http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342heCopyright 2026 אברילו'ש. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=14353850<div align="right" dir="rtl">עומר אני זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול, ובכל רגע שאני מריצה לעצמי את כל הרגעים בראש, זה מרגיש כאילו אני שוב שם. הלילה של ה-20 ביולי 2014."זה לא טוב לכסוס ציפורניים, את יודעת?", ציינה בפניי האישה המבוגרת שעמדה לידי בתחנת האוטובוס הישנה. הורדתי את ידי שפנתה אוטומטית אל הפלאפון. הצג השבור הראה שהשעה כבר 22:30 בלילה, ידעתי שהאוטובוס צריך להגיע עוד כמה דקות. הרגליים שלי כל כך כאבו מרוב כל ההליכה, אך עדיין לא הייתי מסוגלת לשבת. נשענתי על קיר הבטון של תחנת האוטובוס, אותו קיר שמעוטר בכתובות וקשקושים, רובם של חיילים שכנראה כבר חיכו להגיע הביתה ושרפו את הזמן עד שהאוטובוס הגיע. הרשיתי לעצמי לעצום עיניים לכמה רגעים, בפעם הראשונה באותו היום. מנסה לעצור את הדמעות. לא עכשיו, זה לא מתאים, לא עכשיו. תירגעי. תנשמי. תחשבי על משהו אחר. התחלתי ללכת כמה צעדים, חזרתי, ושוב אותו מסלול. שיגיע כבר האוטובוס הזה."כיוון אחד בבקשה", אמרתי בקול חנוק והגשתי לנהג את הכסף. ההליכה למושב הייתה נראית ארוכה מתמיד, ואני רק חיפשתי את המושב הטוב ביותר להתפרק בו, כי ידעתי שאני לא מסוגלת יותר. כשהתיישבתי מיד השענתי את ראשי</div>Tue, 14 Jul 2015 06:59:00 +0200coralmog90@gmail.com (אברילו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=14353850http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=280342&blog=14353850http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=14348462<div align="right" dir="rtl">עומר אני זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול, ובכל רגע שאני מריצה לעצמי את כל הרגעים בראש, זה מרגיש כאילו אני שוב שם. הלילה של ה-20 ביולי 2014."זה לא טוב לכסוס ציפורניים, את יודעת?", ציינה בפניי האישה המבוגרת שעמדה לידי בתחנת האוטובוס הישנה. הורדתי את ידי שפנתה אוטומטית אל הפלאפון. הצג השבור הראה שהשעה כבר 22:30 בלילה, ידעתי שהאוטובוס צריך להגיע עוד כמה דקות. הרגליים שלי כל כך כאבו מרוב כל ההליכה, אך עדיין לא הייתי מסוגלת לשבת. נשענתי על קיר הבטון של תחנת האוטובוס, אותו קיר שמעוטר בכתובות וקשקושים, רובם של חיילים שכנראה כבר חיכו להגיע הביתה ושרפו את הזמן עד שהאוטובוס הגיע. הרשיתי לעצמי לעצום עיניים לכמה רגעים, בפעם הראשונה באותו היום. מנסה לעצור את הדמעות. לא עכשיו, זה לא מתאים, לא עכשיו. תירגעי. תנשמי. תחשבי על משהו אחר. התחלתי ללכת כמה צעדים, חזרתי, ושוב אותו מסלול. שיגיע כבר האוטובוס הזה."כיוון אחד בבקשה", אמרתי בקול חנוק והגשתי לנהג את הכסף. ההליכה למושב הייתה נראית ארוכה מתמיד, ואני רק חיפשתי את המושב הטוב ביותר להתפרק בו, כי ידעתי שאני לא מסוגלת יותר. כשהתיישבתי מיד השענתי את ראשי</div>Thu, 02 Jul 2015 15:57:00 +0200coralmog90@gmail.com (אברילו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=14348462http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=280342&blog=14348462http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=14338595<div align="right" dir="rtl">היי, אני מזמינה אותכם לעמוד הפייבוק של "רק ידידים". יפורסמו בו סיפורים קצרים נוספים וגם המשך של הסיפור "רק ידידים".</div>Tue, 09 Jun 2015 20:03:00 +0200coralmog90@gmail.com (אברילו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=14338595http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=280342&blog=14338595http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=14337831<div align="right" dir="rtl">"הנה, כאן זה טוב", אמר גיל אחרי עשר דקות של הליכה בין אבנים וסלעים. הוא התיישב ואחריו כולנו התיישבנו. כמו בכל בוקר, בדיוק לפני הזריחה.