http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179heCopyright 2026 מיס דוב. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179http://f.nanafiles.co.il/upload/72006/IsraBlog/271179/misc/6702809.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=14196553<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שעברתי את הדיכאון האמיתי הראשון שלי. אני לא יודעת בדיוק איך לקרוא לזה, הייתי יומיים שלמים ללא אוכל במיטה. היה לי אתמול חום גבוהה והגרון עוד כואב. אבל מה שהכי כאבל י זה הלב. קשה לי לכתוב את הדברים האלה שמא אני מפחדת שהם יחזרו. אבל אני צריכה להיות חזקה. אין לי פסיכולוג. אולי הייתי רוצה שיהיה לי, מישהו שיוכל לנתח אותי ולהגיד לי שהבעיה היא בי, ושאני יכולה לפתור אותה כי אני מספיק חזקה. הכל התחיל מזה שאתמול קמתי בהרגשה שאני אולי לא אוהבת את בן זוגי. אנחנו ביחד מעל לשנה, ידענו עליות וידענו מורדות. חוויתי איתו את האהבה הכי חזקה שהייתה לי מעולם ופתאום הרגשתי שאני מתה. הרגשתי שהכל מת. הוא הבן אדם הכי מדהים שפגשתי, והדבר הכי טוב שקרה לי בחיים ופתאום כך? הכל נשכח מזכרוני? למה? מה אלו הפחדים האלו? שכבתי במיטה ואמרתי לעצמי שאני נורא רוצה לישון ולא להתעורר. כל כך כואב לי לא לאהוב אותו. כי משהו בי יודע שזה הדבר הנכון עבורי. לאהוב אותו. לחיות איתו. לתת לו אהבה. לחבק אותו חזק חזק ולהצמיד אותו לחזה שלי. ומשהו אומר לי גם לא. אני בחיים לא חשבתי שאגיע למצב שברירי שכזה. שאף אחד לא יכול להציל אות</div>Tue, 09 Sep 2014 12:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיס דוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=14196553http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271179&blog=14196553http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=14100821<div align="right" dir="rtl">אחרי המון זמן שבתי לכאן. במהלך הרבה מאוד זמן ניהלתי מחברת שבה כתבתי את המחשבות שלי. לא הסתכלתי בדפים שכתבתי ולא חזרתי אליהם כדי להמשיך הלאה. כותבת וממשיכה. אך אם לומר את האמת, לא התמדתי. לא "ניהלתי" יומן, אלא יותר מקום מפלט רק כשרע. וכשטוב אז לא צריך לספר על כך. החלטתי לחזור ולכתוב כאן כי הבנתי שאני אוהבת יותר את הכתיבה שלי כשהיא בהקלדה. כלומר המטפורות שלפעמים צצות להן ראויות לתיעוד. הסתכלתי קצת בפוסטים ישנים. לא השתנתי הרבה מאז. אותה גברת בשינוי אדרת. אז עשיתי החלקה וצבעתי לבלונד. התכולה נשארה בעינה. מה שכן השתנה מלבד החיצוניות, זה העובדה שיש לי חבר. כבר 8 חודשים וקצת. זה מאוד מאוד משמעותי עבורי. ממש עכשיו אני מרגישה כאילו שדמעות יושבות בארובות העין ומסרבות להציץ החוצה. אולי כי אני חצויה. מצד אחד, קשה לי לאבד אותו ומנגד לכך אולי זה הדבר הנכון לעשות. כשהתחלנו לצאת הייתי מהוממת, כלומר המומה. שמישהו כזה בגלל הסכים להסתכל לכיווני. בוא נגיד שיש יפות ממני, יש רזות ממני. הביטחון העצמי שלי היה דיי בריצפה. התפשרתי על כל דבר, וגם עליו. שכבנו בדייט הראשון. ישנתי אצלו בדייט הראשון. מבחינתי</div>Wed, 30 Apr 2014 20:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיס דוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=14100821http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271179&blog=14100821http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13943211<div align="right" dir="rtl">איבדתי שליטה על עצמי, על החיים שלי, על ההתנהגות שלי. חזרתי להיות מתבגרת. נפגעת מבחורים, נפגעת מאנשים שלא שווים את הציפורן הקטנה שלי ובטח שלא את הדמעות שלי. נפגעת מההורים שלי. נפגעת מכל מילה שנייה. הגיע הזמן להתבגר, לפתח עור של פיל. להפסיק להתלות על הילדות המסכנה והאומללה שלי, ולהתחשל מזה. להתחיל לשנות את מה שאני לא אוהבת בזכות עצמי. אז אין לי כסף לפסיכולוג כרגע, אבל אני לא צריכה לעצור את החיים שלי בגלל זה. הגיע הזמן להפסיק לפחד. להבין שאני יכולה לעשות הכל בזכות עצמי. להפסיק לשנוא את הגוף שלי. אלא לתעל את האנרגיות לשינוי רציני. להציב לעצמי מטרות ולהגיע אליהן. זו המטרה החדשה שלי. לאהוב את עצמי. את הכל.