http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415heCopyright 2026 -Pandora-. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=11614616<div align="right" dir="rtl">הייתי כלואה בתוך בור לבנים צר וקטן, שגובהו לא היה יותר מהגובה שלי עצמי. בתוכו היה חומר שחור וסמיך, שאסור היה לגעת בו, אבל משום מה הוא היה מרוח על קירות הלבנים מהקורבנות הקודמים שהיו שם, לפני שהגעתי לבור בעצמי.בפינה מצד ימין שלי היו יתדות ברזל חלודים, שהיוו כסולם לבריחה החוצה מהבור, וכשניסיתי לטפס למעלה, לצאת החוצה, הידיים שלי התלכלכו מהחומר השחור הסמיך, שאסור היה לגעת בו. נפלתי מה"סולם" חזרה לבור, והפעם גם השמלה שלי התלכלכה.בנסיון השני שלי כבר הצלחתי לברוח, והגעתי לאחוזה הבנויה מבפנים כמבוך. כשהצלחתי בסופו של דבר לצאת מהמבוך השמש כבר הספיקה לזרוח.הסתובבתי ברחובות בתחושת מועקה ונואשות הזויה, ולא הצלחתי למצוא אף אחד. הגעתי לנהר ושם ראיתי מספר אנשים מושים גופה מהמים.מאוחר יותר הסתבר שזו הגופה שלי, ושאף אחד לא יודע מי הרג אותי, איך נרצחתי ולמה הגופה שלי הגיעה לנהר.הרמז היחידי שהיה להם הוא חומר סמיך שחור, שאסור היה לאף אחד לגעת בו, מרוח על ידיי ועל שמלתי.ואז הבנתי שהרגתי את עצמי, וכל מה שחשוב עכשיו - זה לברוח, שאסור להם למצוא אותי, כי אם הם ימצאו אותי הם יאשימו אותי שאני רוצחת.אז התחלתי לרו</div>Fri, 26 Feb 2010 23:49:00 +0200keren_shushan@hotmail.com (-Pandora-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=11614616http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=264415&blog=11614616http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=11587229<div align="right" dir="rtl">נוספים לי עוד שלושה דיסקים לרשימת הדיסקים שאני צריכה לקנות?ולמה לעזאזל הפסקתי לכתוב..?תמיד כשאני חושבת על ג'ף באקלי, אני חושבת על אומן צעיר בן 30.כבר שכחתי שהוא נולד ב-1966.צעיר לנצח.</div>Sat, 13 Feb 2010 13:33:00 +0200keren_shushan@hotmail.com (-Pandora-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=11587229http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=264415&blog=11587229http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=11099415<div align="right" dir="rtl">תמיד חשבתי שיש משהו מרתק בתחושת הכאב שסופגים מלאהוב אחר.תחושה ממלאת שכזאת. לרצות לאהוב יותר ממה שאני יכולה, יותר ממה שאני כבר אוהבת. להרגיש שאני אוהבת ומאוהבת בכל ליבי, אבל זה לא מספיק. ורוצים לאהוב יותר אבל אין כבר מקום. אין לאן להכניס תחושות חדשות, וישנות. וכך האהבה משתלבת בכאב. וכשאין יותר מקום למלא את הלב אז זה פורץ החוצה, לדמעות.זה כמו לאכול ארוחה מפסקת בערב יום כיפור. אוכלים עוד ועוד ועוד, עד שהבטן כבר כואבת.ולמרות הכאב עדיין רוצים להמשיך לאכול, כי זה כיף. כי...טעים.תמיד הבנתי שקיים סיפוק כלשהו שבתאוות הבשרים. האינטימיות שבנגיעה. שכרון החושים של מעשה אהבה.ההתמסרות הפיזית המוחלטת שבמגע. הריתוק מהריח, המלאכותי או הטבעי. הגירוי הנלווה לכל נשיקה, לכל אנחה, לכל לחישה אוהבת. הרוגע שבתנועה.אפשר לקרוא לזה בכל כך הרבה שמות, אבל הממכר ביותר הוא אכן "לעשות אהבה".כי אין יותר פשוט מזה. לתת את כל כולי, כל היבט בי, למעשה אהבה איתך.סיפרת לי שזה לא הרתיע אותך כשאמרת לי לראשונה, מוקדם מהצפוי, שאתה אוהב אותי, וגם לא חשבת אם אני ארתע מזה או לא.אתה תמיד פועל לפי מה שאתה מרגיש. ואז סיפרתי לך שנרתעתי.