http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969my shit & iconsheCopyright 2026 Xx.Just.Me.xX. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10645162<div align="right" dir="rtl">N-Y-H. NYH. NN YY H !! !! טוב, לפחות עכשיו כשאני עוד יכולה- אני אשתמש בעברית שלי. או מי גאד. זה אמור להיות פסיכי בעושר, אני עם ילדה מתוקה, וזה שעה נסיעה ממקום מדהיייייייייייםםםםםםםם קצת חבל לי שזה לא איזה משהו ייחודי כמו נייט שנגיד רוכבים על סוסים ובייסבול ואגם וכאלה דברים טיפוסיים, אבל אני יודעת שלא משנה מה הקיץ הזה הולך להיות הדבר הכי מדהים בעולם ואין לי שום סיבה לדאגה. כמעט [; אתמול הייתה לי שיחה ארוכה עם רבקה על היום ההוא שיצאתי מהחדר בחוצפה, הבהרתי לה בדיפלומטיות ומעט דמעות כי אני עשיתי זאת בצדק וכי אני היא זו שעשתה את הדבר הנכון ובעקבות האגו הנפוח שלה- אף על פי שהיא הבינה כי אני צדקתי, היא בכל זאת ניסתה לסובב את הגלגל שיפנה כלפיי, אז בשלב מסויים סיכמתי זאת: את היית צריכה לשים אותי במקום, אני הייתי צריכה לצאת. את לא הקשבת, אני לא הקשבתי, הכל התפוצץ והיה לא נעים. זה הכל. אבל אז נפל לי עוד סנטימטר האסימון, עוד חודשיים זה מתחיל. אנחנו אחרי פורימון (שהיה הדבר הכי-מדהים-בעולם. נהנתי מכל יום עבודה, מכל כפיתה, מכל דקה שסונג'רתי בתחנות, מכל רגע ורגע בפירוק, לא משנה</div>Wed, 18 Mar 2009 15:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Xx.Just.Me.xX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10645162http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=279969&blog=10645162http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10504389<div align="right" dir="rtl">פעולה נוראית. המרכז הטיפש לא נתן לי את כל הנתונים שהייתי צריכה כדי לעצב את המבנה, ועכשיו אני צריכה להתחיל שוב, למרות ששאלתי כל כך הרבה גורמים כל כך הרבה פעמים מה אני צריכה לדעת לקראת ההכנות ואף אחד לא ציין את זה . מטומטמים !!! התעצבנתי ממש, כי אני שאלתי כל כך הרבה דברים... שאם לא הייתי שואלת אף אחד לא היה אומר לי ולא היה מבנה בסוף. מי שם שישיסטים כראשי פורימון, מי ?!?!?! אעאעאעאע. יש המשך. בפעולה- נעלם הטאבון, אז כמו מטומטמת הייתי צריכה לעשות חמשמאותאלף רונדלים מסביב לשבט כדי לחפש, זה לא היה בשום מקום, שום מחולה, שום חדר, אף מחסנאי לא ידע איפה זה והשתגעתי. כיף. אחר כךךך.... הבנות התחילו להשתגע, והלכו מכות. חניכה שלי החליטה לברוח והייתי צריכה להחזיק אותה בכוח לפחות 20 דקות, אחר כך לרדוף אחריה 10, ולצעוק עוד 10. פסיכית! זה היה ממש ממש קשה והכי מלחיץ בעולם והיא התחצפה בטירוףף... והגענו לקצפת- הבנים גם השתגעו, וכשאני מוודאה שהחניכה לא תברח שוב כמו שהיא עשתה 15 פעם כבר, ושני המדריכים של הקבוצה שלהם נעלמו. טלפונים, צעקות, והבנות עוד בשיחת צעקות על ההתנהגות שלהן, ואז חניך פורץ בבכי ורו</div>Fri, 06 Feb 2009 18:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Xx.Just.Me.xX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10504389http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=279969&blog=10504389http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10481135<div align="right" dir="rtl">זה מתקרב. זה מגיע. זה כבר לא חלום רחוק. זה בראש שלנו כל הזמן, גם אם מנסים שלא להעלות את הנושא. אני מרגישה שזה כל כך גדול עליי, ייצוגיות, חשיבה מחוץ לקופסה, חשיבה לפני הבעת עמדה, ניסוח, לוודא שאני לא דופקת שעון, ולדאוג שאני באמת מביאה לשינוי. להתמודד עם הקשיים האדירים שמלווים בתהליך, ובו בזמן לוודא שאני מהווה משהו ייחודי בחיי הסובבים אותי, ואני נתפסת כמובן מאליו. להראות צדדים חדשים, להכיר להם תרבות, וחיים שהם אינם מכירים. כל כך ארוך. כל כך רחוק. כל כך חשוב. כל כך משפיע. כל כך קשה. כל כך קריטי כל כך ייחודי. כל כך מדהים. המשמעות, החשיבות, הוויתורים- כל כך משמעותיים ולא ניתנים להכחשה. החלום הגדול, החלום הרחוק, החלום המטורף- הפכו להיות חלק משמעותי, חלק מרכזי, חלק אמיתי בחיי. זה קורה. אין צוות, אין ימי עבודה, אין בגרויות, אין מחנה. יש חניכים, יש געגועים, יש מקום להשפיע בקנה מידה כל כך רחב. איפה אני ואיפה זה?! לאן הגעתי?! איך אעבור את זה, ואשאר מפוקסת כמו שאני צריכה להיות?! זה מתקרב וזה בא, ואי אפשר להתעלם מכך יותר. נקווה לטוב ! ! ! D: </div>Sat, 31 Jan 2009 18:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Xx.Just.Me.xX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10481135http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=279969&blog=10481135http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10414609<div align="right" dir="rtl"> Two incredible days of a unique situation- Meeting new friends, fun with no limitation.. Purpose in mind, all clear and known, Always making sure the right things are showed. Incredible process of fun and games, Speaking, deliberations, and questions testing ourbrains (: </div>Tue, 13 Jan 2009 23:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Xx.Just.Me.xX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10414609http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=279969&blog=10414609http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10384401<div align="right" dir="rtl">it is unbelieveable. when i look at people my age i look and say- goddamin they're all grown up. like the crew i had as a girl in the scouts. fuck. i'm so old too. i look and see so many people in the neverending race called life, trying to enjoy every minute they have, knowing that the time cannot be rewinded. i hear about soldiers gettin wounded and killed, and winding back to my reality and realizing that people i know are out there in Gazza, fighting, in a year- many of my friends will be tight on uniforms, and in two years i'll join too. how the hell did i get here? ! aren't i supposed to be the little cute blond girl who hides under the table because she is too shy to say hello to her parents' friend? the new girl in class, or the geekish girl who is always glad to help? i find myself looking at the mirror wondering how muchi have changed lately, and how much am i going to change in the continuing race... i passed the first and second levels in the scouts. third is soo</div>Mon, 05 Jan 2009 20:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Xx.Just.Me.xX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10384401http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=279969&blog=10384401http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10148839<div align="right" dir="rtl">חילקתי היום קלסרים לצוות!(: עשיתי להם משחק מגניב עם כל מיני משחקים מא-ת וגם כתב סתרים, הכנתי להם פסטה וכדורי שוקולד. יש סיכוי שבנוסף לכל הפרימדונות והדראמותיסטים שיש לי בצוות, יצרפו לי עוד מדריך כדי לתמוך במדריכה המתוקה שלי.. מסכנהה איזה קבוצה! אז זהו בינתיים. אממ פרשתי ממואץ! כמעט סידרו לי מישהו בן 20 אבל זה לא ייצא (מפתיע!) ו.. מה עוד? ציוני בגרות סופיים: לשון 97, אנגלית 97, מתמטיקה 97, ערבית 100, היסטוריה 91. אני עושה אנגלית חוזר, וכנראה גם מתמטיקה והיסטוריה - אלמד ככה שבוע קודם, ואלך על זה- זה ממש יכול לעזור, אז אני חושבת שאשקיע בשביל זה שבוע מחיי, מה יש לי להפסיד? (: אני לא מרגישה הכי בנוח עם הציונים, הם מדהימים, ואין לי על כך שום ספק! אני לא איזה פולצה פה או משהו, אבל אני יודעת שלא למדתי מספיק לבגרויות האלה ( ממש לא.. בקושי למדתי בכלל..) וזה מה שמציק לי, ולא הציונים עצמם. אם הייתי עושה כל מה שאני יכולה ומסיימת עם הציונים הללו הייתי שמחה על הגג, אבל אלה הציונים שמציגים את מי שאני, את מה שאני, על פי זה מקבלים לאוניברסיטאות, מתייחסים לזה בקבלה לצבא- זה לא צחוק. אני לא רוצ</div>Sat, 08 Nov 2008 21:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Xx.Just.Me.xX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10148839http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=279969&blog=10148839http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10148714<div align="right" dir="rtl">קשה לי . הזמן טס, וזה חבל לי כל כך.. הבלוג הזה מכיתה ט', ואני כבר פאקינג ב-יא. איך זה טס !?!?!?!??! 