http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078אל תנסו לקרוא בין השורות. אין לי שום כוונה נסתרת , אין פה שום משחקי מילים. אני לבד, פשוט לבד.heCopyright 2026 loof. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078http://bustan.oketz.com/10things/10.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=12157933<div align="right" dir="rtl">וואו. בלוג, זה באמת מקום שלא ביקרתי בו הרבה זמן... אבל לפעמים ,פשוט צריך. צריך את השליטה הזו...להחזיק כל מה שקורה בבטן ואז להגיע ולשפוך הכל על המקלדת..ואולי, להרגיש מעט הקלה. ולא תמיד צריך אנורקסיה ובולמיה כדי להרגיש שמשהו תקוע לך בפנים ושאתה רוצה רק לפלוט החוצה. אני מאכזבת, אני מאוכזבת. מעצמי. בכלל. אני עוזבת, אני מוותרת, לא מתמודדת. תמיד אותו סיפור... אני איתו, אני הורסת. אני לבד. </div>Sun, 14 Nov 2010 22:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (loof)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=12157933http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=269078&blog=12157933http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10786069<div align="right" dir="rtl">כשחולים יש חשק לכתוב. עליתי על זה , כשהשיעול לא מפסיק , והקול נהיה מוזר מרוב צינון והראש גם קצת כבד מהרגיל, המצברוח שלי הופך מטאפורי, ואיכשהו יש בי רצון להיות דרמיתית, מעניינת. אבל כשחוזרים מפולין , הצורך מתגבר, אז כתבתי. פולין לבנה . ארץ אירופאית שיגרתית , אלה שרואים בסרטים, ואולי קצת מקנאים על השלג. ואנחנו שם במחנות השמדה , ואני דורכת על האדמה הזו שעליה הושמדו כל כך הרבה יהודים. ואני לא מבינה. אני לא מעכלת, אני לא קולטת איך דבר כזה אפשרי. איך אפשר לחשוב על זה . איך אפשר להיות כל כך חסרי רחמים. אבל בעיקר- אני לא מבינה למה. בדיעבד , אני יודעת שהכל לטובה, בתור טיפוס מאמין, בתור אחת שכרגע תולה הכל אבל הכל באבא שבשמיים, אני יודעת שאני לא יכולה לדעת הכל, שיש גדול ממני שמכוון הכל ..... אבל זה גורם לי לתהות , איך יש כל כך הרבה רשע בבני אדם? הרי הם כמוני... בדיוק כמוני וכמו כל אחד אחר! אני לא מסוגלת לומר מילה לא במקום ואז לא לייסר את עצמי אח"כ אם פגעתי בלב של מישהו , אז בצורה כל כך אכזרית? להשמיד? לשרוף בתאי גזים? לגלח שיער? להשפיל נשים? אימהות? לזרוק תינו</div>Sun, 26 Apr 2009 12:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (loof)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10786069http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=269078&blog=10786069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10598265<div align="right" dir="rtl">אני רוצה ממך עוד אבא</div>Wed, 04 Mar 2009 23:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (loof)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10598265http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=269078&blog=10598265http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10486640<div align="right" dir="rtl"> לא חשבתי שאני אכתוב לך. הייתי בטוחה אני אהיה חזקה מספיק כדי להחזיק את עצמי מנגד. אבל..מצטערת, כנראה שזה חזק ממני. *****, מה קרה לנו? ואני באמת תוהה אם אני היחידה פה שתוהה. אני לא יודעת מאיפה להתחיל , אבל אני אתחיל..כנראה. שלושה חודשים אנחנו מרוחקות. שלושה חודשים. לאיפה נעלמה החברות הזאת , הגדולה והחזקה שהייתה לנו? זאת שעמדה בהכל, בכאב, בשמחה, בדמעות ...בפרידה, באהבה? אני יודעת שאולי אני נשמעת יותר מדי רגשנית. אבל מצטערת, זה ממש כואב לי. אני כותבת לך עכשיו ועומדות לי דמעות בעיניים.. איפה זאת שבסחנשי"ם של לילה הייתה אומרת לי שאני כמו אחות בשבילה? לאיפה היא הלכה? ולמה אני היחידה שאכפת לה? היינו אחת בשביל השניה שם , בכל מצב... *****.. כשהתחילה האהבה הזו..