http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790heCopyright 2026 L o s T. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=9815250<div align="right" dir="rtl">כן, כתבתי פוסט.. פוסט מאד ארוך וכנה. אולי אפילו כנה מדי... זאת הפעם הראשונה שדיברתי על נושא מסויים. כנראה שאני לא מסוגל לדבר על זה... אז מחקתי את הפוסט הזה. אולי יום אחד יהיה לי מספיק אומץ. אולי יום אחד אני אהיה מסוגל לדבר על עם עצמי כמו שצריך, במקום להטיח את זה באחרים... אולי בעוד שנתיים.. </div>Wed, 27 Aug 2008 11:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (L o s T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=9815250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260790&blog=9815250http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=7511416<div align="right" dir="rtl">"איך אתה מרגיש?" "אני מרגיש רע." אני מרגיש רע. למה? אני לא יודע. אני פשוט מרגיש רע. אני מרגיש שאני לא צריך להיות פה. אני מרגיש שאני לא שייך לכאן. ואני לא רוצהלהמשיך להיות כאן. היא אומרת שלא צריך למהר. שצריך לתת לזמן לעשות את שלו.. אבל ככל שהזמן עובר זה רק נהיה יותר ברור. המצב הזה לא ישתנה. אין מה לעשות. יש דברים שפשוט לא נועדו לקרות. כמוני. אני מרגיש שאני לא מתקדם לשום מקום. והרצון לעזור לעצמי מתחיל להעלם.. כי אני לא עוזר... כידבר לא עוזר. ונמאס. נמאס לי לסחוב את עצמי. לעשות כאילו הכל בסדר. נמאס לקוות שאולי יהיה בסדר. אני מרגיש מאוכזב. מעצמי. מאוכזב שנתתי לכל-כך הרבה אנשים להקשר אלי. שנתתי לעצמי לפגוע בכל-כך הרבה אנשים. אני מרגיש שהכל כל-כך חסר טעם. ושאין סיבה להמשיך. אני מרגיש כאילו אני קבור. מתחת הרים של שקרים ואכזבות. ואני לא יכול לעשות שום דבר. רק לנשום וגם זה בקושי. אני מרגיש ששוב מגיעה ההתחלה של הסוף. </div>Mon, 24 Sep 2007 17:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (L o s T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=7511416http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260790&blog=7511416http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=7420810<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לחזור לשם. טוב שם. אני לא רוצה להיות כאן, לחיות את החיים האלה. אני רוצה לחזור לשם, אבל אני לא רוצה לאכזב. מצד אחד אני כל-כך רוצה להפסיק הכל. אבל מצד שני, אני כל-כך פוחד, אני פוחד שזה לא ילך שוב ושהכל יהרס מחדש. אז אני רוצה לחזור לשם, או לברוח... פשוט לקום וללכת. אבל אין לי את האומץ שהיה לי אז. אין לי מספיק כח. אני רועד. אני מרגיש את הריאות מתרוקנות. מחכה עוד רגע, אבל כלום לא קורה. אפילו לא דמעה אחת. למה אפילו את זה אני לא מצליח לעשות? הכל נהיה חסר משמעות. הכל בגוונים של אפור. הכל נראה אותו הדבר. הכל חסר טעם. אין שום סיבה. הזמן עובר והכל נשאר אותו הדבר. לרגעים קטנים נראה כאילו משהו עומד להשתנות. אבל לא, הכל נשאר אותו הדבר. שום סיבה להמשיך לחיות. שקט. נ.ב שיקרת. אבל אולי עדיף כך.</div>Tue, 11 Sep 2007 16:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (L o s T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=7420810http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260790&blog=7420810http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=7286972<div align="right" dir="rtl">When someone said count your blessings nowFore they're long goneI guess I just didn't know howI was all wrongthey knew betterStill you said foreverAnd ever Who knew</div>Fri, 24 Aug 2007 03:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (L o s T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=7286972http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260790&blog=7286972http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=7161385<div align="right" dir="rtl"> אותו חרא. כן, כמו תמיד. שום דב לא משתנה אצלי, זה חוזר על עצמו שוב ושוב... כמו שאני ציפיתי, כמו שכולם ידעו... אין לי כח ל"תת לזמן לעשות את שלו". אין לי כח לנסות עוד פעם ועוד פעם כי "אולי בסוף זה כן ישתנה". כולם נעלמים. ואל תגידו לי שאתם כאן, שאתם איתי. כי כולם נעלמים, לכולם נמאס בסוף. עם כמה שלא נעים להגיד לי את זה בפנים ככה זה, בסופו של דבר נמאס לשמוע את כל החרא שאני בוכה. בסופו של דבר זה מה שנהיה. שגרה מגעילה ובלתי נסבלת, יום-יום, הכל אותו הדבר. יום-יום אני קם בבוקר ומקווה שאולי אני לא אצטרך להמשיך ככה. כל יוםאני רוצה לבכות ולהוציא הכל למישהו, למשהו, לעצמי.. אבל אני לא מצליח.. כי כלום לא יוצא. שום רגש, שום דבר, שום דבר לא יוצא ממני. ואני