http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193מאת ענבר אברמיheCopyright 2026 ענברי'לע. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/93/41/28/284193/misc/14394371.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11852209<div align="right" dir="rtl">כבר כמה ימים אני מסתובבת עם תחושה נוראית בבטן. אני מרגישה נורא לבד... ואני לא רוצה להיות לבד. זה הפחד הכי גדול שלי-להיות לבד. אבל חשבתי על זה, והייתי רוצה יום אחד לקום בבוקר ולהגיד "בא לי היום להיות לבד, עם עצמי". מה שמרגיע אותי כל בוקר זה שאני יודעת שיש לי משהו משמעותי לעשות במהלך אותו יום... משמעותי בשבילי כמובן. מה זה לרצות להיות לבד? זה פשוט לרצותלבלות עם עצמי. זה מפחיד. פתאום יש זמן לכל המחשבות לצוף, אלה שאני מנסה לברוח מהם כל יום בעזרת עיסוקים כאלה ואחרים ואנשים כאלה ואחרים. פתאום אני צריכה לדעת להתמודד עם זה. ולהתמודד עם זה אומר לחשוב ולחשוב ולחשוב ולהיות מתוסכלת מזה שאני לא מגיעה למסקנה שתספק אותי, לחשוב זה אומר להבין כמה גדול העניין שמטריד אותי ולגלות כמה לא יעזור לי לחשוב עליו... כי זה לא מוביל לשום מקום. זה פשוט לא עובד. אז אני בורחת החוצה... אני מחפשת בחוץ, רק בחוץ ולא בפנים. וגם זה לא מוביל לשום מקום, אולי רק להסחת דעת זמנית, וזה הכל. ואז כשבאים הביתה ושמים ראש על הכרית... הכל צף שוב, עד שאני מתייאשת והולכת לישון. ובבוקר אני קמה עם אותה התחושה החרא הזאת שאני סוחבת</div>Tue, 15 Jun 2010 16:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (ענברי'לע)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11852209http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=284193&blog=11852209http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11613709<div align="right" dir="rtl">אני לא מוצאת את עצמי... אני לא בטוחה איפה אני רוצה להיות. אני תלותית. אני רוצה לברוח כל הזמן לאנשהו... ממה אני בורחת בכלל? אני כל הזמן מגיעה למסקנה ומאבדת אותה כשאני מאבדת את עצמי. זה נכון שמה שמקדם אותך בחיים זאת המטרה, אבל מה קורה כשאתה משיג אותה? עדיף להיות ממוקד. אני מבולבלת מידי... אירית? [כן, אני עצלנית. אני יכולה להגיע לזה לבד.. אבל אם כבר אמא שלי משלמת לה... קיצר, מתי קובעים? אין לי זמן בכלל] הם בכלל לא מודעים לעצמם. קבוצה נותנת כוח... דווקאבגלל שאני מודעת לעצמי אני בחוץ. פשוט קל להם. הייתי רוצה גם כשאני יושבת סתם ככה בבית... להנות מעצמיולא להרגיש לבד. הכל בשביל המטרה? כנראה שכן... באופן אירוני צחקתי גם על עצמי.</div>Fri, 26 Feb 2010 17:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (ענברי'לע)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11613709http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=284193&blog=11613709http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11591308<div align="right" dir="rtl">רוק אדום!!!!!!!!!11111 כמה חפרתי לכם, כמה השקעתי, כמה טלפונים, כמה עצבים, כמה לחץ... אבל הכי חשוב, כמה אושרררררר וסיפוק! 330 כרטיסים שנמכרו במוקדמות, עוד איזה 70 איש שקנו כרטיס במקום... ביחד, איזה 400 איש! ורוב האירגוןהוא שלי, של דור ומסתבר שגם עזרה מפישר [רותם] XP הכל היה כיף, עמוס ומעצבן ביחד. אכלתי הרבה מכות XD אבל גם גליתי שלאנשים חשובים אכפת מזה שאני סובלת והם לא מוכנים שזה יקרה יותר 3&gt; גיליתי שאני יכולה לגרום ללפחות 20 אנשים לבוא להופעה שלי. גליתי מחדש כמה הלהקה שלי מדהימה וכמה אני מתההההההההההה עליהםםםםםםםםם 3&gt; וכמה הגג האדום זה מקום מושלם 3&gt; וכמה אני יכולה להיות קרציה :$ ויכולה להשיג את מה שאני רוצה. וכמה אני אחראית ויכולה לארגן אירועים שכאלה. ושיש לי ביטחון על במה אווווווווווווו יהההההההההההה היה פשוט מדהים! תודה לכולם! ביוש3&gt;. </div>Mon, 15 Feb 2010 09:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (ענברי'לע)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11591308http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=284193&blog=11591308http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11529303<div align="right" dir="rtl">בגלל שאפחד במילא לא קורה פה, אני מרשה לעצמי לחשוף את האמת על אודות המקלחת... נתחיל בשאלת מליון הדולר-מתקלחת כל יום או מחפפת? מחפפת ומה בקשר לחפיפה, כל כמה זמן את גואלת את השיער מיסוריו? בערך פעם ביומיים, שלוש מסתבנת עם ליפה, ספוג, ביד או רחמן לצילן לא מסתבנת כלל? ביד... מסתבנת ביד כאילו. את מאלו שמבזבזים את כל המים החמים ונשארים קפואים בסוף או מתקמצנים כל המקלחת ומתענגים בסופה? אני מתקלחת מהר ומתקמצנת על המים החמים, בעיקר כי אני רגישה לזה ואני לא סובלת שזה חם מידי... אבל בסוף תמיד אני מגלה שנשארו מלא מים חמים וסתם התקמצנתי, אז אני מתפרעת... האם את טיפוס של מקלחת-בוקר-לפני-העבודה או מקלחת-שניה-לפני-שנכנסים-למיטה? אני טיפוס של מקלחת כשהשיער שלי נראה כמו הצרות שלי... ומה בנוגע לשיניים, כמה פעמים את מצחצחת ביום? בערך כל פעם לפני שאני יוצאת מהבית... אבל הן עדיין לא לבנות לגמרי. אחרי שירותים, שוטפת עם סבון, רק עם מים או לא שוטפת כלל (איכס!)