<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Loaded</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159</link><description>Veni, Vidi, Vici</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Blackberry. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Loaded</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159</link><url></url></image><item><title>עוד שנה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=13934577</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עוד שנה מתחילה. לה לה.כל פעם שאני קוראת עוד כתבה בסדרת הכתבות של YNET על &quot;הדור האבוד&quot; כביכול, אני נתקפת בחרדה קיומית. הדור שלי הולך קיבינימט, ועוד מעל דפי האינטרנט, מרוח יפה בכל העיתונים, יחד עם טיפים למציאת הז&apos;קט המושלם לחורף ואיך לא להשמין מעבר למה שכבר השמנת.פאניקה!!!!יחד עם זאת, שלום שנה ב&apos;! תהיי מעניינת בבקשה. וחסל סדר מתרגלים זונות, תודה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 10 Oct 2013 16:32:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Blackberry)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=13934577</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=26159&amp;blog=13934577</comments></item><item><title>Come on</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=13738490</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;Excite me. Sweep me of my motherfucking feet. Take me places, show me people.

Oh wait, you don&apos;t exist. Damn.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 10 Apr 2013 13:40:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Blackberry)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=13738490</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=26159&amp;blog=13738490</comments></item><item><title>החיים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=13412647</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הרגע נכנס בחור צעיר ללובי וביקש לדעת איפה יושבת חברה X. אמרתי לו שבבניין השני. הוא נאנח, ושאל אותי &quot;תגידי, את יודעת במקרה איפה מחפשים מהנדסי מכונות?&quot;. אמרתי לו שינסה אצלנו. כתבתי לו יפה על פתק את שם החברה והמייל של משאבי אנוש, והחזקתי לו אצבעות בלב. זה גומר אותי לפעמים. הכי גומר אותי כשמתקשרים אנשים ושומעים בקול שלהם שהם כבר לא צעירים, ומחפשים עבודה. מתכווץ לי הלב.
ועובדי הנקיון פה? במיוחד הגברים הרוסים. הרי זה כל כך קרוב אליי, הרי זה כמו לראות את סבא שלי, מעביר עגלות מלאות במטען, נושא שואבי אבק כבדים ממשרד למשרד. רק לפני שנתיים בערך הוא הפסיק לעבוד, והוא כמעט בן 80.
כואב לי, כואב לי על המדינה הזאת, כואב לי שבבית שלי, אני לא יכולה להתרווח בנחת לשנייה. תמיד יש עוד משהו שמדאיג אותי עד קצות עצביי.
עצוב.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 12 Aug 2012 15:21:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Blackberry)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=13412647</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=26159&amp;blog=13412647</comments></item><item><title>קצרים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=13373547</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מדהים כמה שהבלוג הזה עתיק. מרוב פייסבוק, טוויטר ושאר חברתיות הוא נזנח. לא נורא, יתוקן.



מצאתי עבודה חדשה, כל כך שונה מאורנג&apos;. אין לקוחות צורחים וישראלים שמרגישים שמגיע להם הכל. אני רק פקידת קבלה שפעם בשעה יש לה קצת עבודה. וו-הו, יחי המינימליזם העבודתי.כחלק מזה, הרשו לי לומר לכם שלסינים יש מבטא איום ונורא ולחלוטין לא מובן (יותר משל הודים, וזה לא הולך ברגל).



אחרי 4 שנים, ייתכן, רק ייתכן, שיש לי קצת שקט חמוד בגזרה הרומנטית. נחת.


למי שצופה בGirls המצוינת של HBO, שושנה שפירו היא הנפש התאומה שלי.


הסתכלתי כהרגלי בקודש פעם בשנה, בהסטוריה של הבלוג. הייתי טינאייג&apos;רית מטרידה ביותר. לא ייתכן שיצאתי כזאת נורמלית מהמפלצתון שהלך פה לפני 7 שנים. גם, נורמלית זה לחלוטין בע&quot;מ.


באוקטובר מתחילה תואר ראשון. ממשל. אסטרטגיה וקבלת החלטות. בינתחומי. ולפי הסטטוסים של קץ הימים-תקופת מבחנים בפייסבוק, לא מצפים לי תותים ושמנת שם, באקדמיה. שוין. לפחות חברתית, יהיה נחמד להרחיב קצת אופקים.

Anna out.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 19 Jul 2012 18:22:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Blackberry)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=13373547</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=26159&amp;blog=13373547</comments></item><item><title>מה בסה&amp;quot;כ ביקשתי?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=12843400</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;להתבלט קצת יותר? להיות יותר מסתם עוד אחת בחבר&apos;ה?הרגשות האלה אמורים להישאר רחוק בחטיבה. אתם לא זוכרים אותי כשאתם שיכורים ומתים וכותבים תודה לכל העולם חוץ ממני.אבל להרים טלפון, לבכות, להתנחם ולהגיד שאני הכי מושלמת ואיך לא נבראו עוד מקסימות, מדהימות ומלכות כמוני, הכי פשוט בעולם.כמה נכון שכסף לא קונה אהבה, הרי אם הביטלס שרו את זה, חייב להיות נכון. מרגישה בטטה, כולם התחילו ללמוד ואני עדיין עובדת באורנג&apos;. הלקוחות רק נהיו יותר פסיכופטיים עם הזמן, היום הלכו 5,000 ש&quot;ח של זיכויים.הגיע הזמן לעוף משם ומהר.

