<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>באוזן קשבת ועין פקוחה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900</link><description>החיים מזמנים לנו מצבים קשים...מורכבים...וגם לא מעט
רגעים של אושר....אם תרצו לספר...אני כאן לשמוע..אם צריך אז גם לייעץ ולעזור....תרגישו חופשי.....</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 nonanita. All Rights Reserved.</copyright><image><title>באוזן קשבת ועין פקוחה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900</link><url></url></image><item><title>פרפרים-4</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=8979866</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
ונותרו שניהם מביטים לצדדים,מציצים בשעון בעצבנות
ממתינים למעלית שתגיע......

את מכאן? פתח בהיסוס......היא הביטה בו וענתה בחיוך מבוייש
כן, ואתה?...כן , הנהן .....מאיפה, זאת אומרת לאיזה משרד את שייכת?
אני עובדת בחברת היבוא שיין ובניו, מכיר?....אני חושב שכן הנהן,קומה ד`
לא.?...אכן , ואתה...?..שאלה וענתה מייד, היי-טק בטח..חייכה.....
הוא הביט בה מרותק, החיוך שינה את פניה לחלוטין,כן נכון, מה מצחיק?
סתם , נראה כזה.....ענתה במבוכה......ופניה הרצינו....כן אה..ענה...
איך אנחנו נראים?....זאת אומרת איך אפשר לזהות עובד הי-טק...?....
לא יודעת ממש לשים את האצבע ,ענתה, אבל אפשר לקלוט......
מרוצה כאן? שאל, כן דיי בסדר השיבה....ואתה?.....כבר עמד להשיב לה
כשנפתחו דלתות המעלית.........

גבר כסוף שיער יצא ממנהכשהוא משוחח בסלולרי שלו בטוןנרגש...

, הוא הביט בה, והחווה כלפי הדלת באבירות..ליידיס פרסט,אמר,היא חייכה
ונכנסה והוא אחריה,
אז איפה היינו. שאל ....אממ,שאלתי אם טוב לך כאן?....כן כן, לא רע....אמנם טוחנים
שעות, אבל זה כולם,......
יופי.....מלמלה,המעלית נעצרה , כאן אני יורדת אמרה, שמחת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 12 Apr 2008 12:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (nonanita)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=8979866</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265900&amp;blog=8979866</comments></item><item><title>פרפרים-3</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=8979850</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הוא סקר את קבוצת האנשים שהצטופפו בהמתנה למעלית,חלקם היו מוכרים
וחלקם לא....בניין של עובדי הי-טק בעיקר אבל לא רק, בבניין גם שכנו משרדיה של
חברת יבוא גדולה...
הוא הציץ בחוסר סבלנות בשעונו, תוהה מתי הוא יצא מכאן היום.....מזווית העין קלט
אותה מתקרבת, יופי בהיר חיוור,עניים עצובות ,ושפתון ורוד מרוח על שפתיים מלאות
היא צעדה בנחישות לעברו, כשלפתע נעצרה, חיטטה בתיקה,וסבה על עקבותיה למגרש
החניה, 

הוא עקב אחריה בעיניו,משהו בה אולי בצורת הליכתה,משך את תשומת ליבו,מעניין מה
היא שכחה, חשב....
צליל פתיחת דלתות המעלית קטע את מחשבותיו,והוא נדחף יחד עם קבוצת האנשים
לעבר המעלית הדחוסה....
בהחלטה של רגע החליט להמתין למעלית הבאה......היי, תעצור אותה בבקשה, שמע
וא הסתובב מופתע, וראה אותה מגיעה במרוצה ממגרש החניה, פניה סמוקות מהריצה
&lt;FONT id=Fo&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 12 Apr 2008 12:08:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (nonanita)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=8979850</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265900&amp;blog=8979850</comments></item><item><title>פרפרים /ההמשך</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=8929797</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בוקר...היא מתעוררת למגע המוכר של בעלה, כמעט ומתמסרת
אבל נזכרת שהיום היא חייבת להגיע מוקדם מהרגיל לעבודה
אמש נערכה לעובדי המשרד בו עבדה שיחת מוטיבציה,שבעקבותיה
הוחלט בימים הקרובים להגיע מוקדם יותר כד להדביק את הפער בהזמנות
שהצטברו,
היא הסיטה את ידו של בעלה מישבנה,וזינקה מהמיטה תוך שהיא מלמלת 
שכבר מאוחר והיא חייבת לרוץ,
מהר בחרה חולצה וחצאית מהארון, ותוך כדי התלבשות, בחנה את בעלה 
שחזר לישון, עברו כמה שבועות מאז פוטר מהחברה בה הועסק,התייעלות
הם קראו לזה.....וכעת עול הפרנסה הוטל כולו על כתפיה.....

תקנה עיתון היום זרקה לו,בטח תמצא משהו......בלי לחכות לתגובה,חטפה
את התיק ואת מפתחות האוטו ויצאה......

