http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891הכי סקסיות, הכי מעניינות והכי עמוקות בהכי קלאסה שיש... sweet sexteen ;)heCopyright 2026 מגששות באפלה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=9337462<div align="right" dir="rtl">היי, נעים מאוד, בלוג - צליל. צליל - בלוג. אנחנו מכירים מאיפשהו ? וואו, שניםםם שלא כתבתיייי. האמת שלפני שבוע חגגתי 18 ואני בשיא תקופת הבגרויות, ככה שגם אין לי זמן. ברגעים אלו ממש אני לומדת לבגרות בספרות. אבל התגעגעתי, אז באתי. מעניין מי מכם קיבל הודעת עדכון למייל. בכל מקרה.. לפני שבוע (כן, זה היה יום אחרי המולמולדת שלי) הייתה לנו מסיבת סיום..:( היה מרגש ויפה. בעוד חודש, אני מבטיחה פוסט מרתק באמת. עכשיו רק רציתי להחזיר את עצמי לתודה הציבורית שלכם. אוהבת תמיד.</div>Mon, 09 Jun 2008 12:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (מגששות באפלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=9337462http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=278891&blog=9337462http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=7507455<div align="right" dir="rtl">היום עליתי לקבר. בשנה התשיעית. כן, היום אני יכולה להגיד שאני יותר מחצי חיים בלעדיו. בגלל שעלינו בערב יום כיפור, אמא החליטה שהיא לא רוצה לעשות מזה אירוע גדול ולשגע את כולם שיבואו, אז הלכנו רק אנחנו - אמא, אחי ואני. בלי מניין, בלי רב ובלי שום דבר שמסביב. על פניו זה אמור להיות הכי אותנטי ואינטימי ונכון. אבל לדעתי זה היה פשוט לא מכובד. את המעט שאפשר לעשות, לחלוק לו כבוד, או יותר נכון לחלקת הקבר שלו. לא עשינו, אפילו את המעט לא. אז נכון שאחי קרא תפילת אשכבה ואולי הניח קדיש וכל הדברים האלה שצריכים לעשות ואמא באה עם כיסוי ראש, לבשנו שחור ואני הדלקתי נרות. אז ? אז שטפנו ידיים ויצאנו ידי חובה. אז יופי, עברנו עוד שנה. בלי שום ברכה והקדשה אישית של אמא, כמו תמיד, כזאת שמרגשת את כולנו, כזאת שגורמת לכולנו לזכור כמה אהבנו אותו וכמה קשה לנו בלעדיו, כזאת שגם לקשוחים ביותר גורמת להזיל דמעה, כזאת שנוגעת, כזאת שמכאיבה וכזאת שחולקת כבוד. הציק לי קצת. אבל שתקתי. כי אני מכבדת את אמא וכי אין מה לעשות, היום הזה לא קל גם לה. הסתכלתי רגע מהצד, כשאמא נקתה את הקברים (יש לי עוד שני דודים לידו) ואחי שם שתיים - שלוש א</div>Sun, 23 Sep 2007 22:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (מגששות באפלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=7507455http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=278891&blog=7507455http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=7397518<div align="right" dir="rtl">פרידות - חלק בלתי נפרד מהחיים שמפריד אותנו מהם מעצם היותו. יש כל כך הרבה סוגי פרידות.פרידות ארוכות. קצרות. נעימות. עצובות. יזומות. פתאומיות.מכל כך הרבה סוגים של אנשים.חברות. ידידים. משפחה. אהבה.פרידה באשר היא פרידה - היא קשה.עצם היותה של פרידה, המהות שלה - הוא להיות קשה. לצבוט לנו בלב ולגרום לנו להעריך את העולם. ממש ככה. הפרידה נולדה כדי להגיד לך "אמרנו לך" להזכיר לך שאכפת לך - במידה ושכחת. או להראות לך כמה אכפת לך - במידה ואתה זוכר.יש כל כך הרבה שירי פרידות שמרב שאתה מזדהה איתם, אתה סובל מהם, כי כל מילה צובטת, וחודרת וחונקת.אז איך זה להרגיש ננטשת אתה שואלים ?אני בטוחה שרבים, אם לא כולכם, יודעים. אין מישהו שלא נפרד ממישהו או ממשהו בכל דרך שהיא.