http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115Second chances they don't ever matter, people never changeheCopyright 2026 rinchiq. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10759435<div align="right" dir="rtl">שנאת את התקופה הזאת .... </div>Sat, 18 Apr 2009 16:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (rinchiq)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10759435http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=253115&blog=10759435http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10605122<div align="right" dir="rtl">Games, changes and fears When will they go from here When will they stop I believe that fate has brought us here And we should be together But wer,e not I play it off but I'm dreamin of you I'll keep it cool but I'm fiendin. I try to say goodbye and I choke I try to walk away and I stumble Though I try to hide it it's clear My world crumbles when you are not near Goodbye and I choke I try to walk away and I stumble Though I try to hide it, it's clear My world crumbles when you are not near I may appear to be free But I'm just a prisoner of your love I may seem alright and smile when you leave But my smiles are just a front I play it off but I'm dreamin of you I'll keep my cool but I'm fiendin I try to say goodbye and I choke I try to walk away and I stumble Though I try to hide it it's clear My world crumbles when you are not near Here is my confession May I be your possesion Boy I need your touch Your love kisses and such With all my might I try But this I can't deny I play it off but</div>Sat, 07 Mar 2009 08:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (rinchiq)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10605122http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=253115&blog=10605122http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10398077<div align="right" dir="rtl">לא באמת יצא לי לכתוב פוסט מאז שהתגייסתי , לא הרגשתי שיש לי משהו מיוחד לספר ולא באמת רציתי להתלונן על כל החרא שאני אוכלת בטירונות. היום באמת יש לי סיבה לכתוב פוסט. אני חוזרת הביתה אחרי שבועיים שהייתי בנתיבות ואופקים ואחרי שהרגשתי בצורה הכי מינימלית את המלחמה. יום ראשון שעבר היינו אמורים לרדת לשטח עד שהקפיצו אותנו והודיעו לנו שאנחנו מוקפצים לנתיבות, ישנו שני לילות בנתיבות ששם לראשונה בחיי שמעתי צבע אדום המורה לכולם להיכנס למקלטים ולמרחבים המוגנים. בפעם הראשונה אני חייבת להודות שנורא נלחצתי ואף בכיתי , כמה מאנשי הסגל ניגשו אלי וביקשו ממני להפסיק לבכות כי זה לא נראה טוב שחיילת שבאה לעזור לתושבים בוכה מצבע אדום. אחרי יומיים קשים בנתיבות שבהם מתעוררים בלילה מהאזעקה העבירו אותנו לאופקים ששם המצב כנראה היה רע יותר , חילקו אותנו כל יום לקבוצות .. חלקנו שמרנו בחמ"ל , תצפיות , עזרה במקלטים, שמירות במגורים,הסברות, פוסט טראומה ועזרה לפיקוד העורף. שהיינו שבועיים באופקים , התושבים שם מדהימים.. היה לי נורא מוזר לקבל את איך שהם הסתכלו עלי , עצם היותי על מדים נתנה להם תחושה טובה יותר וזה היה מוזר .</div>Fri, 09 Jan 2009 17:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (rinchiq)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10398077http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=253115&blog=10398077http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10258549<div align="right" dir="rtl">מה אני כבר יכולה להגיד על השבוע האחרון ? אחד השבועות היותר עמוסים שהיו לי, התגייסתי יום חמישי ב27.11 ובגלל איזה משפט מטומם שאמרתי בבקום לגבי זה שעלה לי המספר בעיניים החזירו אותי הביתה ולא התחלתי טירונות יחד עם כולם, כולי מלאה באושר על זה שהלילה אני אשן במיטה שלי . בראשון התייצבתי שוב בבקום לבדיקת עיניים , היום היה ארוך ומייגע וללא תוצאות , התחיל להחשיך ולכן קיבלתי עוד פס הביתה. יום שני כבר התייצבתי בצריפין והטירונות החלה. הגעתי באמצע שיעור לבסיס , והשוק החל להשפיע עלי .. כולם כבר הכירו אחד את השני ורק אני הייתי החדשה , אך מהר מאוד הכרתי את כולם. לא ישנתי ולא אכלתי הרבה השבוע , האוכל בבסיס נוראי ברמות כאלה שאם אני לא אשאל :" מזה " אני לא אבחין בזה לעולם לא במראה ובטח שלא בטעם. מתוך 6 שעות שינה שהם חובה בצה"ל אני עושה גם שמירות בלילה ושלא נדבר על ההקפצות שהמפקדים עושים לנו. אנחנו מקיימים מדצים באמצע הלילה ששם זה כבר תחילת יום . השקמה ב4 וחצי לפנות בוקר וב5 מתחיל המדצ. הכושר שם טובעני אך מספק. בראייה לאחור אני יכולה להגיד שכן השבוע הזה היה חוויה אבל די סבלתי יום יום מעייפות , רעב ותי</div>Sat, 06 Dec 2008 15:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (rinchiq)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10258549http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=253115&blog=10258549http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10202315<div align="right" dir="rtl">יש לי חרא חברים. אחד אחד. לאט לאט אני מתחילה להבין איך כל העסק הולך, ככל שאני הפוכת לאכפתית ודואגת לכולם כשרע להם ותמיד תמיד מארגנת חארטות רק כדי שלאנשים יהיה טוב, אנשים פחות פחות ישימו עלי. פאקינג נמאס לי להיות הורדה רזיאל ז'קונט של כולם, הכל טוב ויפה כשמתקשרים אלי כרע ומכניסים אותי היישר לתוך הסיבוכים שלכם, הכל טוב ויפה שאני הופכת למארגנת אירועים פרטית כשמדובר בחברים שלי. הכל טוב ויפה שאנשים מציגים