http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800heCopyright 2026 היפי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=9384037<div align="right" dir="rtl">זה לא שלא רציתי לעדכן, זה פשוט שלא היה לי על מה. ועכשיו יש! חופש, יום שישי, זה הולך להיות חופש כל כך טוב.... משולב, השבעה, טיול ליוגוסלביה... מי מבקש יותר מזה? אני כלכך צריך אותו... יש חופש!!! החופש בא החופש מתקרב, זה עושה לי טוב על הלב. החופ בדרך החופש מגיע, נהיה במזגן כדי לא להזיע... אתמול היייתי באודישנים לאוליבר טוויסט המחזמר והלך ממש טוב, נקווה שאני אעבור... אם לא לא נורא, יהיו עוד... במחנה כל כך כיף. האנשים שהפריעו כבר לא מפריעים, הפעולות רק הולכות ונהיות יותר טובות, ופאק, עוד פחות מחודש תהיה השבעהויהיה לי מותר להכנס לחדר בוגרת!!!(לא שאני לא נכנס עכשיו...) שץ ורביבו עוד חודשיים כבר לא יהיו המדריכות שלנו... זבש"ך(יוסף העכבר) לנצח נצחים!!! ואם לא אז עד שנהיה קומונרים. מה הייתי עושה בלי המחנה? בטיולים, בפעולות, בצחוקים, בשטויות. גם אם לפעמים בקיץ חם כי אין מזגן, ובחורף קר כי פשוט תמיד קר שם בחורף יש פתרונות: קיץ: מאווררים בחדר, חורף: תה ממיחם מלא אבנית, זה כלכך טעים!!! אני כל כך מחכה למשולב... שלושה ימים בנחלים בצפון. כמה שאני מחכה לזה, עם כל הח</div>Mon, 16 Jun 2008 16:12:00 +0200boaz_k@mail.com (היפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=9384037http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252800&blog=9384037http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=9197566<div align="right" dir="rtl">אביתר חזר בתשובה. אביתר שר שירים על אבא. אביתר היה מעולה! אומנם 50% מההופעה לא הכרתי, היה אחלה, חוץ מכמה שירים דיי משעממים. אבל נעבור למקום: בארבי, כפ"ס, נראה כמו שכונת לוינסקי בת"א. בפנים: המון שולחנות, אז התיישבנו(אני ואמא, שהיא הפרטנרית הכי טובה להופעות, וגם לא היה לי עם מי...). הזמנו גרגרי חומוס חמים ונאצ'וס. הגרגרים היו מגעילים אבל הנאצ'וס היו מעולים... ועכשיו להופעה: השירים המפורסמים: תחרות כלבים, אבות ובנים, יש לי סיכוי, אבל... הוא לא שר את כלום לא עצוב! זה עיצבן אותי. אבל השגתי פלייליסט!!! היה פאנן, פוסט מוזר. הייתי כאן. שבת שלום. בועז מסקנה: כיסאות הבארבי כואבים בגב...</div>Fri, 16 May 2008 19:35:00 +0200boaz_k@mail.com (היפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=9197566http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252800&blog=9197566http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=9163848<div align="right" dir="rtl">Words are flowing out like endless rain into a paper cup They slither while they pass They slip away across the universe Pools of sorrow waves of joy are drifting through my open mind Possessing and caressing me Jai guru deva om Nothing's gonna change my world Nothing's gonna change my world Nothing's gonna change my world Nothing's gonna change my world Images of broken light which dance before me like a million eyes They call me on and on across the universe Thoughts meander like a restless wind inside a letter box they tumble blindly as they make their way across the universe Jai guru deva om Nothing's gonna change my world Nothing's gonna change my world Nothing's gonna change my world Nothing's gonna change my world Sounds of laughter shades of life are ringing through my open ears inciting and inviting me Limitless undying love which shines around me like a million suns It calls me on and on across the universe Jai guru deva om Nothing's gonna change my world Nothing's gonna chan</div>Sat, 10 May 2008 21:55:00 +0200boaz_k@mail.com (היפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=9163848http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252800&blog=9163848http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=9159870<div align="right" dir="rtl">האם את מכורה למשהו?