אני מרגישה לבד. לבד. ריק.חסרת תכלית. תלושה. מחוץ לכלל תפקוד. והכי נורא - אני מרגישה שאף אחד לא מבין את זה.ברגע שאתה עובר איזושהי פרידה - יש תחושה כזאת שאף אחד בעולם לא נפרד פרידה מסוג זה.אז האהבה החדשה - ישנה שלי נקטפה ממני.לא ממש מבחירה, וגם לא מלמעלה. היא לא מתה. לא נפרדה ממני. פשוט, לא איתי יותר. אני לא יכולה להרחיב, אני פשוט יכולה להגיד שאנ</div>Fri, 07 Sep 2007 22:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (מגששות באפלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=7397518http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=278891&blog=7397518http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=7038642<div align="right" dir="rtl">נראה לי שעליי להתחיל במעין מזל טוב. בלוג היה סוג של חלום שלי, זה הדבר שהוא הכי בשבילי בארץ (ומי שמכיר אותי יעיד כך), אני אוהבת לדבר, לספר ולספר - ובכלל אני נהנית מעצם הפעולה של הכתיבה, יומן למשל זה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלי. אפרופו יומן, אולי כדאי שאני אציץ שם קצת ואעדכן. אז שנה מה? שנה שהחלום שלי חציי מתגשם. ולמה רק חצי? אולי כי הייתי שמחה אם לבלוג הזה היו קצת יותר כניסות וקצת יותא תגובות ברמת "תמו'ש" משהו אם כי רבים מכם יסכימו איתי שזה על גבול הלא אפשרי. אז אם יצא לכם משעמום להכנס לכאן כי הכותרת משכה אתכם, הוסיפו את הבלוג לבר קבועים - הוא בהחלט מומלץ, תמיד יש פעם ראשונה וכשזה נוגע לבלוג שלי, אני מבטיחה שזו לא האחרונה. אז צום ט' באב, מותר לעשות ה כ ל פרט ללשתות ולאכול. ברגעים כאלה, בהחלט מעריכים את האוכל של אמא וגם את האוכל בכלל, אפילו בורגראנץ' היה מתקבל בשמחה. אבל אשתדל שלא לדבר על אוכל - זה לא מחזק אותי מי יודע מה. אז היום זו האזכרה של נבפר ולואי - מי שקרא את הבלוג או שעיין בפוסט "נעים מאוד" יודע שאלו הם הארנבים הראשונים שלי. שזכו לחיות בביתי ימים ספורים. יהי זכרם ב</div>Tue, 24 Jul 2007 01:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (מגששות באפלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=7038642http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=278891&blog=7038642http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=5060572<div align="right" dir="rtl">חשבתם שזה בילויי זוגי כפול וטהור?.. טעות בידיכם. התפוסות שביניכן או ה"דייטריות" רגילות, וודאי, לצאת לסרטים, למסעדות, לקינוחים ולשאר הבילויים הזוגיים והרומנטים, למיניהם. המנוסות שביניכן או ה"דאבל דייטריות" יבינו ויצדיקו כל מילה ומילה. אין מה לומר, דאבל דייט ודייט רגיל הם עולמות שונים ל ג מ ר י ! א. בדאבל דייט להבדיל מדייט בו בני הזוג נוהגים כרצונם והם הביקורת היחידה לקשר ביניהם, יש עוד זוג שמתבונן, מחקה או מלגלג לגבי אותה מערכת יחסים.. אין ספק, זו מעין תחרות.. מי יותר כוסית, מי התלבש יותר יפה, מי משלם על מי, מי מתמזמז יותר, מי אוהב יותר, מי מתנשק יותר, מי מחזיק ידיים, מי מחבק, מי זורם, מי מעניין.. ועוד שלל השוואות.. ב. בדאבל דייט אתה לא מדבר רגיל, אם זוג יושב ויש שתיקה, "סו וואט" – תמיד אומרים שהיא שווה יותר מכסף ! אבל אם שני זוגות יושבים ויש שתיקה – זה מביך.. אין מה לומר, הנוחות האינטימית נעלמת..