http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599היום אני גבעה, מחר אני ים. כל יום אני תועה, כבאר של מרים, כל יום אני בועה, אובדת בנקיקים. בלילה חלמתי סוסים אדומים, סגולים וירוקים, לבוקר הקשבתי פכפוך עד אין קץ, קשקוק של תוכים אתמול הייתי כוך היום אני צדפית מחר,אני מחר heCopyright 2026 כמו צמח בר... All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=13833664<div align="right" dir="rtl">שנים לא כתבתי פה, כל כך הרבה השתנה ולא השתנה בתוכי היום כשאני עוברת על הבלוג שכל כך השקעתי בו ובתוכן שלו אני רואה את המלחמות הטרופות בין ההרס העצמי לרצון שלי לצמוח ולהתמודד וזה מלווה אותי כל הזמן,המלחמה הזו בין הכוחות החזקים בי לבין ההריסות שרוצות להרוס הכל ולהחזיר אותי למצבים שכבר הייתי בהם כל כך הרבה, מצבים של חוסר אנרגיות,של שום יכולת להתמודד עם מה שקורה סביבי,ושום יכולת להתמודד עם מה שבתוכי הלחימה הזו,על שדה הקרב בין הכוחות האלו לאלו חשבתי שזה ייגמר או שאני יגמור את עצמי ואפתור את עצמי מהעולם הזה ובכן,אני פה. אני לא לבושה בגדי מלכה ויושבת על כיסא גבוה ואני לא לבושה סחבות מרופטות ויושבת על אספלט שסביבו מלא קיא אני ביניהם,בין המלכה לענייה המלכה דוחפת למעלה והמרופטת דוחפת למטה שתיהן חזקות נורא ונראה שכל רגע אחת מהן תכריע וזהו מלחמה אמיתית. אני לא יודעת איך זה לאנשים בחוץ.אם הם נלחמים ככה, אני לא יודעת אם הפחדים שאני מתמודדת איתם,הם פחדים שאנשים בכלל שמים לב אליהם אני רק יודעת,שאני בשיניים נלחמת והסיבה לכך היא כי רוב גיל ההתבגות שלי חייתי בריפוט,בתבוסה הבלתי מ</div>Mon, 01 Jul 2013 15:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמו צמח בר..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=13833664http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275599&blog=13833664http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=13018392<div align="right" dir="rtl">קוראים לזה רעב הנשמהזה כנראה נכון,הרבה יותר קל ומרתק לאהוב מישהו שנמצא רחוקמרגש בצורה סאדיסטיתופואטי בצורה נודיסטיתהאביר על סוס המתכת המשיך הלאה לרכב על סוסווליבי נח ורך ומותך וגם שלוודרכינו הלכו והתנגשוהחלטנו להפסיק להתנגש ופשוט ללכת איש ואיש לדרכו ולדרכהולפתע כךמהידף כנף של בזהגיח יפה תואר,חלום של ממשלא על סוס,לא על חמור,מלווה במטריה וגובה רבהאם יופיו מתעתע בי?ומרגש את ליבי ללא הרףשאיני ועיניי חסרות מעייפותן הלילה?זה שוב זה,זה מרגיש זה,משהו רחוק...אני מזהה תחושות רחוקותזה כל כך משונה אבל אני מרגישה שעם השנים למדתי להנות מהדברים הרחוקיםהרבה יותר משהם מתקרבים באמתהמבחן האמיתי יהיה כשהוא יחזורואני פה.אני כל כך פה.אבל זה הלילה הזה,שאיני יודעת מה איתוועל מה הוא חושב ואיפה הוא נמצאוהאם אולי יותר איני מרגשת ומרטיטה באלפי פרפרים את בטנו וליבו?אהבותהן כל כך משונותשפות הן כל כך משונותמילים.לב.פעימה.נשימהמה זה נשימה,נשימת לוויתןשוב תחושה של מחכה...אני שונאת את תחושת הציפייה...