כן...למה?מוסיקה, סקיטלס, סושי....ממתי?מוסיקה מגיל צעיר מאוד, סקיטלס זה לא מכור זה אהבה מעל הרגיל וסושי מגיל שלוש...ניסית פעם להיגמל?ממוסיקה לא, לא כדאי זה לא שווה, סקיטלס זה פשוט יקר אז אני לא קונה הרבה וסושי לא רוצה להיגמל...החברות שלך יודעות על זה?כולם יודעים שאני מכור למוסיקה וסושי, אבל סקיטלס זו התאווה הסודית שלי...האם גם החברות שלך מכורות לאותו הדבר?לא יודע...האם את מתכוונת להפסיק?לא!</div>Sat, 10 May 2008 14:13:00 +0200boaz_k@mail.com (היפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=9159870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252800&blog=9159870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=9122201<div align="right" dir="rtl">עופפתי לי במרחב הגדול של הביצה. ראיתי חרא אז הלכתי לאכול... לקינוח גם היה שם איזה קיא של כלב... ככה זה להיות זבוב. לעופף ולשוב. לחלון של החדר של בניין 19. גר שם נרקומן שמנגן 20/24 שעות בגיטרה שלו(אבל רק שירים של זפלין וגאנז). גיליתי את stairway to heaven. שיר נחמד. אולי כשאגיע לגן עדן יחכו לי איזה 18 בנות יפות ונחמדות. אבל מה זה יעזור לי? אני רק זבוב. אני מזמזם. לא פעם ניצלתי ממכה שטיחים בזכות ילד קטן שאמר: "אמא אל תהרגי את הזבוב, הוא חמוד". ואז היא אמרה: "לך זבוב ואל תשוב". אז הלכתי ולא שבתי. וכך הגעתי לביצה, ליד גבעת נפוליאון. כשמשעמם לי, אני מעופף לשנקין ולקינג ג'ורג'. שמה יש אחלה זבובים. גם הם מכירים את זפלין. הם גילו לי את השמאל. אבל אין לי דעות פוליטיות, אני רק זבוב. אז אני הולך לשבת על הגיטרה של פריק מתוסכל בכיכר דיזינגוף. ואז הוא מחליט לזוז ואני ממשיך בנדודי בתל אביב-רמת גן. הרי אני רק זבוב. זבוב לא חשוב. יום אחד הגעתי לתחנה המרכזית. בתחנה המרכזית יש ריחשל שתן וצואה. ואז פתאום אני קולט, שבני האדם האלה עושים את זה על הרצפה כמו כלבים. ופגשתי שם גם אנשים</div>Sun, 04 May 2008 11:36:00 +0200boaz_k@mail.com (היפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=9122201http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252800&blog=9122201http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=8992472<div align="right" dir="rtl">נו אז הגיע החופש, עברתי את טיול פסח 2008(היה בנזונה, 13 ק"מ ביום אחד!) הייתי אתמול סחוט. פסח זה החג האהוב עלי. אני אוהב מצות(בעיקר עם שוקולד השחר), אני אוהב את ערב פסח והכי אני אוהב את החופשה. יאי, חופשה של שבועיים וחצי, בתקופת לחץ של מבחנים ועבודות. רק למה אני קם מוקדם??? אתמול הייתי בקופי בין ושתיתי את האייס בלנד תפוזים וניל וזה חבל"ז... זה פשוט פיצוץ! אני גמור מעייפות ומת לסיים את הפוסט. בועז שכואבות לו הרגליים בטירוף... נ.ב: תחכו לעיצוב חדש...</div>Mon, 14 Apr 2008 09:30:00 +0200boaz_k@mail.com (היפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=8992472http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252800&blog=8992472http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=8900287<div align="right" dir="rtl">כמה טוב כמה נחמד, יום שבת לעשות שאלון תוך כדי שמיעת הופעה של אביב גפן: 1.שם: בועז משה קראוזר. 2. גיל: 13 וחמישה חודשים. 3. תאריך לידה: 16.10.1994 4.כינוי: מלא זמן לא קראו לי ככה אבל גפנמנצ'יק(האמתי זה כינוי של מישהי מאוד מיוחדת שהמון זמן לא דיברתי איתה, שלי אם את קוראת פה אז דבריאיתי). 5. תכונה טובה: מוסיקלי. 6.תכונה רעה: יש יותר מדי. 7.חולשה: כשאני שומע מזרחית יש לי חולשה בגוף(חוץ מזוהר). 8. אובססיה: מוסיקה, ביטלס, סושי. 9. פדיחה: נרדמתי באמצע הופעה עם חבר'ה ביום העצמאות. 10. כאב: בשפה, פתחתי אותה לפני כמה ימים. 11. משאלה: PEACE AND LOVE FOR ALL THE WORLD 12. זיכרון רע: חברה שלי עזבה אותי. 13.זיכרון טוב: דיברתי עם אביב... 14. זיכרון ילדות: בהופעה של בוב דילן בעגלה כשהיינו באמריקה. 15. געגוע: לאמריקה!!! 16. פחד:רונאלד מקדונלד, הוא מפחיד בטירוף. 17. לא רוצה לשמוע לעולם: "בועז, _____ מת, אני משתתף בצערך". 18. קמיע: האמת שהוא נשבר, זה היה שרשרת יפה של סמל השלום. 19. יום: שישי. 20. מאכל אהוב: סושי. 21. מאכל שנוא: כוסברה. 