</F</div>Fri, 13 Oct 2006 16:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (מגששות באפלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=5060572http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=278891&blog=5060572http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=5017762<div align="right" dir="rtl">מילים מקבילות, האמנם? בתור עוד נשמה טהורה מן המניין, יודעת אני, יודעת את ויודעים כולם על היצר הרע שנמצא עמוק בתוכנו - במקרה הטוב של התופעה.. ואצל חלקנו, במקרה הפחות טוב - שלא לומר נורא, אותו יצר "קרואלי דוויל" שהוא לא נמצא כל כך עמוק והוא נראה על פני השטח. אז יושבת אני וכלבתי החתיכה מתחת לשולחן, מרפרפת בעינייה בתהליכי הרדמות.. נראה כאילו ההקלדות העדינות שלי על מקלדת הסיליקון הלבנה (כן, אם לא במקום השכיח, לפחות איפשהו בחיים) נשמעות לה כשיר ערש. יושבת וחושבת, יכולה לומר שעל חוסר הצדק שבעולם, על האהבה, על סקס ועל רוע.. ויכולה לומר את האמת, שהיא - למה הפאקינג בלוג שלי לא עודכן מעל לחודש? ולמה שותפתי הבלונדינית והמסוקסת לא תורמת איזו מילה בעניין.. (מקווה שהיא תקרא זאת ותחליט להגיב בפוסט מרענן).. חושבת על נושאים לכתוב.. ובלי לשים לב, כבר הייתה לי כותרת, הקדמה בולטת ועוד איזו פסקת פתיחה - מדהימה יד הדימיון.. וגם היד שלי עצמה, כן כן, נטולת הטבעות בכושר שיא שכמותה, עוד לפני שנתתי פקודה למוח היא כבר דואגת לניקוד. אז נחזור לאיפה שהתחלנו, לאיפה שרציתי שנתחיל.. הטוב, הרע והמכוער</div>Sun, 08 Oct 2006 13:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (מגששות באפלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=5017762http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=278891&blog=5017762http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=4776878<div align="right" dir="rtl">האמת שהיום זה סתם עוד יום שבת, נכון, יום שבת זה אף פעם לא "סתם" יום.. אבל בכל מקרה, אין משהו מיוחד שספציפי לשבת הזאת.. וגם אין שום סיבה מיוחדת לכתוב כאן.. (חוץ מהעובדה שרציתי לפתוח את ארכיון ספטמבר) וגם רציתי לספר לכם שעמית חזר מחו"ל בדיוק לפני שבוע והיה מה זה מרגש, התגעגענו ! האושההורים החתיכים שלי טסו לאיטליה ביום רביעי (30/8) ובאותו יום אני התחלתי את הלימודים כי אני לומדת בבית ספר משונה וחקלאי שמחליט כל מיני החלטות מוזרות ומורדות רק כדי להרגיש מיוחד (האמת שזה די משתלם כי בסופו של דבר הימים האלה חוזרים אלינו בתקופה יותר נצרכת). אז איך היה ביום הראשון? אחד הידידים שלי עבר לבית ספר וגם איזושהי אהבה מיתולוגית מכיתה ד' חזרה לשכבה - לא שזה עושה לי משהו רגשי - זו סתם סגירת מעגל שכזו. היה נחמד לפגוש את כל החברים - לא חברים האלה שמתים עליהם אבל בתכלס בחופש אתה לא ממש הולך לראות אותם (לא במכוון לפחות).. תהרגו אותי אבל גם למורה שלי התגעגעתי ותסקלו אותי באבנים כי אפילו דיברתי איתה בטלפון בזמן החופש.. ככה זה כשיש קשר מיוחד בין מורה לתלמידה.. אז כבר הספקתי לעבור שלושה ימי בית ספר. הראשון</div>Sat, 02 Sep 2006 13:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (מגששות באפלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=4776878http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=278891&blog=4776878http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=4744870<div align="right" dir="rtl">שמתי לב שעבר מלאאא זמן מאז הפעם האחרונה שעדכנו ת'בלוג היקר שלנו. אני לא יודעת אם זה מהלחץ של הפסיכומטרי(כמה שיעורים אפשר לתת אין לי חיים כבררררר) או שבגלל שאני קצת מרגישה שאני כותבת לקיר(show some love) אבל בכל מקרה יצא שלא ביקרתי פה הרבה לאחרונה..