<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Coconut Juice</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 * bimba *. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Coconut Juice</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/96/31/27/273196/misc/12237422.bmp</url></image><item><title>&amp;quot;...ולמען האמת, סה&amp;quot;כ גנבו ממך את השמחה ששכנה בלבך...&amp;quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10811129</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;

The fog in the morning clouded the world that we knewIt was almost enough being lonely and living for youAnd the rain came to our windowAnd I wish I could’ve stayed.



&quot; ולמען האמת, סה&quot;כ גנבו ממך את השמחה ששכנה בלבך,
לקחו אותך מחיי
את ליטופייך ואת אהבתנו הגדולה...
והאמתי שהיא בסה&quot;כ אוייבת שלך,
המסתתרת בכאבך.&quot;

עברו עליי כל כך הרבה דברים כבדים, בחיים לא היו מאמינים לי.
נמאס לי כבר להתייחס לדברים ביחס של &quot;טוב, הנה התבגרתי&quot; זה כבר לא יקרה.
שינתי המון דברים והבנתי שלא הכל בחיים זה מה שאתה רוצה גם אם אתה שואף לכך,
צריך להתייחס לכל דבר בנימה כלשהי ולא תמיד פסימיות או אופטימיות, אולי אף אדישות, למרות שהאדישות הורסת כל כך הרבה דברים בחיים.
לפי דעתי לקום בבוקר ולפקוח את העיניים ולהתחיל לאהוב מישהו זה דבר כך כך יפיפה, אני אפילו לא מצליחה למצוא את המילים בשביל להשוות את זה למשהו כל כך דומה לזה.
כמעט חודשיים והלימודים מסתיימים, הכל עובר כל כך מהר ואני לא רוצה לאבד טיפת אופטימיות בנוגע לזמן.
בחודשים האחרונים קרו המון דברים וחלקם החזירו לי את האמון באנשים ואת התמימות שעזבה אותי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 03 May 2009 00:54:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (* bimba *)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10811129</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=273196&amp;blog=10811129</comments></item><item><title>Whispers Of February</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10535624</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
Trouble is her only friend and he&apos;s back again.Trouble is the only way is down.
As strong as you were, tender you go.I&apos;m watching you breathing for the last time.A song for your heart, but when it is quiet, I know what it means and I&apos;ll carry you home.
זה שוב קורה.
זה לא הלב שנשבר לאלפי רסיסים.
זאת ההרגשה שזה שוב קורה וששוב נפלתי.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 14 Feb 2009 18:41:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (* bimba *)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10535624</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=273196&amp;blog=10535624</comments></item><item><title>&amp;quot;You&apos;ve got one more chance to do right&amp;quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10451081</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;



לא תארתי לעצמי שזה יגיע כ&quot;כ מהר.
בתי חולים, מוות, פרידה, כאב, אכזבה.
עוד לא ידעתי מזה לאבד,
מזה לבכות לא מסרט או סדרת דרמה....
לבכות על הכאב, על האיבוד.
המילים: &quot; אחר&quot;כ זה יחשל אותך &quot;, לא נכונות.
זה שובר אותי בכל פעם שאני נזכרת.
מחסום נוסף בחיי, לא אשכח.

אני לא מבינה מדוע אני שבורה, כשבכל יום אני קמה עם חיוך.
יש לי לפחות 10 מטרות טובות בחיים - ואני רוצה לשנות.
אני מחכה להזדמנות....
והכי מדכא אותי זה האנשים, אבל התייאשתי וויתרתי...
אנשים טובים צצים לי בחיים.
ולפניהם הולכים לי.
אני לא רוצה להעביר את הזמן אחורה.
אני רוצה להמשיך בחיי...
אבל ל 5 דקות לעצור ובאמת לחזור.
לאהוב.
לדעת שלא אאבד.
לדעת שלמרות שבכל יום אני עוברת משהו, תמיד יישאר לי הזכרון.

לא עובר יום שאני לא מסתכלת לשמיים.
לראות עד כמה שבכל יום משתנה הצבע שלהם.
לנסות להבין אם אכן יש משהו מעבר לדימיון.
והמילה שכ&quot;כ מפחידה, הורסת הכל...
הדמעות מרטיבות וגורמות לחשש.
יבוא זמנו של כל בנאדם, אבל זה מפחיד.
דמיינו לעצמכם: כל מה שאתם עוברים,עברתם ותעברו,
כל מה שהעיינים שלכם רואים, כל אשר אתם חפצים בו ל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 23 Jan 2009 20:59:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (* bimba *)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10451081</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=273196&amp;blog=10451081</comments></item><item><title>Runnin in circles</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10395600</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
3 תמונות שמתארות את המצב שלי כרגע:

 3&amp;gt; Thank you 
אגב האמצעי זה היורש של אורי גלר חח ליאור משהו, חחח D: היינו איתו בים...פרסומת ליפן.

