<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>מה שעושה אותנו שמחים :].</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 פרבמנית.. All Rights Reserved.</copyright><image><title>מה שעושה אותנו שמחים :].</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659</link><url></url></image><item><title>ברקוביץ&apos;.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=9556784</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וואו.
אני חושבת שעבר -הרבה מאוד- זמן מאז שכתבתי כאן בפעם האחרונה.
באמת שאני חושבת שהתקופה האחרונה שעברה עליי הייתה מהטובות ביותר, אפילו נגזים ונאמר הכי טובה.
במשך 4 חודשים לא הרגשתי שום צורך לפרוק, מסיבה לא ידועה שכזאת הרגשה של טוב שררה באוויר.

אני בכלל לא יודעת למה אני כותבת פה שוב.
מבלה את ערב שישי שלי מול המחשב וכותבת.
למי? בתקווה שלעצמי. באמת שכולי תקווה ששכחו שפעם היה לי בלוג.

אם הייתי כותבת הכל לעצמי, במחשבה שאין אף אחד שקורא כאן הייתי משתפת בכל מה שקרה לי.
האמת היא שאין מה לשתף.
זה מסוג המצבים שהכל מושלם. ואתה מאה אחוז אתה, אבל אתה לא. אתה כאילו חצי, אולי קצת הגזמתי, אף אחד לא ייקח ממני חצי ממני, אבל אני כרגע רק חלק מעצמי.
איפה החלק האחר תהיה שאלה מצויינת.
אני שוקלת לספר פה את הסיפור, ומיד חוזרתבי.
אולי כי אלו דברים אישיים מדי.
אני לא יודעת.
זהמצחיק, כי אני באה לרשום משפט ומוחקת, ושוב- מעגל שאין לו סוף, כל שורה לוקחת לי 5 דקות.
זה קשה, כי זה קשה.מיותר בכלל לנסות להבהיר למה.
זה מוזר, כי זה מרגיש לי כאילו אני לא מתגעגעת בכלל, כאילו לא חסר לי שום דבר. וזה טיפשי,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 11 Jul 2008 23:39:00 +0200</pubDate><author>maayan_farbman@walla.co.il (פרבמנית.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=9556784</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=277659&amp;blog=9556784</comments></item><item><title>פרידה.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=8580049</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;15:05 עכשיו,
יום רביעי.

טוב, בהחלט שכחתי איך זה מרגיש לכתוב פה.
עבר יותר מחודש מאז עדכנתי פה בפעם האחרונה.


אני לא חושבת שאני ממש צריכה להגיד את זה, כי כל מי שקורא פה [והאמת שאני חושבת שאת הקוראים פה אפשר לספור על כף יד אחת] כבר הבין שהסוף קרוב.
חברים, אני מפסיקה.
זה נהיה קצת גדול עליי, אני חושבת שזה כבר לא ממש עושה לי טוב.
התקופה הזו לא ממש משתפרת, והרבה דברים מקבלים לי פרופורציות אחרות, ונמאס לי לכתוב על זה. בעיקרון פשוט נמאס לי לראות פה בבלוג הזה כמה רע לי, כי זה לצערי הדבר היותר גדול שתופס את חיי.

אני עוזבת את הבלוג הזה במטרה להתרחק קצת מכל הדיכאון הזה.
ישלי משהוים ומישהוים לשכוח, בתקווה שההתרחקות הזו תעזור.

ובכלל, זה באמת כבר לא עוזר לי, אני בהחלט מרגישה שהשלב שבו אני משתפת אתכם {מי שלא תהיו} וזה עוזר לי עבר.
אני כבר לא יכולה לספר כלום לאף אחד.
וכנראה שבסופו של דבר, אתה מבין את עצמך הכי טוב, ורק אתה יודע לעזור לך.

אני יוצאת לעזור לי.
אני מניחה שאני אחזור, עוד חודש, חודשיים, שנה, ואולי בכלל לא, אבל אני משאירה פה הכל, כי זו אני אחרי הכל, הבלוג הזה. אחד המקומ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 06 Feb 2008 15:05:00 +0200</pubDate><author>maayan_farbman@walla.co.il (פרבמנית.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=8580049</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=277659&amp;blog=8580049</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=8331248</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;



הוא גם קרוב אבל הוא לא איתך. 
עוד לא, עוד לא. 
כולם יודעים את בשבילו עכשיו. 
הכל, הכל. 

