http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967מעניין אם יום אחד זה יצחיק אותי שהתאמצתי לשכוח כל מה שכל-כך פשוט לא לזכור.heCopyright 2026 מאשה.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967http://img177.imageshack.us/img177/3992/10wd1.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=10054430<div align="right" dir="rtl">ואז, נגמרו לי המילים.אתה יודע...להגיד לך.כל המחשבות הסתבכו לי בראש,כמו תאונת שרשרת ארוכה מידי.ולא נשאר לי מה לומר, מנגד התרסקות הלב.כשלו הקווים,התנתקה התקשורת.נגמרתי.אני יודעת שזה טיבם של דברים.להיגמר.אבל אולי בגלל שנשארנו.שהיינו. שנמרחנו. שנמתחנו. שאנחנו.פשוט, לא הרגשתי.פשוט לא שמתי לב...שגם אני כבר הלכתי דיי רחוק.וזה כאב כזה שמעקצץ בקצות אצבעות הידיים,כשאני מדמיינת עם עיניים פקוחות...כל מה שלא בא לי לראות לעולם.יש תמונות שאי אפשר למחוק,אפילו עם מברשת החושך של לילה בלי כוכבים.אתה תקרא לי קטנטונת,רק כדי שזה ירגיש בסדר.אבל אני כבר לא ארגיש קטנה.גם לא במובנים החיוביים של כל העניין.וזה גם לא כל-כך בסדר.בכלל.אז קצת עצוב לי.במקומות האלה שהכי צריכים אור שמש של חיבוק.גם כשיש מי שיחבק אותי.אני עדיין קצת מתגעגעת,לרגעים שגם אתה היית צריך,את האור הזה שמסנוור לי את הבטן.אז קצת עצוב לי,כמו טיפות קטנות על האף.כמעט גשם עכשיו.ושנינו כבר כמעט ממש לא כאן.אני כמעט ולא מזהה את עקבות הנעליים ההולכות שלך בבוץ.אבל אף פעם לא שוכחת איך אתה נראה,בכובע גרב וחיוך מתגרה...בערים אפורות,שנמרחות לי אל מול העיניים.כמע</div>Sat, 18 Oct 2008 20:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאשה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=10054430http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272967&blog=10054430http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9980994<div align="right" dir="rtl">לבקש סליחה.אז אני מבקשת סליחה.סליחה מהלב שלי.סליחה שגרמתי לך סבל.סליחה שעשיתי את מה שהגוף דרש, למרות שידעתי שזה יכאב לך אחר כך.סליחה שגרמתי לך להרגיש דברים שלא היית אמור להרגיש.סליחה שהמוח שלי, שאוהב לאכול סרטים, גרם לך להשמין מהם, ולהגיע למשקל יתר.סליחה שהכבדתי עליך, שגרמתי לך לשקוע.סליחה שחשבתי שאתה יכול להכיל, כשאתה כבר מפוצץ מבפנים.סליחה שנתתי לך להרגיש אושר מדומה, שגרם לך לעלות על גדותיך, אבל משקר.סליחה שעוד לא מצאתי לך לב תואם.סליחה.סליחה מהמוח שלי.סליחה שהפעלתי אותך שעות נוספות השנה, בלי לשלם לך בתמורה.סליחה שגרמתי לך להרגיש חכם, כשהיית הכי טיפש בעולם.סליחה ששיקרתי לך, שאמרתי לך שהלב קובע ולא אתה. זה לא נכון. אתם צוות. סליחה שאני לא יכולה להניח לך.סליחה שאני לא יכולה לשלוח אותך לחופשה, מגיע לך.סליחה שאני לא יכולה להניח אותך בלילה בכוס ליד המיטה, לתת גם לך מנוחה בלילה. סליחה שבגללך אני ערה עכשיו, במקום לישון. סליחה.סליחה מהמשפחה שלי.סליחה שאני לא סבלנית כמו שהבטחתי לעצמי להיות.סליחה שאני צועקת כל כך הרבה, ועושה המון רעש על כלום.סליחה שאני לא משתפת אתכם במה שעובר עליי.