http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868The greatest thing you'll ever learn is just to love, and to be loved in return.heCopyright 2026 פתיתית אבודה בחלל. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=12543621<div align="right" dir="rtl">האמת, אין לי מושג למה אני כותבת פה פתאום. פשוט הרגשתי צורך לשתף את העולם בלי באמת לשתף את העולם. אז אני לא כ"כ יודעת מה סיפרתי בפעם הקודמת, אבל אני מא"זית חיפה, כבר שנה. והאמת? אני לא מצטערת לרגע על זה. עברתי את אחת השנים היותר משמעותיות שהיו לי בחיים, ועד לרגע זה ממש לא עצרתי להסתכל רגע אחורה ולסכם את השנה הזו בשבילי, ולא בשביל החיילים, המש"קיות, המפקד שלי, בתי הספר ומערך מג"ן. אז זו היתה חתיכת שנה. שנה שבה למדתי המון, התמודדתי עם קשיים ואתגרים ורעיונות וויכוחים וצחוקים וכיף ותסכול וחוסר מעש ותשישות ואכזבות והצלחות (פיציות פיציות פיצפוניות) ומה לא, בגדול. אז התחלתי את השנה בהמון בלבול בעיקר, לא ידעתי מימיני ומשמאלי, התרוצצתי כל היום להכיר את החיילים ואת כ-ל אנשי הקשר, יצאתי בהמון הצהרות ("אני יבקר בכל המסגרות של המורות חיילות קל"ע!" כן, בטח) , באתי עם מלא רעיונות ואנרגיה ופחדים. והמשבר הראשון, האמיתי, הגיע בערך אחרי חודשיים, כשאמא של אחת החיילות התקשרה לצעוק עליי ש"איך את לוקחת אחריות על זה שהבנות שלי יעלו לשמירה?! אחרי כל מה שהן עברו?! איזו מן קצינה את,שאת ככה שולחת אותן</div>Wed, 08 Jun 2011 18:31:00 +0200tzlilit@nana.co.il (פתיתית אבודה בחלל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=12543621http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=259868&blog=12543621http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=12242482<div align="right" dir="rtl">האמת, אני לא יודעת כ"כ למה אני עוד כותבת פה. אולי זה לאור ההיכרות שלי עם אמא שלי, שבגללה אני חוששת שבועד כמה שנים לא יהיה לי מושג איפה נמצא היומן שלי מרוב הסדרים החדשים שהיא עושה בבית כל יום, והדבר היחיד שאמצא יהיה מחשב. ואז אני יכנס לכאן (אחרי מאמצים לא מבוטלים,יש לאמר) ויזכר בכל מה שקרה לי. ובכן, כהרגלי בקודש, כשיש משהו שאני ממש ממש מחכה לו וממש רוצה שיקרה- אני יהיה חולה בו. אז, כן, אני חולה. חזרתי אתמול הביתה ממש מוקדם עם חוםגבוה ומאז ועד עכשיו לא ממש יצאתי מהמיטה. ואז התחלתי לקרוא כל מיני עיתוני סיכום שנה כאלה וחשבתי על השנה שעברה עליי והחלטתי שבהחלט שווה לסכם אותה. ו-וואו, איזו שנה זו היתה. 31.12.2009. בדיוק לפני שנה, באותו ערב, הייתי באותה מסיבה שאליה אני עתידה ללכת גם הערב, אבל הלכתי אליה עם מחשבות ועם כיוונים מאוד מאוד שונים. אז, זו היתה המסיבה הכמעט אחרונה שלי לפני היציאה לקק"צ, שחשבתי שמהרגע שאתחיל אותו (ודי צדקתי) לא יהיה לי כוח או ראש לצאת למסיבות יותר. שירתתי עדיין בכלא, הייתי באס"ק רציני, התחפשנתי לי ונהניתי מכל רגע מהשבועות האחרונים שלי שם. וגם חשבתי על איזה קטע, א</div>Fri, 31 Dec 2010 18:24:00 +0200tzlilit@nana.co.il (פתיתית אבודה בחלל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=12242482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=259868&blog=12242482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=11874443<div align="right" dir="rtl">אז איך מתחילים לכתוב על חצי שנה שכזו. חצי שנה שעברתי בה גם את התקופות הכי קשות שלי, וגם את התקופות הכי טובות שלי. שהרגשתי בה הכי טובה ומוערכת, ובו זמנית הכי צוללת ונותנת לדברים לעבור לידי. תקופה שהשפיעה ומשפיעה (עוד שלושה שבועות...) עליי בצורות שאני עוד לא יודעת. טוב, אז קודם כל התקופה הזו נקראת בשם מאוד פשוט -קורס קצינים. כן, כן, יצאתי לקצונה. אני, שבקורס הו"ד אמרתי לעצמי :"איכ, לצאת לעוד קורס?! ועוד מרצוני?! בחייים לא! אין מצב." אבל בתכלס, מהרגע שהגעתילכלא ידעתי שזה מה שאני יעשה. לא יודעת למה, זה פשוט היה לי ברור. אז עזבתי את הכלא, והיה לי קשה. תכלס, רק אחרי שעזבתי הבנתימה שזה קשה לעזוב אותו, ובעיקר שכנראה שאני בחיים לא יעזוב אותו באמת. כי הבנות, הן