http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849heCopyright 2026 מייו'ש. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849http://f.nanafiles.co.il/upload/72006/IsraBlog/149061/posts/6783937.pnghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=10985218<div align="right" dir="rtl"> כל כך הרבה פרידות עברתי בחיים שלי. פרדות זה אחד הדברים שהכי קשים לי בחיים. המחשבה שאלו הרגעים האחרונים שלי עם אותו בן-אדם תמיד גורמים לי לבכות כמו ילדה בת 10. זה התחיל מגיל 9. כשנפרדתי מאבא שלי. בגיל 14 נפרדתי מהחברות ועברתי לפנימיה צבאית. בגיל 15 נפרדתי מהבנות בפנימיה הצבאיתשעזרו לי להתבגר ולהפוך לאישה, מהמדריך שלי, שהיה האבא השני שלי והפך אותי למי שאני היום, שלימד אותי מה זאת באמת חברות וכמה שזה קל להקריב בשביל אחרים. וחזרתי לתיכון רגיל. קצת לפניי גיל 16 ניפרדתי מהמשלחת של קנדה, אחרי שחיינו אחד בתחת של השני חודש שלם, ובחודש הזהבכינו ביחד כל-כך הרבה פעמים, רבנו על כל-כך הרבה דברים, צחקנו כל הזמן ואכלנו הרבה פלאפל וחומוס קנדי... מגיל 16 אני ניפרדת כל שבוע מחדש מאהוב שלי, מהבן זוג שלי לחיים (ככה אני אוהבת לקרוא לו..) מהבן אדם שמכיר אותי הכי טוב מכולם, שיודע איך להרגיע אותי, מהבן-אדם שמאזן לי את החיים. צבא זה צבא......=\ בגיל 17 ניפרדתי מהחברה הכי טובה שלי. מהבחורה שגדלתי איתה, שידעה לקרוא אותי בלי לשמוע ממני מילה, שידעה בדיוק מתי אני שמחה ומתי אני עוברת משבר (והיו לא מעט כאלו...</div>Sun, 21 Jun 2009 15:33:00 +0200trini16k@gmail.com (מייו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=10985218http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=254849&blog=10985218http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=9220874<div align="right" dir="rtl"> אז אני יושבת לי בתחנה (מד"א) במשרד -שלי-. אעע! זה כזה מגניב. המשרד שלי!אז קיבלתי תפקיד, לא משהו רציני, אני אחראית מתנדבים, וישכמה כמה אחראים, לכל אחראי יש את התפקיד שלו, אז אני אחראית מתנדבים ואחראית שעות התנדבות. ואחראית משרד, כי המשרד הוא של כל האחראים בעקרון, אבל אני האחראית עליו! (יאי...חחח) אז מה עוד השתנה מאז שמוסקו אלקלעי נפטר? שוב חוזר הלחץ של הלימודים, מלא מתכונות, בגרויות עוד אין אבל יהיו בקרוב, ההפקה שלי שכבר כמה חודשים לא התקדמה בכלל, אבל עכשיו כבר קבעתי תעריכי צילום ויש לי צוות!במאית: מיי (אני)מפיקה: אירנה צלמת: מאש עורך: ירין תאורנית: מיכל סאונדמן: גלבומן: חיים המשכיות: גיה תפאורה וארט: אור לא יכלתי לבקש צוות יותר טוב מזה! תאריכי הצילום הם ה-30-31.5 מקווה שזה באמת יצא לפועל, כי אין לי כל כך זמן לארגן את כל ההפקה. נישאר לי למצוא עוד שחקנית, לדבר עם הבעלים של הבית ולהודיע להם על הימי צילומים, קיצור לא חסר מה לעשות. וחוץ מזה? זהו. יש לי משרד! ייאייי!!! שיהיה לכולכם אחלה של שבוע ובהצלחה במבחנים\מתכונות\ בגרויות לאלו שיש. ולאלו שאין? כיף לכםםםםםםםםםםם</div>Tue, 20 May 2008 18:19:00 +0200trini16k@gmail.com (מייו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=9220874http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=254849&blog=9220874http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8922766<div align="right" dir="rtl">השחקן מוסקו אלקלעי הלך לעולמו בגיל 77 נכנע מוסקו אלקלעי בפעם הראשונה, וזאת היתה גם הפעם האחרונה. הלילה הוא, אחד מוותיקי השחקנים של התאטרון והקולנוע שלנו, מי שזכה לאחרונה לעדנה מחודשת ולפופולאריות אצל הקהל הצעיר, נפטר לאחר מחלה והשאיר אחריו חלל ריק וחברים ומעריצים המומים. כמו שחקן אחראי לקח מוסקו אלקלעי את המשפט המפורסם של שיקספיר "כל העולם במה וכל האנשים שחקנים הם" ברצינות רבה. לפחות את חלקו הראשון. וכך כשהחליט לקשור את גורלו עם התאטרון, ואח"כ גם עם הקולנוע והטלויזיה הוא ידע שהבמה שלו תהה כל העולם, וכל העולם במה. זאת