http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746ניסיונות להגיע למה שכולנו היינו רוצים, תהליך של שינוי מלא באופטימיות עם תובנות מועילות.heCopyright 2026 רונן לוי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=14167774<div align="right" dir="rtl">כשהימים מתחברים ללילות, כמו המשך של סרט שלא נגמר. לפעמים יש קצת זמן לחשוב, להיזכר , לכתוב. ימים של טילים, מבזקי חדשות קשים. ימים של אחדות, דאגה, אחריות. יושב עדיין בעבודה, באחד הפרוייקטים חושב על החיילים ששוכבים עכשיו במארב, באלה שנחים לצד סוללת עפר, באלה ששומרים , באלה שבכוננות וליבי יוצא אליהם. נזכר בימים שהייתי גם. שיחזרו לביתם לשלום. </div>Sat, 26 Jul 2014 01:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונן לוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=14167774http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260746&blog=14167774http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=13481111<div align="right" dir="rtl">הרבה שאלות נשארות תלויות באוויר, גם כשיש הרבה זמן לחשוב. אולי יש שאלות שלא צריכות לקבל תשובות. ולא , אני לא מתכוון לשאלות רטוריות. יום הכיפורים עבר, זמן חשבון הנפש השנתי. למעשה כל יום אני עורך חשבון נפש פרטי קטן , עובר על מאורעות היום. מה עשיתי, איך, מה צריך לתקן ,לשפר. מה הייתי צריך לעשות אחרת. ויש מסקנות שחוזרות על עצמן כל פעם מחדש. חלקן קלישאתיות, אבל ככל שאני הופך בהן אני מוציא מהן את הקלישאה ומזכך את האמת מתוכן. היה נאמן לערכיך ולדרכך. התייחס לכולם באופן שווה. שמור על פרופורציות נכונות. כל יום שעובר הוא נפלא בפני עצמו. חייה את ההווה, העבר תמיד יהיה שם ולעתיד יש זמן, הוא עוד יגיע. אנחנו נוטים להיזכר בעבר בנוסטלגיה, לזכור רק את הדברים הטובים שקרו, לפאר, ליפות ולהתגעגע. בפועל זה רק מעיב על ההווה, והופך אותו לאפרורי, עד שגם הוא ייהפך לזיכרון מתוק ובר געגועים. אלו המחשבות שעלו בי ביום הכיפורים, יום שמדינה שלמה , מתוך בחירה, כבוד לזולת, למסורת או בשם הדת מחליטה שלא נוסעים, לובשים לבן, ועורכים חשבונות נפש שמצטרפים ביחד לקולקטיב שהוא עם. (ולאו דווקא דתיים, יהודים או בני דתו</div>Thu, 27 Sep 2012 09:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונן לוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=13481111http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260746&blog=13481111http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=13469621<div align="right" dir="rtl">ראש השנה עבר רק אתמול והתחלנו שבוע מקוצר של עבודה. הזמן דוחק ומאיץ ולא מותיר פנאי אפילו לעכל את כל מטעמי החג. אבל עוד מועדים לשמחה (בקרוב) ועוד ארוחות , שכמו נושאות מטוסים, נושאות קלוריות בחובן בדרך להתיישב בהיקפים שהתעבו בחג האחרון. חזרתי משבוע בצפון איטליה, היה מרענן, טעים ומעורר את הרצון להישאר עוד. הפעם נסעתי לטיול וחופשה בשונה מהפעמים הקודמות. טיול מסביב לאגם גארדה עם העיירות הציוריות הפזורות לחופיו, הביא אותי לכמה ימים של נסיעה בתוך תמונה. חלום שהתעורר לחיים, הפך למוחשי לתלת מימדי. גלידה אחרי גלידה , לפני הפיצה ואחריה. כל מה שמפריד ביניהם זה זמן שנמדד במרחק. בליל של טעמים וניחוחות, ים של צבעים, שנמשכו ביד אמן כמו בציורי הרנאסנס. פתאום כמו קמו לחיים משפחות האצילים, הפטרונים, ואיפשרו לאומנים לצייר את הטבע, את האגם על חופיו ועיירותיו ולהפיח בהם חיים. הטיול התפרס על אזור