גיל הוציא מהתיק שלו את הגזיה והתחיל להכין את הקפה. הקפה השחור הכי טוב. "מחר אומרים מחר" סינן גדי ופלט אנחה. רונן היה עסוק לזרוק בלזרוק אבנים קטנות לעבר שלט צהוב ישן עשוי פלדה שעליו כתוב "סכנה! שטח אש", ובכל פעם שהצליח לפגוע בשלט חייך ורקע ברגלו, כאילו ניצח באיזה משהו גדול. אבל ככה זה בצבא, כשאתה לא רואה בית 28 יום וכל היום עסוק בשגרה הצבאית של לוחם. כל דבר, אפילו הכי קטן, גורם לך לאושר. כמו למצוא מכונה שיש בה פחית קוקה קולה ולא RC. כמו כוסות חד פעמיות מקרטון. כמו גליל איזו. כמו שניצלים אמיתיים של קדוש הטבח לארוחת צהריים. כמו להוריד נעליים אחרי 12 שעות סיור. כמו נייר טואלט רך בשירותים, ולא ההוא שמרגיש כמו נייר זכוכית."יאללה, מתי מוכן?", שאל בנדה וקטע את מחשבותיי. "אני מחכה לקפה בשביל הסיגריה", אמר ובדיוק סיים לגלגל את הסיגריה שלו. "תאמין לי, מאז שעברתי לטבק, אני מעשן הרבה פחות" הוא התגאה."ספרתי לך, גלגלת כבר 7 במהלך הסיור" קבע גיל. "בסדר, מה, איך אני אשאר</div>Sun, 07 Jun 2015 23:26:00 +0200coralmog90@gmail.com (אברילו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=14337831http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=280342&blog=14337831http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=14336309<div align="right" dir="rtl">וואו, עבר המון המון זמן. אני לא יודעת אם עדיין אתם נכנסים, אבל יכולה להבטיח לכם שהסיפור לא נגמר כמו שהוא נגמר. יהיו עוד המון עדכונים כאן בבלוג וגם בעמוד הפייסבוק -רק ידידים, מוזמנים לעשות לייק ולהמשיך לקבל עדכונים שם וכאן בבלוג. https://www.facebook.com/pages/%D7%A8%D7%A7-%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/101218200218973?fref=ts נתראה :)</div>Thu, 04 Jun 2015 21:20:00 +0200coralmog90@gmail.com (אברילו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=14336309http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=280342&blog=14336309http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=14336155<div align="right" dir="rtl">וואו, עבר המון המון זמן. אני לא יודעת אם עדיין אתם נכנסים, אבל יכולה להבטיח לכם שהסיפור לא נגמר כמו שהוא נגמר. יהיו עוד המון עדכונים כאן בבלוג וגם בעמוד הפייסבוק -רק ידידים, מוזמנים לעשות לייק ולהמשיך לקבל עדכונים שם וכאן בבלוג. https://www.facebook.com/pages/%D7%A8%D7%A7-%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/101218200218973?fref=ts נתראה :) </div>Thu, 04 Jun 2015 14:24:00 +0200coralmog90@gmail.com (אברילו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=14336155http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=280342&blog=14336155http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=10252593<div align="right" dir="rtl">תודה על רוב התגובות המדהימות שלכם בפוסט הקודם. היום כנראה יעלה לכאן פרק 255, אשתדל לעשות אותו ארוך, אולי גם יהיו תמונות ו... יכול להיות ספויילר די גדול בקשר להמשך. שווה להיכנס ולבדוק. בינתיים אתם מוזמנים להיכנס לכאן: www.avril.wip.co.il תמונות, עצות ועוד כמה סיפורים, אולי גם אתם תייעצו לי ;) שיהיה לכם אחלה יום בינתיים ושבת שלום! נ.ב התחלנו גם חודש חדש והולכים לקרות כאן הרבה דברים מאוד מפתיעים בסיפור+ התייעצות בקשר למשהו חדש... אוהבת המון!, אברילו'ש. עוד משהו: 10 המגיבים הראשונים מקבלים בפרק הבא גליטר חמוד (תגידו מה לכתוב ובאיזה צבע (רק באנגלית)) + לנקוק (כן, כאן ב"רק ידידים"!) עריכה:סורי על האיחור.... ישנתי מלא היום וגם למדתי. אני אמשיך את הפרק עכשיו.בינתיים: אלו הגליטרים שלכם: <IMG style="WIDTH: 353px; HEIGHT: 71px" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog</div>Fri, 05 Dec 2008 07:47:00 +0200coralmog90@gmail.com (אברילו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=10252593http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=280342&blog=10252593http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=10235528<div align="right" dir="rtl">=פרק 254=עמדנו ככה קרוב לדקה. קרובים כל כך אחד לשני. כל מה שמפריד בנינו היה מדף אחד, מדף אחד קטן. עיניו הכחולות היו פקוחות לרווחה, מבטו בהה בי, סקר אותי. נשארתי קפואה במקומי, הרגשתי שאני מקובעת לרצפה, כאילו הדביקו את רגליי. עצמתי את עיניי בחוזקה, מנסה להשתלט על המצב. 