אומרת- הפעילות הבלתי נלאית שלו לא תיעצר אצל הרמפה אלא תמשך ותגלוש גם אל האולם, ומעבר לו – אל החיים שמחוץ לפעילות האמנותית הצרופה. אל הפעילות הציבורית, החברתית, אל המעורבות שמצביעה בעיקר על אכפתיות. על רצון לתרום ולתקן. את הקריירה התאטרונית שלו החל עוד ברומניה, בה נולד ב – 1931. זה כלל לימודי תאטרון ותחילתה של קריירה בתאטרון הלאומי של בוקרשט. אבל הרצון לעלות לארץ היה חזק יותר ואם ניתן היה לשלב בין שני הצרכים הקיומיים הללו – גם לשחק וגם בישראל, הוא ביצע, ובגיל 31 עלה</div>Wed, 02 Apr 2008 01:10:00 +0200trini16k@gmail.com (מייו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8922766http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=254849&blog=8922766http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8761322<div align="right" dir="rtl">אתה שוכב שם,ואני פשוט... מרגישה רע.מן בחילה כזאת שלא עוברת,ואני יוצאת לעשן סיגריה,והסיגריה הזאת מעלה בי הרהורים.אתה פשוט שוכב שם,ומשום מה, אני ניגעלתמתפללת שהסיגריה הזאת פשוט לא תגימר,רק שאני לא אצטרך לחזור לשם,ואני חושבת אולי אתה פשוט תירדם עד שאני אחזור,ואז אני לא אצטרך לחבק אותךזהו, אני חושבת שנירדמתואז אתה מציץ בפלאפון לראות מה השעהואני ממשיכה להתפלל, רק שהסיגריה הזאת לא תיגמרוההרהורים האלו הורגים אותי מבפנים,ברגע זה הייתי פשוט רוצה שתלךשאני לא אצטרך להתמודד עם זהאבל אתה פשוט שוכב שם.והסיגריה כבר ניגמרת,ואני ממשיכה לשבת שם, על עדן החלון.חושבת איך הגעתי למצב הזה,אבל יותר, איך אני יוצאת ממנו.אבל אתה עדיין שוכב שם. (ולמרות מה שמשתמע מזה, לא. לא שכבנו)</div>Thu, 06 Mar 2008 01:30:00 +0200trini16k@gmail.com (מייו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8761322http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=254849&blog=8761322http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8689839<div align="right" dir="rtl">I've got my friends back, I have love, Life could not get any better. (חסר לי רק רישיו כוסעמק!!!!) </div>Sat, 23 Feb 2008 15:49:00 +0200trini16k@gmail.com (מייו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8689839http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=254849&blog=8689839http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8626253<div align="right" dir="rtl">האם אי פעם: האם אי פעם עישנת? כן. האם אי פעם לקחת סמים? לא. האם אי פעם עברת על החוק? כן האם אי פעם נשבר לך הלב? כן האם אי פעם עשית משהו שלא רצית לעשות ? כן. האם אי פעם הצטערת על משהו שעשית? מי לא....? האם אי פעם בכית על מישהו? כן. האם אי פעם בכית על מישהי? כן. האם אי פעם שברת למישהו את הלב? אני חושבת שכן. האם אי פעם אמרת אני אוהב\ת אותך והתכוונת? כן. האם אי פעם שיקרת? לא. יש\אין חבר/ה: אין גובה: 1.60 בלחץ. מידת נעליים: 37 פריסינג: בטבור, ובלמעלה של האוזן. וחורים רגילים של האוזניים. קעקועים: אין ב24 שעות האחרונות בכית? לא...מפתיע... ב24 שעות האחרונות צחקת ? כן ב24 שעות האחרונות חיבקת מישהו? כן. ב24 שעות האחרונות עשית שטויות ? כול העולם בגדנ"ע ואני לבד בבית עם רגל נקועה. איזה שטויות אני כבר יכולה לעשות? ב24 שעות האחרונות רבת עם מישהו? לא. ב24 שעות האחרונות קנית משהו? לא בימים אלו אתה מאוהב? אני חושבת שיש משהו. הדבר שהכי קשה לך איתו? העובדה שאני מאבדת את החברות הכי טובות שלי. מישהו אחד שהייתי רוצה להיות איתו? ברגע זה? לא יודעת האמת. האדם האחרון שהתקשר אליך?