http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746...the real me...heCopyright 2026 stardust. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/46/27/25/252746/misc/8915406.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=8838296<div align="right" dir="rtl">אני בודדה. כן, מצבם של חציים מהאנשים בפלנטה ואני ממררת על מר גורלי, ובעוד חבריי מתייחסים לזוגיות שלהם כבדרך אגב, כמשהו שגרתי, אני רואה אותם ולראשונה בחיי עולות דמעות בעיניים, אני מרגישה איך אני רוצה את הקירבה הזו, וכבר לא רוצה להתפשר על פחות.כך קרה שכשהלכתי כבדרך אגביות לאקס שחזר לביקור מולדת, פינטזתי לעצמי על איך זה יהיה להעביר לו שוב ידיים בשיער, או לחבק אותו, אבל סילקתי את המחשבה מיידית מהראש שלי והגעתי לשם נטולת אפיל מכל סוג שהוא. ניגנו ועבדנו על שירים שהוא ביקש ממני עזרה בהם כדי לחזור ללהקה שלו עם משהו חדש ושנון, העבודה הייתה קצרה והרגשתי מעט כמו לפני שנתיים, האמת היא שאפילו אז ידעתי שלא יצא מהקשר הזה כלום. דיברנו וקישקשנו ובשלב מסויים היינו שנינו על המיטה, אני יושבת והוא שוכב וראינו סרט כלשהו, הוא עשה את התרגיל הידוע "אני אציק לך ואדגדג אותך ואז אחבק אותך" כמו כל גבר שאין לו באמת כוח להשקיע אנרגיות בבחורה שלידו, כי היא הייתה כבר שלו פעם. אני זרמתי עם הסיטואציה וכשהייתי מעליו, עוד לפני שהתנשקנו, אמרתי לו שיש לו חברה ושזה לא בסדר. כמובן שלא היה אכפת לי מהעובדה שיש לו חברה, אף פעם ל</div>Wed, 19 Mar 2008 00:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (stardust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=8838296http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252746&blog=8838296http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=8828242<div align="right" dir="rtl">אף פעם לא מכרתי משהו שאני צריך אף פעם לא אהבתי מישהו שאוהב אותי אף פעם לא אירגנתי מסיבת הפתעה אף פעם לא אכלתי פלפל חריף שלם. אף פעם לא אמרתי למישהי "אני אוהב אותך" מול העיניים והתכוונתי לזה. אף פעם לא בכיתי מסרט אף פעם לא גידלתי חתולה אף פעם לא גידלתי כלב אף פעם לא גילחתי את שיער הראש(חצי נחשב?) אף פעם לא גנבתי אף פעם לא דיברתי ברדיו אף פעם לא הופעתי בטלווזיה אף פעם לא הכרתי אנשים באינטרנט אף פעם לא החלקתי על הקרח אף פעם לא היה לי גיטרה חשמלית אף פעם לא הייתה לי גיטרה קלאסית אף פעם לא היה לי גשר אף פעם לא היה לי נכשל בתעודה אף פעם לא עקרו לי שן אף פעם לא היה לי פלאפון משוכלל. אף פעם לא היו לי 2שטרות של 200 בארנק אף פעם לא הייתה לי הרחבה של יותר מ3 מ"מ. אף פעם לא הייתי במוסד לחולי נפש. אף פעם לא הייתי במשחק כדורג</div>Mon, 17 Mar 2008 13:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (stardust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=8828242http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252746&blog=8828242http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=8282568<div align="right" dir="rtl">הייתי רוצה לכתוב כמה אני בודדה, וכמה כואב היה ללכת לקנות היום מכנסיים במידה 'קצת' יותר גדולה, כדי שאוכל להיכנס למכנסיים ששייכות לי ולא ילחצו עליי כי העלתי במשקל כמו מטורפת מאז שעזבתי, היי, מי אמר שאי אפשר לפצות על בדידות בעזרת אוכל. אבל ההתייחסות שלי הולכת אל העובדה שקניתי את המכנסיים, השקעתי בעצמי במקום לגרום לעצמי לעשות עוד שביתת אוכל, החלטתי שמגיע לי יותר טוב, משהו השתנה בי ואני לא הולכת לוותר עליו, הפעם אני הולכת עד הסוף עם זה. מקווה שאמצא את עצמי מחייכת בסוף הדרך מאשר שאמצא את עצמי מבלה עוד לילה ריק בחברת עצמי, אני צריכה לזכור שמגיע