http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532לא, זה לא בשבילכם. זה בשבילי.heCopyright 2026 settler. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=7647197<div align="right" dir="rtl">בעניין הרשומה ההיא.ובכן, נראה שלמרות כל עניין ההנצחה, אני בכל זאת משתוקקת למחוק את כל ההקטעים הדביליים ההם. נכון, הייתי מודעת אז - כמו שאני מודעת היום - שכל מילה שאני כותבת תהפוך בעתיד לדבילית. אבל הבטחתי לעצמי אז לא למחוק. אז השאלה הגדולה היא מה יקרה לא בעוד 5 שנים. מה יקרה בעוד 20, 30 שנה, זה העניין. אני בטוחה שאני אצליח למצוא את הדרך - אם היא תהיה קיימת מבחינה טכנולוגית - להגיע לכאן.[אם כבר טכנולוגית - עוד יותר יהיה מעניין לראות ממקור ראשון, לא מזכרון סובייקטיבי, מה חשבתי אז שיהיה פעם. כלומר, דמיינתי, בלי להאמין לרגע שיש ממש בדמיונות האלה. מכוניות מעופפות, מחשבים מופעלים במחשבה, כל המד"ב הנוסחתי ההוא. יש לציין שמעולם לא האמנתי שמסע בזמן ייתכן בעולם הזה, למרות שאמונה שגם דגלס אדמס יכול להיות ז'ול ורן.עוד מעניין לראות את הסתירה בין שני האופנים שבהם אני רואה את העתיד - כי מצד אחד, אני מאמינה במשיח, בכל יום שיבוא אחכה לו, ומדמיינת עולם של בית מקדש וטוב והכל, אבל איך המראה הזה מתקשר לעולם הקר והמנוכר שאני רואה במבט האחר שלי לעתיד? לא מתקשר. אולי אפשר לקרוא לזה נקודת המבט היהודית - עד כמה</div>Thu, 11 Oct 2007 21:58:00 +0200shna080@gmail.com (settler)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=7647197http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267532&blog=7647197http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=7647072<div align="right" dir="rtl"> לכל הרוחות. מסריח, מסריח, מסריח. פשוטו כמשמעו. בלי התחכמויות ומשמעויות אחרות. כלומר, גם, כמובן, זבל, אבל מסריח... כל כך מסריח... מגעיל... דוחה, דוחה, דוחה... בלתי נסבל. מסריח, מסריח, מסריח!!!! מסריח!!!! מסריח! חולה! חולה!!!</div>Thu, 11 Oct 2007 21:51:00 +0200shna080@gmail.com (settler)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=7647072http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267532&blog=7647072http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=6658764<div align="right" dir="rtl">שמשו של היום החדשמרקיבה את חשופיות האתמול.רוח של בוקר,ריח של בוקר(חביתות מיטגנות בעזות).ואתה, משרך דרכך במעלה,רגליך מזדחלותאל היום החדש.</div>Mon, 04 Jun 2007 21:12:00 +0200shna080@gmail.com (settler)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=6658764http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267532&blog=6658764http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=6024163<div align="right" dir="rtl">ואז הוא אמר לי- הוא אמר לי שיש לי טאקט. את היחידה, הוא אמר, היחידה כאן שאפשר לסמוך עליה. היחידה שיודעת גם לשתוק. והוא טעה. שתיקתי, שתיקתי שתיקת אין מילים היא. איננה שתיקה של מחסומי רגישות. עד אז. עד שהוא אמר לי. כי איך אפשר לאכזב מילים שכאלו? יחידה הנני- ואיך אזרוק דבר נפלא שכזה? ומאז, נבנו מחסומים. סוף דיבור במחשבה תחילה. טוב, טוב הדבר- וכי מי יודע כמה פגיעות נמנעו? טוב הדבר, כמובן. כמובן שטוב. <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Aria</div>Tue, 13 Mar 2007 23:34:00 +0200shna080@gmail.com (settler)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=6024163http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267532&blog=6024163http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=5940691<div align="right" dir="rtl">ההבדל בין קטנים לגדולים, כמו שאומר השיר, ילדה, הוא בכך שהקטנים רוצים להיות גדולים, ואילו הגדולים חושקים בכל מהותם לשוב אל קטנותם שלהם. יום אחד, כשתגדלי, תביני את זה.תביני למה הגדולים לא יכולים עוד להבין את הקטנים; תביני, שכל מה שאת, הוא זמני. תמיד. יש בכך אמנם נחמה גדולה, ילדה, אך גם עצב רב. אולי אשכון בתוך אני העתידית, אך בעומק ארגזי הפינגווינים אהיה. אמחק, אשכח מליבי שלי; מחשבותי, הגיגי, שנראים כה חכמים ונכונים עכשיו, יהיו כל כך מטופשים, כמו הגיגי משכבר הימים. אך ילדותי, ילדותי האמיתית, זו שבה חשבתי באמת, ולא לפי שלל גורמים חיצוניים, נשכחה כבר. נמחקה. יותר לא אוכל לשוב אליה, על כל סבכיה ושבריה האמיתיים, חסרי ההדחקה שנובעת מבחוץ, מבפנים.לכן, ילדה, כתבי את אשר על ליבך,פשוט כתבי. סיפור בלשים. כי כאשר תגדלי, ותשכחי, יהיו כתבייך דרכך היחידה לשוב אל מחשבותייך; אל עצמך. עצמך של עכשיו, עצמך של פעם, אז.