? תלוי אם זה 1 או 2 XD האם את "ממחזרת" גרביים? ותחתונים? לאאאאאאא איכססססס! זה יותר מגעיל מלא להתקלח כל יום!</div>Sat, 16 Jan 2010 23:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (ענברי'לע)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11529303http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=284193&blog=11529303http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11513203<div align="right" dir="rtl"> I feel like something is burning inside me, but I'm afraid to let it come out. Sometimes, just for a little moment, I want to scream and let it all out, because I can't stand it anymore! But this moment is so short until it disappears. And then, I feel stupid, really stupid… It's like I'm missing out something all the time. And again, it’s the time for having a serious decision about what am I going to do now… but… something is stopping me, a voice in my head sais "maybe it will change, maybe its not so bad after all" and then, after I saw it didn’t change, I continue suffering and calling myself stupid once again… and nothing is changed. I keep telling myself "ill do this and that and say this…" and more bullshit like that. But I just continue suffering. Well yes, if I do what I feel that I need to do, it will haveimplications. So fucking what?! All the shit I'm being through doesn’t worth it! I need to be focused on what I want and on whatever is good for me, and that is the</div>Sat, 09 Jan 2010 12:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (ענברי'לע)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11513203http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=284193&blog=11513203http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11494988<div align="right" dir="rtl">טובבבבבבבב בסדרררררררר!!!11 שנת 2009 נפתחה במהלך סטנדאפ לא מוצלח במיוחד בקומדי קלאב בת"א. היה נחמד ונחמד שהיה... שנת 2009 לעומת הסטנדאפ, הייתה קצת יותר מוצלחת. אני חושבת שזאת השנה הכי משמעותית ומדהימה שהייתה לי בחיים. אם הייתי שואלת את עצמי איך אני אראה כשאהיה בת 17 בשנת 2009, אני בטוחה שהייתי מתארת את עצמי אחרת לגמרי ממה שאני היום. התבגרתי המון התאהבתי נואשות הרגשתי לראשונה געגוע בלתי נסבל התמודדתי עם קשיים ופחדים שלא חשבתי שאני אצליח להתמודד איתם, וגיליתי כמה נכונות יש לי להתמודד איתם. גיליתי אצלי אומץ שלא ידעתי שקיים ניסיתי דברים חדשים נהייתי יותר קלילה פולין! פאק, אין דברים כאלה. "הנפטר מתפרע" 3&gt; מסיבות הופעות סאנגלאסס מעבר מחברים ישנים לחדשים איריתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת33333333&gt; עבודה בקייטנה XD עומס מטורף נהיגה נוכחות אמת צבא גדנ"ע פתיחות אינטימיות לשירגם בטקסי בית הספר XD (סוף סוף יודעים שגם אני יודעת לשיר) חוויתי דברים מיוחדים ומוזרים עשיתי סטנדאפ בפאקינג שיעור תיאטרון :O למדתי על בשרי שעדיף לחכות שאני אגיע לגיל 20 מאשר לנסות לקפוץ אליו בעודי בת 1</div>Thu, 31 Dec 2009 22:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (ענברי'לע)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11494988http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=284193&blog=11494988http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11468034<div align="right" dir="rtl">חשבתם פעם איזה פשוט זה לתקשר עם אנשים? לקבוע איתם דברים? למסור מידע חיוני על מנת לתכנן תוכניות? יש כאלה שזה לא כל כך פשוט בשבילהם... ועוד כאלה שלא ממש אכפת להם. עם כזאת משפחה אני חייה. אצל אמא, היא קובעת, מתכננת, מודיעה, שואלת... אני עונה ואפילו עוזרת... גורמת לאחים