</div>Sat, 19 Oct 2013 23:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיס דוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13943211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271179&blog=13943211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13690001<div align="right" dir="rtl">6 ימים עד שאני נכנסת לקבע. קבלתי את מה שרציתי. אז למה עכשיו אני בדיכאון? חרדת נטישה ככל הנראה.. בכל אופן בימים האחרונים דיי הצלחתי בדיאטה, חוץ מנפילות פה ושם. אבל אין ספק שאני אוכלת בריא. ירקות כל יום, פירות לפחות פעם ביום. האמת שספורט אני כמעט ולא עושה..כי אין לי מצב רוח לזה. אני מקווה שכשאחזור לבסיס יהיה לי כוח.. </div>Fri, 01 Mar 2013 11:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיס דוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13690001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271179&blog=13690001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13683894<div align="right" dir="rtl">עוד 13 יום אני בחוץ. אני מאוד מקווה שאני אקבל את מה שאני רוצה, אחרת זו תיהיה אכזבה לא קטנה בשבילי. אני מאוד רוצה לרזות. 10 קילו. אבל מתחילים לאט לאט. כרגע הגובה שלי 1.68 ואת המשקל לא אפרסם כאן, אבל אפשר לומר שהוא לא מועט בכלל. בוקר: סלט פירות. 20 כפיפות בטן+תרגילי רגליים צהריים: סלט ירקות 20 כפיפות בטן ערב: סלט ירקות+קרקרים או אדממה</div>Sun, 24 Feb 2013 11:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיס דוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13683894http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271179&blog=13683894http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13470047<div align="right" dir="rtl">http://www.youtube.com/watch?NR=1&amp;feature=fvwp&amp;v=ldtoQX5_D_o http://www.youtube.com/watch?feature=endscreen&amp;NR=1&amp;v=P1_xmj4mkgs http://www.youtube.com/watch?v=lUU_om7a8MQ&amp;feature=related http://www.youtube.com/watch?v=YWcEJcerziI&amp;feature=related </div>Wed, 19 Sep 2012 20:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיס דוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13470047http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271179&blog=13470047http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13410787<div align="right" dir="rtl">מכל בחינה שהיא, לזרוק את כל הרעל שיש לי בגוף. את כל העצבים, הלחץ, הכאב והעצב, ולשאוב מהחוץ את האור והטוב, את האופטימיות והשמחה, את החיוכים והחום. להרגיש את המוזיקה, בכפתיים, בידיים. פשוט להשתחרר ולרקוד. לזרוק את כל הזבל שאני מכניסה לגוף באופן קבוע, ולהכניס דברים מחזקים ובריאים שהוא אוהב. להיות סבלנית, נחמדה, חייכנית ולהתחיל בעיקר לאהוב את עצמי. יום 1 של ההתחלה החדשה. בהצלחה</div>Sat, 11 Aug 2012 12:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיס דוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13410787http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271179&blog=13410787http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13305501<div align="right" dir="rtl">ברמת העקרון. גם ברמת העקרון חשבתי שיש לי חברים אבל למרבה הצער טעיתי גם בזה. חשבתי שתמיד אוכל להסתמך עלייך, לא משנה מה יקרה. גם דאגת לומר לי את זה תמיד. "אני תמיד אהיה פה בשבילך". את שקרנית. כי את ההבטחה שלי אני קיימתי. גם כשהייתי צריכה לגרד אותך מהריצפה, גם שאף אחד לא היה לצידך, כשאף אחד לא רצה לדבר איתך, שאף אחד לא האמין לך למילה שיוצאת לך מהפה, כששיקרת לכולם, לי ובעיקר לעצמך- אחרי כל אלה תמיד הייתי לצידך. אין לך מצפון, אין לך מוסר, את אגואיסטית ותמיד היית. ואני לא מאחלת לך שיהיה לך טוב בדיוק כמו שאת גרמת לי להרגיש בצורה הזאת. היינו חברות כמו אחיות, עשינו הכל ביחד.