מתי הוא התקשר מתי הוא חושב מתי הוא מתגעגע וצמאמילים שמוכיחות את החוסר שליטה בזמן ובמהלך(נראה לי שנתחיל לקבוע שעות לדבר ב</div>Thu, 26 Jan 2012 01:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמו צמח בר..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=13018392http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275599&blog=13018392http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12990635<div align="right" dir="rtl">אני נזכרת שישבנו אחרי המדיטציה,הרגשנו את החום אחד של השני,את השלווה שליטפה אותנו סיפרת שדמות הלוחם בך עלתה ושחשבת שאולי אתה צריך לוותר עליה,זו שאתה מחזיק בה כל כך חזק אבל אז אמרת שזה המהות,שזה התפקיד שלך..להיות השומר,המגן.. בסוף המגן חטף הכי הרבה או שמא האש חזרה אליי מעוצמת ההדף ועכשיו הלב חצי מרוקן כל כך אהבתי את האדמה בך כל כך אהבתי את החום שלך ואת העטיפה שלך סביבי אבל הרגשתי שהאישה שבי שמחפשת רק לשוט במרחבי העולם והתודעה לא סופקה והילדה הלכה והתלבשה על הכל והפכה יותר ויותר אנוכית וקטנונית והגדולה כל כך כעסה על הקטנה שככה לקחה לה את כל המקום הגבר שבך מדהים ויפהפה אבל הילד מבוהל..ונעול ולא היתה בי מספיק הסבלנות לגלות את הילד כי לקח לו יותר מדי קליפות וזמן והאישה שבי התייאשה... אתה יפה וכוח החיים בך פועם חזק ומעטפת נפשך מריחה כמו שמיכת פליז מול אח בלילה חורפי וגשום והשמיכה שלך היתה כמו קן וכולך היית קן קן של חום אתה יפהפה ונהדר שוב ושוב היית. כל לילה אני חולמת עליך.גם כשממש לא בא לי שתופיע שם גם כשכל מה שאני רוצה זה לעשות איקס אחד גדול על מי</div>Thu, 12 Jan 2012 04:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמו צמח בר..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12990635http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275599&blog=12990635http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12940009<div align="right" dir="rtl">ביקשתי נסיך שיאהב את הטבע ויצייר אותו במילים שלו כל רגע מחדש,יברא עוד אופק,עוד רקיעביקשתי נסיך אשר יעסוק רוב ימיו בהרהור על צבעי ליבוביקשתי נסיך על סוס חום עם חץ על מצחווהגיע,הופיענסיך שאוהב את הטבע אך לא יכול לצייר עבורי במילים,לפחות לא באלו שאני רוצה שיציירנסיך שאינו עוסק בהרהורים כי עסוק הוא בענייני הארץ הזו,ארץ החוץ יותר מהפניםואני טיפשה בגאוותי,בניסיוני שלי לחשוב שאני יודעת מה ליבי הכי רוצה ממניוכל שאני מקבלת מהאביר על הסוס ממתכת אני יורקת אליו חזרהכי זה לא בצורה שאני רציתי או מבקשתאני יורקת לבאר המים של עצמי(את זוכרת שביטחון זה אחד הדברים שאת הכי רוצה להרגיש?שמאוד חשוב לך שיהיה לך עם מישהו?)הכי קל לשכוח את מה שיש ולזכור כל רגע את מה שאיןאיך אני תמיד שמה לעצמי רגלייםבכזה ביטחון,בכזו יהירות.כי הוא לא אומר דברים כמו אותן נסיכות שלא נתנו לך שום בטחון?כי הוא לא נראה כמו נסיך על סוס אדום חום שחור או לבן?כי הוא לא אוהב בדיוק את מה שאת אוהבת?כי את בטוחה שבדברים שאת אוהבת ומרגישה יש בהם רוחובדברים שלו אין.נסיכים מתהלכים בשורות בדמיוני מי יקטוף את ידילגיהנום של עצמיתשחרריתתני לו להיותתבקשי</div>Fri, 16 Dec 2011 19:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמו צמח בר..