http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592אז לא, זהו לא עוד בלוג. מוזמנים להציץ, להגיב ולעיין בבלוג. דייב'.heCopyright 2026 #Dave#. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=7199474<div align="right" dir="rtl">"ליאת יזונה" "חחחחחחחחח מה הלחץ מותק?" "מאיפה יש לך את המספר שלי?" "כפרע תביני שאני משיגה ה-כ-ל" "יקנאית מסריחה תביני שזה שהוא זיין אותך וזרק אותך לא אומר שהוא יעשה את זה גם לי" הספקתי לשמוע "יוו" מעבר לקו וניתקתי. זה עשה לי מצב רוח רע וניסיתי לשכנע אותי שהכל בסדר. - 'מה אני אלבש?!' עמדתי שעה מול הארון ובסופו של דבר החלטתי ללבוש אתהמכנסהקצר קצר שלישקניתי, הוא כהה ויש בו קצת קרעים כאלה יפים, גופייה ורודה ונעלי בובה שחורות. התארגנתי, סידרתי את השיער, התאפרתי מעושן אבל לא יותר מדי, לקחתי כסף הודעתי לאמא והלכתי אל דורון לבית ליד "היי" הוא פתח לי את הדלת וחייך "אז, מה אתה חושב?" עשיתי לו סיבוב "מהממת" חייכתי וחיבקי אותו חזק חזק "תודה דורון" הפלאפון צלצל וברגע היה "עמיתו'ש" "היי מאמי מוכנה?" "כן" "סבבה רדי אני עם המכונית" יצאתי מהבית של דורון, פתחתי את השער וראיתי אותו הוא התקרב אליי ונתן לי נשיקה בלחי "את לא גרה פה?" אמר והצביע על הבית שלי "אה.. כן.. פשוט הייתי אצל דורון.. ילד מהכיתה שלי" הואהחזיק אותי במותניים חזק אליו"את מהממת" כרחתי את הידיים סביב עורפו "תודה</div>Mon, 13 Aug 2007 09:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (#Dave#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=7199474http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=262592&blog=7199474http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=7198152<div align="right" dir="rtl">פרק 1 "אני לא הולכת!" "קדימה ליטי צאי מהחדר" "לאא! אני לא עוברת לשם! טוב לי כאן!!!!" "ליטל את לא יוצאת בתוך 3 דקות את לא מקבלת דמי כיס כל החיים" "אבאאאאאא נווווו למה צריך לעבוורר?!" "ליטל, צאי עכשיו" שמעתי את קולה של אמא מחוץ לדלת חדרי אבא פתח את דלת חדרי בעזרת מפתח נוסף ששיכפל לעצמו "לבטיחות" אמר "יאללה צאי" "אני לא יוצאת ויהי מה!!!" צרחתי וטרקתי את הדלת בפניהם. אחרי 28 שניות מצאתי את עצמי בתוך המכונית מביטה לאחור לבית הקודם. - לאחר חצי שעה נסיעה מצאתי את עצמי בכניסה לבית החדש בת"א. "נווו? אז מה את חושבת?? גדול מה?" אמי התלהבה וסרקה את הבית "כן.. סבבה" רציתי לבכות. עליתי לחדר שלי וחיטטתי בדברים שלי מצאתי תמונות שלי מהיסודי ומהתיכון כל הפרצופים המחייכים בתמונות ניראו לי כלכך צבועים. שנאתי אותם ועדיין החשבתי אותם חברים. עד כיתה ח' הייתי ילדה שמנה. מאוד. כולם צחקו עליי והביטחון העצמי שלי יכל לרדת ל100- בחופש הגדול שבין ח' לט' עשיתי דיאטה והצלחתי. ממשקל 65 ירדתי ל39. הייתי אובססיבית למשקל שלי. לאחר כמה טיפולים פסיכולוגים הבנתי שאני מספיק רזה ואפילו העלתי ל40 כול</div>Sun, 12 Aug 2007 22:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (#Dave#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=7198152http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=262592&blog=7198152http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4917775<div align="right" dir="rtl">חבל שזה היה היום האחרון. - אז, אומנם לא לא כבשתי עולמות, אומנם, לא התחתנתי. אומנם, לא עשיתי שלום. לא טיילתי סביב העולם. לא הייתי הכי יפה בגן. לא הייתי בחלל. ולא ניצחתי במלחמה. אבל הספקתי הכל. כשאיתי שכב לישון, לא רציתי עוד כלום. לא רציתי לבכות עוד.