</div>Sun, 26 Jul 2009 23:43:00 +0200keren_shushan@hotmail.com (-Pandora-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=11099415http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=264415&blog=11099415http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10804085<div align="right" dir="rtl">עוד סיבה [מתוך מליון אחרות] למה אני אוהבת אותך כלכך הרבה. 333&gt;&gt;&gt;אפשר לומר שבהחלט הגשמת לי פנטזיה :)</div>Fri, 01 May 2009 14:39:00 +0200keren_shushan@hotmail.com (-Pandora-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10804085http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=264415&blog=10804085http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10703300<div align="right" dir="rtl">זה עושה לי חשק לסגור פה שוב, רק כי כבר אין בזה מטרה יותר. בהחלט התשניתי בזמן האחרון, התבגרתי. חייבת להודות שאני הרבה פחות לחוצה בשלושת הימים האחרונים :) אך בכל זאת התעוררה תחושה של ריקנות בתקופה האחרונה, אפילו הכתיבה שלי נהפכה להיות ריקנית. לפעמים אני תוהה איך דברים התגלגלו למצב הזה. איך ייתכן שאני כבר בת 18, הידיד הכי טוב שלי הוא גם במקרה החבר שלי, יש לי רשיון [עדיין חושבת על זה], אני מתגייסת עוד מעט, ואיבדתי אנשים טובים במהלך כל זה, כאלה שלא רציתי לאבד. קשה לי שלא לפתח רגשות חיוביים ושליליים לגבי הרשימה הזאת, אבל לא תמיד ידעתי להעריך את הדברים החשובים בחיי הפרטיים. לפעמים אני מסתכלת קדימה, ולא רואה כלום. בוגרת מספיק כדי לדעת מה אני רוצה מהחיים, ובכל זאת לא יודעת מה אני רוצה מהחיים. זה נראה שאין לי מספיק זמן, ואני עוד רגע שם - חסרת מושג לחלוטין. לפעמים אני מסתכלת קדימה ורואה בדיוק מה אני רוצה ממך, פשוט להיות איתך תמיד, כי לא נראה שזה יעבוד בדרך אחרת, בלעדייך. החיים שלי בלעדייך לא נשמעים הגיוניים בכלל. [ורק המחשבה הזאת גורמת לי להרגיש פתטית, משום מה. וזה שאני מרגישה פתטית</div>Sat, 04 Apr 2009 18:03:00 +0200keren_shushan@hotmail.com (-Pandora-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10703300http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=264415&blog=10703300http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10659546<div align="right" dir="rtl"> הממ אני לא מרגישה שונה, מן הסתם, פשוט יודעת שעכשיו אפשר לקנות אלכוהול לבד P: מבחינה רשמית זה ממש מגניב..חח הרבה זמן לא עידכנתי. תקופה לחוצה, ולחץ מיותר התווסף. נקווה שלא יתווסף ל-18 שנים הבאות. היה יום מדהים, תודה לכל מי שטרח להגיד לי מזל טוב :) אני אוהבת את החברים שלי!!!! וגם אותך, יותר מידי עד כאב!!! -פנדורה.</div>Sun, 22 Mar 2009 20:53:00 +0200keren_shushan@hotmail.com (-Pandora-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10659546http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=264415&blog=10659546http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10617908<div align="right" dir="rtl">"האהבה עדינה? קשה מדי, גסה מדי, סוערת ודוקרת כמו קוץ. תחת משא אהבתי אני שוקע." [האדם היחיד שכתב לפני מאות שנים את מה שאני תמיד ארגיש] כבר אין לי יותר מה להגיד על החיים האלה. ובכל זאת, מסיבה שלא מובנת לי אפילו, אני ממשיכה לכתוב עליהם. אני נמצאת במצב של שהייה, משבוע לשבועיים. שום דבר באופק. לא נראה שמשהו הולך להשתנות. אני רוצה להתגייס, אני רוצה לטחון שמירות, אני רוצה לשנוא את המפקד שלי [אם זה באמת מגיע לו], אני רוצה לבזבז שנתיים מהחיים, ועוד שנה כקצינה. לא רוצה לצעוק על החיילים שלי, כי אני אהיה קצינה טובה. אני רוצה להתגייס כבר, ולהמשיך הלאה. שיהיה לי תירוץ טוב להמשיך הלאה. כואב לי להרגיש את מה שאני מרגישה, ולחשוב את מה שאני חושבת. אתה לא פה כשאני צריכה. </div>Tue, 10 Mar 2009 16:22:00 +0200keren_shushan@hotmail.com (-Pandora-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10617908http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=264415&blog=10617908http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10579931<div align="right" dir="rtl">למה? איני יודע. דומה היה כאילו היא מוקפת מעגל של חמושים שמכוונים את חניתותיהם