הצפון, וורונה, ונציה וגלש קצת לחבל טוסקאנה ולבירתו פירנצה. קצרה היריעה מלתאר, (בשביל זה יש תמונות ). בטרם החג הפציע, נסענו לזיקים לטכס ההשבעה של טל. באחת חזרתי לימי הצבא, געגועים לפעילו</div>Wed, 19 Sep 2012 16:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונן לוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=13469621http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260746&blog=13469621http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=13356869<div align="right" dir="rtl">מזמן לא הייתי פה, אני יודע זה הפך להיות אמירה קצת שחוקה. באמת שרציתי אבל לרוב, הזמן לא איפשר. קרו הרבה דברים מאז שהייתי פה לאחרונה. עבודה , בעיקר עבודה. מאתגרת , מספקת, מהנה, מתגמלת. כל פעם מחדש אני מופתע מנכסי הידע שצברתי. יש פתגם אחד שאני מאוד אוהב "צבור חוויות ולא נכסים" . הוא נכון בחלקו ידע וחוויות הם גם נכסים, חלקם גדול יותר מכל נכס מוחשי, אפשר גם לממש אותם, הם נזילים בכל עת. אני עושה בהם שימוש כל הזמן. הכלים האלה שאנחנורותמים כדי לבצע את העבודה שלנו, כלים שדורשים ידע וניסיון, כלים שצוברים במהלך השנים וכמעט מבלי משים עוזרים לנו בקבלת החלטות, במתן פתרונות, בהנחלה לדור ההמשך, הם כל כך חיוניים שרק צריך לשלוף אותם, לאתר את מיקומם בנבכי התודעה שלנו ואז הדברים נראים פשוטים יותר. אני נתקל באנשים שהכלים עומדים לרשותם אבל הם לא משתמשים בהם, אני מנסה לעורר אותם, להדריך, לכוון לעיתיםזה גם מצליח. מספיק עם הרהורי הלב ששורים עליי היום. התגעגעתי , לכתיבה, לתגובות, לשיתוף, ליומן החיים שהולך ונבנה פה. לתיעוד של קורות הזמן שלי, חלקם של הדברים הולכים לאיבוד, שוקעים בזיכרון ונשכחים</div>Mon, 09 Jul 2012 12:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונן לוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=13356869http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260746&blog=13356869http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=12784808<div align="right" dir="rtl">יושב במשרד המחשבות נודדות לכל מיני כיוונים ברקע של שיר מתוך Buena vista social club בספרדית פורטוגזית מתנגנת. יום הכיפורים מתקרב ושוב מגיע הזמן לחשבון נפש. מה עשינו השנה? לאן הגענו? גם מהבחינה הפיסית החומרית וגם מבחינה רוחנית וחברתית . מטבע עם שלושה צדדים, ממש כמו הגביש הקוואזי מחזורי המחומש שזיכה את פרופ' שכטמן בפרס נובל. השיר מתחלף ל The girl from Ipanima והמחשבות מוסיפות לזרום לכל הכיוונים מתפרשות בענניות נמוכה כמעט מלנכולית. חומר, רוח, חברה , שלושה ממדים שמרכיבים את החיים ומייצבים את יסודות האושר. אפשר לסווג כמעט כל אירוע לאחד מהשלושה. המילים קולחות ומתגלגלות מתחברות למשפטים ומחשבות שזולגות מקצות האצבעות אל המקלדת. מנסות לעשות סדר בזמן שחלף. מתכננות את השנה הבאה, מציבות יעדים ומטרות, בוחנות את ההישגים והתמורות שחלו. בשנה הבאה אני רוצה לעשות דברים יותר משמעותיים, לא רוצה לבזבז את הזמן שעובר ולא עוצר לרגע, למרות שאני מידי פעם עוצר ולו רק כדי להריח את הפרחים שמקשטים ומכניסים צבע לחיי. שנה עברה עליי על משפחתי, קרוביי, חבריי, מכריי, ארצי, העולם. שנה שהביאה איתה אהבות, מחאות</div>Thu, 06 Oct 2011 10:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונן לוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=12784808http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260746&blog=12784808http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=12754088<div