לי יותר ולא למצוא מישהו שיזכיר לי. I need to remind myself how beautiful I really am. And smile much more! </div>Wed, 26 Dec 2007 20:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (stardust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=8282568http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252746&blog=8282568http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=7385300<div align="right" dir="rtl"> אני מסתכלת לו בעיניים ומרגישה ממש כמו בסצנה הגזורה מתוך סרט (תנסו לדמיין את פני ליין בalmost famous). לא מסוגלת לגזול ממנו את התמימות הזו שהוא גדל לתוכה והתרגל אלייה. רק חבל שהוא לא יודע את זה. כל ניסיונות הוכחת האגו העצום שלו גורמות לפגיעות שלו להיות חשופה כל פעם מחדש, עימה באה ההתרחקות התמידית ברגע שמתקרבים אליו יותר מדיי. אני מזהה את המילים האלו, התיאור המדויק ביותר הזה, כי הוא התיאור שלי מלפני כמה שנים לא כל כך רחוקות. המילים שלו עדיין מהדהדות לי בראש, "אני אוהב אותך" ועימן בא מבט חודר אל תוך העיניים, כאילו שהוא מנסה להיכנס לנבכי נשמתי אבל נאבד שם ונזרק מיידית חזרה החוצה. אני אוהבת את המבט הזה ויודעת שהוא אף פעם לא באמת יצליח, פשוט כי הוא לא ה"אחד" בשבילי, לא יודעת אם יש אחד, אבל אם יש, אני יכולה להגיד בביטחון מלא שהוא לא האחד. הלילות הארוכים האלו בחופשה המשותפת עימו רק הוכיחו לי כמה הבחור הזה הוא לא עבורי, ושצריכה לחכות לו בחורה אחרת, מין גרופית חביבה שתחכה לו עירומה בחדר, ואני לא הולכת להיות הגרופית הזו, המוסיקה שלו צורמת לי באוזניים ואני מעדיפה לשמוע אותו מדבר הרבה יותר מלשמ</div>Thu, 06 Sep 2007 06:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (stardust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=7385300http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252746&blog=7385300http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=7311745<div align="right" dir="rtl"> לאחר הירהורים רבים בנושא הבנתי לבסוף למה העפתי את הקטין. המסקנה הנכספת היא - הוא נקבה, פוסי, חלשלוש (איך שתרצו לקרוא לזה). וכמו שחבר טוב אמר, אלימות היא הדרך הכבוד הוא הפיתרון. אז לאחר פריקת עצבים קלה, אספר את הסיבה שבגללה העפתי את האידיוט האחרון (להלן;הקטין). היה זה ליל שישי,ובו התכוונו לצאת למסיבה בבית פרטי של עוד אחת מחברותייה של החברה הנוכית של האקס. עוד ליל שישי מני רבים שבהם ידעתי שאאלץ לשבת ולצפות בקטין מפהק ללא הפסקה או לצפות בו בעודו מעלה הצגה שלמה שלא הייתה מביישת את שחקני "הקאמרי" ובהצגה זו הוא הבחור הכי מסטול ושיכור בחבורה, למרות שהוא שתה די מעט (יחסית לאחרים) ועישן מאוד מעט (או לא בכלל), יכולנו להגיד שהוא מושפע מדברים אלו יותר במהירות אבל זהו יהיה שקר תמים שכן הקטין המדובר פשוט אוהב להיות "חלק מהחבורה", "שחקן קבוצתי", או במילים הרבה יותר פשוטות "אני קטין אבל מתנהג כאילו אני לא כי זה מגניב ואני מרגיש מקובל ככה". וסטארדסט הנכבדה שונאת הצגות, שחקנים ובעיקר פוזרים שחושבים שלהרשים אותי יניב תוצאות ממשיות. בכל אופן, ניהלנו שיחה חביבה (ומטומטמת עד כאב) במסנג'ר ולפתע כל הע</div>Mon, 27 Aug 2007 05:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (stardust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=7311745http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252746&blog=7311745http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=7253334<div align="right" dir="rtl">מה אתה עושה כשאתה מבין שאתה מאוהב בבן אדם הלא נכון בשבילך? לא מסוגלת כבר להיות איתו, חצי שנה עברה ולא שמתי לב אף פעם לכל