אותי בתור אחת שהיא חברה מאוד קרובה ללב. אבל בתחלס מה שקורה זה שלאנשים לא באמת אכפת מאחרים. בני האדם הם אגוצנטרים בטירוף וחוויתי את זה על בשרי לא מעט פעמים, מספר שלא ניתן לספור בכף יד אחד.. גם לא בשניים. אני לא רואה אנשים שמסתכלים על סדר העדיפויות שלהם ורואים אותי, זה היה מקובל מאוד אם גם אני הייתי מחזירה באותו מטבע אבל מה קורה כשזה בדיוק ההפך? אני באמת לא חושבת שאני מבקשת יותר מידי סך הכל אני מצפה שחברים שלי ירימו אלי טלפון לפני טיסה לחו"ל כדי לשאול אם גם אני רוצה לבוא סך הכל אני מצפה מחברים שלי לא לנהוג בי בזלזול כשהם כבר לא זקוקים לאוזן ולעצות שלי סך הכל אני מצפה מקצת השקעה מצד ה</div>Sat, 22 Nov 2008 04:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (rinchiq)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10202315http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=253115&blog=10202315http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10121733<div align="right" dir="rtl">25 ימים מפרידים ביני לבין צה"ל רשימת הדברים שאני אמורה להספיק לעשות ב25 ימים: - יום כיף בת"א - לבקר את אוסנת ברמת גן - סינמה סיטי - לנהוג והרבה -לקנות דברים לגיוס - G-SPOT - לחזור לכושר - לעשות לפחות 5 אלפיות בחנות (3) -לפתוח שולחן בקפה נוגה בת"א - להתמסטל כראוי ( רוב הסיכויים שזה יקרה בקפה נוגה) - ים? - יום כיף עם אחי - לעבור בשלום את הניתוח של אמא -לעשות משו שעוד לא עשיתי - להיפרד סופית מלי קופר זהו לבנתיים, חודש נפלא לכולם! </div>Sun, 02 Nov 2008 11:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (rinchiq)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10121733http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=253115&blog=10121733http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10110426<div align="right" dir="rtl"> עד כמה העבר שלנו יכול להשתנות? עד כמה הנוסטלגיה יכולה להפחיד .. היום מרוב שעמום וימי החופש שהבוס הנפלא שלי העניק לי ביליתי את רוב היום בקריאת פוסטים ישנים שלי ושל בלוגים אחרים , הקריאה הייתה מוזרה , נראה שכל זה לא קרה או שקרה לפני המון המון שנים. כל כך הרבה דברים השתנו בי ובאחרים , אופן המחשבה שלי השתנה מן הקצה אל הקצה, דברים שהייתי מתרגשת מהם פעם כמו מבחנים, ציונים, דברים שאנשים היו אומרים לי ... לא מעניינים אותי יותר. או שהפכתי לפחות רגישה או שפשוט גידלתי עור של פיל. תחושת החוויה שפעם חווינו יחד עם כולם נעלמות אט אט והאמת , זה מפחיד לא באמת חשבתי ששינוי השגרה יביא לכל כך הרבה שינויים בחיים שלי, אז מה יקרה כשאני אתגייס? כשהשגרה תתהפך לגמרי? עוד 27 ימים נשארו לי עד הגיוס ונראה כאלו רק אתמול התחלתי לעבוד וטענתי שיש לי עוד</div>Thu, 30 Oct 2008 19:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (rinchiq)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10110426http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=253115&blog=10110426http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10105232<div align="right" dir="rtl">If someone said three years from nowYou'd be long goneI'd stand up and punch them upCause they're all wrongI know betterCause you said foreverAnd everWho knewRemember when we were such foolsAnd so convinced and just too coolI wish I could touch you againI wish I could still call you friendI'd give anythingWhen someone said count your blessings nowFor they're long goneI guess I just didn't know howI was all wrongThey knew betterStill you said foreverAnd everWho knewI'll keep you locked in my headUntil we meet againUntil weUntil we meet againAnd I won't forget you my friendWhat happened</div>Wed, 29 Oct 2008 13:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (rinchiq)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10105232http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=253115&blog=10105232http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10050184<div align="right" dir="rtl">ככל שתיתן מעצמך יותר ככה תקבל פחות ככל שתדאג שלאחרים יהיה טוב אף אחד לא ישים לב אלייך ככל שתשים יותר על אחרים ככה הם יזרקו אלייך יותר זין אבל!!!! כשתשים זין על כל העולם הוא ישים אלייך לב וכשלא תשים על אף אחד ככה הוא יותר ידאג וכשלא תשקיע באף אחד תתחיל לקבל יותר מסקנה זו הגיעה לאחר שנים של מחקרים וניסיון ולכן אמינותה מוכחת.</div>Fri, 17 Oct 2008 22:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (rinchiq)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=10050184http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=253115&blog=10050184http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=9970836<div align="right" dir="rtl"> אילו יכולתי לעמוד מול כולם ולהגיד באמת את מה שעל ליבי לא הייתי אומרת דברים יפים אילו יכולתי לראות את כולם להבין באמת מי הם לא הייתי מבינה אני מתחילה להרגיש חנק, רקבון והמון עצב עצב על כך שלבני אדם לא אכפת מהסובבים אותם עצב על כך שאני מבינה ש"יקיריי" לא באמת כאלה ומילים כמו משפחה, חברים, מכרים הם סתם הגדרות , אין להם שום משמעות אחרת והם לא באמת שונים אחד מהשני. כולם הם בני אדם, שחושבים רק על עצמם. חודש נפלא לכולנו.</div>Wed, 01 Oct 2008 18:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (rinchiq)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=253115&blogcode=9970836http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=253115&blog=9970836