22. שתיה: ג'ינג'ר אייל. 23. קינוח: פנקוטה קר</div>Sat, 29 Mar 2008 12:11:00 +0200boaz_k@mail.com (היפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=8900287http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252800&blog=8900287http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=8862433<div align="right" dir="rtl">כן כבר חודש בערך לא עידכנתי פה(לא שמישהו באמת קורא פה...) אז הנה אני מעדכן. פורים זה סבבה. התחפשתי לאחשוורוש. ואני רק מתעייף מהתקופה הזאת, כמה עבודות. איך אני רוצה שפסח יבוא... סמינר פשצ"ים, טיול פסח לכרמל של המחנה, מי מבקש יותר?? ואני קולט שאני מתבגר לאט לאט... אני כבר לא אותו הבועז שהייתי פעם. אני צריך לקחת יותר אחריות, כולם רוצים שאני אשים את התחת בלימודים. אבל את מי זה מעניין? כאילו אני תלמיד די טוב. אני מוציא במבחנים ציונים טובים. אבל להורים שלי 80 במת' זה לא מספיק... הציפיות ממני יותר גבוהות. אז מה אם קיבלתי 94 במדעים? צריך את הציון הזה גם במת' אחרת מה זה שווה? למה הם עושים לי את זה? למה הם גורמים לי להרגיש רע עם עצמי כשהם מספרים לי על הציפיות שלהם? התחלתי ללמוד גיטרה, זה כלכך כיף. וגם קניתי אחת. זה פשוט מוציא את התסכול והעצב, זה כמו לדבר עם מישהו. כשאני עצוב אני מנגן. זה מרגיע. כשאני שמח אני מנגן. ואז הרגש מגיע. כשאני כועס אני מנגן. מוציא את האגרסיות. כשאני עייף אני מנגן. זה מרדים ונופלים ישר למיטה. וכשאני סתם מנגן, זה הכי כיף. לנגן בלי סיבה. </div>Sat, 22 Mar 2008 22:08:00 +0200boaz_k@mail.com (היפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=8862433http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252800&blog=8862433http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=8631040<div align="right" dir="rtl">אולי זה בדרך, אולי זה נגמר. אולי זה ישוב מחר. אולי אני סתם מדמיין, אז למה אני חושב עלייך? זה מעניין. אולי אני צריך לחשוב יותר על לימודים, אבל אומרים שהלימודים הכי גדולים הם החיים. אולי אני צריך לנסוע לטיול? מלא זמן לא הייתי בחו"ל. אולי אני צריך לעשות משהו מיוחד? לא משהו שעושה כל אחד. אולי אני צריך לאהוב אותך? אולי? היה שבוע מגניב, בפני עוד סופ"ש של חזרות לבחינות. כמה אפשר ללמוד? די לשבת לנו על הוריד? למה אני עצוב? אין לי סיבה... למה אני במצב רוח חרא? למה אני עצבני? יש לי אחלה חיים... יום סבבה! בועז ששוב פעם חולה...</div>Thu, 14 Feb 2008 15:43:00 +0200boaz_k@mail.com (היפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=8631040http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252800&blog=8631040http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=8567185<div align="right" dir="rtl">והנה זה שוב פעם מתחיל. אנשים נהרגים, הפצעים נפתחים. 21 פצועים, 4 הרוגים. לכל אחד מהם יש משפחה... זה כלכך עצוב שחיים נהרסים בשניות. ותחשבו על זה שזה יכול להיות אבא ל7 ילדים. ובשנייה כבר אין אבא. ושוב פעם בכי, ושוב פעם פצע בלב... כמה שזה כואב. שהאבא הולך לעבודה ולא חוזר. שהאנשים הולכים לקניות וקונים להם חלקת קבר... ואז באה התקופה שאחרי. כולם מנחמים, כולם בוכים, כולם מרחמים וכולם רוצים לעזור. ומתישהו זה מתחיל להישכח. ואנשים חוזרים לשגרה. אבל מה עם המשפחה??? מה עם הילדים? שרוצים את אבא שלהם. ולא יעזור בזה שום חיבוק מדוד חיים. ושום עוגה אהובה מדודה חווה. תמיד זה ישאר בלב. תמיד זה יכאב. ועם השנים זה רק יתגבר. אבל הרי כולם מתים בסוף, במוקדם או במאוחר. תמיד יש פיתרון. לפחות זה מה שאמרו לי בגן וביסודי. האם שיקרו לי? האם הם אמרו זאת רק כדי לנחם אותי? אולי עדיף להיות נאיבי ולהתעלם מכל הפיגועים והרוע בעולם? האם התקופה הזאת חוזרת? שכל יום אנשים נהרגים? אני מאוד מקווה שלא... וזהו. אני מסיים את הקטע הזה. Imagine there's no Heaven It's easy if you try No hell below</div>Mon, 04 Feb 2008 14:38:00 +0200boaz_k@mail.com (היפי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252800&blogcode=8567185http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252800&blog=8567185