (יונקת, ישנה, ממלאה חיתולים וחוזר חלילה או בכל סדר אחר). ועכשיו באריכות: בסוף החודש השמיני, אחרי הריון תקין על אף גילי המתקדם, אמר לי רופא הנשים שלי ללכת לעשות אולטרא-סאונד נוסף, בשבוע 38 למטרת הערכת משקל. הלכתי. בניגוד לאולטרא-סאונד של סקירת איברים (שניים - סקירה מוקדמת ומאוחרת) אותם עשיתי אצל רופאה נבחרת, הפעם פשוט התקשרתי למוקד הטלפוני של קופת החולים ונתתי להם לבחור את הרופא הפנוי במרכז לבריאות האישה הקרוב למקום מגורי. הרופא היה נחמד בתום הבדיקה קבע שהערכת המשקל היא 3.950 ק"ג. מעבר לכך שמדובר בהערכה גבוהה מאוד, המספר היה קרוב מדי למספר 4 ק"ג שמסמן לרופאים שורה שלמה של בעיות אפשריות. נשלחתי לבדיקת סוכר נוספת. בדיקה מקיפה יותר. זו בדיקה מגעילה במיוחד, בה בודקים את הדם ארבע פעמים: פעם לפני שנותנים לשתות כוס מי-ס</div>Sat, 22 Aug 2009 01:14:00 +0200nze02138@lycos.com (MezzoMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=11177753http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=286162&blog=11177753http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=10768742<div align="right" dir="rtl"> שבוע 34 להריון. זה אומר שיש לי עוד כשישה שבועות עד שתבוא לעולם פיצקי הקטנה. אני חושבת שתבוא לפני הזמן. אין לדעת. יורש העצר נולד עשרה ימים לפני התאריך ואחותו נולדה שבוע אחרי התאריך, כך שאין לי תבנית קבועה. העיקר שתגיע בריאה ושלמה. חודשיים עברו מסיום הטיפולים הכימותרפיים של אמי. בדיקת הדם בסיום הטיפולים הראתה שעליה לקחת תרופה שאמורה לסייע לשמור שהסרטן לא יחזור. חודשיים של הפוגה ונסיון להתאושש מתופעות הלוואי, לאושש את הגוף והרוח. בדיקת הדם של אתמול הראתה שהכל בסדר גמור, בנתיים. בשורה משמחת. במסגרת ההתמודדות שלה עם המחלה, ביקשו ממנה לעבור בדיקה גנטית. הבדיקה הראתה שאכן יש מוטציה באחד הגנים האחראים לסרטן השד והשחלות. הלכתי גם אני לייעוץ גנטי. לא רציתי בהתחלה לעבור את הבדיקה ולהרגיש כאילו החרב כבר מונפת מעל ראשי. ואז ראיתי תכנית טלוויזיה קנדית על סרטן השחלות וכמה קשה לאתר אותו בגלל סימפטומים שמשוייכים לאיברים אחרים, וכשכבר מאבחנים אותו נכונה, זה בשלב מאוד מתקדם. בגלל זה הוא כבר היה מפושט מאוד. ובגלל הגילוי המאוחר, סיכויי ההישרדות הם רק 20% מעל לחמש שנים. וחשבתי שהנ</div>Tue, 21 Apr 2009 10:03:00 +0200nze02138@lycos.com (MezzoMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=10768742http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=286162&blog=10768742http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=10438092<div align="right" dir="rtl"> כבר כמה שנים שאני תורמת להם. את הדם שלי הם לא רוצים בגלל סרטן העור שהיה לי, אבל גם כסף זה משהו. הפעם המבצע קרוב לבית יותר מתמיד. עמית היא בת-כיתה של יורש העצר. בשנה שעברה היא נהגה לשחק עם פוצקה כששתיהן חיכו לאחים הגדולים שלהן שיסיימו את חוג הכדורסל השכונתי. הבנזוג ילך מחר לתרום דם וכסף. אני מתפללת יחד עם ההורים שיימצא התורם הנכסף. </div>Tue, 20 Jan 2009 13:57:00 +0200nze02138@lycos.com (MezzoMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=10438092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=286162&blog=10438092http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=10418625<div align="right" dir="rtl">יום חמישי, יט בטבת תשס"ט, 15 בינואר 2009 סבתא אהובה שלי אני באה היום להיפרד ממך בפעם האחרונה. הפעם האחרונה בהחלט. כבר שנה וחצי שאנחנו נפרדות. השבץ שאחז בך בערב ראש השנה תשס"ח ושיתק חצי מגופך שינה את חייך כפי שהיכרת אותם עד