http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914heCopyright 2026 tomasa. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914http://f.nanafiles.co.il/upload/72006/IsraBlog/265914/misc/6538297.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=9146414<div align="right" dir="rtl">אבל הינה, עכשיו, ממש כשאת עם הבת שלך, ואתה מנמנם, ואת מתמרנת בין הילדים לבין התבשיל / צלי, אני סוף סוף תפסתי את המחשב. שלושה מבוגרים, שלושה ילדים, ואחת באמצע (אני כמובן) זה באמת קצת יותר מדי דמויות פועלות בשביל מחשב אחד, מה גם שלכל אחד יש בלוג (לילדים עוד לא, בקרוב). מזל שיש תורנות גם על למזמז את הילדונת המתוקה החדשה. נרשמתי בשתי הרשימות, את המחשב קיבלתי כבר פעמיים. הייתי מוכנה לחיות ככה, פה, איתכם, רק תבנו לי אולפן, ובבקשה שיהיה נהדר כמו שלי. ככה אני מוכנה לחיות, לשתות נס קפה בבוקר עם שיחה, לקשקש עם הילדים, לשטוף כלים, לגנוב עוד חצי בורקס כשאף אחד לא רואה, לרכל, לקרוא בלוגים, לצאת לקנות כל מיני סוגי סיגריות, לשכב על הספה בחוץ ושיביאו לי ארטיק תות. אנחנו מבשלות במטבח ביחד, איזה ריקוד! צלחת ירקות נפרדים וסלט מכל הבא ליד שאני חותכת. אולי חומוסים קטנים? את מציעה. בסלט כבר יש הכול, אני מוסיפה עוד לימון ונענע, וזה הופך לבלגן. טעים! אנחנו עומדות מעל הסלט ביחד וטועמות אותו. עוד קצת, עוד קצת טועמות. "יש לי פנטזיה חדשה, לבשל עם מישהו" אני אומרת לה. "מה, איתי לא מספיק טוב?". "טוב! טוב! אבל זה לא</div>Thu, 08 May 2008 14:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (tomasa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=9146414http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265914&blog=9146414http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=9082395<div align="right" dir="rtl">כשסיימתי לבכות ולקרוא לה את הפוסט הקודם ולדבר עוד קצת היא שתקה ושאלה אם בעשר הדקות הקרובות אני רוצה לפתוח דברים או רק צ'אי וכדור שוקולד.רציתי לחבק אותה על המילים האלה, אבל אפילו לא העזתי להישיר מבט.אחרי הפסקה של חודשיים בשומרי משקל, לא עליתי ולא ירדתי. יאללה עוד עשרה קילוגרמים.</div>Sun, 27 Apr 2008 15:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (tomasa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=9082395http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265914&blog=9082395http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=9072394<div align="right" dir="rtl">במדבריום שישי, קצת לפני חצות. לא בדקתי מיילים, לא צלצלתי לאף אחד (ויסלחו כל אלה שהבטחתי להם לצלצל), רק התקלחתי מהר, ואחר כך הסתכלתי שעה במראה. משהו השתנה לי בפנים. משהו בטבור. משהו בעפעפיים. ואת הנמשים החדשים שהשמש נתנה לי אני מאוד אוהבת. הרבה תודה תהיה בטקסט הזה, קצת רוחניקי כזה. אבל אני כבר לא רוצה לומר את זה בגנאי. היום אמרתי לאחת החברות שבאה איתי למדבר, אולי הגיע הזמן להיות קצת רוחניקית. וזה היה לפני הטנטרה. אז יש תה עם מרווה ודבש, סיגריית כאמל ועומר פארוק. אפשר להתחיל. הטנטרה הייתה רגע השינוי האמיתי, ההבנה שבעצם אני שמחה, אני אנרגטית, כן כל זה. אבל יש כל כך הרבה רעל בפנים, כל כך הרבה בכי. הרבה יצא, יש שם עוד שרק מחכה, אני מרגישה אותו מבעבע. ברגע האחרון החלטנו ללכת לסדנת נשימה טנטרית, ולדחות את היציאה הביתה בשעתיים. המנחה, שרדהה, המנחה הכי טוב שהיה לי בכל הפסטיבל, אמר כבר בהתחלה שזו סדנה לזוגות. מה שאני חוויתי שם היה כל כך לא מיני ולא זוגי, שזה היה בסדר שאיזה ילדון הציע לי להיות איתו. ועצם נוכחותו גם גרמה לי להבין משהו על עצמי. כבר בנשימה הנשית התחלתי להרגיש דמעות זולגות. בכיתי, ול</div>Fri, 25 Apr 2008 23:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (tomasa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=9072394http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265914&blog=9072394http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=9023175<div align="right" dir="rtl">יש את הקטע הזה בכל קורס שאני מלמדת, שיש מטרה בסוף, שידוע שצריך להגיע אליה, כמו בחינת רמה, או אמצע רמה או כל הפועל בהווה או משהו כזה. אבל לפעמים יש מין נקודת אור כזו, אחרי שמדשדשים הרבה זמן (מדשדשים בכיף כמובן) פתאום יש בכיתה קליק כזה, וכולם בבת אחת קוראים יותר טוב, זוכרים מילים, שמחים יותר. כאילו ירד האסימון וכולם מבינים את הסמיכות מצוין. היה לי כזה אתמול בטיפול. והמטאפורה הזו, היא מהפסיכו. ידעה איך לשכנע אותי שגם לנו זה קרה.