כתבי, כתבי עכשיו, אל תעזי להשמיד. כתבי, כדי שלא תעלמי מין העולם, כדי ששאיפותייך ואהבותייך לא ידמו.זו היצירה.הנצחה.</div>Thu, 01 Mar 2007 15:52:00 +0200shna080@gmail.com (settler)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=5940691http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267532&blog=5940691http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=5921036<div align="right" dir="rtl">"הנהג שלנו דומה לקרונפלקס,הוא יקח אותנו הביתה".[חוויות ורשמים מטיול כיתתי]</div>Sun, 25 Feb 2007 22:32:00 +0200shna080@gmail.com (settler)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=5921036http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267532&blog=5921036http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=5745675<div align="right" dir="rtl">הייתי רוצה להסתפר. קצוץ. לא סתם, כדי להתחדש,להשתנות, כמו כולם. כלומר, גם, אולי. בעיקר כדי להשתחרר. אולי גםזה כמו כולם, אבל לפחות השחרור הזה שלי, הוא לא כמו כולם. הדבר היחיד שבו אני היחידה בעולם, הוא הסיוט שלי. אולי זה לא כל כך נחמד כמו שמדמיינים אתזה, הייחוד.סיוט. לכולם יש סיוט, כל אחד וסיוטו הוא. אבל ככל שהסיוט שלך קטן בהשוואה לאחרים(ככלות הכל, יש ילדים שאין להם D.V.D),ככה הוא יותר גדול בשבילך. העובדה שאם היית מספר אותו לאחרים (מעבר לרתיעה מעצם מהותו של סיוטי שלי) הם היו חושבים לעצמם, "זה מה שכל כך מאמלל אותו?",העובדה הזאתעושה את זה הרבה יותר גרוע. הנה, לא רק שכך וכך, אלא אני גם שומר לעצמי את הזכות להתאמלל בגלל זה. איזה אדם רע אני. בקיצור, בסופו של דבר,הסיוט שלך הוא תמיד הסיוט הגדול ביותר*. והסיוט שלי באמת מעורר חלחלה. אם מישהו שמכיר אותי היה מזדמן אי פעם לבלוג זה(זה אפשרי בכלל?), לא רק שהוא היה מבין מי אני(זה לא שאני ממש מתאמצת), אלא הוא גם היה מיד לומד עלי כמה דברים שהוא בטח כבר יודע. לפחות ככה הוא יראה את נקודת המבט שלי על העניין. אני כבר מתחילה לפנטז, למרות ידיעתי הברורה ששום אדם</div>Sun, 28 Jan 2007 23:02:00 +0200shna080@gmail.com (settler)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=5745675http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267532&blog=5745675http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=5745407<div align="right" dir="rtl">תפילהאניכמו שאניבאמת.בלי טיפה שלהתנשאות.רק אני,כמו שאני באמת.תום.פשטות.רק אני.בלי טיפה של התנשאות.פשוטרקאני.</div>Sun, 28 Jan 2007 22:40:00 +0200shna080@gmail.com (settler)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=5745407http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267532&blog=5745407http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=5625723<div align="right" dir="rtl">מוזר. מי אני? קונבנציונאלית. חיה חיים בגלל שכולם חיים אותם, לא? נלחצת ממבחנים מאותה סיבה שכולם. מפחדת מאותה סיבה שכולם. אני אני מאותה סיבה שכולם. כן, יחוד, אבל מאותה סיבה שכולם...הרי כולם לא רוצים להיות כמו כולם, מאותה סיבה שכולם.כל דבר שאני אהיה, יהיה כמו כולם. לא כמו כולם, בדיוק כמו כולם. אז מי אני?(אותה שאלה כמו כולם)</div>Tue, 09 Jan 2007 20:46:00 +0200shna080@gmail.com (settler)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=5625723http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267532&blog=5625723http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=5579882<div align="right" dir="rtl">חגב בטוקסידו. עומד, מנגן ברוב חשיבות עצמית, בזמן שפרפרים, שדומים קצת לעשים, מוחאים לו כפיים בהתלהבות. מנגינה עליזה. "...בוא אלי, פרפר נחמד, שב אצלי על כף היד, שב תנוח, אל תפחד..."זכרונות ילדות מענגים. בטחון שכזה. אפשר תמיד לשבת על כף יד, לנוח, לא לפחד מכלום...ואז ההבנה. זה נכון. ה' אוהב אותי, ה' אוהב אותי. ה' שומר עליי. רק להבין את זה, רק להרים את הכנפיים, ולעוף אליו."בן אדם,עלה למעלה,עלהכי יש לך כנפי רוח,כנפי נשרים אבירים.אל תכחש בם,פן יכחשו לך.דרוש אותם,וימצאו לך מיד"(הרב קוק זצ"ל)הוא ברא אותי. הוא זה שיצר אותי. הוא אבא שלי. הוא תמיד מוכן לקבל אותי, הוא תמיד יגןו עליי. הוא יוצר בשבילי דרך בעולם הזה, מוביל אותי בשבילי הדרך. "כי הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל: ה' שומרך, ה' צלך, על יד ימינך"הוא כף היד שלי.</div>Tue, 02 Jan 2007 22:07:00 +0200shna080@gmail.com (settler)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267532&blogcode=5579882http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267532&blog=5579882