כלפי חוץ. בכל פעם שהתקרבתי, נתקלתי בחודי החניתות, נפצעתי ונאלצתי לסגת. סבלתי מאוד. הנערה לא הייתה אשמה בזה? נדמה לי שלא, בעצם, אני יודע שלא. ההשוואה הקודמת לא היתה שלמה, גם אני הייתי מוקף חמושים, שכיוונו את חניתותיהם כלפי פנים, כלומר אלי. כשנדחקתי לגשת אל הנערה נלכדתי תחילה בין החניתות של החמושים שלי, וכבר פה לא הצלחתי להתקדם. אולי אפילו לא הגעתי כלל אל החמושים של הנערה, ואם אמנם הגעתי, כי אז כבר שָתֵתִי דם מן החניתות שלי והייתי מחוסר הכרה. האם נשארה הנערה לבדה? לא, אחר הצליח להידחק ולגשת אליה, בקלות ובלי מכשול, ואני, תשוש ממאמצי, צפיתי בהם בשוויון נפש, כאילו הייתי האוויר שהם הגישו דרכו את פניהם זה לזה לנשיקה הראשונה. מאת: אנונימי. עריכה - מאת: קפקא [כמובן]. נכתב ב:תקופה לא ידועה. מתאים ל: כל הזמן, בעצם. תקראו לי מושפעת מספרות, אבל זה היה קטע ממש יפה. Un-Seen</div>Fri, 27 Feb 2009 16:51:00 +0200keren_shushan@hotmail.com (-Pandora-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10579931http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=264415&blog=10579931http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10554571<div align="right" dir="rtl">"יש משהו במילים.כשהן בידיים מיומנות שיודעות ללוש אותן היטב, הן שובות את הלב.הן נכרכות סביב איברי הגוף כמו קורי עכביש, וכשאת לכודה כולך ואינך מסוגלת לזוז,הן חודרות מתחת לעור, מחלחלות אל מחזור הדם ומקהות את המחשבות.ובפנים, הן פועלות את פעולת הקסם שלהן."(מתוך הסיפור השלושה עשר, מאת דיאן סטרפילד) ולא יכולתי לתאר את זה בצורה טובה יותר. עמוק, מדהים, כואב - אך נפלא. מעורר השראה פשוט. מכירים את ההרגשה שמשהו קורה בפנים? אתם לא בדיוק יודעים להסביר מה זה, אבל אתם יודעים שזה מרגש. לא בטוחים אם זה רגש חיובי או שלילי - הוא פשוט כל כך חזק, שאתם מרגישים את זה בבטן. זה תמיד יקרה לי עם מילים. הדבר היחידי שלא יילקח ממני לעולם. וזה ימשיך להפתיע אותי כל פעם מחדש. יגרום לי לתהות כל פעם מחדש. יגרום לי למצוא עומק מסוים - כזה שלא ראיתי קודם לכן.</div>Fri, 20 Feb 2009 01:19:00 +0200keren_shushan@hotmail.com (-Pandora-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10554571http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=264415&blog=10554571http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10517754<div align="right" dir="rtl">מתחילה להבין ולהרגיש את זה שוב מחדש. הכניסות האובססיביות, הרצון לתגובות. זו לא באמת המטרה שלשמה אני כותבת. אני אוהבת לכתוב, ואני מרגישה שאני עושה עוול בכל פוסט מחדש, מהסיבה היחידה שאני לא באמת כותבת את מה שאני רוצה לומר. אני לא יכולה לכתוב פה הכל, אני לא רוצה לכתוב פה מהכל, מהחשש של להיראות חלשה, תלותית ו\או לגרום לאחרים להרגיש רע או לחשוב עליי רע. אני אוהבת לכתוב אבל אני מרגישה שזה לא טוב לי מספיק. הלוואי ולא הייתי חלק מהמין האנושי. יצורים מאכזבים, נחותים. יודעים לגרום אחד לשני להרגיש רע כדי לספק אינטרסים אישיים. לפחות החיות הן אמיתיות, גם הצבועים. תכנונים לעתיד: כשהתיכון ייגמר, אני לא אצלם תמונות. אני לא אצטלם עם אחרים, רק אם יבקשו ממני ממש יפה. אני לא אבקש מאחרים לשמור על קשר, אני לא בטוחה שאני רוצה את זה כבר. אני אתחיל חיים חדשים, אכיר אנשים חדשים. כבר הרבה שלא הכרתי אדם חדש. אני אשמור על מי שחשוב לי באמת, והרשימה של האנשים האלה הצטמצמה מאוד בחודש האחרון. אתם בכלל לא רוצים לשמור איתי על קשר, אני באמת חושבת שאני לא שווה את זה. תמיד חשבתי שזה ממש מקסים - חברים מהתיכון</div>Mon, 09 Feb 2009 23:20:00 +0200keren_shushan@hotmail.com (-Pandora-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264415&blogcode=10517754http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=264415&blog=10517754