מכורה קשות לCSI Miami. שקלתי להתחיל ללמודזיהוי פליליוהבנתי שגופות זה לא אני. כלומר, גופות מתות. גופות חיות עם שישייה בבטן זה דווקא מאוד בשבילי. רצוי עם תוספת של כמה קעקועים והרחבה של 8 מקסימום בכל אוזן. 
גרמניה הייתה מדהימה. בא לי חו&quot;ל שוב. בא לי אנגליה-סקוטלנד-אירלנד. שכר לימוד של שנתיים ילך על זה בטח...&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 31 Oct 2011 20:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Blackberry)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=12843400</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=26159&amp;blog=12843400</comments></item><item><title>Life</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=12221494</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מאז חודש מאי לא כתבתי פה. השתנה כל כך הרבה...
אני בעיקר רוצה שתעזבו אותי בשקט. כולכם. אני אוהבת אותכם אבל אתם מעלים לי דמעות בעיניים ואני לא אוהבת לבכות.
אל תשאלו אותי מה קרה ואם אני בסדר כל הזמן.
אני עדיין בחיים לא?
אני אהיה בסדר גמור.
אני שמחה שלא קרה כלום. אני אשאר תמימה לנצח כנראה. רק רוח הקודש תפצח אותי.
יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה איתי ולידי, אבל הם כנראה לא יהיו.

לא נורא, החיים ממשיכים. עוד מעט צריך להתבגר גם. קצת מבאס, אבל אני לא נעשית צעירה יותר.
Dance Like No One&apos;s Watching :]


נ.ב. החלומות האלה חייבים להיפסק...&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 19 Dec 2010 23:35:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Blackberry)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=12221494</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=26159&amp;blog=12221494</comments></item><item><title>Insights</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=11815855</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פאק איט.
זאת התובנה שלי. 
פשוט פאק איט.
אדרוך על כל העולם, אחייך, אעמיד פני בוגרת ואגחך על כל השאר.
אני? אני בסדר. כלום לא עומד בדרך, הכול נעשה יופי בחיים שלי.
השמיים? מושלמים. העבודה? מושלמת. חיי האהבה? מושלמים. ההזיות? בפול ספיד פה.
להמשיך מכוח ההתמדה. זה תמיד עבד יופי בשבילי.
כולם פה, מסביב, תומכים מתמיד.
עוד שבוע 21, אפשר להתפרע לפני שהזקנה נופלת.

&quot;אז בואו נבין קצת מעבר לשטויות, שהקשת מתקיימת מאלפי צורות שונות&quot;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 29 May 2010 13:55:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Blackberry)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=11815855</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=26159&amp;blog=11815855</comments></item><item><title>זיכרון</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=11728754</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תמיד בימי הזיכרון יש לי מועקה בחזה.
מין כבדות שנמשכת לאורך הימים. ביום השואה לא הצלחתי לשיר את התקווה כמו שצריך, ניסיתי לעצור את הדמעות.
איך אפשר לשמור על הזיכרון כשההסטוריה חוזרת על עצמה? כל הבלגן הזה בחוץ, והעולם שוב שותק.
חיי החיילים שלנו שווים לחצץ בעיני העולם, שברגעים אלה עוסק בפרשת ענת קם כאילו היא קדושה מעונה. לטעמי, הבחורה הזו ראויה להירקב בכלא עד סוף חייה.
לא הלכתי לאף טקס הבוקר. קמתי לצפירה כדי לחלוק כבוד. כל היום הזה בא מלווה בתחושה עמוקה של כובד. אולי ככה זה צריך להיות. פעם אחת בשנה לפחות צריך להיות יום שבו אף אחד לא יהיה שמח - כדי לזכור את אלו שכבר לא יכולים. אתמול הראו את &quot;שרים בכיכר&quot;, ונפלתי בדיוק על הקטע של החייל שנהרג והיה בן להורים חירשים. בכיתי לאורך כל הקטע. כזה ילד טוב, והם אפילו לא מסוגלים לבטא במילים כמה כואב להם. רק הדמעות דיברו שם. כל כך פשוט ועצוב.
יום העצמאות הערב, ואני כל שנה נזכרת איך שאלה אותנו מורה אחת אם זה במקרה שיום הזיכרון ויום העצמאות צמודים אחד לשני. עד היום אני מדקלמת לעצמי את התשובה הזאת בלב, כדי שאני אף פעם לא אשכח, שהם מתו כדי שאני אחיה ואז&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 19 Apr 2010 13:30:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Blackberry)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=11728754</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=26159&amp;blog=11728754</comments></item><item><title>Karma</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=11590005</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;If Karma&apos;s a bitch, mine&apos;s a freakin&apos; Pitbull.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 14 Feb 2010 18:26:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Blackberry)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=11590005</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=26159&amp;blog=11590005</comments></item><item><title>למה?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=11573592</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;למה תמיד מתעקשים לשחק איתי? למה לא לבוא ולהגיד לי בדוגרי את מה שאתם רוצים או חושבים? לא, צריך לתעתע ולצאת &quot;גבר&quot;. 
סעמק, טוב? תנו לי לנוח כבר. באים אליכם - אתם נרתעים. לא באים אליכם - אתם מתלוננים. 
וגם אם זה רק פרנויות שלי, זה בלתי נמנע שאני אכנס אליהן.
בסוף הרי הכול יהיה בסדר. אני רק אשב לי פה בחושך, מחכה לאושר שיבוא. הבנזונה שכח ת&apos;סוודר, הוא בטח יתקרר וייקח לו שנים להגיע.
טוב, כבר התרגלתי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 06 Feb 2010 18:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Blackberry)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=26159&amp;blogcode=11573592</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=26159&amp;blog=11573592</comments></item></channel></rss>