כל הכוכבים נופלים, 
כל האמיצים עוזבים. 
כל מי שצעק שותק, 
כל מי שצחק בוכה. 


ואולי די נמאס לי כבר.
&quot;די&quot; היא לא המילה המתאימה פה. אולי מאוד נמאס לי כבר.


טוב בכל מקרה.
שנה טובה שתהיה לכולם.
2008 וזה. ויפייי. מי ייתן ותהיה טובה מקודמתה באלפאתלפים. 
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 01 Jan 2008 21:27:00 +0200</pubDate><author>maayan_farbman@walla.co.il (פרבמנית.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=8331248</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=277659&amp;blog=8331248</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=8073248</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;

&quot;שומעים שזה כואב לךבצחוק המתגלגלרואים איך שהפחדעלייך משתוללכדאי ,שתפסיקי מעצמך לברוח&quot;


הפוסטים פה נהיים קצרים יותר, טיפשיים יותר.
חסרי משמעות משהו.
קצת כמו התחושות הפנימיות.

זה מציק לי שרק על זה אני חושבת.
זה מטריד אותי, שבין כל מה שקורה אני לא מצליחה לסנן את הרע ולהשאר עם הטוב.
זה נוראי.

כל המחשבות האלו שמתרוצצות לי בראש. הן לא נותנות לי מנוח. 
זה נוראי, התחושה הזו. של טמטום. של שנאה עצמית חזקה כ&quot;כ. מעולם לא הרגשתי ככה.
אני לא מצליחה לצאת מזה. לא מצליחה. לא יודעת בכלל מה קורה לי.
אני מרגישה כמו חיה מתה. מהלכת פה בלי תכלית בכלל. בלי רצון וחשק. הכל הצגה אחת גדולה, שקרים.
אירוני הייתי אומרת. כי בעצם השקרים הביאו אותי למצב הזה.

ובכל מקרה, רחמים עצמיים לא יביאו אותי לשום מקום.
אז בזאת אני מסיימת את הפוסט העלוב הזה.
שבוע טוב,
או משהו כזה.

&quot;מדוע היא לא בוכה?, עם מטען כזה של עצב כמו שהיא נושאת בלבה,היא חשה שהייתה צריכה להתייפח ללא הפסקה.
אבל היא נותרה עם עיניים יבשות,ללא פשרות. אפילו לא רמז-שום שבירה של הקול, שום גוש מחניק בגרון,שום גודש בסינוסים.
אבל היא לא ה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 01 Dec 2007 17:35:00 +0200</pubDate><author>maayan_farbman@walla.co.il (פרבמנית.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=8073248</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=277659&amp;blog=8073248</comments></item><item><title>&amp;quot;וקינאתי לך ובחושך ארבתי, ושנאתי לך ועד דמע אהבתי&amp;quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=7868400</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;



&quot;כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת,אבל טוב שנפגשנו בליל מלילות.אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת,רק אותה אהבה עניה וסוררת,באותו מעילון עם אותו ציץ הורד,באותה השמלה הפשוטה משמלות.אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת.יהיה כך, כך יהיה אות באות&quot;.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 08 Nov 2007 16:25:00 +0200</pubDate><author>maayan_farbman@walla.co.il (פרבמנית.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=7868400</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=277659&amp;blog=7868400</comments></item><item><title>פולין הא?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=7756581</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;16:03 עכשיו.
יומחמישי.

טוווב.
לפני שבוע בערך חזרנו מפולין.
קשה. חזק. מעולה.
אלו מילים שעולות לי כשאני צריכה לתאר מה היה שם. ובכל זאת, אי אפשר. באמת שאי אפשר לתאר מה שהלך שם.
אבל בכל זאת ,לאלו מכם שלא היו, סקירה קצרצרה של משלחת פולין מקיף ח&apos; 2007;
-חשד לקוקישרמוטה שהפך למחלת הנשיקה.
-קור מ-ק-פ-י-א.
-פאקט קאמל מיותר ביותר.
-שותפה ספקג&apos;ינג&apos;ית ספק בורדואית למדיי עם נכות חלקית ביד.
-נסיעות באוטובוס. והרבה.
- חוסר יכולת לבטא את האות ח&apos;.
-בכי. והרבה.
-אוכל גרוע למדיי שהוביל לצום של שבוע.
ובכלל, המון המון המון צחוקים, לצד המון המון המון עצב.
טיול מהמם. חוויה בלתי נשכחת.