align="right" dir="rtl">הזמן שעובר, דוהר ונעלם מבלי להשאיר הרבה חותם על החיים. הם מתקדמים במסלולם כמו כוכבי הלכת עסוקים בעצם קיומם וממשיכים לנוע מתוך אינרציה או הרגל. זה כמו להרגיש שמשהו עובר לידך ואתה לא בדיוק משתתף בו. תקופה קצת קשה מכל הבחינות, מה שהיינו קוראים בכדורגל (שאין לנו) תקופת מלפפונים. החגים בפתח יוצרים סוג של אור בקצה השיגרה. משפחה, אוכל, מנוחה, טיול, ספר, סרט ואז.... מה? הרדיפה הבלתי פוסקת אחרי הזמן שנעלם תמשיך ביתר שאת. הרדיפה אחרי משמעות, אתה יוצר משמע אתה קיים. ללכת לעבודה כדי להתפרנס, כדי לכסות את הבור שנפער בחשבון, זה כמו למלא בריכה עם כוס. לא הייתי אומר שזה לא חשוב, אבל מה זה משאיר לנו? יום אחרי יום להיות במסלול ולספור את השעות שזולגות ממחוגי השעון ולא ניקוות בשום מקום. דיברנו כבר על השיחרור מהפחד, על התמדה, מיקוד, אמונה וסבלנות. כלי הצידה שלנו לדרך, הכלים שיאפשרו לנו לחיות את החיים, להשתתף ולהיות חלק מהעשייה ומהטבעת החותם. הדרך ארוכה וצריכים להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותינו. שיהיה בהצלחה. אילו כמה הירהורים על המחאה המתפוגגת שהרגשתי צורך לשתף בהם. הרי תמיד נוכל להסתכל לאחור ולהג</div>Mon, 19 Sep 2011 12:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונן לוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=12754088http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260746&blog=12754088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=12620292<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן חלף מאז הפעם האחרונה. זה מרגיש כמו רכיבה על אופניים, אף פעם לא שוכחים. המשפט הזה יכול להתאים להרבה דברים בשבילי כרגע הוא מתקשר לכתיבה. התגעגעתי, לא ידעתי כמה עד שלא התחלתי לכתוב את השורות הללו. הזמן האחרון עבר עליי בריצה מטורפת, קרו כל כך הרבה דברים, בחיים, בעבודה ובמרחב הוירטואלי. אנימודע לכך שאני כותב עכשיו לא למישהו מוגדר, אולי כמה מהמנויים הותיקים יכנסו ויקראו, יוודאו שזה עדיין אני ושוםמהפכה לא התחוללה. אז בקיצור: מאז החזרה מניו יורק, התחלתי פרוייקט חדש בבית מלון בירושליים וסיימתי אותו בהצלחה מרובה. כרגע בעבודה אני שוב בגיוס פרוייקטים חדשים ומתחזק את הפרוייקטים הקיימים. אתר האינטרנט נמצא במקום הראשון בגוגל בשתי קטגוריות חיפוש. פתחתי פרופיל פייסבוק לחברה בנוסף לאישי שלי והוא מונה כבר כ 1000 חברים. עכשיו רשמית אני אבא של חייל , אור התגייס במרץ והוא באמצע מסלול ההכשרה לפני קורס מ"כים וקורס קצינים אליו הוא רוצה להגיע. טל עבר טסט בפעם הראשונה והפך לנהג הראשון במשפחה שעבר בטסט הראשון (אנחנו עברנו בטסט השני). הוא מסיים היום את בחינות הבגרות של כיתה י"א ויחל את י"ב עם סיו</div>Thu, 14 Jul 2011 12:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונן לוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=12620292http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260746&blog=12620292http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=12216718<div align="right" dir="rtl">יום הולדתי חלף ביעף לפני חודש בדיוק, הלכתי לכנס השנתי של שולחן עגול 5 תל אביב שנערך בהיכל התרבות, בנוסף למצגת על הפעילות הברוכה של השולחן בשנה האחרונה היה מופע סטנדאפ של רמי ורד והופעה של שלומי שבת, היה נהדר. נהניתי מכל רגע. מזה זמן אני מתכנן לטייל בניו יורק , כבר כמה שנים