באמת שלא בכוונה. אז ככה כמו שכבר אמרתי אנחנו מפוצצים בשעורי בית!! זה לא שאתה באמת חייב לעשות אותם אבל פשוט אם לא תשקיע ותתרגל לא תצליח, וחבל סתם לבזבז כסף זמן ואנרגיות על פסיכומטרי שבסופו של דבר תעשה אותו שוב, ושוב תשקיע את אותם שעות לימוד כדי להגיע לציון הנחסף(700 ומעלה ולא נקודה פחותתת) בתכלס התרגילים לא קשים כ"כ ובנוסף מלמדים אותך שיטות לפתירת תרגילים. לרוב השיטות הם המצאת סיסמאות נחמדות ושמות קליטים כמו שיטת הקזינו, או נדנדה(שניהם משמשים לממוצע)ועוד כל מני משפטים לעיברית. אבל מה שבאמת קשה זה האנגלית. תמיד חשבתי שאני בסדר אפילו טובה באנגלית, אבל מסתבר שהיתה טעות בידיי, אני לא מבינה כלוווום שם, מה שמעודד שאני לא היחידה..מזל. הרמה באמת קשה באנגלית, רק אמריקאי או כל מיני כאלה שההורים שלהם טסו לשליחויות למיניהן ולמדו שם אנגלית טו</div>Tue, 29 Aug 2006 12:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (מגששות באפלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=4744870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=278891&blog=4744870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=4686567<div align="right" dir="rtl">בקיצ, לאחר חצי שעה של "פוסטי תשומת לב" נכנענו.. אז תודה לאלה שתרמו עידוד, תמיכה והעניקו אהבה.. מקווה שגילתם אותנו ובאמת זה עזר.. ומי יודע.. אולי זו תחילתה של ידידות מופלאה.. וסתם, כדי שתהיו בעניינים.. נתונים מן השטח: לפני שפירסמתי את כל ה-פוסטים החצי סוטים האלה.. הכניסות שלנו עמדו על 120 עגול.. לשתף אתכם כמה אתם חרמנים ובכמה הן עלו? כן יקיריי, כעת הכניסות שלנו עומדות על 180.. והעלייה של ה50% הזאת קרתה בסה"כ בחצי שעה בודדה.. אוהבות, טל וצליל. אין כמוכם שובבים שלנו..</div>Tue, 22 Aug 2006 01:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (מגששות באפלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=4686567http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=278891&blog=4686567http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=4669216<div align="right" dir="rtl">כמובן, איך לא? על מי עוד יש לי לכתוב אם לא על הנסיך הזה שעונה לשם עמית? מה לעשות, ככה זה כשחבר שלך טס לך לשבוע.. =( הבנתם נכון יקירי ויקירותיי, עמית טס לשבוע לטורקיה. שבוע שלם בלי שעשועים בין הסדינים.. שבוע שלם בלי נשיקות טעימות וחיבוקים מוחצים.. שבוע שלם בלי הריח המושלם.. שבוע שלם בלי החיוך הכי יפה שקיים.. שבוע שלם בלי כתף לבכות.. שבוע שלם בלי ארוחות משותפות שבוע שלם בלי המילה "קטוטית" בקיצור, שבוע שלם בלי הנסיך עמית.. מה אפשר לעשות?.. אני אנצל את הבמה שקיבלתי לי כדי לגלות את כ-ל האופציות האפשריות כדי להעלות את מצב הרוח ולמצוא עיסוק בטוח.. (אם יש לכם אי אלו הצעות - הוסיפו בתגובות) ערבי נשים - מי כמוני וכמו כל תפוסה אחרת יודעת כמה מקום וזמן תופס האהוב (לא שאמרתי שאין זה חשוב)בסדר היום, ברור, זה טבעי, אותו רצון להיות עם האחד שנמצא בלבך גדול מהרצון להיות עם חברתך וזה לא שיש אהבה גדולה או קטנה, נסכם שזו היא אהבה שונה. <P</div>Sat, 19 Aug 2006 22:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (מגששות באפלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278891&blogcode=4669216http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=278891&blog=4669216