אז..לפני שנה וחצי..התרחקתי מכולם, מכולם, מכולם,מכולם...חוץ ממך, כי את היית מעבר לזה , מעבר לחברה של היציאות והשיחות על שטויות.. היית חברת נפש, כזו שאי אפשר להיפרד ממנה אף פעם. האמנם? כששואלים אותי מה איתך ומה את עושה שנה הבאה... את בכלל מבינה כמה כוחות נפש צריך לגייס כדי להגיד ש"אין לי מושג"? תכננו הכל ביחד</div>Sun, 01 Feb 2009 22:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (loof)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10486640http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=269078&blog=10486640http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10320515<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה שחזרתי לעצמי. :)</div>Mon, 22 Dec 2008 14:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (loof)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10320515http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=269078&blog=10320515http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10235562<div align="right" dir="rtl">היום אמרת לי שלבנות יותר קל לכתוב. שהן רק מתחילות במילה אחת ומיד משתרכות אחריה מגילות. אבל הפעם אני לא מצליחה, עוברות לי כ"כ הרבה תחושות בראש ובלב , ואני לא מצליחה לתרגם אותן למילים. מכל הבליל מילים הללו עולה רק אחת עוצמתית, אהבה. אני מכירה אותך כ"כ הרבה זמן, אנחנו ביחד ולא ביחד. בהתחלה זה היה כ"כ חזק ובתקופה האחרונה היה נדמה לי שההתרגשויות והרטטים שזרמו לי בלב לא יחזרו עוד, אבל היום הרגשתי אותם שוב, חזק ומוחשי, כמעט כמו בהתחלה. משהו במבט שלך ובשיחה ביננו גרם לי להתכווצויות בבטן , ואהבתי, אהבתי כל-כך. אולי זה בגלל צחוק, אולי בגלל החיוכים ואולי סתם בגלל האווירה, והלוואי שיהיה ככה תמיד, הלוואי והיה ככה תמיד, ואנחנו מסוגלים, אני יודעת. ברגעים האלה אני מבינה עד כמה נועדנו זה לזו, ואני יודעת שאנחנו יכולים, להתגבר על הכל , ולדעת שמה שלא יהיה - תמיד נהיה פה אחד בשביל השניה. אני יודעת שבמילים שלך אתמול לא התכוונת לפגוע, אני יודעת שאתה אוהב אותי, ותתפלא, אני גם יודעת עד כמה. אני מעריכה אותך, ויש לי יותר משלושה דברים שיוכיחו את זה. אני יודעת שאנחנו יכולים לפתוח דף חדש, </div>Sun, 30 Nov 2008 18:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (loof)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10235562http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=269078&blog=10235562http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10098606<div align="right" dir="rtl">מוזר לי עכשיו. הכל נפל ביחד, כאילו תוכנן פרט אחרי פרט, וכשאני מנסה לשחזר ולחבר הכל, זה מתפוגג והתמונות נראות לי מתוך חלום. זה התחיל במריבה, סוג של סכסוך קטן, בעקבות קנאה אינסופית. אני מנסה להיפטר מזה ולא מצליחה , זה אוכל אותי הרכושנות הזו , אני מייחלת כ"כ להשתחררות ממנה, הלוואי ויכולתי. תמונה הבאה שחולפת היא נהיגה בכביש מוכר , כשהחושך כבר ירד. אחרי זה יש אורות, הרבה אורות. וגם קצת קר. האור מתחזק, הוא מתלבן .. אור לבן ושפתיים. התערבבות ונגיעה .. ודם שזורם במוח, ובעיקר ברגש. מאוחר יותר זו אני, מתיישבת ..כותבת .. אני בפיג'מה , משקפיים וכדור שהשפעתו מתחילה.. אני משתפת אותך.. אני חושפת , דבר שאני לא נוהגת לעשות. אני מגלה לך.. אני מרגישה חשופה, שכבה אחת התקלפה ממני , ולשם שינוי- היא מטאפורית בהחלט. אני מנסה לשאול את עצמי עכשיו, למי אני כותבת כרגע לעצמי או לך ? ופתאום ..השאלה הזו נהיית קשה . והתשובה עליה היא כמעט בלתי אפשרית, כרגע..