עוד יום בכבישים העמוסים,ברמזור, היא שלפה את האיפור שהיא נושאת דרך
קבע בארנקה,שפתון ורוד וסומק עשו את ההבדל, כעת חשה לגמרי מוכנה,
קפה היא כבר תשתה במישרד הרהרה,כשצפירות חדות מאחוריה בישרו לה
שהרמזור התחלף, עוד פניה והיא כבר בחניה השמורה לעובדי הבניין שבו עבדה
&lt;D&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 03 Apr 2008 16:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (nonanita)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=8929797</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265900&amp;blog=8929797</comments></item><item><title>פרפרים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=8925263</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בוקר,ציפצוף השעון המעורר קוטע באחת את החלום המתוק....
הוא ממהר להשתיק את השעון,ושולח יד לגוף אישתו ששכבה עם הגב אליו,
מרפרף בעדינות על החמוקים,היא ממלמלת משו מתוך שינה, ונצמדת אליו
הוא מתעודד ויורד עם היד למטה לבטן העגלגלה,ואל מתחת לתחתונים, תוך כדי 
שהוא מחכך את הזקפה שכבר נוצרה בישבניה העסיסיים,אט אט מפלסות האצבעות
דרכם אל בין רגליה מנסות לאתר את נקודת העונג....באותו רגע היא מזיזה את האצבעות
הלהוטות, מתרחקת, ופולטת משהו על זה שכבר מאוחר, וצריך לקום , להעיר את הילדים
היא תקח את הילד לגן, והוא יקפיץ את הגדולה לביה&quot;ס........

הוא גורר את עצמו בחוסר רצון מהמיטה,נכנס למקלחת לשטוף את פניו, ולשחרר מעט
את הכאבים שנוצרו בעקבות הזקפה שלא מומשה.....

נו!...מ קורה איתך, צריך כבר לזוז, הוא שומע את אישתו רוטנת , כבר בא...הוא ממלמל...
ויוצא .......שותה בחופזה את הקפה , נפרד א&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 02 Apr 2008 17:50:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (nonanita)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=8925263</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265900&amp;blog=8925263</comments></item><item><title>הוא יראה לך רק מה שירצה שתראי...............</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=8490975</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
 הוא....נשוי דיי באושר לאישה חמודה +2 ילדים חמודים, עם בית וגינה
אבל כבר מזמן הוא הרגיש שמשהו חסר.....משהו קטן וזניח כמו סקס
אבל עדיין מורגש בחסרונו...אבל הוא הרי איש שקול וזהיר....איך להשלים
את החסר מבלי להסתבך באיזה רומן ולאבד את מה שיש לו עכשיו.....
חשב חשב והחליט שמצא את הדרך......הוא יצר לעצמו דימוי של גבר נחשק
ומבוקש, אחד כזה שלא יכול להתחייב לאישה אחת,וגם לא לשתיים......ברגע שנפלה ברשת
אחת.....וגם הוא קצת נפל ברשתה.....הוא ממהר למצוא במקביל עוד אחת...ועוד אחת
כשברור שמערכות יחסים מהסוג הזה לא ממש אורכות מעבר למפגש אחד או שתיים[במקרה הטוב]
פה ושם העניינים מסתבכים לא......כשלא כולן ממש משתפות פעולה........או אז הוא יורד לו למחתרת
עד יעבור הזעם........ואז הוא שוב מפציע לו בשמחה.......
ואני תוהה לעצמי איזה מן טיפוס זה,איך הוא מתנהל,ואיך עם כל זה הוא מצליח לשמור על שלום בית יחסי....?.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 24 Jan 2008 21:47:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (nonanita)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=8490975</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265900&amp;blog=8490975</comments></item><item><title>בת ערובה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=6589215</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
 לפעמים יש ימים כאלו...כמו היום למשל, שאני חשה כבת ערובה
מוחזקת בניגוד לרצוני, ויחד עם זאת בשיתוף פעולה מלא שלי
בת ערובה של הבית, הילדים, הבעל .....וכל הנלווה לכך....לא
יכולה להשתחרר,ואין מי שישלם עבורי את כופר הנפש....כך
כלואה לי בתוך כלוב יפה, בעל תפאורת רקע מהממת...חיה לי
מיום ליום...משתדלת לא לחשוב יותר מדי...להיות אופטימית.
להמשיך בדברים הקטנים שלי..אותם פלירטים אסורים שהם
רק שלי(ולפעמים גם שלכם...:) כבר מנסה לא לחלום...אלא
להיות עם שתי רגליים על האדמה...