חברות אמיתיות. מסתבר שלעוד הרבה זמן. והחוויות - גם אם אני ממש ירצה, לא ישכחו. וגם הרבה דבריםשהכלא די לקח ממני -האמונה בחיל ובעשייה שלו, למשל. פרופורציות לדברים. אז יצאתי להכנה. הגעתי לבד, אל מכירה אף אחת ורואה רק מלא מלא מש"קיות חינוך פקצות כאלה שזכרתי מקורס הו"ד. חושך בעיניים! אבל אז ראיתי את בריתיש, שאני לא כ"כ זוכרת איך התחלנו לדבר</div>Fri, 25 Jun 2010 18:42:00 +0200tzlilit@nana.co.il (פתיתית אבודה בחלל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=11874443http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=259868&blog=11874443http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=11513389<div align="right" dir="rtl">כתבתי פוסט שלם על כמה שקשה לי לעזוב את הכלא והוא נמחק. אז אין כמו הכלא. כמהה אני שמחה ששירתתי שם כמה. כלא 4 הוא חיי </div>Sat, 09 Jan 2010 14:11:00 +0200tzlilit@nana.co.il (פתיתית אבודה בחלל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=11513389http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=259868&blog=11513389http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=11407475<div align="right" dir="rtl">יש לי תחושה שהולך לעבור חודש על פארש... למרות שמצד שני, זה כולה חודש. או מיי פאקינג גאד. חודש! :)</div>Sun, 22 Nov 2009 19:04:00 +0200tzlilit@nana.co.il (פתיתית אבודה בחלל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=11407475http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=259868&blog=11407475http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=11344156<div align="right" dir="rtl">אין, אין זה כאילו היקום הזה נגדי!!! מה שאני אמורה לדחות, אני לא דוחה ומה שאני לא אמורה לדחות אני דוחה. זה לא הגיוני, באמת שזה לא הגיוני. שנת שירות- שהייתי אמורה לעשות, כי עכשיו זה כל כך בוער בי על זה שלא עשיתי את זה ודחיתי את הצבא בשנה אחת- לא עשיתי מסיבות מפגרות. ובקצונה המחורבנת הזאת- שמסתבר עכשיו שלא משנה כמה כושר אני יעשה ובכמה רבאק אני יבוא הסיכויים להיות מ"מ שואפים לאפס מאופס כי איזה מפקצית מחורבנת מחוות השומר לא יכולה להיות חס וחלילה קצינת חינוך - אני החלטתי לא לדחות כדי "להשתפשף" עוד בתפקיד. ובשביל מה?!?! כי עכשיו גם קה"ר אני לא יכולה להיות, מה שמשאיר לי או מא"ז או קצינת חינוך. שעם המזל שלי, אני יפול להיות קצינת חינוך בבסיס של משטרה צבאית, אני רואהאת זה. אז למה בכלל להשקיע? למה לצאת לקורס קצינים ולעבור את כל התהליך הארוך והמייגע הזה? בשביל להיות בסוף קצינת חינוך שעושה יומיות?!לא שווה לי את זה! עדיף כבר להישאר בכלא, לעשות תפקיד משמעותי ותורם באמת, לתת חינוך לכלואים, לנסות לשנות שם דברים. למה אני יוצאת לריצות, למה אני עושה כושר, למה?! למה כל הדברים האלה?? למה אני עושה</div>Sun, 25 Oct 2009 19:20:00 +0200tzlilit@nana.co.il (פתיתית אבודה בחלל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=11344156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=259868&blog=11344156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=11319144<div align="right" dir="rtl">אז קיבלתי את שני הגימלים הראשונים בשירותי הצבאי עובר מהר החרא הזה גם השירות, גם הגימלים. היום אני 9 חודשים בצבא, שזה כבר עוד מעט פז"ם. ליעד עכשיו בהכנה. דיברנו אתמול, היא סיפרה לי שממש ממש תחרותי, צהוב ופלצני כמו שיודעים בחיל חינוך ובמיוחד כמו שיודעים/ות יוצאי/ות קורס הו"ד. ביום השני להכנה העיפו 9 בנות על בר-אור. כנראה שהם היו רציניים בעניין הזה. מתחילים ממש לעלות לי חששות לגבי כל העניין הזה, של קק"צ. ברור שאני לא מוותרת, אבל אני אומרת לעצמי שרבאק, כולן שם ממחווה ומהחווה מורעלות מוות וצהובות וישנות שעתיים בלילה ועושות בר-אור כל חודש בערך, אז איך אני, שאמנם נחשבת הכי מורעלת וצהובה בכלא -אבל זה לא חוכמה, כי זה, טוב, כלא- יתחרה איתן על מקום במ"מ?! אז מה, קצינת חינוך?... לא כיף. מה, מא"זית?... גם לא נשמע כיף. מה, לחזור לכלא?... לא, גם לא בא