</div>Wed, 13 Feb 2008 18:46:00 +0200trini16k@gmail.com (מייו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8626253http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=254849&blog=8626253http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8622433<div align="right" dir="rtl">יום ראשון יצאנו לגדנ"ע, חיכיתי לזה המון, התגעגעתי נורא לכל הקטע הצבאי. בלילה לפניי אמא פתחה לי בקלפים, ומה שיצא לי זה שיש לי זה הקלף הזה: מה שאמא אמרה, זה שיש איזה משהו מהילדות, שגורם לי לפעמים להפוך את עצמי לאווטסידרית, שמה שאני עושה זה פשוט צופה מהצד על כל מה שקורה, ושבעצם, (אם תסתכלו טוב על הקלף תיראו שהמנעול על השער פתוח) זה פשוט להוציא את המנעול ולפתוח את השער, להשתתף, שבעצם אני הופכת את עצמי לאווטסידרית, ואין שום דבר שמונע ממני להקחת חלק בדברים, אלא אני רק חושבת שזה ככה. לקחתי את כל העניין נורא חזק, וזה התחיל מהבוקר של הגדנ"ע, כשעלינו לאוטובוסים, ומאשה ביקשה שלא נשב מאחורה עם כולם כי יהיה הרבה רעש, ואז ניזכרתי במה שאמא אמרה, אמרתי לעצמי "למה להתחיל ככה את היום? 'רעש'? זה כל הכיף, תהיי איתם, תהני, תצחקי אל תוציאי את עצמך ישר החוצה" ובסופו ש דבר אמרתי למאש שאני רוצה להיות עם כולם, וישבתי מאחורה. היה כיף, היה ממש מצחיק. כל הגדנ"ע הייתי הכי אופטימית בעולם! כל החברות הקרובות שלי יצאו באותו צוות, ורק אני הייתי בצוות אחר, עם בנות שאני מכירה והכל, אבל הם חברות כלליות כאלו.</div>Tue, 12 Feb 2008 23:06:00 +0200trini16k@gmail.com (מייו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8622433http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=254849&blog=8622433http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8550925<div align="right" dir="rtl">אם כולם משתנים מסביבי, אם היחס של כולם כלפיי משתנה, משהו אני בטוח עושה לא בסדר, משהו כניראה השתנה בי,ולא בהם. אני חייבת להיות בן אדם יותר טוב. זה חייב להחזיר לי את החברים שלי. את המשפחה שלי. את החיים שלי.</div>Sat, 02 Feb 2008 01:23:00 +0200trini16k@gmail.com (מייו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8550925http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=254849&blog=8550925http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8457665<div align="right" dir="rtl">If it makes you happy It can't be that bad If it makes you happy Then why the hell are you so sad כמה שאני אוהבת את השיר הזה.....</div>Sat, 19 Jan 2008 20:32:00 +0200trini16k@gmail.com (מייו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8457665http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=254849&blog=8457665http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8412658<div align="right" dir="rtl">והינה שוב... מבחן.ללמוד בדקה התשעים. פאניקה. בכי. חוסר אונים. אני אלך מחר, אני נכשלת. מאהה אחוז. אני לא אלך, המורה יבין שהברזתי, ויש סיכוי גדול שהוא פשוט יתן לי אפס. הלכתי לאמא שלי, דיברתי איתה.. ושוב.."יש לך חרדת בחינות! אני רוצה שתלכי לשיחות האלו!!" אולי היא צודקת. אבל אני חושבת שאני סתם עצלנית. כניראה כשלימדו אותנו ביסודי ניבים ומשפטים למיניהם, כשהגיעו ל"אל תדחה למחר את מה שאפשר לעשות היום" יצאתי לשירותים בדיוק או משהו. למה מאז ומתמיד הייתי דוחה דברים. זה מצחיק, כי כשזה קשור לתכנון זמנים, אני בדיוק כמו אבא שלי, יודעת לתכנן כל דקה ודקה, תמיד לוקחת זמן ספייר, למקרה ו... אבל כשזה מגיע למבחנים?? איכשהו תמיד קורה שאני סומכת על המזל, ולומדת כמה שעות לפניי המבחן. היא תומכת בי, כמו שהיא לא עשתה כבר הרבה זמן. היא הסכימה לקחת אותי מחר לרופא, שיהיה לי אישור, ולגבות אותי והכל, אבל שזאת הפעם האחרונה שזה קורה. אני אוהבת אותך כל-כך, ואני יודעת שהיא תעמוד מאחוריי... אבל... באיזה שהוא מקום אני מרגישה שאני פשוט... מאכזבת אותה. אני רוצה ללכת מחר, כדי להראות לה שאני מסוגלת, ושזאת לא חרדה, שאני פשוט</div>Sat, 12 Jan 2008 23:09:00 +0200trini16k@gmail.com (מייו'ש)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=254849&blogcode=8412658http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=254849&blog=8412658