סליחה שאני ל</div>Fri, 03 Oct 2008 20:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאשה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9980994http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272967&blog=9980994http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9947440<div align="right" dir="rtl">יום ראשון התגייסתי ועכשיו אני חיילת :] אז מעכשיו אני אבקר פה לעיתים רחוקות יותר מהרגיל.. אממ השבוע הראשון של הטירונות היה קשה ומייגע במיוחד בימים הראשונים אבל אני חושבת שהתרגלתי.. ושמעכשיו יהיה לי יותר קל... התפקיד שלי זה תצפיתנית שדה במודיעין השדה שזה כמעט קרבי... אממ וזהו... מקווה שיהיה טוב :] ותכף שוב חורף, רוח קרה נושבת לך על העורף. ולא בא לך יותר להיות רק את.אני קוטפת תפוחי מחמאות של בוסר,שונאת לחזור לנקודת פתיחת המרוץ.הלב עייף להתחרות.ואני נוחתת באיטיות על מצעים רכים,עוצמת עיניים,מוותרת.על הכל.ואני אוהבת אותך הכי בעולם.אהבה כזאת מכל הלב.שאתה רק צריך להושיט יד ולבחור פלחהם כולם לרשותך, זמינים.האהבה של החבר הכי טובהאהבה של הידיד המזדמןהאהבה של האהבה הישנההאהבה של האהבה.יש לי כל-כך הרבה להגיד לך,אז אני כותבת לך כל הזמן.כותבת אותך.כדי לא להתפוצץ. כדי לא לשכוח.אתה יודע, תמיד רוצים מה שלא יכולים להשיג,רק חצי לא מספיק אף פעם.אולי רבע.ואני, אני רק רציתי לתקן אותך.חשבתי שאתה מקולקל.רציתי שזו לא תהיה אשמתי,גם בלי שזו אשמתי מראש.לפני כל בוץ טובעני,אפשר להבחין בעקבות</div>Fri, 26 Sep 2008 20:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאשה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9947440http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272967&blog=9947440http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9841297<div align="right" dir="rtl">כל שיחה היא שיר.או שורות קצרות עם מילים גדולות, שאני לא מצליחה ליצוק להן משמעות אמיתית.כל שיחה היא שיר.אתה קצת מתבלבל ממני כל הזמן.קצת נותן לי תרוץ לחשוב פעמיים.קצת מזכיר לי שיש דברים שכבר בחיים לא יאמרו בקול רם.אפילו לא באותיות שחורות. יש שירים שמתנגנים לי בראש גם בלי שאני רוצהוהם שלך וכבר לא יהיו של אף אחד אחר.וגם אם עוד עשר שנים, לא נדבראולי תשמע את הטלפון שלך מצלצלוזאת תהיה אני.רק כי שורה שחוקה בשיר עם מנגינה רכה,אמר לי שזה תמיד בסדר.הכל בסדר.הכל בסדר אתה אומר לי וגל קטן של צחוק נמרח לי בין גומות הלחיים.אתה לא רואה אותן הרבה. אולי כי אתה לא רואה אותי.אולי כי מרוב שהכל יותר מידי בסדר, אני לא מצליחה להגיד לך.איך שהכל פתאום מסתדר.כי אני גם מפחדת.כי לכל עלייה יש ירידה.ופתאום, בלב שלי..יש לך באמת מקום.אחד כזה שלא שורף את כולי וכואב בבטן... כשמשהו יוצא מאיזון.אחד כזה, שמחבק את הזיכרון שלך חזקומשאיר טעם מתוק שנשאר. אולי לתמיד.כשהתמיד הזה תמיד גמיש.אולי רק עד מחר.אולי לא ימאס אף פעם.אל...תכעס.כי אני לא יודעת לכבות את עצמי כשצריך.יש צעדים שאני עדיין לומדת.ויש דברים שאתה עדיין חייב להבין.ולד</div>Mon, 01 Sep 2008 01:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאשה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9841297http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272967&blog=9841297http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9834758<div align="right" dir="rtl">הגיע הזצן להחליף, לא? מה דעתכם על העיצוב? *אניה, תודה על התמונה</div>Sat, 30 Aug 2008 23:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאשה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9834758http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272967&blog=9834758http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9808806<div align="right" dir="rtl">את פותחת את מגירות הנפש שלך לרווחה,רוצה לעשות קצת סדר בבלגן, לנקות אותן מפסולת חייך.