שלי בעלי הראש הריק מלא האבק לתקשר ולקבוע דברים, לעשות דברים... אצל אבא, אין את אמא שתשאל, תקבע, תודיע. יש אותי שאני עמוסה עד מעל לראש, ועוד שלושה בעלי ראש נטול מוח ובעלי חוסר אכפתיות נוראי. נכון שלכאורה, כשעוברים דירה זה נורא פשוט לאבא לקבוע עם 3 הילדים שלו ללכת לבילו סנטר ולקנות רהיטים? אז אצלינו זה לא כל כך פשוט... לאחים שלי אין יותר מידי מה לעשות בחיים, אבא שלי עובד... ואני? אם אני אתחיל ברשימת הדברים שיש לי לעשות, היא לא תיגמר. אז מנסים לתאם זמן שנוח לכולם. אוקיי, אז הצלחנו אחרי מאמצים רבים שלי והמקסימום מצד אחיי היקרים שהוא הינהון ראש לשלילה או לחיוב. (לפעמים נראה לי שאני רוצה שיהיו בבית של אבא שלי רהיטים יותר ממנו). אבל כמה מפתיע.. קבענו יום שאחותי ידעה עליו בשנייה האחרונה כנראה, כי אף אחד לא טרח להודיע לה ולי נ</div>Sat, 19 Dec 2009 17:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (ענברי'לע)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11468034http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=284193&blog=11468034http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11459072<div align="right" dir="rtl">Well, I guess I just need a hug. A real good hug with a lot of meaning! a hug that will make you cry from joy, because when you'll get it, you'll know that the one who gave it to you, is the one who truly loves you, and that it wasthe only thing you have ever needed. כשתקבל את החיבוק הזה, תדע שזהו זה, מצאת את הבן אדם שילך איתך לאורך כל הדרך, שלא ישפוט אותך, שלא יתחשבן איתך, שיבין אותךושיהיה מסוגל וירצה לתת לך את כל מה שאתה צריך. כשהוא יקבל ממך כל כך הרבה, הוא ירגיש לא נעים וירצה לתת לך עוד ועוד כדי שגם אתה תרגיש מסופק. זה בן אדם שאין גבול לאהבה שלו... לאהבה שהוא מסוגל להעניק ולאהבה שהוא מסוגל לקבל. הוא מעריך אותך מאוד. החיבוק הזה שלו... אומר כל כך הרבה עליו. זה חיבוק מוחץ, חיבוק אמיץ, חזק וארוך שנגמר רק כשבאמת רוצים שהוא יגמר... אפילו אם זה אומר לעמוד שעה ורק להתחבק, בלי להגיד כלום ולהרגיש כמו זוג אידיוטים שעומדים ומתחבקים. זה חיבוק שמתמסרים אליו... שום דבר לא עובר בראש חוץ מתחושת סיפוק אדירה. להתרפק בזרועותיו של מישהו שצריך אותך כמו שאתה צריך אותו, ושניכם יודעים את זה ולא מפחדים</div>Wed, 16 Dec 2009 00:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (ענברי'לע)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11459072http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=284193&blog=11459072http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11435746<div align="right" dir="rtl">לפעמים זה אפילו מסובך ומייגע. בעיקר כשאתה שם גודל לכל דבר. ולפעמים כשאתה מנסה לקחת את הדברים בקלילות, זה מתחרבן לך בפרצוף. ויש ת'אנשים האלה שממש לא עוזרים, שיושבים לך על הצוואר כמו איזו עלוקה ומוצצים ת'דם. אבל מה מוצצים! שמרוב כאב לא מרגישים כלום. ויש כאלה שמוצצים לכם ת'צוואר וזה ממש נעים. ואתם יודעים שזה לא נכון בשבילכם... אבל לכו תפסיקו את זה עכשיו. ולפעמים גם אתם הם אלה שמוצצים מרוב תסכול. אתם בטוחים שאתם לא בסדר, אבל בעצם סתם הפרזתם במחשבה. קורה לכם הרבה פעמים שאתם יודעים את התשובה, אבל בכל זאת מנסים ואז מגלים שיכולתם לחסוך את זה מעצמכם? לי זה קורה כל הזמן. כן, אני עד כדי כך מטומטמת. אבל מכיוון שאני אקום מחר בבוקר, כי אין לי ממש ברירה אחרת... אני אשתדל ללמוד מהטעויות ולהקשיב לאינטואיציות. ועד אז... אני אמשיך להיות ענבר המטומטמת. זה לא כל כך פשוט לחיות, לפעמים זה אפילו מסובך ומייגע. אבל עדיין, שווה את זה. ביוש.</div>Sat, 05 Dec 2009 21:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (ענברי'לע)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11435746http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=284193&blog=11435746http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11395795<div align="right" dir="rtl">זה לקחת משהו או מישהו כמובן מאיליו. אתם יודעים מה ההיפך של מובן מאיליו, נכון? אני לא צריכה לחזור על זה שוב. ובכלל אין לי זמן לנשום! להתראות, נראלי.</div>Tue, 17 Nov 2009 16:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (ענברי'לע)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=284193&blogcode=11395795http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=284193&blog=11395795