http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305שדות ביקשו אל הגשם, הגלים ביקשו אל החוף, ואני ביקשתי את ליבך לקטוף... heCopyright 2026 ילדי תכול העין. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=12128605<div align="right" dir="rtl">למצוא את עצמי בשיטוט חסר מטרה זה לא דבר חדש. אני לא יודע אם זאת הנאה או שזה סבל אבל אני רק יודע שזה הפך להתמכרות. מסובב את המפתח ולוחץ על הגז, מיכל דלק מלא, אני יכול לעשות הכול. ללכת לכל מקום, לראות כל אחד שארצה, להשתכר ולהירדם בתוך האוטו, ים של אפשרויות בלתי נלאה שכל אחת מרגיעה יותר מהשניה. כשאני מתרחק מספר רחובות מהבית אני מתחיל להרהר כמו תמיד, למה לעזאזל אני עושה את זה. למה אחרי יום עבודה מתיש של מלצרות אני לא נרדם ובמקום מחפש... משהו שאפילו אני לא יודע מה. היושב במרומים מיטיב עימי והרדיו מנגן לי בכל דקותיים שיר חדש משנות השישים או השבעים, שעם כמה שאנסה, בחיים לא אזכור, אך אתמכר למשך דקותיים אל כל אחד מהם. מזמזם מילים, תופס חצאי משפטים ומשליך אותם על חיי, פונה ימינה, מסתכל על האנשים שמשוטטים ב4 בלילה ברחובות העיר, הם מעטים. העיר כל כך קטנה ומעציב אותי שאני מכיר כבר כל פיסת שטח סלולה. במשך השבוע הראשון ההעיר הפכה לעיר וירטואלית כמו ממשחק GTA, כאשר סקרתי כל חלק בה. ככה למשל גיליתי, שכל השכונות המפחידות עם השם הרע- ישנות באותה צורה כמו שכונות הוילות המפוארות. אין שום</div>Fri, 29 Oct 2010 16:44:00 +0200mkleper@gmail.com (ילדי תכול העין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=12128605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271305&blog=12128605http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=10557144<div align="right" dir="rtl">שי הילך על הקצה למרות שקיריל ניסע למנוע ממנו את זה,"לא נשאר לי בשביל מה לחיות" הוא אמר וקפץ. הסלולרי של קיריל שצילם עוד קודם, עדיין פעל."הוא קפץ ממש פה אתם יודעים", קיריל הראה בידו על קצה הגג.ארז ובני נראו קצת מפוחדים, הרגע הוא הראה להם הכול בסלולרי המשוכלל שלו, הם צרבו למוחם כל פיקסל בקפיצה שלו. הקפיצה שהם עומדים לבצע בקרוב.בני ישב כשראשו מושפל וארז הביט אל קיריל." אבל הוא צודק, בשביל מה לחיות? מי החליט שזה מה שצריך להיות? אם החיים שלך לא חיים, לא עדיף פשוט לגמור איתם?"קיריל הסתכל אליו כלא מאמין שהדברים האלו יצאו מפיו של הילד הצנום והקירח שיושב ממולו. "גם אתם וגם הוא הגעתם לפה באותה מטרה, כנראה שלא סתם אני פה.. הוא," הוא הצביע אל הנייד" כבר מזמן היה קופץ","כשכל החיים שלך אתה מופע ראווה של כולם, את הסוף אתה רוצה לעשות בפרטיות, זה למה אני עוד לא קופץ" ארז החזיר לו. "אתה חושב שזה כואב?" בני מלמל בעוד ראשו מושפל."רק תקשיבו לי, כמה דקות רק, אחרי זה תעשו מה שבראש שלכם," קיריל לקח נשימה ארוכה "למה אתה בכלל רוצה את זה?"."טוב אצלי זה ברור, אתה לא חושב? אני בטוח שגם אתה"- ארז הצביע על בני,"יודע</div>Fri, 20 Feb 2009 20:28:00 +0200mkleper@gmail.com (ילדי תכול העין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=10557144http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271305&blog=10557144http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=10343476<div align="right" dir="rtl">יצרתי אותך חווה להיות אהובתו,בתחילה התעללת ולקחת צלע מחיקו,לאחר מכן חזרת לחיקו- דרך חיבוקו,ועכשיו את שלו.יצרתי אותך חווהשתהיי לו לאישהואת אהבתכם חווהשום אל לא ברא,היא לבדה לבדה,נוצרה.יצרתי אותך חווה לגרום לו להיות מאושרלא מצאתי חומר אחר שלי מוכר,כעת חווה! הזמן יקר ,הראי לו כמה חום התפוגג בגופך הקר.