</ST</div>Sun, 24 Sep 2006 14:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (#Dave#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4917775http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=262592&blog=4917775http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4872949<div align="right" dir="rtl">אדם עמד מולי חצי שיכור ונישק אותי. "אדם תפסיק!" הוא לא הקשיב לי הוא ניסה בכוח. הוא דיבר שטויות.. הוא הכאיב לי - ניסיתי להרחיק אותו ממני. באמת!. הוא תפס בעורפי בחוזקה ואולי ניסה לאנוס אותי. בזמן שהוריד את בגדיו ברחתי במהירות לאיתי. <SPAN</div>Sun, 17 Sep 2006 15:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (#Dave#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4872949http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=262592&blog=4872949http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4832917<div align="right" dir="rtl">"למה אתה עושה לי את זה?" "אני דואג לך" "תפסיק לשקר. אנחנו כאן רק שנינו" הוא ליטף את לחיי "אני אוהב אותך" - "תפסיק עם זה" נסגתי לאחור "תפסיק לפגוע בי שוב ושוב" כמה רציתי לחבק אותו.. להרגיש את חום גופו ולו לשנייה. <FONT f</div>Sun, 10 Sep 2006 22:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (#Dave#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4832917http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=262592&blog=4832917http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4819045<div align="right" dir="rtl">איש מאוד מכובד מממן עלייך את השהייה כאן ודאג שיהיה לך אוכל מסודר ומיטה נוחה והמשך השנה הקרובה. "על מה לעזאזל אתה מדבר?" הוא חייך אליי "את רגועה?" "אני רגועה מאוד. מי זה האיש הזה?!" נפתחה הדלת מאחורי הפסיכולוג ומאחוריה עמד איתי וחייך אלי. - "אני לא מבינה כלום" הכאב ראש שהיה לי היה אפסי לעומת הסחרחורת שהייתה לי. הלכתי כמה צע</div>Fri, 08 Sep 2006 21:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (#Dave#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4819045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=262592&blog=4819045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4796223<div align="right" dir="rtl">עצמתי את עיני, ובלי ששמתי לב נפלתי מהגג, מבניין 7 קומות על שפת המדרכה. מה שאני זוכרת זה רק הבזק אור גדול וצעקות. - נשכבתי על המדרכה הקרה והקשה. שמעתי מסביבי קולות של אנשים. ניסיתי לקום-ללא הצלחה. אולי אני מתה? הרגשתי שמרימים אותי והתעוררתי בבית חולים. כשפקחתי את עיניי ראיתי את איתי בוהה בי בזלזול. כמה רציתי למות. כמה לא רציתי להיות שם. "לא נמאס לך?" הסתכלתי עליו ולא הצלחתי לדבר "לא נמאס לך לשחק הצגות?" הוא התקרב אליי למיטה ונעמד מולי. "עלמ..מה את..ה מד..מדבר?" אמרתי כמעט בלחש. "הרופאים אמרו שהיית צריכה להתעורר מזמן. עברו כמעט 4 ימים מאז הניתוח" "מ..מה?" ניתוח? על מה לעזאזל הוא דיבר? "אל תשחקי אותה טיפשה" המשכתי לבהות בו. האם באמת אני אוהבת אותו? האם אני באמת אהבתי אותו? "הכל כדי לדרוש צומי הא?" הוא המשיך לדבר וניסיתי לעקוב אחריו. "אני אתחתן איתה. ואת לא תהרסי לי את זה שמעת?!" הוא התחיל להעלות את טון דיבורו והתקדם אליי. למזלי, האחות ניכנסה מאחוריו וחייכה אליי. הוא הסתכל עליי ויצא מהדלת. האחות הזריקה לי משהו והתחלתי לראות מטושטש. מצגות מהעבר שלי עם אית</div>Mon, 04 Sep 2006 20:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (#Dave#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4796223http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=262592&blog=4796223http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4773243<div