הפגמים הקטנים האלו, הפגמים האלו שמשנים הכל. כי הרי, לא היה אכפת לי מעולם מאיך שהוא מתלבש או מדבר או שר (בקצרה, שלושת אלו גרועים עד כאב) כי אלו דברים שטחיים ולכל אחד יש את הפגמים האלו, וטיפשי מצידי לא להיות עם בן אדם כי יש לו פגמים בדיוק כמו שלי יש, כמו שאני מאנית דפרסית ולא ממוקדת רוב הזמן ולא מעניקה את תשומת הלב המרבית, אבל נותנים מה שמקבלים וכשנותנים לי את כל הדברים שאני זקוקה להם (להלן; חום, אהבה, תקשורת הדדית ונאמנות) אני נותנת אותם חזרה ופי עשר יותר, אבל כרגע משהו חסר לי בקשר הזה. אולי העובדה שהוא צעיר ממני, אולי העובדה שאני זקוקה לחופש ומתוסכלת מהכל פהעד כדי כך שהתסכול יוצא עליו (דבר שלא הגיוני כי אני לא בן אדם שעושה השלכות),אולי בעצם זאת העובדה שאנחנו פשוט לא מתאימים וזה מתסכל אותי רק כי נאבקתי על הקשר איתו כל כך הרבה בלי לחשוב אפילו אם אני בכלל מכירה אותו ואם אני יודעת למה אני נכנסת, דבר שלא ידעתי ואף לא הקדשתי עבורו דקה למחשבה, פשוט נתתי ללב להוביל במקו</div>Sun, 19 Aug 2007 22:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (stardust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=7253334http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252746&blog=7253334http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=7214781<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני חושבת על כמה הכל חסר טעם, משונה אבל אלו לא אותן מחשבות שהיו תוקפות אותי בימים של הדיכאון ושל ההתאבדות. אלו מחשבות מזן אחר לגמרי, כאילו הן הכי ריאליסטיות שאפשר, פשוט מאוד - החיים מחורבנים וככה זה, יש אושר פה ושם אבל הוא מין.. יבש, אחר, לא כמו פעם, כשעוד הייתה תקווה להתחלה חדשה ולהרגשה אחרת, כבר למדתי להבין ולהפנים, העבר שלי לנצח ישאר העבר שלי לא משנה כמה אנסה למחוק אותו כאילו לא היה, מה שאומר שבן אדם עליז וקופצני אני לא אהיה, כי הורידו אותי לתחתית יותר מדיי פעמים כשניסיתי להיות כזו, ובן אדם בדיכאון טוטאלי אני גם לא אהיה, כי זו התחתית שממנה מאוד מאוד קשה לחזור, אני באמצע, בשלב ביניים שאין לי מושג לאן יוביל אותי. את היום ביליתי בבית, כמו כל יום שבו אני לא מתקשרת לאנשים שאני מכירה כדי שיבדרו אותי או נכנסת למחשב כדי לדבר עם אנשים שאני מעמידהפנים שהם חברים שלי, רק כי ניהלתי איתם "שיחות נפש עמוקות" עד השעות הקטנות של הלילה, כבר עצוב לי, עצוב לי על עצמי ועל איך שכל השנים במקום המקולל הזה גרמו לי לבזבז את עצמי, את הכשרונות שלי ואת הבריאות שלי, הכל ירד לטימיון. פעם כעסתי, עכשיו כב</div>Wed, 15 Aug 2007 04:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (stardust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=7214781http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252746&blog=7214781http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=6726673<div align="right" dir="rtl">אל תתן לה לשים את הראש שלה על החזה שלך כמו שהיית נותן לי. אל תתן לי להירדם מחובקת איתך כמו שהיינו נרדמים ביחד אחרי לילות של שיחות ארוכות ושל עשיית אהבה בלתי נגמרת. אל תתן למילים שלה לחלחל לך אל תוך הנשמה ואל תוך הלב, כמו שהיית נותן למילים שלי. אל תתן לה לשבת בארוחות משפחתיות כמו שהיית נותן לי. אל תתן לה להכיר את כל החברים שלך ולצאת איתך לבלות איתם ולשמוח ולצחוק איתם, כמו שהיינו עושים ביחד. אל תתן לה לבוא להופעות שלך ולראות אותך על הבמה, ולהתגאות בך עד אין סוף. כמו שאני הייתי עושה. אל תתן לה להסתכל על החיוך שלך, על החיוך הכי יפה ומקסים וטהור שיש בעולם הזה, כמו שאני הייתי עושה. אל תתן לה לדבר איתך ובאמצע השיחה לצחוק ולהגיד לך כמה היא אוהבת