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12940009http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275599&blog=12940009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12877167<div align="right" dir="rtl">הן נולדו לפני כמה שניםמהודרות בחן רב ויופי עטוף בשבריריות רכהאני מסתובבת ביניהן (או שמא אני אחת מהן)הן עסוקות בלפטפט על הזחלים שהן רואות שבאים לבקרן לפעמים או על זרים שטעו בדרכםאו על הדמיון שלהן,להעז ולצאת משםבכל פעם שאני מסתובבת מהאחת לשניה הן מופתעות,בוהות בעימעום מבריקכמו מסתכלות עלי מתוך השלוליות מיםואני מתבלבלת אם הן אמיתיות בכלל או לאתחילת החורףהרחוב הומה דממהרק צעדים שקטים מפרים את הקודשאני נעמדת,ככה סתם,לבדימתחת למטריה שחורה וגדולה ששומרת עליי היטב אך גם מצרה לי את קו האופקבין ספסל לא רומנטי ושיח מהודרעדיין דומם,כל כך דומםעד שמתחיל הגשםואני יכולה ליצור ממנו מנגינות שלמות,בתוך הראש שליממבט חטוף בספסל אני קולטת דמותהיא גם בדומייה מוחלטת,כמו הרחובורק ההבעה שעל פניה מעומעמתנראה כי לא קר לה כללנראה כי היא מתחממת מלראות אותיוהגשם רק שוטף את יגוניהאני נושמת עמוקהיא נעלמהנותרתי אני,עם קו האופק הצר שליוהשחור שליאני עוצמת עיניים והן מופיעות סביבי,חובקות איתי את אותה המטרייההן נולדו עכשיוכועסות,שבורות,מתגוננות,מפויחותמפוחדותהוא מנסה להתקרב,דופק בעדינות על דלת ביתהשתחת המטריה אך היא לא מסכ</div>Wed, 16 Nov 2011 23:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמו צמח בר..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12877167http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275599&blog=12877167http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12869625<div align="right" dir="rtl">מסתבר שיש עוד חוק מרפי שפחות שומעים עליו הוא זה שמבטיח שאחרי נפילה בומבסטית תגיע עליה מוצלחת וקלילה למעלה פשוט תלוי מה המטרה,לעלות או לרדת פתחתי תיבת פנדורה וממנה יצא נס ואין לי צורך עוד להחזיק בסיפור שהחזקתי בין שיניי שנים אני יכולה לשוב להיות חלק מכולם "נורמלית" כזו שלא שונה כל כך מאחרים,שונה בדרך שלי אבל גם אנושית אתמול הלב שלי פירכס מרוב פחד כי אף אחד לא אמר לי אחרת אבא לא היה שם להגיד לי אני פה,להשמיע את קולו המרגיע ולהגיד לי מה עושים במצבים מסויימים ולמען האמת,מדהים איך אנשים מתבגרים בלי שיהיה להם אבא או דמות מאוד אבהית שתעזור להם לעבור בין פיתולי הסמטאות והדרכים אני נושמת עכשיו,אולי זה לשעה,אולי לשנה ואולי לתמיד.זה לא משנה אבא חזר ובגדול ואני זו שהחזרתי אותו לחיי ואין בי אשמה לא כלפיו ולא כלפי עצמי הסיפורים שהיו תמיד יישארו כהסטוריה אבל הם תמיד יישארו גם כסיפורים שעברו ואני לא יכולה להאשים אותם כל החיים על שלקח לי שנים יותר להתבגר לאט בגללם כי הם לקחו את החיים שלי לכיוונים מעניינים ואני חזקה מהם ואני לומדת שלהבא, אם יקרה לי משהו כזה,שאפגוש אנשי חלאה,שלא</div>Sun, 13 Nov 2011 17:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמו צמח בר..