'מיטל, תעשי משהו!' אמרתי לעצמי 'העיקר שלא תעמדי ככה בלי לזוז!. לא יכולתי לפקוח את עיניי, או אולי... לא רציתי. זה פתאום להתמודד עם הכל, לשים קץ לכל הבריחות, לכל משחקי המחבואים המוזרים ולהתמודד עם האמת. "תזמינו אמבולנס!", שמעתי פתאום ופקחתי את עיניי, לא ראיתי אותו, לא ראיתי את בן, בן שלי. לפתע הכל התנפץ, כל החלום, הבועה הגדולה שהקיפה אותי ואותו לדקות הקצרות האלו שהרגישו כמו נצח. פתאום במקום דממה היה רעש, הייתה המולה. רצתי במהירות לעברו השני של הסופר וראיתי אותו, את בן, שוכב על הרצפה, שוכב על גבו, עיניו היו עצומות. מיד התכופפתי אליו. לא הייתי הראשונה. הקיפו אותו כל כך הרבה אנשים. "הוא התעלף!", אמרה אישה עם שיער אדמוני שאחזה בידיה שקית עם ירקות, "הוא פשוט צנח על הרצפה, ככה פתאום!", היא המשיכה ואני רציתי להגיד לה לשתוק. רציתי ל</div>Sun, 30 Nov 2008 18:42:00 +0200coralmog90@gmail.com (אברילו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=10235528http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=280342&blog=10235528http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=10226366<div align="right" dir="rtl">עריכה חשובה!:כל התגובות בפוסט הזה בשם "אברילו'ש" זו מתחזה ולא אני.אני בטוחה שאתם מספיק חכמים ומספיק מכירים אותי בשביל לדעת שאני בחיים לא אענה בצורה כזאת, נכון?בכל מקרה, אני יותר מאוחר נוסעת כנראה שוב ללמוד אצל מישהו מהכיתה ולכן אני באמת אנסה להעלות את הפרק היום, אני מקווה שאני אספיק. בינתיים הוא ממש ממש ממש קצר, אני רוצה להאריך אותו טיפה כי יש חומר לפרק הזה. אני מודה לכל אלו שמבינים. אברילו'ש. תודה על רוב התגובות בפרק הקודם. כמו שאתם יודעים, יש לי הרבה פחות זמן לכתוב, אבל אני אנסה להעלות לכאן את פרק 254 היום. שבת שלום נ.ב אני ממש מאבדת את עצמי בשאר הפוסים של התגובות ולא מוצאת את התגובות שאומרות שהם לינקקו אותי, אז כל מי שלינקק ועוד לא לונקק כאן - תגידו בתגובות לפוסט הזה. ותיכנסו לכאן אם בא לכם: www.avril.wip.co.il אוהבת, אברילו'ש.</div>Fri, 28 Nov 2008 14:54:00 +0200coralmog90@gmail.com (אברילו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=10226366http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=280342&blog=10226366http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=10201458<div align="right" dir="rtl">לפני הפרק, אתם מוזמנים להיכנס לכאן, יעלה לכאן פוסט עם תמונות, עצות וכו'. ועכשיו לפרק... קריאה מהנה =פרק 253="רגע", צעקתי ופתחתי את הדלת בבית. נטלי מיד קפצה עליי בחיבוק גדול ונכנסה. "מה, סיימתם מוקדם?", שאלתי והלכתי אחריה.נטלי: "כן... מה את עושה?"אני: "סתם, רואה טלוויזיה... שידורים חוזרים"נטלי: "אולי נצא?"אני: "עכשיו? חם בחוץ, י'א משוגעת"נטלי: "כן, נו, מה אכפת לך? בואי סתם... נעשה סיבוב" אני: "טוב, חכי אני אלך להתלבש"נטלי: "תבואי ככה"אני: "נראה לך?", אמרתי והצבעתי על מכנסי הטרנינג האפורים שלי. לבשתי חולצה לבנה קצרה ושיערי היה אסוף לקוקו מרושל. נטלי: "כן. אני רק רוצה לעשות סיבוב קצר, תשימי רק נעליים או משהו"אני: "טוב, רגע...", אמרתי והלכתי לפינה שנמצאת מתחת למדרגות. נעלתי נעלי אדידס לבנות עם פסים לבנים והרכבתי את משקפי השמש הלבנות הגדולות שלי. "בואי", חייכתי.נטלי: "מהירה את" כעבור כמה דקות הגענו לגינה הציבורית הגדולה, אני התעקשתי לשבת בצל. "אני חייבת לך תודה", היא אמרה פתאום.אני: "תודה? על מה?"נטלי: "על זה שהצלת אותי מרועי"אני: "אה... את לא קלטת את זה בהתחלה, אני שמחה שסוף סוף הבנת"נט</div>Fri, 21 Nov 2008 22:03:00 +0200coralmog90@gmail.com (אברילו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=280342&blogcode=10201458http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=280342&blog=10201458