דיברתי מלא, הרבה יש יש יש אבל, הרבה אין. אבל לקראת הסוף כשרציתי מילים מסכמות וכוחות מחודשים, קצת אנרגיה לשבוע הזה של החופש, שגם יש בו חופש מטיפול, לא נשאר זמן. וגם לא מרחב. ואז היא אמרה לי שפעם כשמשהו היה רע אז הכול היה רע, אצלי. ועכשיו אני נאחזת בו. חברה אמרה לי אתמול שיש לי מרכז כובד, וגם אני הרגשתי את זה. בסופו שלדבר גם כשממש רע, אני רוצה לחיות. אני כותבת, מתקשרת לאנשים שעושים לי טוב, יוצרת אינטרקציות חדשות ומעניינות. אני מנסה להזכיר לעצמי את זה כל פעם שאני שוקעת. שיש איזה מועקה. כי ככל שהתקרבתי ברכבת מכרכור לתל אביב הרגשתי את המועקה מתלבשת, כמו טטריס, עוד נדבך</div>Fri, 18 Apr 2008 16:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (tomasa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=9023175http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265914&blog=9023175http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=8965211<div align="right" dir="rtl">תלמיד שלי רוצה להחליף איתי ידע מוסיקלי, שאכיר לו מוסיקה ישראלית והוא בתמורה יכיר לי מוסיקה אמריקאית שאני לא מכירה. הוא שלח לי את זה היום בבוקר. מאוד שמח, לא?מה אשלח בחזרה? חינוך מוזיקלי הידד!זה היה בסעיף המשמחים. ועוד לחברה טובה נולדה בת נעמה, והן שתיהן וגם האב נורא מתוקים ומאושרים. ועוד במקום לנמנם הלכתי להשלים שיעור ריקודי בטן. וחוץ מזה, כולם הבריזו לי היום. לא נעלבתי. אבל הפסיכו התקשרה משופעת וביטלה, החליטה ללכת הביתה להבריא. לגיטימי. אז למה אני באטרף? היא אפילו שאלה אם הכול בסדר, והכל בסדר בגדול גדול גדול, לא? אז למה אני באטרף?יומיים לא הייתי עצובה בערב, זה הרבה, כי אני עצובה כל ערב. ודווקא היום שאני עם השותפה אני עצובה בערב. והיא דווקא שמחה כי כל הימים שלא הייתי עצובה לא הייתי בבית עד מאוחר והיא הייתה באטרף ולא היה לה על מי להוציא את זה ועם מי לדבר, ועכשיו היא עם ידיד והיא לא עצובה. ואני עצובה. יותר מדי סימביוטיקה.ואני עצובה ואני באטרף, ומי יודע למה. אין סיבה. מה, לחפש בכוח?אני באמת חיה מטיפול לטיפול? והוא תמיד כל כך קצר. ותמיד עולה משהו חשוב ממש בסוף וכשמתבטל עובר יותר מדי זמן ב</div>Wed, 09 Apr 2008 20:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (tomasa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=8965211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265914&blog=8965211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=8923048<div align="right" dir="rtl">בעקבות לי גם אני רוצה, דקה לפני שאני יוצאת לעבודה. אתמול שוב השותפה הציאה לצאת לבלות ושאני הדפתי להתקלח לאכול סלט ולראות בנות גילמור. אני רואה בזה סוג של הישג. לשקט הנפשי, לארנק, ליחסים בינינו, ויחסים שלי עם עצמי.אתמול הייתה פגישת סיכום כנס וכשהוא הסיע אותי הביתה, אמר י', בחור מדליק לחלוטין, שהייתה לנו זרימה מעולה ביחד וקליק מטורף (לא כזה, הוא נשוי עם ילדים, ורק בן 30 וכבר יש לושתי בנות הגדולה בת 6) אמר - היה לי ממש כיף לעבוד איתך, את בן אדם כל כך חיובי, אני לא בטוח שכולם רואים את זה מיד.היום יש טיפול, היום עיניים?היום אני אוכל כמו שצריך ולא עוגיות. יש שקיות עם ירקות ויוגורטים וכריכים במקרר מחכים רק לי.התחיל חודש חדש, אני אמנם שוב מרוששת, אבל שומרת על כל אגורה לקראת פסח שאז אהיה גם בכרכור, גם בתל אביב וגם במדבר.שיהיה לי יום טוב. ריקוד בטן והלכתי. וגם לכם יום טוב, שיהיה.את הרעיון קיבלתי מלי ובינתיים גם דאלי כתב!</div>Wed, 02 Apr 2008 08:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (tomasa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=8923048http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265914&blog=8923048http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=8895539<div align="right" dir="rtl">"את רוצה שאקום ותשבו ביחד?""