לא יודע למה, כי אחרי הכל אני מרגיש חרא אז למה שום דבר לא יוצא? אני נראה חרא, אני נראה לא בסדר, כולם אומרים, כולם רואים, אז למה שום דבר לא יוצא? כל יום אני מחכה לפגישה עם הפסיכולוגית, לשעה הזאת שאני כמעט יכול לצעוק בה הכל. הכל. שנמאס לי מהמשפחה המחורבנת הזאת, מההורים האלה שלא מרפים, מהאחות הזאת שדופקת הכל, מהאשמה על האחות האחרת שלא</div>Wed, 08 Aug 2007 20:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (L o s T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=7161385http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260790&blog=7161385http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=6613653<div align="right" dir="rtl">שונא את זה. שונא את התקוות האלה שאני מפתח. אחרי שאני אומר לעמצי שאסור לי, שאסור לי לפתח ציפיות גדולות מדי. בסוף אני נפגע. אבל זה לא עוזר. אני לא לומד את הלקח הזה, אף פעם... זה תמיד מגיע לנקודה הזאת... שאני נפגע... כל-כך חזק. ולרגע אני יוצא מהכל... אבל אחרי הרגע הזה אני קופץ שוב פנימה. מחכה לדבר הבא שיחבוט בי. שאולי יהיה מה שיתן את המכה האחרונה. אני שונא את עצמי על מה שאני עושה לו. אני שונא את עצמי על זה שאני לא יכול להפסיק. על זה שאני דוחף את עצמי למצבים כאלה... מצבים שלא משנה מה אני אעשה בהם, כל דבר שאני אעשה יפגע בו. שונא את עצמי עז זה שאי כזה בן אדם חלש. על זה שאני לא עומד בזה. על זה שאני ממשיך תמיד למרות כל הפעמים שצעקתי על עצמי שלא זה לא! שאני תמיד ממשיך לרוץ קדימה בלי להסתכל מה יש ממולי! בלי להסתכל על מי אני דורך בדרך! בלי להזהר לא לפגוע באף אחד... שונא את עצמי... על זה שאני כזה דרמטי.. על זה שאני לא מהאנשים האלה ששום דבר לא מעניין אותם.. שלא רואים אף אחד ממטר... שלא באמת אכפת להם מכלום. אני שונא את זה שאני לא יכול להשתנות. אני שונא את זה ש</div>Tue, 29 May 2007 21:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (L o s T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=6613653http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260790&blog=6613653http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=6566075<div align="right" dir="rtl">חתיכת בוגד שקרן. אי אפשר להיות איתך. אף אחד לא יכול. אף פעם. אתה הורס הכל! כל דבר שאתה מתקרב אליו נהרס! אתה דופק הכל עם החוסר בטחון המפגר שלך! ואח"כ אתה בוכה לכולם על כמה שרע לך... שאתה לא יודע מה לעשות עם עצמך.. כמה שבא לך למות... ולחשוב שהאמנתי שמשהו יסתדר... אתה פשוט אפס!</div>Wed, 23 May 2007 17:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (L o s T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=6566075http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260790&blog=6566075http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=6456347<div align="right" dir="rtl">מה שאנשים לא יודעים לא פוגע בהם... כל-כך נכון.. הוא לא יודע שאני עדיין אוהב אותו. אף אחד לא יודע.. כולם חושבים שעכשיו אני על ההוא. אבל עם ההוא זה נורא. זה לא עובד.. זה לא עובדד וזה לא יעבוד. הלוואי שיכולתי להגיד לא' שאני עדיין אוהב אותו... הלוואי שיכולתי לעשות לו את זה. מאיפה זה נפל עלי פתאום? מאיפה צצת? ולמה אני כזה דפקט? למה אני כל-כך מסתבך כשזה מגיע לאהבה...? אוף... אין לי כח לעולם הזה. בא לי לחזור לבית משוגעים... לבועה. אבל יותר מזה... בא לי למות.</div>Tue, 08 May 2007 23:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (L o s T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=6456347http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260790&blog=6456347http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=6429936<div align="right" dir="rtl">איזה אידיוט... למה לא קפצתי?! למה הייתי חייב לחכות עד שהוא יגיע וירים אותי משם... כבר עמדתי על הקצה של הגדר, יכולתי פשוט לעזוב, ליפול למטה. לשבור את הראש? אולי... במקרה הטוב. אני תקוע בעבר.</div>Sat, 05 May 2007 16:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (L o s T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=6429936http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260790&blog=6429936http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=6379963<div align="right" dir="rtl">כל-כך קרוב אבל עדיין אי אפשר לתפוס</div>Sat, 28 Apr 2007 20:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (L o s T)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260790&blogcode=6379963http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260790&blog=6379963