4 השנים הטובות ביותר שמבוזבזות על הצעירים,4 שנים להיות במסגרת בטוחה, 4 שנים ללמוד "ולהרחיב אופקים" והכל נראה כל כך לרוץ אחרי השגרה, כל כך לחרוש למבחן ולשכוח הכל בבוקר, כל כך מכאני ותעשייתי, כל כך מבוזבז. איך יש רק 3 שנים להיות בשכבה הבוגרת בצופים? איך אפשר לבחור רק שלושה מתוך כל התפקידים המדהימים האלה? איך יכול להיות שאני ממש רוצה לתרום לחברה, לתרום לנזקקים, ואין לי זמן? איך זה שאני רוצה למצוא עבודה קבועה, אבל אני לא אעשה זאת כי אני יודעת שזה יבוא על חשבון הלימודים? איך זה שהצופם נראים לי מהות החיים, כשזה ברור לי שבעוד שנה וחצי זה ייגמר? איך זה שאני שוקעת כל כך עמוק בשגרה שלא היה לי חבר? איך זה יכול להיות שעוד פחות משנתיים, כל החלום של התיכון, הנקודת ציון החשובה והמשפיעה ביותר בעיצוב חייו של אדם- התקופה המדהימה הזאת תיגמר? איך אפשר להספיק הכל? למה יש את הצבא התקוע הזה, ואי אפשר להמשיך וללמוד? ברור לי שזו חוייה יחידה במינה גם כן, ושזה חשוב ומדהים, אבל אי אפשר להתעלם המעוב</div>Sat, 08 Nov 2008 21:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (Xx.Just.Me.xX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=10148714http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=279969&blog=10148714http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=9962892<div align="right" dir="rtl">טוב אין לי שמץ מה כתבתי בפוסט בקודם ככה שיש סיכוי גדול שאחזור על עצמי P: מה אספר היום? יש לי צות ואני מראשגדת ד' ובעקבות כמות החנייכות המופחתת יש לי שלוש קבוצות עם ארבעה מדריכים - דבר הגורם לכך שיש צורך בזוג אשר סידור אידאלי לא קיים. היום נערך בביתינו ערב ראש השנה, שיחקתי מנקלה ואיקס עיגול עם בת דודתי, ושפכתי מים על אחי ובן דודי(: לפני יומיים הרמנו את טקס פתיחת השנה, והיה בהחלט נחמד ! \ בתחילה הייתי בעד ביטול הטקס בשנה הבאה, אך בעקבות הצלחתו אולי אשנה את עמדתי. טוב אני משעממת את עצמי וזה די מביך. אתמול עשינו ישיבת ראשגדיותת אצליי !! היה נחמדמדמדד.... וקיבלנו קלסרונים ! (: אכלנו חביתות ולחם וקרקרים וגבינות ואז פונדו עם מרשמלו וגומי ותפוח ובננה... והיה טעיםם ואזזז יצאנו צוות הבורר למקס ברנר !!! כולנו הינו עייפים אז לא היה ארוך או מרגש כל כך אבל בהחלט היה מאוד נחמד(: אני פורשת מהמואץ ~~ !!! ~~~ החלטתי כך כי אין לי ז=ן לחרא הזה יותר, ואני מעדיפה ללמוד כמו שצריך שנתיים, ולנשום מדי פעם במקום לחנוק את עצמי עם מתמטיקה השנה, ושנה הבאה לא ללמוד בערך כלום... אז</div>Mon, 29 Sep 2008 23:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Xx.Just.Me.xX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=9962892http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=279969&blog=9962892http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=9962804<div align="right" dir="rtl">בלוגיפוו ! אין לי שמץ מה כתבתי פעם קודמת, ואין לי כוח לקרוא ככה שיש סיכוי גדול שאחזור על עצמי. יש לי צוות ! והנני מראשגדת את כיתות ד!! ישל</div>Mon, 29 Sep 2008 23:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Xx.Just.Me.xX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=9962804http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=279969&blog=9962804http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=9847488<div align="right" dir="rtl">this is how it goes. i was planning on writing in hebrew, and then i read two lines of my last digging post and i felt like writing in english, but i took that back and wanted hebrew again but now i don't know how to switch it back... /= why? cuz i have a new computer !! white, amazing lap top. BEAUTIFUL ! i'm so happy (: well, the year has ended, the summer camp was unbelievably incrediable and FINALLY naama came back ! i want to go to the summer delegation ssooooo badd, but i'n terrified i won't get in so i really try not to think about it. i am a 4th grade rashgadit ! veery very cute crew of 4 members, and i got a whisper that a fifth one may be on her way, but since yardy neds her more than i do, maybe there will be a change of plans and she will have her. our first time out as a crew was greaatt.. i took them to the park and that was a little dissapointing- i had excpected it to be full of people so we could do missions and stuff but it was freaking HOT and on</div>Tue, 02 Sep 2008 15:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Xx.Just.Me.xX)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=279969&blogcode=9847488http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=279969&blog=9847488