באמת שאני מצליחה לחשוב על משהו שעוד לא עשינו ביחד.. את בחרת להתעלם, כעוד עלה שנידף ברוח כך גם אני, אפשר לנשוף לכיוונים שונים ולהעיף אותי מחייך. חיים שלי, יש לך טעות. ואני לא נקמנית, יחס גורר יחס. כשאת תיהיי במקום הכי נמוך בחייך (שוב) אני כבר לא אהיה שם להציל אותך, לעזור, להקשיב, לתת יד ולמשוך אותך למעלה. בדיוק כמו שהתנהגת כשאני הייתי צריכה אותך יותר מכל זמן אחר. כפויית טובה, מה שאני לא אהיה בחיי. ואני מקווה שיום יבו</div>Sat, 09 Jun 2012 10:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיס דוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13305501http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271179&blog=13305501http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13059430<div align="right" dir="rtl">לפני כחודש וחצי רבתי עם חברה שלי מהבסיס. היא הטיחה בפני דברים שמאוד זעזעו אותי וערערו אותי ואת הדרך שבה הלכתי כל חיי. הייתי צבועה, ומניפולטיבית, ושקרנית, אינטרסנטית. ומאז חשבתי לעצמי, למעשה היחידה שהולכת לישון עם עצמה בלילה זו אני. הכיצד אפשר להרדם כאשר חטאתי בכל כך הרבה מובנים ותחומים? כל כך הרבה כעס על אנשים היה אגור בתוכי. האשמתי את כולם בזה שהם לא אוהבים אותי, אבל את עצמי לא אהבתי למעשה.. לא מנטלית ולא פיזית. עד שדברתי אתמול עם חבר ותיק. שמערכת היחסים בעבר בנינו הייתה בצורה הבאה: לקנות ליטר בירה כל אחד, להביא גיטרה ולנגן עד עלות השחר בצורה הכי משוחררת שיש, לצעוק ולבכות על כמה שרע לנו וכמה שאנחנו מסכנים ורק אנחנו מבינים את העולם בלי שום תמורה מהעולם.. אך אותו חבר ותיק בשלבי חזרה בתשובה..אם הייתי ממשיכה עם האינטרסים יכול להיות שהייתי מתאכזבת מחזרתו בתשובה, כי זה אומר שלא נוכל להתראות כמו פעם..בכל זאת הוא בתהליכי הפיכה לחרדי.. בכל אופן, השיחה אתמול הייתה עוצמתית ומלאה במידע. רק דוגמה קטנה אחת... אנחנו כיהודים מאוד רוצים לטוס להודו ולתאילנד כדי לחפש את עצמך ובתכלס אלו טיולים לשם</div>Thu, 16 Feb 2012 20:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיס דוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13059430http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271179&blog=13059430http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13017043<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שאני רכלנית, חמת מזג, חסרת שליטה עצמית, ודכאונית. אני חושבת ש4 התכונות האלו פשוט מתארות אותי בדיוק. אני לא אוהבת את מי שנהייתי או מי שהייתי כל השנים האלו ורק עכשיו שמתי לב לזה. אני לא אוהבת את איך שאני נראית. ואולי זו הסיבה שאין לי אף אחד. אני פשוט לא יכולה לתת לאחרים לאהוב אותי כי אני לא מבינה מה יש לאהוב בי. אני רוצה להשתנות. בכל ליבי. אני רוצה להיות אדם רגוע ושלו, לומר דברים חכמים שאחרים יוכלו ללמוד מהם, להראות חיננית ולא תוקפת. ואני לא מאשימה את העולם אם הם יבחרו לראות את זה כמשחק. אני רוצה להיות אדם שקול יותר מחושב יותר, לחשוב מהר פשוט. מה יקרה אם אני אגיד את המילים הבאות.. אני רוצה להפסיק לחשוב שכולם משקרים, שכולם תככנים, שכולם מנסים לדפוק אותי. פשוט להפסיק עם זה. אני רוצה להפסיק לקלל כי אני חושבת שזה קול. זה לא. אני רוצה להיות בנאדם נחמד יותר חייכן יותר ואלגנטי יותר. אני מסוגלת לחולל שינוי כזה. התמודדתי עם דברים קשים יותר. אז מה זה כבר לעזור קצת לעצמי? וגם מבחינה חיצונית, אני ממש לא שלמה עם עצמי. לא משנה מה אחרים יגידו. אני בסופו של יום הולכת לישון לבד עם עצ</div>Wed, 25 Jan 2012 13:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיס דוב)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=271179&blogcode=13017043http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=271179&blog=13017043