אז..תמונות?, בקשה:



&lt;IMG src=&quot;http://img166.imageshack.us/img166/2719/342jo7.jpg&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 25 Oct 2007 16:03:00 +0200</pubDate><author>maayan_farbman@walla.co.il (פרבמנית.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=7756581</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=277659&amp;blog=7756581</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=7725856</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;19:45 עכשיו,
יומראשון.


אוקיי. וואו.
המון זמן לא כתבתי פה.
לא הייתה לי מוזה.
לא היה לי חשק.
לא היה לי זמן.
לא היה לי מה.

ובכלל, לא הסתדר.
וגם עכשיו אין יותר מדי מוזה, או חשק, או רצון, או מה. זמן דווקא יש. הרבה, מאחר ואני יושבת פה בחוסר מעש מוחלט. זמן דווקא יש. כל השאר רק חסר.
חזרנו מפולין לפני כמה ימים [צפו לפוסטתמונות ברגע שאני אשיג את כל התמונות מכל מיליוני האנשים שצריכים עוד לשלוח לי], עדיין אין אפשרות לתאר מה שהעיניים ראו שם, מה שהאוזניים שמעו שם.
ובכל זאת. שמחת החיים חזרה, משומה.

אני לא אשקר.
אני לא אגיד שאין לי המון על הראש, או על הלב אם תרצו.
אני לא אשקר.
אני לא אגיד שאני לאמדחיקה הכל, וכבר לא מספרת לאף אחד כלום.
אבל אני גם לא אשקר.
אני לא אגיד שזה שונה, אני לא אגיד שפחות טוב לי ככה עם עצמי.
בעצם אולי.
אולי אני צריכה את הפורקן הזה טיפה.
אבל בכל זאת.
אני לא אשקר.
לפרוק זה לא מה שעוזר לי.
כי בסוף היום אני נשארת עם כל המחשבות האלה אם אני ארצה ואם לא.

אבל באמת, ששמחת החיים שבה אליי.
נקווה שתשאר פה, לעוד הרבה זמן.


אז חברים, אני הולכת לנוח קצת.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 21 Oct 2007 19:45:00 +0200</pubDate><author>maayan_farbman@walla.co.il (פרבמנית.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=7725856</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=277659&amp;blog=7725856</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=7553360</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
&quot;חשבתי לעצמי, שכל הזמן אני חושב לעצמי, וחשבתי לעצמי, האומנם טוב הדבר? 
חשבתי לעצמי, שאולי עדיף להיות אחד שלא חושב, ואז להיות פחות מוטרד, אך חשבתי לעצמי שאני לא כזה ולעולם לא אוכל להיות כזה.
כנראה לא התמזל מזלי להיות טיפש, חשבתי לעצמי,
מה אפשר לעשות?&quot;


-הזהות מישהי?-.


זה בכל מקום כנראה, הא?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 30 Sep 2007 00:28:00 +0200</pubDate><author>maayan_farbman@walla.co.il (פרבמנית.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=7553360</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=277659&amp;blog=7553360</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=7394356</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;






שקט.

זה מה שאני צריכה עכשיו.


שמישהו יסביר לי מה לעזאזל הולך פה. איפה אני.

אוח. תעזבו.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 07 Sep 2007 15:55:00 +0200</pubDate><author>maayan_farbman@walla.co.il (פרבמנית.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=7394356</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=277659&amp;blog=7394356</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=7372724</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;22:18 עכשיו.
יומשני.


טוב.
אז כברעבר היום השני בבצפר.
עם מערכת של 36 שעות [שבאמת אבל באמת, אין מה להתלונן] וכיתה מעט שונה פתחתי את השנה.
אז יא&apos; בדרך.תחזיקו לי אצבעות. שנה קשה מסתבר. אבל היי, נתגבר.

אני זזה.
אין לי חשק לעדכן. חוסר מצברוח ועצבות מכרסמים בי כבר כמה ימים.
ובכל מקרה, כל אלפי הדברים שאני רוצה לכתוב כאן לא עולים,אין לי כח או רצון לכתוב דבר מהם. הבלוג הזה מתעדכן בחוסר רצון אדיר. 
אני בכלל שוקלת לסגור כבר.
איף.

בכל מקרה.
שתהיה לכולם שנה טובה.
ובהצלחה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 03 Sep 2007 22:18:00 +0200</pubDate><author>maayan_farbman@walla.co.il (פרבמנית.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=277659&amp;blogcode=7372724</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=277659&amp;blog=7372724</comments></item></channel></rss>