גיל תשעים ושלוש. לא עוד צעידות ברגל, הליכה להרצאות, למוזיאונים, לקונצרטים ולהצגות. לא עוד קריאה אינסופית והשתתפות בחוג לספרות שכה אהבת. לא עוד עצמאות בניהול חייך ובניהול משק הבית הקטן שלך</div>Thu, 15 Jan 2009 11:14:00 +0200nze02138@lycos.com (MezzoMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=10418625http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=286162&blog=10418625http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=10381850<div align="right" dir="rtl"> לא כתבתי הרבה זמן כאן. עשרות פוסטים נכתבו בראשי בכל התקופה הזו, אבל מעולם לא הגיעו לידי הבשלה וישיבה על הכסא, מול המקלדת. קשה לכתוב עדכונים על החיים הפרטיים כשמה שעובר לי בראש בימים אלו הם התושבים בדרום שצריכים להתמודד עם ילדים שלא הולכים לבית-ספר ועם חיים במקלטים או בממ"דים, ובעיקר התושבים בעזה המופצצת שאפילו מקלטים אין להם וגם לא חשמל וחימום ואוכל. החודשים האחרונים היו בצל בתי-חולים, עיסוק בחיים ובמוות. אמא שלי עומדת לקראת סיום הטיפולים שלה. בדיקת הדם מדי שלושה שבועות שמסמנת את מצב הסרטן (או בדיקת המרקר) הגיעה לטווח הנורמלי. רק שאם היא בקצה העליון של הטווח הנורמלי, הרופאים רוצים שהיא תהיה בקצה התחתון. כנראה שעומד בפניה עוד טיפול אחד ואחר-כך הערכת מצב והפסקה, תוך כדי מעקב רציף. בנתיים היא חווה תחושת-נימול חזקה בכפות הרגליים והידיים. תופעה נפוצה שאמורה לחלוף עם סיום הטיפולים. כל המסאז'ים והדיקורים הסינים לא עוזרים לפתור את התחושה הזו. אין ברירה אלא לנסות ולחיות איתה. מתיש. דודה של אמא שלי, שבעצם היא כמו סבתא עבורי, נפטרה מסרטן בלבלב בשנות השמונים לחייה. באנו להיפרד ממנה</div>Mon, 05 Jan 2009 09:22:00 +0200nze02138@lycos.com (MezzoMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=10381850http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=286162&blog=10381850http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=10000490<div align="right" dir="rtl"> הפעם הזו עברה מצוין. שום תופעות לוואי, למעט עייפות גדולה בשבוע השני. נראה כאילו אנחנו נכנסים לאיזו שגרה, אבל אני פוחדת להאמין לה. מחכה לגרוע יותר. החדשות הטובות הן שהסמן של הסרטן, שאותו בודקים בבדיקת דם פשוטה מדי שלושה שבועות לפני הטיפול הבא, ירד. אם לפני הניתוח הוא היה מעל 1000 ואחרי הניתוח הוא ירד ל- 248,לפני הטיפול השלישיהוא ירד ל - 88 ואתמול התבשרנו שירד עוד ל- 58. זה אומר שהגידול מגיב לטיפול. בשורות טובות. בסוף הטיפולים הסמן אמור להיות בסביבות ה-10. נקווה שאכן יהיה כך. הטיפול הרביעי נדחה בשבוע, בגלל יום כיפור. גמר חתימה טובה!</div>Wed, 08 Oct 2008 08:25:00 +0200nze02138@lycos.com (MezzoMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=10000490http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=286162&blog=10000490http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=9867327<div align="right" dir="rtl"> ...וכאילו בעולם אחר ובחיים אחרים, הגיע בני-בכורי לגיל בית-ספר. שמח וטוב-לב אחרי חופש בו לא הקדיש יותר מדי מחשבה למעבר החשוב הזה, הגיע בשערי בית הספר השכונתי. לטובת מערכת החינוך אומר שהמעבר היה הדרגתי וראוי. במהלך שנה שעברה ביקרו ילדי גן החובה שלוש פעמים בבית הספר. בפעם הראשונה התעמלו ושיחקו באולם ההתעמלות, בפעם השניה פגשו במורה לאמנות ועבדו בהדרכתה ובפעם השלישית פגשו בילדי כיתה אלף בכיתתם ועברו שיעור קצרצר עם המורה. בתחילת החופש, חודש יולי, הוזמנו לפגוש את שתי המורות של שתי הכיתות. במהלך החופש הוצמדו חונכים בוגרים (העולים לכיתה וו) לכל ילד. יורש העצר התרגש משלושת המפגשים עם הילד הבוגר ושמח עליהם מאוד. יום לפני תחילת הלימודים ערכו לנו חזרה גנרלית. ילדי כיתה אלף באו על תיקיהם ותלבושתם האחידה לשעת לימודים אחת, בעוד ההורים מקשקשים את עצמם לדעת מאחורי הדלת הסגורה בפניהם. וביום הראשון, נפרדנו בשמונה בבוקר רק כדי להיפגש בטקס הפתיחה הבית-ספרי בשמונה וחצי.... וזהו. אחרי צילומי פפראצי מתבקשים נפרדנו, ונפגשנו שוב עם סיום הלימודים. רבע לאחת בצהריים. שלושת-רבעי שעה לפני סיום הגן..