אותך, כמו שאני הייתי עושה. אל תתן לה לשבת לידך, שיכורה עד שכמעט נופלת מהרגליים, ולחייך אליך ולחשוב כמה שאתה משגע, כמו שאני הייתי עושה. אל תתן לה לקחת אותך אלייה הבייתה ולהכיר את המשפחה, ולצחוק עם האחים שלה ולדבר עם ההורים, כמו שהיית עושה אצלי. אל תתן לעצמך להסתכל עלייה ולהגיד לה כמה העיניים שלה יפות, וכמה שהיא נראית כמו מלאך, כמו שהיית</div>Wed, 13 Jun 2007 23:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (stardust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=6726673http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252746&blog=6726673http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=6264389<div align="right" dir="rtl"> He שוב קמנו ביחד. עוד אחד מאותם הבקרים האלו שאנחנו מתבוננים אחד בשנייה ללא הרף, כאילו השניות הללו עומדות להיעלם בכל רגע. היא הסתכלה עליי בעיניים הכחולות העמוקות שלה, אלוהים, אני יכול לשקוע בהן שעות ולא יימאס לי, כמה עצב ושימחה יכולים להתקיים בבן אדם בו זמנית ? היא אומרת לי "בוקר טוב אהובי" ונושקת לי עם השפתיים הדקות והמשורטטות שלה, שפתיים שהייתי רוצה שישארו עימי לעד, רק בזיכרוני עכשיו הן קיימות. היא קמה ושמה עלייה חולצה, "אני לא אוהב שאת מתלבשת מותק" אמרתי לה וקמתי וחיבקתי אותה מאחור כמו שאני תמיד עושה, מהלך כל כך צפוי אך היא מופתעת כל פעם מחדש, אני אוהב את זה בה, את הילדותיות הבלתי נגמרת שלה. היא מצחקקת ומסתובבת אליי, נושקת לי ארוכות, הפסקתי אותה לשנייה קלה, רק כדי להתבונן בה. היצור הכי מקסים בעולם כעת מנשק אותי, והיא שלי. כולה שלי. לאחר שהתלבשה ירדנו למטה לאכול ארוחת בוקר, אני יודע כמה שהיא שונאת את המקום הזה, אבל אף פעם באמת לא שמתי לב. "אני אתרגל" היא הייתה אומרת, ואני בלב כבד הייתי מהנהן בראשי ונאלץ להסכים איתה בלית ברירה. היא מניחה על השולחן שני כדורים כחולים, "גלולו</div>Fri, 13 Apr 2007 11:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (stardust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=6264389http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252746&blog=6264389http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=6184183<div align="right" dir="rtl"> זאת לא אני, זה אתה. כמה לא נכון, כמה עצוב. זאת אני. ואולי קצת אתה. יושבת בחדר, נושפת עשן לכל עבר, עוצמת את העיניים ומרגישה כמה היום הזה היה נחמד, אפילו שנשארתי בבית כל היום והקשבתי למוסיקה סמיי מלנכולית סמיי רגאיי. חושבת לעצמי שבעצם החיוך שלי די יפה, די מעורר פליאה, די נחמד. חשבתי שפה זה יגמר, מניחה שחשבתי לא נכון, מניחה שאמשיך בקשר הזה שמתקיים ללא שום מטרה ברורה, אולי רק כדי לספק יצרים אסורים שלי, נטולי שליטה, מעוררי חרטה, אבל קיימים בכל זאת. אני די בטוחה שהפסקת הקשר תגיע מהצד השני ולא ממני, פשוט כי אין לי כוח לסיים את זה. ללכת בלי מטרה כדי להגיע לשום מקום, לנשום בלי מטרה כדי להגיע לשום מקום, מה ההבדל בעצם? רוצה לרוץ בלי סיבה, לצחוק בלי סיבה ולחייך כי אני מאושרת. "חכי, הזמן הזה עוד יגיע, מה את דואגת? את מדהימה, אין סיבה שלא." תפסיק, בעצם תמשיך. זה עושה לי לחייך, זה עושה לי לצחוק, שקרים עטופים במלנכוליות. hey, if it makes you happy, then why the hell are you so sad? ואיפה האמ פי שישמיע לי את הצלילים המתוקים האלו של שריל קרו באוזניים? הוא שבק לו חיים מאז שאבד לי</div>Mon, 02 Apr 2007 20:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (stardust)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252746&blogcode=6184183http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=252746&blog=6184183