יצרתי אותך חווה בין השאר,שתקלטי את זרעו היקר,יצרתי אותך חווה ואני מאושר,כי כעת, הקדושה תועבר.יצרתי אותך אדם שתשמור על חווה ועל בנהושלנצח תישאר לצידהיצרתי אותך אדם שתהיה לה תמיד נאמןגם אם לא תמיד היא תהיה בעולם.יצרת אותי אלוקים הגדול בעולםולעולם לא אמרת לי שתפקידי תםיצרת אותי אלוקים הגדול,כעת כשהיא אינה עליי לסבול.</div>Sat, 27 Dec 2008 18:34:00 +0200mkleper@gmail.com (ילדי תכול העין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=10343476http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271305&blog=10343476http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=9492797<div align="right" dir="rtl">אין לי מושג איך קוראים לו, אבומשהו, אבל הוא הערבי הראשון שהסתכל עליי ברחמים. הוא נכנס עם הלחם הירוק וחצי המללפון החמוץ, שקראתי להם ארוחת בוקר, ואמר לי בערבית, 'הייתי בטוח שהם ישחררו אותך עד עכשיו'. 'גם אני אבו, גם אני' עניתי לו. באמת שאני לא כועס כבר על אף אחד.בהתחלה כעסתי על הערבים, ועל כולם. אני לא זוכר מהחטיפה הרבה, רק בום וכאב חד ביד ימין. או שמאל?! לא זוכר כבר. הימים פה מתערפלים, נכנסים אחד בשני, מתמזגים, ואני לבד. כל כך לבד. מידי פעם אני מפליג במחשבות ונזכר איך הייתי בוכה על שטויות פעם. על אחת שלא רצתה לצאת איתי, ועל ריב עם ההורים, כמה טיפשי וכיף זה היה. כל פעם שאני נזכר בדברים מהעבר, יש לי צביטה בלב. ויש לי המון זמן להיזכר. אל תחשבו שאני חלש, בבקשה לא, אבל רוב הזמן שאני שוכב על הסדין המלוכלכך בתא המטונף והמסריח שלי, אני מדמיין דברים, כל מיני דברים. אני מדמיין שאני עדיין מופיע בחדשות ובעיתונים מידי פעם, ולא רק כדי להדיח את פרץ או את אולמרט, אני מדמיין שעוד מדברים עליי, שעוד זוכרים אותי, לפעמים, וכן אני יודע שזה קצת גאוותני, אני מדמיין איך מוציאים סטיקרים על שמי, 'ושבו הבנים לגבול</div>Wed, 02 Jul 2008 15:47:00 +0200mkleper@gmail.com (ילדי תכול העין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=9492797http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271305&blog=9492797http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=9321604<div align="right" dir="rtl">הטבעתי עצמי בתוך תוכך, נושם את עורך חי בתוך ידייך רגלי הן רגלייך והשיר נטבע בתוך תוכי, מילים עלייך נוצרות ומתחדשות מילה אחת אלף נשיקות שנייה אחת אלף הרגשות ונטבענו שנינו אחד בשנייה, צוללים לאותה נקודה כבר השגנו את המטרה המים ריככו את הכלוב והתקלפה ההגנה רגלי הן רגלייך. עיניי הן עינייך. נשימתי היא נשימתך. חיי בתוכך.</div>Fri, 06 Jun 2008 22:25:00 +0200mkleper@gmail.com (ילדי תכול העין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=9321604http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271305&blog=9321604http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=8622515<div align="right" dir="rtl">והיא תדע לפרוט על מיתרי ליבך,ללא הפסקה,והיא תדע להמציא מילים לחיוכך,ללא הגבלה,והיא תדע להכאיב לך לאט,לגרום לך לסבול,לשגע אותך מעט,עד שתרצה לשכוח מהכול,ואז אם לא תכנע, היא תתחרט,תיתן לך להרגיש מחום גופה,תראה איך ליבך מתלהט,והחיים הם רק חיקה.ואז היא שוב תתבלבל,ופה כבר תצטרך להבין,שאם עדיין תמלמל,את אותן המילים...אתה כבר לכוד.</div>Wed, 13 Feb 2008 00:22:00 +0200mkleper@gmail.com (ילדי תכול העין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=8622515http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271305&blog=8622515http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=8438104<div align="right" dir="rtl">זה שוב השברון לב שלי,שוב זה שובר אותי,שוב זה הלב שמתפוצץ,שוב זה הרגש שמתרוצץ.