תמונה לסיום:משפט שכולו צדק.
כמו שאמרתי לפני מספר פוסטים נמאס לי ואני מתקדמת יחסית יפה.
התקופה &quot;החדשה&quot; שלי החלה, ואני אפילו לא ראיתי את הדברים היפים שבה.
אבל פקחתי את עיני.
אגב, אני מודעת לכך שהתמונות נוראיות-פשוט האיכות זוועה., אבל לא הייתה לי דרך אחרת לתאר את מה שיש לי בלב.
אז אתם תסתדרו עם בעיה הזאת. 




עדיין בתקווה שהחיילים שלנו יחזיקו מעמד שמה.
אנחנו כאן רק בגללם.






ויום חמישי שזה היום היה ממש יום מבאס אש.
כאילו לא עברתי ימים כאלה מיימי!!!!!!
אבל אני תמיד שורדת אותו ומתחילה יום חדש.
לא זאת לא נימת אופטימיות.
* ובשבוע בעזרת השם-נוסעים לצימר בצפון*&lt;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 08 Jan 2009 20:47:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (* bimba *)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10395600</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=273196&amp;blog=10395600</comments></item><item><title>Look to the eyes of the world</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10381583</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
הנה, עם פתיחת 2009 החלה המלחמה ברצועת עזה והפעילות הקרקעית שם.
בכל יום שעובר אנשים חיים בפחד בבתיהם, והפחד בעיניי החיילים גובר....
אך למרות זאת נלחמים הם למעננו ולמען ארצנו.



מידי בוקר בבית שלי דלוק הרדיו או הטלויזיה ואני שומעת על 27 פצועים בערך, על 30 הרוגים או יותר.
זה המון!!! כל נפשה חשובה בחיינו.
התראיין חייל אחד בפלוגה של גולני ואמר ברדיו: &quot; אנחנו לא מפחדים מהמלחמה,אנחנו נלחמים למענכם ולמען המדינה שלנו&quot;.
זה רק מראה לנו עד כמה שאנחנו יכולים להיות גאים בהם ועד כמה שתמיד היינו.
בעלה של אחותי מגוייס להלחם, המחנך שלי מגוייס ועוד שני חברים טובים לגולני.
זה כל כך מדאיג לקום כל יום בבוקר ולדעת שהם שם, שהם זקוקים למשהו מסויים.
אז אנחנו כולנו חייבים לשמור על קור רוח ולגלות טיפת אכפתיות ולקוות שכולם יחזרו,
והחיים שלנו ושל תושבי הדרום והחיילים ישתנו משמעותית.

עורי עור/ אביב גפן 

האימה האיבהקולות המלחמהושנאת אחיםשבכל יום גוברתהזיקנה מביכההם מתים פה מבושהבקולם הם לוחשיםואת שותקתעורי עורעורי עורמולדת אהובהכי אנחנו עייפים מאודזקוקים למנוחהעורי עורעורי עורמולדת אהובהפעם בחיי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 05 Jan 2009 01:03:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (* bimba *)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10381583</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=273196&amp;blog=10381583</comments></item><item><title>If love was red then she was color blind...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10344739</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
She&apos;s taking time making up the reasons...&quot;To justify all the hurt insideGuess she knows from the smiles and the look in their eyesEveryone&apos;s got a theory about the bitter oneThey&apos;re saying, &quot;Mama never loved her much&quot;And, &quot;Daddy never keeps in touchThat&apos;s why she shies away from human affection&quot;But somewhere in a private placeShe packs her bags for outer spaceAnd now she&apos;s waiting for the right kind of pilot to comeAnd she&apos;ll say to himShe&apos;s sayin....



I would fly to the moon and back if you&apos;ll be...If you&apos;ll be my babyI&apos;ve got a ticket for a world where we belong&quot;....So would you be my baby?

בא לי להתקדם הלאה בלי לשים לב לאנשים שמסביבי.
לשים ת&apos;אוזניות בפנים ולזרום עם המוזיקה.
לשים פס על האנשים שלא מקבלים אותי, שלא שומעים אותי,שאינם מקשיבים,
שמסתכלים עליי כאילו אני יצור מכוכב אחר.
אז כן. אני יצור שבא לו לצרוח לעולם עד כמה שהוא מפגר ולא שם לב לפרטיים שוליים,
אני יצור שהוא הוגן ובא לו לתת את כל הנשמה שלו לאותם האנשים שהוא אוהב,
לא משנה עד כמה שהם שמים עליו זין.
כל אחד&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 27 Dec 2008 21:47:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (* bimba *)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10344739</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=273196&amp;blog=10344739</comments></item><item><title>through my viewpoint</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10323304</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;

If you love some one,puttheirname in a circle,
not a heart.
a heart can be broken, but a circle will go on forever.