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12869625http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275599&blog=12869625http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12867700<div align="right" dir="rtl">כשאני נסגרת בין ארבעת הקירות ומרשה לעצמי להתבקע מתוך עצמי לשוטט חופשי כל היישויות שבפנים מטיילות עכשיו בשמחה בחדר יש העסוקות בלחתוך חלקים מהקיר,יש המורחות על עצמן בוץ ויש ששומעות למנגינה ונרדמות בשלווה מתוקה לפעמים אני מתפוצצת מרוב שיש בתוכי ואני שוכחת שהדרך הכי פשוטה ונעימה לי להתמודד היא פשוט לתת לדברים לצאת וכמה שעבורי זה נשמע כמו קלישאה מוחלטת לרוב כשאני נתקפת במצבי לחץ שמטפסים לי על הגב ומפוצצים לי את תאי המוח אני נאבדת בתוך המחול של עצמי וכמו המרחב סביבי הופך כל כך צר וקטן שאין לי אוויר וכל מה שבא לי זה לחנוק את עצמי ואז אני תופסת ספר,מילים,תופסת את עצמי ונותנת לדברים לצאת פתאום התחילו לזלוג הדמעות,בלי שום קשר,בין ההגיון היה מרחק עצום לדמעות אבל ידעתי,ידעתי שהן צריכות לצאת ועכשיו קל לי יותר הלב שלי פוחד להפגע הוא פשוט כל כך פוחד שהוא מעדיף להישאר שם בפנים עד קץ הימים מלאי הנשימה וזהו, לחיות בתוך מרחב ענק של פנטזיות שלעולם לא יכולות להיהרס כי הן נטועות בפנים,חצובות כבר אלפי שנים בסלע חיי ומה כל כך נורא בלהפגע?אני רוצה לשאול את עצמי את השאלה הזו אז מה,מה כל</div>Sat, 12 Nov 2011 18:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמו צמח בר..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12867700http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275599&blog=12867700http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12812958<div align="right" dir="rtl">ראיתי סרטסרט כזה שמוציא את המציאות בהמון פניםשמכיל בתוכו המון פשטות מציאותית,כאב מציאותיהשיר הזה הולך ברקע,צעד אחר צעדשולט על המילים שלימהפנט לי את הנפש לאותו חלל שאני רוצה לכתוב עליווכמה שלא אמשיך לכתוב עוד ועוד ועוד מילים זה יגיע.עכשיו.what are you so afraid of?why are you feeling scared?what's the worst that's gonna happen?אני לא רוצה שוב לחשוב את זה,אני לא רוצה שוב לכתוב על זהלא רוצה שוב סנריו של אהבה נכזבת,לאלאלא ולאנשבר לי הלב מהמחשבה שהלב יישברזה אירוני,אבל מתגשםstanding in the moonlightI can tell you feel doomedthough nothing is wrong, no nothingהפעם הוא מיוחד בצורה דומה וזה נחמדוהוא מוציא ממני את החלקים האלא שקשה מאוד להגיע אליהםאני לא יודעת אם הוא עושה את זה במילים הכנות והפשוטות שלואו בעיניים הרכות שלואו שזה החיוך הזהמעניןכתבתי את המילים האלא כבר כמה פעמיםעל כמה גברים מסויימיםואני לא מבינה אם המשתנה הואשמגיע גבר חדש שמרגש כמו הישןאו שזה באמת משהו חדשאף פעם לא הבנתי תחושות חד צדדיות.זאת אומרת,הבנתי כשאמרו לי,הבנתי למה זה אפשריאבל כשאני בצד השני של המטקהזה קצת אחרת ולא ממש אחר</div>Tue, 18 Oct 2011 01:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמו צמח בר..