אחת אחרי השנייה את אוחזת בידיות העץ הפשוטות ומושכת אותן בזהירות לכיוונך, ובמקום שחייך יגלשו החוצה ללא שליטה,את מוצאת אותן ריקות מכל,כמו היו בית לאחר פריצה – חסר תוכן.את טורקת אותן בחרדה - אם בעבר הן היו נסגרות בקושי, עתה הן מחליקות על מסילותיהן בקלילות - ומשפשפת את עינייך שלא ראו אושר כבר זמן רב.כשנשימותייך חוזרות לסדרן את מנסה לכתוב,למגירה, למלא אותה ואותך מחדש,להכניס את תמצית חייך למשפט אחדולשחרר אנחה. אז את יושבת שעות מול המסך המרצדוהדף הלבן שכבר ראה ימים טובים מאלה,מגלה לך שאי אפשר לכתוב ריקנות,וקשה לצעוק דממה בחדר ריק.ואת מבינה שיש דברים שראוי לכתוב למגירהויודעת שיש כאלה שלא ראוי לכתובאבל יותר מהכל את מקווה שיבוא יום ולא תצטרכי לכתוב -יבוא יום ותוכלי להביט לו בעיניים וללחוש. </div>Tue, 26 Aug 2008 01:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאשה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9808806http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272967&blog=9808806http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9716946<div align="right" dir="rtl">רוצה להתרוקן ממך.להוציא הכל.להוציא אותך ממני.אתה בתוכי.בקרביים שלי.התנחלת שם, ואתה מסרב לצאת.רוצה שתצא!לא. אני לא.רוצה להשאיר אותך בפניםרוצה שלא תלך.כי אתה היחידשמבין.שמקשיב, שמעודד.שעונה עוד לפני ששאלתי.שמזכיר, עוד לפני ששכחתי.אני רוצה שתשאר!לא. אני לא.כי אתה הכי טוב ליוגם הכי רעהכי מתאים ליוהכי לא נודע.לא ברור, אבל שקוף.וגם כשאתה לא אליי קשורזה צפוף.וזה מוזרכי כשאתה זה שעושה לי רעאליך אני מתקשרת.וכשאני בורחת ממך בריצהזה אליך אני דוהרת.ואני רוצה שתלך.לא, אני לא.אני רוצה שתבין,שגם אם לא במיטה,רוצה אותך בחיים.כן, אני כן.</div>Sat, 09 Aug 2008 00:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאשה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9716946http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272967&blog=9716946http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9657792<div align="right" dir="rtl">אני רוצה להזמין בבקשה מקום בטיסה לירח.אני רוצה לשהות שם כמה זמן. לא לא הרבה, זה בסדר.אני אחזור צ`יק צ`אק.בכל זאת, יש לי חיים פה על כדור הארץ.אני רק רוצה לעשות קצת סדר במחשבות.או בעצם, לא לעשות סדר, רק להשתיק אותן קצת.להפסיק להפעיל את המוח לכמה שעותאו כמה ימיםזה לא עקרוני, אני מניחה ששם על הירח הזמן עוברולא ממש מרגישים...ודי מבודד שם,ואין כל כך חיים.וזה יעבוד לי טוב דווקא,אני ושני חברים.ככה, לארגן לי איזו חופשה קצרה.אני אקח איתי שני נוסעים,חברים די טובים שלי מילדות.המוח והלב.אם אפשר שהלב והמוח ישבו אחד ליד השניאם אפשר אפילו באותו מושב.שניהם לא תופסים הרבה מקום, באמת!!הם פשוט חייבים להגיע להחלטה.להסכמה משותפת.לאיזושהי פשרה.כי הם תמיד רבים השניים האלה.