כשאתה יודע הרבה. כשהנפש היא הרבה יותר פגיעה.. שכבתי המיטה וניסיתי לדמיין את התגובה שלך שקראת.. מה עלה לך בראש באותה השנייה. קשה לי</div>Mon, 27 Oct 2008 16:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (loof)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10098606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=269078&blog=10098606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10042427<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת.. חשבתי הרבה. שכבתי ערה במיטה, היה שקט.. ושיחזרתי. ואז רציתי לפרוק. אולי זה בין הדברים היחידים שלא רצתי לשתף. השארתי את זה לעצמי.. ולך. כמובן. אולי אנחנו לא צריכים להיות יחד. אני כבר לא בטוחה בכלום.. אולי מלמעלה לא רוצים. אחרת.. את התקופה האחרונה אני לא יכולה להסביר. ברור שהאשמה הראשונה היא אני . אני מודעת לזה. אבל הצורך הזה בחודשיים האלה להתרגז כשאני רואה אותך , הצורך הזה עולה לי ולא בשליטתי. אני כבר יכולה לתאר אותך קורא ומהנהן , אבל בחוסר הסכמה. 'איך לא בשליטתך?..את לא יכולה לשלוט על מה שאת עושה ?' על מה שאני עושה כן, על הרגשות לא. אני מרגישה שאנחנו בשדה מלחמה, בקרב. הלוואי שזה לא היה ככה... אז היו שיחות. ניסית להסביר לי כמה זה פוגע בך, וכל פעם שדיברת, משהו נצבט לי בלב .. וכן, זה ב-אמת הפריע לי. אבל כמה שעות אחרי זה נפגשנו ואז הצורך הזה לכעוס עלה בי שוב. ואז היה הפיצוץ ההוא .. החלטת שזהו, שאתה לא רוצה יותר. והיית שלם עם עצמך בצורה שאני לא יכולה לתאר אפילו.. ורק המבט הזה , היכולת הזו שלך להסתכל לי בעיניים , ולהגיד לי ש"כן, אני בטוח" גרמו להתגבשות</div>Thu, 16 Oct 2008 14:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (loof)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=10042427http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=269078&blog=10042427http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=9837894<div align="right" dir="rtl">רציתי לכתוב לך מכתב, רציתי לשלוח אס.אמ.אס.. האמת..שממש רציתי להתקשר. ולא ידעתי מה תהיה התגובה, ואם תהיה שתיקה מביכה.. זאת אומרת- ידעתי שתהיה . וזו הסיבה שלא חייגתי את המספר שאני זוכרת בעל פה כ"כ הרבה זמן. כשאני קוראת את השורות שאני עצמי הקלדתי, זה נראה כאילו אני כותבת לאיזו אהבה או חבר לשעבר.. אבל יש דברים מעבר, שונים..לא פחות חשובים.. שהבנתי החודשיים האחרונים, דברים שמשאירים אחריהם חלל עמוק כ"כ , שלמרות הכל.. לא יכול להתמלא. מחר ה-1 בספטמבר. אנחנו כבר גדולות , עולות לשנה האחרונה... ואני עוד לא באמת מפנימה. הייתי רוצה שנפתח דף חדש.. אני לא רוצה לוותר עלייך, עלינו.. במיוחד לא בשנה הזו , שאני מקווה שממנה יהיו הרבה חוויות.. אני מאמינה שיהיו.. אני רוצה להיזכר אחורה עוד כמה שנים בעזרת ה' , להסתכל בתמונות ולראות שם את שתינו מחייכות, מי יודע.. אולי נסתכל בהן ביחד. אני בטוחה שכמו שאני עברתי כ"כ הרבה הקיץ, ככה גם את.. אני מקווה שנהנית.. אני כ"כ רוצה לשמוע. להקשיב, לדעת.. איך היה כשלא הייתי חלק מהתמונה. אנחנו שני עולמות שונים.. אבל עם זאת .. אנחנו דומות כל כך. אנ</div>Sun, 31 Aug 2008 14:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (loof)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=9837894http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=269078&blog=9837894http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=9674857<div align="right" dir="rtl">"עוד דקה הבוקר יאיריעלה לו השחרולי הוא יזכירעוד חיוך שחבוי בדמעהבנשיקה של אוהבים.." אני כ"כ אוהבת אותך מדהים שלי.</div>Fri, 01 Aug 2008 11:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (loof)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=269078&blogcode=9674857http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=269078&blog=9674857