לי. אז אמנם אני רוצה לעשות מעוז (אם כי העובדה שזה בבה"ד 13 גורמת לי לחשוב שנית על העניין) ואני באה ממש ברבאק ועושה ריצות והכל, אין מה לעשות- הנסיון שאת מקבלת בכלא לא ישתווה בחיים לנסיון שאת מקבלת בחווה ובמחווה. אולי יש לי המון נסיון בהתמודדות עם א</div>Wed, 14 Oct 2009 19:09:00 +0200tzlilit@nana.co.il (פתיתית אבודה בחלל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=11319144http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=259868&blog=11319144http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=11189296<div align="right" dir="rtl">יש רגעים, שקורים בהם דברים, שגורמים לך, ברגע אחד, להעריך בטירוף את כל מה שיש לך. כי כל השאר זה באמת, בסופו של דבר , שטויות. פאק.</div>Tue, 25 Aug 2009 21:55:00 +0200tzlilit@nana.co.il (פתיתית אבודה בחלל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=11189296http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=259868&blog=11189296http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=10936822<div align="right" dir="rtl">אז לא, אני לא מש"קית גחל"ת כלוא טיפש. ואם אתה שואל אותי שאלות על גחל"ת ברגע שקמתי, עוד לא צחצחתי שיניים, רוב הסיכויים שאני לא יענה לך. אז ככה, אני שמחה ומאושרת וגאה להודות: כיף לי בכלא. טוב לי בכלא. אדיר בכלא. עשיתי שבת וכל השבת היו לי המון שיחות. בכלל, השבוע היו לי המון עליות וירידות. זה התחיל בירידה,ביום שלישי אם אני לא טועה. ישבתי בפלוגה שעתיים שלמות וחיכיתי שהמד"כים יואילו בטובם להוציא לי חיילים לשיעור. ישבתי שעתיים שלמות והשתעממתי. ועם השעמום באות המחשבות, כמובן. אז התחלתי לחשוב על כמה שזה מתסכל אותי שאני לא מפקדת, שאין לי צוות קבוע שאני איתו כל היום ועוברת איתו תהליך, שמתייחסים אליי כמו למש"קית חינוך ועוד תסכולים רבים וטובים שעדיף לא להרחיב עליהם. ואז הגיע יום חמישי. בבוקר היתה לי שיחה עם יונית שאמרה לי שבגלל שרק בפלוגה שלי היתה מדרשה כמו שצריך הם החליטו להביא איש עדות רק לפלוגה שלי ושאני צריכה לנסוע להביא אותו ולהחזיר אותו וכו'. טוב, זורם. ואז עליתי ועשיתי להם שיעור שהיה ממש ממש ממש מעולה על הפתרון הסופי ( נושא קצת בעייתי להגיד שהיה מעולה...) שהיה איזה שעתיים ומשו והתחיל</div>Sun, 07 Jun 2009 18:56:00 +0200tzlilit@nana.co.il (פתיתית אבודה בחלל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=10936822http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=259868&blog=10936822http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=10895716<div align="right" dir="rtl">תכלס, יש להם ת"ש יותר טוב מלסגל... טוב, אז אני כבר חודש וחצי בכלא. והזמן עובר פה מהר, אני חייבת להודות. עדיין קשה לי מאוד כל פעם כשאני מגיעה הביתה וחושבת על "אם הייתי עכשיו בבסיס סגור באיזה חור, מה הייתי עושה? אם הייתי עכשיו בקורס נתיב, איזה כיף היה לי, אה?" וכל פעם לראות מחדש תמונות מהקורס ושהלב שלי עושה לי כואב מרוב געגועים לשגרה ההזויה והנפלאה הזו, ולהגיע למצב שאני אשכרה מקנאה בבנות שעוד לא התגייסו כי הן הולכות לעבור את קורס הו"ד ואת טירונות קורס הו"ד ואת המסעות וההקפצות והשיעורים והתרגילים והבנייה העצמית של קורס הו"ד, הכל עוד לפניהן, כל התקנים פתוחים בשבילן, עוד אין להן מושג קלוש איזו חוויה אדירה הן הולכות לעבור. אני בשיא הכנות, מקנאה בהן. אני אפילו לא מקנאה בחברות שלי שבנתיב או במחוו"ה, אני פשוט מאוד רוצה לעבור את הקורס שוב. לא לשנות בו שום דבר. ונחזור למצבי הנוכחי. אז כן, קשה לי עם לחזור כל יום הביתה בשש יחד עם כל הבלאי של חיל תקשוב/שלישות/חימוש/שקר כלשהו , קשה לי עם זה שאין לי צוות מסוים שאני עוברת איתו תהליך , קשה לי עם זה שכל המשטרה הצבאית הזו הם יותר מקא"ם מהכלואים, קשה</div>Tue, 26 May 2009 23:35:00 +0200tzlilit@nana.co.il (פתיתית אבודה בחלל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=259868&blogcode=10895716http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=259868&blog=10895716