אבל אז אני כאילו מתעשתת...ומודה...או אומרת לעצמי לומר תודה
על כל מה שיש לי......הבריאות, הילדים , השמיים,העצים,והציפרים..
מש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 26 May 2007 17:02:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (nonanita)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=6589215</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265900&amp;blog=6589215</comments></item><item><title>פוליאמוריה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=4665204</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;











פוליאמוריה או פוליאמורי, הנו מונח המתייחס למערכת יחסים רומנטית בין יותר משני אנשים,
בניגוד למונח פוליגמיה,הפוליאמוריה מתארתכל מערכת יחסים שכזאת בלי תלות במס&apos;/מין המשתתפים

פוליאמוריים מקימים משפחות שכוללת מס&apos; מבוגרים למשל 2 גברים ואשה , או שתי נשים וגבר..ומס&apos; ילדים
בני המשפחה יכולים להיות הטרוסקסואליים,הומוסקסואליים, או ביסקסואליים, 
&lt;FONT style=&quot;BACKGROUND-COLOR: #c0c0ff&quot; color=#0000c0 size=&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 19 Aug 2006 14:01:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (nonanita)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=4665204</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265900&amp;blog=4665204</comments></item><item><title>המלחמה הסתיימה...ונותרה רק מועקה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=4661587</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
 


כן מועקה, מועקה כבדה מאוד....על כל החמודים שהלכו מאיתנו, על חלום שנגוז, הרי המלחמה הזו
היתה אמורה לפתור את כל בעיותינו , אמורה היתה להחזיר את השבויים הביתה,במלחמה הזו היינו
אמורים להזכיר לעולם איזה מין צבא מפואר יש לנו..כן להצדיק את הדימוי ....וזו גם היתה מלחמה 
שאמורה להרתיע כל אחד שרק יעיז שוב להציק לנו.....

אבל במקום זאת....מה קיבלנו.....?..יותר נכון מה לא קיבלנו, לא חזרו השבויים הביתה,ויותר גרוע לא חזרו ולא יחזרו
כמה ממיטב בחורינו
גילינו איך הנהגה של מדינה לא יודעת איך לנהוג בצבא (שהוא אכן מפואר וגדול, את זה לא יקחו לנו.)...לא יודעת להנהיג
ולכוון..

&lt;FONT style=&quot;BA&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 18 Aug 2006 21:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (nonanita)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=4661587</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265900&amp;blog=4661587</comments></item><item><title>השכול בוירטואלי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=4642158</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;


 






באחד האתרים האחרים, ישנו פורום לאהבות אסורות שבו אני חברה פעילה...במשך הזמן
התגבששם גרעין מוצק של מס&apos; חברים שמלבד דיבורים על פלירטים ושאר ירקות,הפך להיות הפורום
מין בית חם לכולנו....יכולת לרשום שם כל מה שעולה על דעתך, ותמיד תמיד יהיה מי שישמח יחד איתך
או לחילופין מי שיתמוך בך כשצריך......אהבות ושנאות, חברויות שהתפרקו,ויכוחים סוערים,והמון המון
צחוקים,
חברי הפורום הנ&quot;ל מגיעים מתחומי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 16 Aug 2006 11:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (nonanita)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=4642158</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265900&amp;blog=4642158</comments></item><item><title>הכמיהה לאינטימיות ..חלק 2</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=4631405</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;







רוצה לספר לכם סיפור קשה על ילדה תמימה שעקרו אותה ממקום מושבה מהחיים הטבעים שלה וזרקו אותה כחפץ שאין בו הופכין.שימות כבר שימות כברהכרת אותי בגיל 36 פרח.פרח אמיתי נשואה באושר ועושר עם שני ילדים.נכנסת אל חיי כנגד רצוני נגעת בי ברגשות העזרה שלי.חדרת אל עומק נפשי כבלת אותי באזיקים נפשיים בלתי נראים נתת לי לקחת אחריות על חייך.שתמות כבר שתמות כברזה היה לפני 6 שנים לא ידעתי מהו מאבק אמיתי כל חיי.חיי רופדו בצמר גפן לאורך כל הדרך.איך ידעת לגעת במקום הכי עמוק שלי נגעת בנתינה האין סופית שבי. שתמות כבר שתמות כבר לא יודעת איך התחיל לא זוכרת מה היה שתמות כבר שתמות כבר לקחת אותי הרחק מביתי ומשפחתי שתמות כבר שתמות כבר נתת לי כרטיס בכיוון אחד ישר לגהנום שתמות כבר שתמות כבר מחיים שלווים עם בעל שאוהב הפכת את חיי לבלתי אפשריים שתמות כבר שתמות כבר היית בן 38 עלם חמודות גבר גבר שסובל שסובל מאישתו שתמות כבר שתמות כברלא מסוגל לעשות צעדים נטוע במקום ללא יכולת פעולה שתמות כבר שתמות כבר למה למה למה למה קטפת אותי? איך מצאת אותי? שתמות כבר שתמות כבר ניצלת את תמימותי ניצלת את נתינתי והרסת את חיי באת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 14 Aug 2006 21:29:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (nonanita)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=265900&amp;blogcode=4631405</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=265900&amp;blog=4631405</comments></item></channel></rss>