זכרונות שאולי באחד הימים יישכחו....
Our memories...&quot;Well, they can be invitingBut some are altogetherMighty frighteningAs we die, both you and IWith my head in my hands&quot;...I sit and cry

 ליאור.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 22 Dec 2008 23:23:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (* bimba *)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10323304</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=273196&amp;blog=10323304</comments></item><item><title>With downcast eyes…</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10279272</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;


עזבתי את השגרה שלי.
ופתחתי דף חדש ומשום מה הכל ממשיך כמו שהיה.
אז שקעתי להרבה מחשבות והכל הולך להשתנות.
אם כבר שינוי אז שיהיה משמעותי.
הכל ישתנה וכולם יראו את זה בזמן הקרוב שיגיע.
ואולי עם הזמן אף אני ישתנה.....אולי.

הזמן הזה גורם לי להיות מדוכאת ולצחוק פחות.
לראות את הצדדים הטובים אבל &quot;להינות&quot; מהרעים מכל.
לבכות בגלל דברים, ובכלל לדאוג יותר מידי.
אני כבר לא מוצאת את &quot;מקומי&quot; בחברה שלנו. בחברה שלי לפחות.
הרגשה מרוחקת ולבד. מידי יום. וכבר נמאס לי להיות העוול הכבד של האנשים.
אז כבר נמאס לי גם להתלונן על הבדידות, כי גם אם אסבול זה לא ישנה הרבה.
אז בנתיים.....שתיקה ארוכה!

פרשתי כבר מכאבי הראש. מהדאגות הפשוטות.
אני רוצה לנוח ולהנות. לחייך שוב יחד עם התמימות של פעם.
הכל יעבור - אני בטוחה.
יש לי עוד כמה שנים לסבול אבל נשרוד. אני מקווה.
אני יודעת שהאנשים שהיו פעם יעלמו הרעים מביניהם... והטובים יישארו רק אם ירצו.
כרגע יש לי תקופה פחות טובה כי אני עדיין שוב לא מוצאת את מקומי ולא ממוקדת בדעותיי,
ולא יודעת מה יהיה ומה יקרה ומה איתי.
אז בנתיים אני פורשת מפעם לפעם ומרימה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 11 Dec 2008 18:58:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (* bimba *)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10279272</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=273196&amp;blog=10279272</comments></item><item><title>The break of the day!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10218095</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
נפלתי חזק מידי.



אני עוזבת......
הכל.

 +המשך יום/שבוע/חודש/שנה והלאה טובים. 


תודה. על התמיכה. על החיוך והצחוק. על המילים החמות. על האוירה החדשה.
על העזרה-בכל מזג אויר. על החיבוק החם וניגוב הדמעות.

...If you reach deep inside you’ll see my heart is true




זוהי סה&quot;כ האמת.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 25 Nov 2008 23:29:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (* bimba *)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10218095</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=273196&amp;blog=10218095</comments></item><item><title>Through an endless diamond sky</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10182452</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
לעתים קרובות אתם נותנים לאחרים ליצור בשבילכם את האושר 
שלכם, ופעמים רבות הם אינם מצליחים ליצור אותו כפי שהייתם רוצים. למה?
מפני שרק אדם אחד יכול להיות אחראי לאושר שלכם, להנאה שלכם,
והאדם הזה הוא אתם.
לכן אפילו להורה שלכם,לילד שלכם, לבן זוג שלכם - אין השליטה הדרושה על חייכם
על -מנת ליצור את האושר שלכם. יש להם רק הזדמנות לחלוק אתכם את האושר
שלכם. השמחה שלכם נמצאת בתוככם.


כל אושרנו נמצא על תדר האהבה - התדר הגבוה ורב העוצמה
מכולם. איננו יכולים להחזיק אהבה ביד. אנחנו יכולים רק להרגיש אותה 
בלבנו. זה מצבנו הקיומי. אנחנו יכולים לראות עדויות לאהבה מבוטאות 
באמצעות אנשים, אבל האהבה היא רגש, ואנחנו היחידים שיכולים להקרין 
ולפלוט את רגש האהבה הזה. היכולת שלנו ליצור רגשות אהבה היא יכולת 
בלתי מוגבלת, וכשאנחנו אוהבים... אנחנו נמצאים בהרמוניה מושלמתומוחלטת
עם היקום.

* * *
בזמן האחרון נתנה לי ההזדמנות לעזור, בעצם תמיד.
כמה שאני לא אשחק אותה &quot;קרבן&quot; אף אחד לא יבין. אף אחד לא יעזור.
אני לעצמי בעולם הזה. ואין זו ברירה.
נתנה לי ההזדמנות לחשוב המון על אנשים קרובים, על החיים עצמם.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 16 Nov 2008 21:21:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (* bimba *)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=273196&amp;blogcode=10182452</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=273196&amp;blog=10182452</comments></item></channel></rss>