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12812958http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275599&blog=12812958http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12797014<div align="right" dir="rtl">כמו טרגדיה ענקית שעולה ממעמקי הים היתי עושה את זה גם כשהיתי קטנה יותר,מרגילה את עצמי להתאהב במלנכוליה ואז מרגילה את עצמי ליצור מתוכה עד שגיליתי את הרוח והיא גלתה לי איזה מזל וכשיצרתי מהריקבון הדמיון פעל והצבעים זרחו וככה למדתי שרק כשבאמת שפל באמת טוב כי אפשר לחלום למדתי שרק כשנורא אפשר לחלום אבל זה שקר ואני רוצה לנפץ אותו,אני רוצה שהצבעים ירזחו בלי שום עטיפות.שפשוט יזרחו באותה פשטות שזורחת השמש,באותה פשטות שילד מחייך והשקעתי כל כך הרבה שנים בלכאוב ולמלל לעצמי את אותו המנטרה אבא לא אבא לא פה אבא רחוק רחוק רחוק.... ואז נוצר חלל עצום בתוכי שאך אחד לא יכל למלא בתוכי ואפילו לא אני ולא..גם לא הרוח... ועכשיו אני פה,הגעתי לפה הזה שתמיד רציתי שיהיה ואני מגלה פנים מכאיבות,עיני ילד מתוק שקועות עמוק בתוך גוף ושפה של גבר מבוגר שהטמיע את הילד שבו באסלת מחשבים ומוח אנליטי ואני מנסה לשחק את המשחק,דוחפת את המוח שלי כמה שיותר...אצתה מסוגל להגיל,אתה מסוגל בבקשה בואי נשחק את המשחק..ואני מנסה וזה קשה אימים וזה לא מצליח וכשזה לא והוא יורק רעל אני בולעת רוק,המון ואוצרת את הדמעות כן</div>Tue, 11 Oct 2011 19:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמו צמח בר..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12797014http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275599&blog=12797014http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12777945<div align="right" dir="rtl">הם מריחים אותי בשלה,והם מגיעים בצורות שונות ומשקעים שכאלאוהם רואים לתוך נפשי,הם קוראים את הדפים שאני כותבת בלי להצטרך אישור מהשומר בכניסה,השומר מכיר אותם משום מהאבל אני מתנגדת אני מתנגדת כי אני רק פחד ופנטזיההם מגיעים במרקם אחר שאני לא מזהה שזר לי ואני הופכת מאויימת הופכת מבוהלת ,לא מבינה,מתבלבלת כמו ילדונת קטנה שמשחקת עם ילד חדש בארגז החולתנשמי,תנשמיאני מבוהלת לחלוטיןכמו רכות אינסופית העומדת בפני כניסה למערה חשוכה ואיני יודעת אם זה החושך שבי שמאיים עליי כל כך הפנטזיות הארורות שמתחננות להשאר חיות בי או שמא זה אור חדש שקוצה לצאת,או שמא נאי מוכנה להחליף הפתראות להגיד שלום לפנטזיות,לתת להם מקום בתוכי מקום קטןאני לא יודעת.הם מריחים אותי בשלה,והם מגיעים בצורות שונות ומשקעים שכאלאוהם רואים לתוך נפשי,הם קוראים את הדפים שאני כותבת בלי להצטרך אישור מהשומר בכניסה,השומר מכיר אותם משום מהאבל אני מתנגדת אני מתנגדת כי אני רק פחד ופנטזיההם מגיעים במרקם אחר שאני לא מזהה שזר לי ואני הופכת מאויימת הופכת מבוהלת ,לא מבינה,מתבלבלת כמו ילדונת קטנה שמשחקת עם ילד חדש בארגז החולתנשמי,תנשמיאני מבוהלת לחלוטיןכמו</div>Sun, 02 Oct 2011 15:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (כמו צמח בר..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275599&blogcode=12777945http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275599&blog=12777945