אף פעם לא מסתדרים.כשהלב מחליט לפעול, מתחיל עם רגשות ועניינים,המוח משתתק. מתנוון.והוא סוחף איתו את כל החבר`ה, הבחור.יש לו כריזמה, שלא תטעו בו.הוא מעוור את העיניים,ומרדים את האזניים.בסופו של דבר אין טוב מהתירוץ המוכר"לא ראיתי, לא שמעתי.."כי ככה הוא המוח. נכנע ללב.והלב? הלב יש לו עמוד שידרה..כי גם אם המוח מתחיל לפעולואומר לו להרגיע, לנוח, להאטה</div>Mon, 28 Jul 2008 22:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאשה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9657792http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272967&blog=9657792http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9641849<div align="right" dir="rtl">אין לי הרבה ברירותאין לי מה לעשות.כנראה שכך זה צריך להיות,אני אמשיך לחיות...העיניים רואותהאזניים שומעותהשפתיים מדברותאבל הידיים, כבולות.אני לא יכולה לפעולאפילו לא לשאולאני לא רוצה להבהילולא את עצמי להפיל.ואם אני אדבראולי זה יהיה גרוע יותר?לא, אני לא אברר.זה מצב קצת מעוור.העיניים רואותהאזניים שומעותהשפתיים מדברותאבל הידיים, כבולות.אם לא מסתכנים, לא מרוויחיםככה תמיד אומרים.אבל מה מבינים?לא רוצה הימורים.ככה זה, תמידכשזה מתאים, אז אין עתיד.אבל כשמרגישים דרך המוחמנסים בכוחואז שוב נופלים.ושוב לא מבינים.איך זה שוב קרה?מה פה לא היה?אז אני מאוד רוצהאבל אני לא מנסה.ואולי,כשהעיניים פחות יראווהשפתיים פחות ידברווהאזניים פחות ישמעו...הדברים פשוט..יקרו.</div>Sat, 26 Jul 2008 00:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאשה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9641849http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272967&blog=9641849http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9622814<div align="right" dir="rtl">אז למה בעצם את עושה את זה? מתי הפסקת להיות בררנית? ממתי את אומרת כן לכל הצעה שמציעים לך? כן, אני שואלת את עצמי את השאלות הללו הרבה בתקופה האחרונה... פעם... אוי פעם, כדי להוציא ממך מס` טלפון, אפילו בשביל חבר קרוב של חברה קרובה של לא יודעת מי, היו נדרשים שכנועים ומאמצים רבים... והיום? היום על כל הזדמנות את קופצת... וכי למה? זה לא אמור להיות הפוך? אחרי שנפגעת, ונכנסת לאינספור קשרים לא יוצלחים, וידועים מראש, עכשיו את נזכרת להיות "קלילה ספונטנית וזורמת" באמת, טוב שנזכרת... אולי זה הסביבה? זה שלכל החברות שלך מאז ומתמיד היה מישהו, מאז ומתמיד להן זה היה רציני, מאז ומתמיד להן זה נמשך יותר מחוד-חודשיים-שלושה? תודי, את הרי תמיד שואלת את עצמך- *למה זה לא קורה לי?*לא, אין לך רגשי נחיתות...בכלל בכלל לא. את יודעת בדיוק מי את, ומה את שווה. את יודעת שאת מצחיקה, חכמה, שנונה, צינית במקצת (או קצת יותר ממקצת...) אבל את גם יודעת שזה מייחד אותך... את יודעת שאת עוזרת וטובה לסביבה שלך, לעיתים (או בדרך כלל) טובה מדיי, אבל את עובדת על זה... יש בך כל כך הרבה! וכבונוס את אפילו נראית לא רע. אולי אפילו טוב? זה לא מע</div>Tue, 22 Jul 2008 15:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (מאשה.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272967&blogcode=9622814http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272967&blog=9622814