נופל נופל, רחוק רחוק,מנסה מנסה, לך לצעוק,שאת השברון לב שלי,שאת הכאב שבי.ואת אמרת לי להיזהר,וניסיתי,ואת אמרת לי שזה מהר,וטעיתי.נופל נופל, רחוק רחוק,בוכה בוכה, כמו תינוק,אותך אני אוהב,את לי הכאב.</div>Wed, 16 Jan 2008 22:52:00 +0200mkleper@gmail.com (ילדי תכול העין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=8438104http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271305&blog=8438104http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=8339309<div align="right" dir="rtl">את עוברת ,שיערך מסתלסל כמו גלים,ואת מאושרת,עינייך זוהרות ימים יפים.את נעצרת,עינייך בוהקות בשקיעת הים,את מתעלמת,מכל הדגלים הלא נכונים.את מתקרבת,שפתייך יוצקות רכות עננים,את מנשקת,ויודעת אנחנו אוהבים.את נצמדת,גופך לוהט את נשמתך,את מלטפת,צמרמורת עוברת בשיפולי גופך.את מתעמקת,לשונות בקרב על חלל הפה,את שותקת,ליבך אוחז חזק ולא מרפה.את מאוהבת,והוא לא יכול להפסיק לחשוב,שכשאת מתקרבת,הוא מרגיש רק טוב.</div>Wed, 02 Jan 2008 23:08:00 +0200mkleper@gmail.com (ילדי תכול העין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=8339309http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271305&blog=8339309http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=8071502<div align="right" dir="rtl">'מה אתה רואה פה?' הוא שאל אותי, הפסיכולוג המוזר הזה.ואני רואה משרד צבוע בחום עם רהיטים אדומים, ובטח באיזה ספר כתוב שזה מרגיע אנשים. זה ממש לא.אני רואה אותי חצי שוכב על ספה שלמען-האמת לא ממש נוחה,ואת הפסיכולוג מחייך אליי, הפרצוף המקומט שלו, מחייך.בטח מחייך, הוא על ספה אורטופדית, ואני על ספת עינויים.והוא מחזיק מולי דף עם כתם דיו. זה היה דיי טפשי האמת.'תתרכז,קח את הזמן'.בטח שיש לו זמן, לא הוא יקום עם גב תפוס. מה יש בכתם דיו הזה? ואז ראיתי את זה... 'שירה'. 'שירה?' הוא שאל, 'זאת החברה הקודמת שלך?' הקפלים שלו נפלו כשהוא הביט בי וחיכה לתשובה.'כן... אם אתה רואה, פה יש את הראש שלה... הפס הדק הזה זה הגוף שלה... היא הייתה אנורקסית שפגשתי אותה , מעל הראש שלה יש כזה כמו סימן שאלה, כי היא תמיד אהבה אותי, אבל אמרה שהיא מפחדת שהיא תיפגע בי' התחלתי לתאר לו.'ומה קרה בסוף?' הוא התפרץ.'היא נפרדה ממני' אמרתי בקול דיי אדיש.'אז היא באמת פגעה בך בסוף...כמו שהיא אמרה' הוא הרהר.'כן ולא. היא נפרדה ממני, אבל כדי לא לפגוע בי . כדי שאני לא אקשר אלייה יותר מידי ואז אפגע בה. היא עדיין אוהבת אותי.אני רואה את זה כל יום</div>Sat, 01 Dec 2007 15:07:00 +0200mkleper@gmail.com (ילדי תכול העין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=8071502http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271305&blog=8071502http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=7840720<div align="right" dir="rtl">איך אשכח,כשהיית קרובה כל כך,איך אתעלם,מליבי ששוב פועם....וחיוכך לא יוצא ממחשבותיי,כשאחזתי בך בידיי,ידעתי שאתחרט אם אעזוב,ניסיתי להתעלם אך זה כואב לאהוב.גומותייך תפוחים מתוקים מכל,איך יכולת לבקש ממני לחדול,מלהרגיש את נשימתך בפי,להיות שלך ואת שלי.חום גופך בער בעצמותיי,יותר ויותר התקרבת אליי,שפתייך חיכחו שפתיי,נשימתך התמכרה אליי.ואיך אשכח ואיך לא אזכור,שהדלקת בליבי זיקוקים של אור,ואיך היית ואיך את כבר,לא שלי, שייכת לעבר.</div>Mon, 05 Nov 2007 03:20:00 +0200mkleper@gmail.com (ילדי תכול העין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271305&blogcode=7840720http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271305&blog=7840720