align="right" dir="rtl"> "ומה עם אדם שלך?! גם כשהוא בוגד בך את עדיין אוהבת אותו!" וברגע אחד. במשפט אחד. במבט אחד. כל עולמי התמוטט. "הא? על מה אתה מדבר איתי?" התקדמתי לעברו "הוא לעולם לא יבגוד בי.. לא כמוך" הוא התקדם לעברי בחזרה ונצמד אליי הרמתי את ראשי והבטתי חזק בעיניו "את בטוחה?" נשארנו ככה כמה שניות ואז הלכתי. הלכתי על החול ועוד יכולתי לשמוע את איתי צועק לי "אז ככה את תמיד עושה ? בורחת מהאמת?" "על מה אתה מדבר?!" עצרתי והסתובבתי אליו. הוא התקדם אליי באיטיות "על מה שקרה בנינו" "לא קרה בנינו כלום" הוא עצר ונעמד מרחק קצר מולי. "לא קרה כלום?" "כרגע? מבחינתי-כלום" "למה ברחת..? יכולנו לדבר על זה" "איתי, אתה הבטחת לי. בים, אתה נשבעת מול הירח שלא תעשה את זה.. איך אתה מצפה שאגיב?!" "שלא תברחי" "אני אהבתי אותךאיתי" "אהבת?" "אהבתי אותך והערכתי אותך" "למה את מדברת בלשון עבר?" הוא התקדם לעברי את הצעד הגדול שנותר בנינו "כי זה נגמר" הרמתי את ראשי אליו והלכתי. אז נכון, אני בורחת. ולא כי אני רוצה.. זה מתוך פחד. מתוך פחד לגלות את האמת. לגלות שגם היום הכי "ורוד" יהיה שחור במעט. לגלות שג</div>Fri, 01 Sep 2006 22:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (#Dave#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4773243http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=262592&blog=4773243http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4719306<div align="right" dir="rtl"> מה אני עושה לעזאזל? ממש נהיה ערוץ ויוה.. - "הא?" שאלתי את איתי "לא.. כלום .. לא חשוב.." ישבתי על הספה כשרגליי מקופלות אליי "בכית מאמי?" ליאן ישבה לידי "מה פתאום?" "נו אני מכירה אותך דברי" הסתכתי על איתי שחייך אליי ועמד בפינת הדר מאחורי ליאן. "אדם לא חזר אליי" "בטח הוא נירדם אצל ההוא" "נו הוא אמר שהוא יבוא לפה" "תתקשרי אליו" "ניסיתי כבר אלף פעם" ליאן לקחה את הפלאפון שלי מהשולחן ודחפה אותו לידי "תתקשרי שוב" התקשרתי אל אדם ולצערי הרב הוא ענה "ההלו?" שמעתי מהעבר השני "אדם מה נסגר איתך?" "וואי נירדמתי פה" "אתה רוצה תישאר שם" "לא .. אני כבר בא אלייך יאללה בי" - "מה ניסגר ליאן?!" "מה מה ניסגר?!" ישבנו במטבח ושתינו קפה "מעולם לא החזקת עם מישהו יומיים" "ו..?" "עבר כבר שבוע ואת עדיין עם אי..להב" "נו אז מה? אני אוהבת אותו" "אין לך לב" "אפשר לאהוב מהמוח" "אפשר גם לאהוב מהתחת?" "נו שירי .. אני אוהבת אותו וזהו" אולי היא באמת אוהבת אותו .. אולי.. אולי.. אולי. "אני רוצה לספר לך משהו" לגמתי מהקפה והתרכזתי בה "אני רוצה .. שלהב יגור כאן" "מה?!" צעקתי לעבר ליאן</div>Sat, 26 Aug 2006 09:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (#Dave#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4719306http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=262592&blog=4719306http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4683901<div align="right" dir="rtl">ליאן הסתכלה עלי ואז עליו. איתי. - מה אני אמורה להרגיש שחברה שלי מתנשקת עם.. עם.. האקס שלי [?] איתי העלה מין חיוך זדוני על פניו וליאן .. ליאן ניסתה לחשוב מה אני פאקינג נכנסת לשירותים באמצע ההתחרמנות. ניסיתי לבלוע את הדמעות.. שלא ירדו.. לקחתי צעדאחורה, יצאתי מהמו</div>Mon, 21 Aug 2006 19:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (#Dave#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=262592&blogcode=4683901http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=262592&blog=4683901