לא הייתי שם, 9 ליתר דיוק. עינת נוסעת לניו יורק כל 3 חודשים והפעם שכנעה אותי להצטרף אליה. היא לא הייתה צריכה לעבוד קשה כדי לשכנע אותי, הסכמתי והתחלתי לתכנן. לסדר את ההיעדרות שלי מהמשרד ומהעבודה, לצרף את תחנות העבודה למערכת שליטה מרחוק, לארגן מכשיר נייד נוסף למספר מקומי וכמובן להזמין מקום באחת מהמסעדות האהובות עליי בניו יורק, "פיטר לוגר" שהיא גן עדן לחובבי סטייקים טובים פורטר האוס פריים קאט. הזמנתי גם כרטיסים למופע של טי בון ברנט בתיאטרון הביקון בברודווי (מופע שבו הופיעו בין היתר: אלויס קוסטלו, ג'ף ברידג'ס (כן..כן.. השחקן) לאון ראסל והגדול מכולם אלטון ג'ון) וכרטיסים למחזמר "מאמה מיה" בווינטר גרדן. 10 ימים של שכרון חושים, שוטטות חסרת מטרה וספיגת האווירה של מנהטן. נפלא. צעדתי שעות ברחובות, התיישבתי בכיכרות ל</div>Fri, 17 Dec 2010 14:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונן לוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=12216718http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260746&blog=12216718http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=12027097<div align="right" dir="rtl">שנה חדשה מתרגשת עלינו , מה צופנת בחובה, אין לדעת. אני מלא בתקווה, בציפייה, בתפילה, בעיניין וברגש. עמוק בפנים אני חש שזו תהא שנה נפלאה. שנה של התקדמות, פריצה קדימה במלוא הקיטור. בליבי תפילה שעמי האזור הקרובים והרחוקים יחיו את חייהם בשלווה, יתעסקו בעייניהם הפנימיים, יחוו רווחה כלכלית, ישכילו וישקיעו בחינוך ובהגדלת מקומות התעסוקה. אז רגע לפני שסוגרים את תש"ע ומסירים את הלוט מעל תשע"א אני מברך את משפחתי הקרובה והרחוקה , את חבריי, ידידיי ומכריי, את שותפיי לדרך, עמיתיי לעבודה ולקוחותיי, אתכם חבריי הוירטואלים ואת כל בית ישראל : בשנת ברכה, שמחה ואורה שנת בריאות ואריכות ימים שנת שפע ורווחה שנת הצלחה ועסקים פוריים שנת חוויות נהדרות ואדירות שנת אחווה ושלום שנת הגשמת שאיפות שנה טובה ומתוקה שתהא זו שנה טובה ומעולה וכל שנה שבאה אחריה תהא אף טובה ממנה.</div>Wed, 08 Sep 2010 11:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונן לוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=12027097http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260746&blog=12027097http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=11921143<div align="right" dir="rtl">מחציתו של יולי עברה, החופש הגדול בעיצומו ותחושה בלתי מוסברת מתחילה לפעפע בעורקיי. זורמת לאט לאט במעלה חוט השדרה מגיעה להכרה. לא לוקח לי זמן רב להפנים את המסר. חופשה, אני זקוק לחופשה. מיד צפים בי תמונות מהחופשות האחרונות, מסע השורשים בקיץ שעבר שעשה לי כל כך טוב. יגיע היום בו אני אכתוב עליו. על התחושות , המראות והחוויות. יום יבוא ואני אחזור עליו עם הילדים שלי. אבל בנתיים אני עסוק בציפייה לחופשה הבאה, חופשה קצרה עם הילדים שמחכים בקוצר רוח לנסוע, ולבלות. אור לפני הגיוס, טל ואביב לפני שנת הלימודים הבאה. יש משהו בחופש שרק המחשבה עליו גורמת לך להיות יותר רגוע, לקבל את מעמסת היום יום באהבה וכל זאת בידיעה שבקרוב תוכל להתנתק מעט, תוכל לאפשר למחשבות ולטירדות להמתין בסבלנות עד שתחזור. איזה כיף. <</div>Sun, 18 Jul 2010 11:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונן לוי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=11921143http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=260746&blog=11921143