אני לא מבינה, סליחה""&#1074;&#1099; &#1093;&#1086;&#1090;&#1080;&#1090;&#1077;, &#1103; &#1087;&#1077;&#1088;&#1077;&#1089;&#1103;&#1076;&#1091; &#1080; &#1074;&#1099; &#1089;&#1084;&#1086;&#1078;&#1077;&#1090;&#1077; &#1089;&#1080;&#1076;&#1077;&#1090;&#1100; &#1074;&#1084;&#1077;&#1089;&#1090;&#1077;"פניה אורו. שיער חום מסולסל, אף קצת אדום. פנים אבודות, קשוחות. משהו בה מאוד מוחזק, אבל על סף דמעות. חברה שלה בלונדינית חייכנית סטייל מרילין מונרו, שתיהן מתקרבות לגיל 70, נוסעות באוטובוס הדחוס מהשוק לקרית מנחם, וגם אני בדרך לסבתא שלי. "איך אמרת? תגידי שוב"אני אומרת שוב, מיד מפשטת את השפה, לחינם אני מורה לעברית? מגלה לה שאני מורה לעברית. היא עצמה חודש בארץ. חברה שלה, מרלין, חיה כבר שנים בפרנקפורט ועכשיו מבקרת אותה פה. רוצה לראות שהיא בסדר. היא אופטימית הרבה יותר בקשר ליכולת של חברה שלה להסתגל לחיים הכל כך שונים פה. והיא, זו שיושבת לידי נראית כאילו היא איבדה תקווה. הן יורדות מהאוטובוס מצוידות בטיפים ללימוד עברית, בטלפון של אולפן שאני חושבת שהוא טוב יותר. ואני מפנה</div>Fri, 28 Mar 2008 16:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (tomasa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=8895539http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265914&blog=8895539http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=8886595<div align="right" dir="rtl">סתם אני במחזור וגם בגיל ההתבגרות.ובחיאת ילדים, תנו לאימא שנייה, תראו איזה פסוט קצר כתבתי לה. רק שנייה.אבל רגע אם יש סלבנות תקראו למטה כי מה אתם כאלה גבריים אומרים שהכול מחזור וזה. (זה לא היה לילדים)</div>Wed, 26 Mar 2008 21:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (tomasa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=8886595http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265914&blog=8886595http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=8884779<div align="right" dir="rtl">ידעתי שתישארו. יהיה זרם תודעה טוטאלי, מי שלא היה בפוסט הזה לא ראה זרם תודעה מימיו.  היום היה טיפול. השבוע היה רק פעם אחת, בראשון לא היה. היה חסר מאוד, רק השיחה עם חברה טובה (עליה ועל מעלותיה יבוא פוסט נפרד) הצליחה לאוורר קצת. ללכת לישון רגועה, למלא קצת את החלל שהליכה לילית למקרר הייתה ממלאת אחרת, את הבדידות הריקנות והמחשבה שאני בזה לבד לבד. האם אני על מדרון שלג (לא כדור שלג? מדרון חלקלק? לא יודעת) שוב בנקודת אל חזור? אמרתי לה היום בטיפול - בערך לפני שנה התחילה נקודת האל חזור. התחלתי לרזות. לא הצלחנו להבין למה אל חזור, אבל היא הבטיחה להשתמש בזה שוב. כל כך הרבה קרה היום בטיפול. שוב נפתחו הארובות, מה קרה לי שאני לא יכולה יותר לבכות פשוט לבד, בכי מזכך שכזה. מה קרה לי שגיליתי שאין לי פנטזיות מיניות, ניסיתי וניסיתי ואין לי, כוסאומו. אז נפתחו הארובות ובכיתי ובכיתי וניגבתי את האיפור ובכיתי וקינחתי את האף והסתכלתי בשעון ובכיתי כי כמעט נגמר הזמן וכל הזמן בכיתי. תמיד אני על זמן שאול, בכל מקום, בסדר, כולם אני יודעת. וגם הטיפול הוא על זמן שאול ופתאום היא אומרת - גם אם תדעי שזה שלוש שנים תמיד תפחדי</div>Wed, 26 Mar 2008 17:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (tomasa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=8884779http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265914&blog=8884779http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=8844547<div align="right" dir="rtl">שמישהו יתחפש אליי ושגנבי האייקונים יחזירו לי את האייקון שלי כולל העברית מהתגובות. גנבים!ואני הולכת למסיבה בריטית!ואני מתחפשת לאוליבר טוויסט...!excuse me sir, can I have some more?בדרך פוסט כבד וארוך על יחסי שליטה בטיפול ובכלל וכו וכו ואיזון נפשי. אבל די טוב לי בגדול.ואתם חברים?מי יתחפש לטומסה רומיניטטיבית?</div>Thu, 20 Mar 2008 10:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (tomasa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265914&blogcode=8844547http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265914&blog=8844547