</div>Sun, 07 Sep 2008 11:01:00 +0200nze02138@lycos.com (MezzoMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=9867327http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=286162&blog=9867327http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=9867311<div align="right" dir="rtl"> לממהרים אומר בקיצור שהכל בסדר. בנתיים. הימים שלאחר הטיפול היו מפתיעים ומשמחים. במשך חמשת הימים הראשונים שלאחר הטיפול יש משטר תרופות קפדני שנועד לדחות או לבטל את תופעות הלוואי. הפעם זה הצליח והיו ימים שקטים. הריקוד העדין של הגוף או הנסיון לשמור על איזשהו שיווי משקל בין חריפות הטיפול להמשך החיים הוא חמקמק. כל הזמן משתנה. היה שבוע טוב, עם פרצי אנרגיה ונקיונות, יחד עם עייפות מתבקשת. השיער נושר לאיטו, אך עדיין לא מצריך פיאה. הקילוגרמים גם הם נושרים,ועם קלות התנועהמשווים לה מראה כוזב של בריאות. השבוע השני היה כבר פחות טוב, עם יומיים רצופי הקאות. אנחנו לומדים שאצלה הגוף מגיב בחריפות רק אחרי עשרה ימים. אבל הפעם, במקום לרוץ לחדר מיון, היא המתינה שהגל יעבור. והוא עבר. ביום שהיא עברה את הטיפול הבאתי את נגן האמפי3 שלי והיא האזינה לבחירות שלי. ביקשה שאוריד לה את המוסיקה האהובה עליה. אתמול הייתי עסוקה בעריכה מוסיקלית עבורה. בתפריט - באך, מוצארט, שופן, פרגולזי, וגם אלה פיצ'ג'רלד, אחינועם ניני ושולי ראנד... בנוסף לחברות הטובות שבסוד מחלתה יש גם מדקר סיני שערך ביקור בית בזמן חולשתה, ו</div>Sun, 07 Sep 2008 10:43:00 +0200nze02138@lycos.com (MezzoMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=9867311http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=286162&blog=9867311http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=9802669<div align="right" dir="rtl"> מחר טיפול מס. 2 שוב חזרנו היום לבית החולים להיפגש עם הרופא ולקחת בדיקות דם כדי שיסתכלו עליה מחר. הקשיים הבירוקרטים נערמים כתל עפר על כביש מהיר. לא מאפשרים להתקדם. קופת חולים כללית מאוד לא אוהבת שהחברים שלה יטופלו בתל-השומר. מסתבר שהיא לא היחידה, ויש גרועות ממנה, כך אומרות האחיות. אבל זה לא מנחם. בנוסף למאבק במחלה צריך להיאבק במערכת. אני צריכה להיאבק במערכת בשמה, כי היא מותשת מדי מכדי להיות שותפה במאבק. כמות הטלפונים על חודו של קוד ושינוי טרמינולוגיה שרק לפקידים היא חשובה לא תיאמן. ועדיין זה לא נפתר סופית. הנטייהשלי לשבור את הכלים ולעזוב עומדת למבחן. אני מגייסת את מיטב האיפוק והכרת התודה שבאמתחתי כדי לנהל שיחות טלפון עם הפקידים. לא רוצה ליצור אנטגוניזם. רוצה ליצור שותפות בדרך להשגת המטרה. גם אני הייתי פקידה פעם ויודעת את כוחם של קודים במחשב או חסרונם. ועדיין זה מטריף את הדעת. אחר כך נסענו לקנות מיטה חדשה. כזו שמתכווננת לכל נימי הגוף, ואולי תביא נחמה לו. וזהו. מתכוננים לצלילה. נתראה אחרי הגל הבא. </div>Mon, 25 Aug 2008 00:14:00 +0200nze02138@lycos.com (MezzoMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=286162&blogcode=9802669http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=286162&blog=9802669